קריאתה הנואשת של יונה בני-ברקית

לאט לאט..חזקה על חוס שתכתוב לנו גם על זה.

בכלל לא מובנת לי הגישה שאם יש שאלה יותר חמורה צריך להזניח גם את השאלה הקלה.
היא שאלה שאלה נכונה על הפיכת מצות שילוח הקן לתעשיה.
ומה אנו עונים לה ? שלפעמים אבא צועק על ילדו ומונע ממנו סוכריה. מה הקשר?ומה ההגיון?
כאילו שאם יש כבר פגמים מוסריים בעולם הותרה הרצועה וניתן לעשות כל דבר. ואם חלילה תשאל איזו שאלה על מידת הרחמים של הרבונו של עולם מיד תזכה לתשובה בנוסח כלך לך אצל השואה.

קעלעמר,

כנראה שלא הובנתי כראוי, דין פרוטה כדין מאה. לא באתי להרחיק עד לשואה אלא, שפה אצלנו עושים מיש מש..ויש להפריד..אני הבנתי שחוס מתלוננת על עצם המצווה..ורציתי לומר

א) שאין סוף לאלה שחייבים לשמש להם פה, למסכנים ולמקופחים שאפשר לדבר מנקודת מבטם,ולא רק בבני ברק.

וב) שאין שום קשר בין המצווה כפי שהיא ניתנה. לבין מה שעושים ממנה - ואין ספק שבני האדם אכזריים, והא ראיה שעושים ופוגעים בידיעה שפוגעים ובידיעה שהפגיעה תחזור אליהם או לצאצאיהם כבומרנג, וכל זה בשם התורה ובתמורה להבל.

אני הבנתי את בקורתה,-בעצם היא כתבה זאת מפורש- שכונתה לבקר את התעשיה והגמחיות ולא את מצות שילוח הקן.שיסודה ברצון להשתמש בביצים ובאפרוחים,והתורה דוקא מנעה את האכזריות הגדולה יותר.[אני מודע לפרשנויות אחרות אבל לטעמי הן לוקות באי התאמה לפשט הפשוט, והרי אנו לא משוחררים מהנסיון לבדוק את הפשט הפשוט]
אני גם לא נבהל משאלה על מצות שילוח הקן עצמה שכבר נשאלה בפורום זה.
ואני מבין שאין בינינו ויכוח.[לא נורא, אפשר גם בלי.]



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

חוס,

אבקש את סליחתך, טעיתי בהבנתי אותך.

ובכל זאת אדגיש שטיפשות מביאה בין היתר גם לרוע ולאכזריות, "כל הרוע בעולם תוצאה של העדר החוכמה"

יונה חביבה,

קודם כל, שמחתי לקרוא שעוד ישנם בעלי חיים בבני ברק הצפופה והעשנה. אני במקומך הייתי עושה את המאמץ ועף קילומטר-שניים לגבעת שמואל, למשל. שם גם לא יאונה לך כל רע.

גורלך העגום איננו טוב בהרבה מגורלו של ידידך, השור הירושלמי מלפני אלפיים שנה, שהקפידו מאוד שלא לחרוש בו ביחד עם חמור, אבל את כל עגליו לקחו לבית המקדש לקרבנות, וכשנולדה לו סוף סוף עגלה נקבה - לקחו אותה, נעבעכקע, לטקס עגלה ערופה. מאשתו עשו כבר מזמן פרה אדומה.

גם את עצמך היית אמורה לעלות על המזבח, אילו נפלת במקרה לידיו של איזה מצורע שנתרפא, או עני שידו לא השיגה שור, והיה עליו להסתפק בקורבן מן העוף.

אני כבר לא מדבר על שכנתך התרנגולת, ועל הגורל הצפוי לה ב"כפרות". (ואגב, גורל זה לא טוב בהרבה מגורל היונים, השוורים, העגלים, הפרות התרנגולות והאפרוחים שעוברים למשחטה בנסיבות "חילוניות" יותר).

תוכלי להתנחם בכך שמדי שבת בשבתו שרים לכבודך "יונה מצאה בו מנוח, איי-אייי-אייאיי".

בקיצור: חיות משמשות למטרות פולחן בדתות "פרימיטיביות" כמו היהדות. מוסרי? לא לפי אמות המידה המערביות-ליברליות. מי שרוצה ליישב את ההלכה עם אמות מידה אלה - יש לו בעיה.

אידך גיסא

אידך יקר.

תודה על הניחומים. כמאמר החכם צרת רבים חצי נחמה, [יש גם גירסה נוספת.]

שלך
טייבעלע.[יונה בלשון עברי]

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

ריתקתם אותי במעופכם, בנבכי מצוות שלוח הקן.

לדעתי הטענה העיקרית של חוסמספר, נכונה מכמה טעמים.

א. שאלה הלכתית טהורה, שילוח הקן כשאין לי מה לעשות עם הביצים, האם יש בזה איסור צער בעלי חיים. כדוגמא לכך, לשחוט שור בשביל ה"מצוה", ואחר כך לזרוק את בשרו לפח, האם אין בזה משום צער בעלי חיים, שאסור?

ב. וודאי וודאי שמידת אכזריות יש כאן, וכי בשביל ה"עולם הבא" שלך, היונה צריכה לסבול? אם צריך אתה ליונה, בבקשה, אבל מצוות אתה מחפש? לך תתן לה אוכל, גם תקיים מצווה. או האכל את העני שגר מול ביתך.

ג. זכורני, שהייתי נוכח בלוויה של אחר מחשובי ישראל. וציבור האנשים שהיה שם, "תפס" מצוות, ורץ לכסות אותו בחול (בקבורה כמובן..) עמדתי שם מהצד ותמהתי, הלזאת כיוונו חכמינו? היה זה נראה כמו ברברים שעטים על הגופה ומכסים אותה. כוונת המצווה היתה כבוד המת, שלא יהיה מוטל ברחוב בבזיון, אבל מכאן ועד להתנפל עליו עם עשרות מעדרים? מזוויע. אבל ככה זה שמחפשים "מצוות", ולא להיות הגון על פי התורה.

אני תוהה אם החכמים הנכבדים שבכאן לא שמעו על שיטתו של בעל ספר הזוהר הקדוש, המתאר כי כאשר היונה חוזרת ומצטערת, הרי שהיא גורמת בכך לתנודות מופלאות בעולמות מקבילים, ובסופו של דבר מתעוררים רחמים גדולים באותו היכל ושמו "קן ציפור" (דומני שהוא היכלו של משיח).

ובכן, יונה יקירה, אכן נועדת לסבול, והסבל העובר עלייך הוא קשה מנשוא. אך אולי תנסי להיזכר בתמונות הזוועה של מיליוני בני אדם שנספים ונטבחים בכל מיני צורות ברחבי העולם, ואולי אם תדעי שצערך מונע חלק מהאסונות הנוראים הללו - אולי אז תהיי מוכנה למלא את תפקידך נאמנה, לא פחות משאר התפקידים שנועדו לך (כגון לאכילה) - ובנחמת ציון וירושלים תנוחמי.

(לגופו של ענין, ללא דברי הזוה"ק, הייתי מחלק ואומר שיש חילוק בין צער ישיר שגורמים לחיות לבין צער עקיף מאד כגון מניעת קינון. ולא ראיתי שהמלינים נגד שילוח הקן מלינים נגד לולי התרנגולות בהן סובלות העופות המסכנות שבעתיים).

מו"ל,

אני מצטערת אך כשלתי בהבנה, כיצד צערה של היונה משפר את תנאי החיים של בני האדם. אודה לך אם תסביר.

ובנוסף,
היוצאים כנגד גרימת צער לבע"ח, בוודאי מתקוממים גם כנגד לולי התרנגולות הדחוסים, פיטום האווזים האלים, וכן כנגד תופעות קשות ואלימות אחרות.
[אין בדברי כדי לטעון, שמצוות שילוח הקן היא כזו שבאה לצער את הציפורים. אני רק מגיבה לטענת המו"ל למעלה.]

מויציא,

ומה עם האווזים שמפטמים אותם על מנת להוציא מהם כבד מוגדל ומשובח? שתהיה מנה יפה לשים על הצלחת?

קעלעמר,

הנה הגענו לזה, המויציא מיישם את דבריי:

" שאין סוף לאלה שחייבים לשמש להם פה, למסכנים ולמקופחים שאפשר לדבר מנקודת מבטם,ולא רק בבני ברק."

מוציא לאור היקר

א. אלו שמתמרמרים על צער בעלי חיים של היונה ועל שחיטת שוורים ותרנגולות - כגון אלופנו וטו - גם יצטערו מן הסתם בצערן של התרנגולות הכלואות. אי אפשר למצוא אצלם חוסר עקביות. להפך.

ולא שהם מזלזלים בחיי אדם, אלא שתודעתם התפתחה כל כך, עד שצר להם אפילו בצערו של בעל חיים חסר חשיבות בעינינו, הרבים.


ב. ידוע לחלק מהכותבים כאן על הפרשנות של הזוהר בנושא זה. חלקם אינם מחבבים את המיתוס הזה, מפני שהם רואים בו משהו פסול. ההנחה שצריך לגרום סבל ליונה כדי לגרום נחת או רחמים למעלה - יהיה טיבו של למעלה זה מה שיהיה - נראה להם סוג חשיבה מיתי, לא נכון ומסוכן. גם עצם ההתייחסות ל"עולם עליון" נראית להם שגויה.

אחרים, שגם הם יודעים על המיתוס הזה ויודעים על ההסתייגות שנפוצה אצל חלק מהכותבים כאן כלפיו, מעדיפים כנראה שלא להזכירו כדי לא לעורר דיון גלוי בביקורת מסוג זה...

(סמיילי, ואולי עדיף פרצוף עצוב?)

אבל אם תרצה לבאר את טיבו של המיתוס הזה ומדוע אין בו פגם, אדרבה כתוב ונלמד מדבריך.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זה הרבה יותר פשוט , לפי הרבה ראשונים אינה מצווה חיובית, אלא במקום שאתה מעונין לקחת את הבנים , יש לך מצווה לשלח את האם, וזה גם משום של צער בעלי חיים .