משה מנדלסון - מה ה' דורש מאיתך

פרופיסור:

כשאני אומר זלזול, הכוונה זלזול, לא דיון מעמיק ורציני בשיטה מסויימת ודחייתה. אתה מתקיף ללא קריאת המקור ועל כן אין ראוי לדון בדבריך, ועשיתי כן בכדי להוציא מלבן.

בס"ד

קראתי בשבת האחרונה את הביוגרפיה של האיש השנוי במחלוקת משה מנדלסון , האיש במרוצת השנים נהפך לאדם המושמץ , ביותר ביהדות החרדית לדורותיה , ואכן  בביוגרפיית חייו , ומורשתו ישנם דברים מצמררים אשר יתכן שלמשה מנדלסון בעצמו היו הדברים לזרה , אך אם נבחן את הגותו של האיש מקרוב , ניווכח כי רק טוב היה בליבו , הוא שאף לתקן את עוולות של הקיסרות הגרמנית כלפי היהודים , לגלות את הפוטנציאל הטמון בהם , ולהיות אור לגויים כלשונו , מנדלסון שבצעירותי היה מילה נרדפת לשטן בכבודו ובעצמו , היה אדם ירא שמים שומר תרי"ג מצוות קלה כבחמורה , ומה שרבים לא יודעים  , שהוא היה גאון תלמודי אשר קבע רבות מן שעותיו לתורה , הרפורמות שלו היו בחלקם מוצדקות ובחלקם כורח השעה , הביקורת הרבה אשר נשמעה לאחרונה על דרכו של הציבור החרדי , בבחינת מאין באת ולאן אתה הולך ? התחילה כבר באלף השבע עשרה,  עת  משה מנדלסון,  ראה את התרבות החרדית את ייצרי השנאה המבעבעים בעם הגרמני , וניסה כפרויקט פילוט ראשוני לתקן את המעוות על ידי הבנה אהבה , ושבירת מוסכמות של סטריאוטיפים ודיעות קדומות , האם משה מנדלסון התכוון שנכדיו השתמדו , והאנישם ממשיכי דרכו הברוכה כמו רחל לוין הנייה וגיתה יאבדו את גאוותם היהודית , בוודאי שלא , לדעתי מנדלסון טעה בשלשה דברים , ולדעתי חשוב שאם נרצה לנצח במאבק של השפיות מול הקונפורמיות והקיבעון נצטרך לשים את ליבנו לשלשה דברים הללו :

1. מנדלסון יצר רעיונות אדירים אך הוא לא הגדיר אותם והקצה אותם לדברים קונקרטים , מדבריו של מנדלסון ניתן היה להבין כל דבר מן היופי וההדר שאליהם הוא התכוון , לבין כפירה והשתמדות , ויצירת דת אחת כללית כדברי הפילוסוף עמנואל קאנט .
2. מנדלסון אם כי לא באשמתו היה חלוץ לכל נושא הרפורמות הגיגיו של ברוך שפינוזה לא נכנסו לציבור אחרי נידויו על ידי קהילת אמשטרדם , שהינך חלוץ ומהפכן הראשון הדברים יכולים לצאת מכלל פרפוציה ושליטה .
3. מנדלסון יצר כללים הוא היה אבי תיאוריות פילוסופיות נחמדות אך לעולם הוא לא הסביר את כוונתו כלומר מלבד הבעייה הראשונה שניתן היה להבין מספר רב של דברים ממשנתו , גם דבריו היו בגדר תיאוריות , ומכאן הדרך קלה להפליג בהם לכל עבר .

האם ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה ? מאבקינו צודק ואמיתי , אך האם אנו מוודאים  שבעוד מספר שנים נשב אל מול דור שיתפוס את דברינו , רחוק ממה שהתכוונו ?

פרוייער

ברוך הבא אל הפורום!

העלית בדבריך דברים חשובים ביותר, ואנסה להסביר מדוע, תוך כדי סיכום הנקודות שאני מוצא בדבריך.

כמדומה שיש כמה שאלות בדבריך, וכולן כרוכות סביב מנדלסון, הביוגרפיה שלו, הגותו, והיחס אליו במשך הדורות.

א. מה היתה כוונתו האמיתית של מנדלסון?

ב. אם היה חכם, תלמיד חכם וירא שמים, איך קרה שצאצאיו השתמדו? ומדוע תלמידיו היו המשכילים הזכורים לרע?

ג. איך התפתח היחס המבקר כלפיו?

ד. האם היו דברים שצדק?

ה. אם אנו רוצים לתקן דברים שגם הוא כאב אותם, איך נוכל להיזהר שלא נגרום לתלמידינו ולצאצאינו שלא ילכו לקיצוניות כפי שנהגו במשפחתו שלו?

אלו הן שאלות חשובות, והאחרונה היא בוודאי החשובה ביותר. חלק משאלות אלו נידונו באשכולות המובאים בלינק. על חלקן כבר ניסית לענות בעצמך.

לצערי, היכרותי עם כתבי מנדלסון היא דלה מכפי שאוכל להביע דעה על מה שעשה, מה שכתב, מה שביקש להשיג ומה שהשיג בפועל.

אולם נראה לי שבשאלה האחרונה שניסחתי כאן, ה, יש היבט שחשוב מאד לכל המעוניינים בהנחלת מורשת בריאה יותר לציבור שלנו, החרדי. כיצד מתפטרים מהקמשונים שעלו במסורת בלי לגרום לכך ש"ישליכו את התינוק עם מי הכביסה".

ואם תמצי לומר, זה דבר יסודי ביותר בפורום שלנו. לאלו המעוניינים והמאמינים בכך.

_________________

בס"ד

לכצעח היקר 

לא הבנתי מדוע  שיגרת את ההודעה לסוף התגובות , כסטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה ומדעי המדינה , אני רוצה לעורר דיון מחודש בעניין ,
שים לב שמשה מנדלסון אינו מושא הדיון , אלא רעיונותיו , כרזונליזציה לגבינו
אני בהחלט חושב שהנושא ראוי לדיון מחודש ,
אגב אין זה כניסתי הראשונה לפורום , שמות המשתמשים שלי הם רבים הכוונה היא האחת !!

אמנם ראשיתו של  האשכול הזה כבר ישנה אבל רק עכשיו משהוקפץ ראיתי אותו
רציתי לתקן משהו שהופיע פעמיים לאורך האשכול:
את המשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באהליך" לא טבע מנדלסון. טבע אותו יל"ג (יהודה לייב גורדון), שהיה משורר משכילי רדיקאלי ברוסיה, בשנות הששים של המאה הי"ט, כלומר כשמונים שנה לאחר מותו של רמ"ד בשנת תקמ"ד.
לדעתי זוהי לא רק הערה ביבליוגרפית. הטענה הזאת נגד מנדלסון והאימרה המיוחסת לו, שהינה כבר מהמפורסמות שאינן צריכות לראיה, מצביעה על אופי הביקורת החרדית נגד ההשכלה; מנדלסון=יל"ג=משכילים=רפורמה=התבוללות=הפקרות=חילונים=ציויינים ר"ל
זוהי גישה שטחית שאינה מוכנה לקבל מורכבויות כמו זרמים שונים בתוך תנועת ההשכלה והבדלים בין משכילי גרמניה ואנשי "המאסף"  בסוף המאה השמונה-עשרה לבין משכילי רוסיה בסוף המאה התשע-עשרה. כמובן שאין מקום להתייחס למורכבויות של משכילים שהיו גם נעבעך שומרי מצוות, שהרי זה לא תואם את המשואה שהובאה לעיל.
המשוואה הזאת משרתת כמובן גם אג'נדה מסויימת ואנו מוצאים אותה בדבריהם של מחזירים בתשובה שונים, גם אלה מביניהם הנחשבים יותר "אינטליגנטים".  חלקם אפילו לא מודע למניפולציה שבהערה זו המתייחסת לאמרתו של מנדלסון, שהרי הם עצמם גדלו כבר תוך המפורסמות הללו (ובאמת, כמה מהם טרחו לקרוא את הפואמות של יל"ג או את הביאור המושמץ, שרק חלקו הקטן נכתב ע"י מנדלסון ואילו רובו ע"י שלמה דובנא ונפתלי הרץ ווייזל, שהיו כשלעצמם שומרי מצוות גם כן)

_________________

למיימוני

העלת כמה נקודות חשובות. ברצוני ברגע זה להתייחס רק לנקודה השניה שעולה רבות בדבריהם של כל מיני מחזירים בתשובה ודרשנים בשקל  (ואין הכוונה חלילה להציב אותך בשורה אחת עימם רק להתייחס לנקודה הזאת. שאר הנקודות ראויות לעיון מעמיק ואם תסתכל על השעה שבה נשלחת ההודעה תבין לליבי שאיני יכול להתייחס אליהן כראוי)

מסכת סנהדרין דף קב ע"ב:
רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי

כדאי להכיר קצת את המצב ההיסטורי והחברתי בגרמניה בסוף המאה הי"ח והמחצית הראשונה של המאה הי"ט. אם היינו שם אולי גם אנו היינו מרימים את שולי גלימותינו ומתחילים לרוץ...

אני חושב שלהסתכל על התופעה הנרחבת של המרות הדת במאה התשע-עשרה כעל תוצאות מפעלו של משה מנדלסון זוהי שטחיות וטפשות במקרה הטוב וחוסר רצון להתמודד עם מורכבות היסטורית עד כדי הסקת מסקנות ואולי אף רשעות במקרה הרע. תהליך החילון, עזיבת הדת פשה באירופה הן בחברה הכללית והן בחברה היהודית ותופעת המרת הדת ככרטיס כניסה לחברה הנוצרית לא החלה ולא נגמרה במשה מנדלסון. יהודים עזבו את הדת היהודית והמירו את דתם (בד"כ מסיבות כלכליות-חברתיות) גם בלי לעבור בדרך בשלב של ההשכלה

(אני מציע לך לקרוא מעט בספרו של עזריאל שוחט "עם חילופי תקופות" על מצבם הרוחני של היהודים בגרמניה ובמז' אירופה במאה הי"ח. תראה שחומות הדת האיתנות והבצורות נסדקו גם ללא עזרת ההשכלה. ההשכלה לא היתה גורם כי אם תוצאה. הספר זוכה בשנים האחרונות להערכה מחודשת)

נכון שילדיו של מנדלסון עצמו התנצרו אבל טענה דומה אפשר לומר גם על רבינו גרשום, שהרי גם בנו השתמד. תקופה זו של תחילת המאה הי"ט היתה שעת השמד לא פחות מתקופת הגזירות במגנצא בשנת ד'תשע"ב שבעטיין המיר בנו של רגמ"ה את דתו, גם אם הלחץ היה מסוג אחר

שמעתי מרב חרדי (!) את הטענה המדהימה שהרבנים הריפורמיים באספותיהם הידועות שבטלו שבת, תפילה בעברית וכו' שכוונתם היתה לשמר את המינימום שהיה אפשר בגלי ההמרה של אותה תקופה.
אין לי מספיק ידע היסטורי לאשש או להפריך את הטענה, אבל נדהמתי לשמוע אותה.