קוויטל לקוסם

מי שאינו נביא הוא קוסם? זהו עוד חידוש יותר גדול? והאם חוזאי המזג אוויר מותר? והאם חזוי מפולת שוק מהניות על פי כל מיני הסתבריות ותחושת הבטן גם נכלל?

ומאיפה המקור שלך שלומדים גדרי השקפה בע"ז מהמקרא? מה המקור על כך?

עם כבר הזכרנו קוסם אז,לפני כחצי שנה ראיתי הופעה של "קוסם" חרדי שבמשך שעה הוא קונה את הצופים ,ובשעה השניה הוא מגלה את הכול.
סתם לידיעה: יש לו תביעות מאיגוד הקוסמים

bnt2005

מלמד
לעניין ר' חנינא בן דוסא, הלא הוא עצמו אמר שם אם שגורה תפילתי בפי וכו', כלומר יש פה איזו טכניקה, ויש כאן גם עניין של סייעתא דשמיא, כפי שבאר נפלא מרן "קדושת לוי":
"
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור כו'. תיבת לאמר, הוא מיותר. והנראה, דהפירוש הפסוק ואתחנן אל ה' בעת ההוא, פירוש שהיה מתחנן תחילה כדי שיוכל להתפלל אחר כך. לאמור, פירוש הדבר שהיה צריך לאמר אלא שקודם לא היה יכול לאמר, כי היה בוש מלפניו יתברך והיה צריך להתפלל שיוכל להתפלל:
או יבואר, ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. תיבת לאמר מיותר. ונראה, דבגמרא ברכות (ט ע"ב) מסקינן דאדני שפתי תפתח, לא הוי הפסק בין גאולה לתפילה אפילו בשחרית, דכיון דתקינו ליה רבנן כתפלה אריכתא דמיא. דלכאורה הוה ליה למימר תקינו רבנן לתפילה, אלא על כרחך דלא היה בכלל תקוני התפלה דמאנשי כנסת הגדולה ובתר הכי דתקינו ליה הוי ליה כתפלה אריכתא. הטעם הוא, דאדני שפתי, הוא שנוכל להתפלל ובזמן התנאים והקודמים להם לא היו צריכין להתפלל על זה, כי בוודאי היה תפלתם זכה, ואחר כך שנתמעטו הלבבות ברבות הימים הוצרכו לקבוע תפלה עד שתהא תפילתנו זכה. ונמצא יש לנו ב' בחינות בתפלה. א', התפלה עצמה. והב', התפלה שיהיה יכול להתפלל. ומשה רבינו עליו השלום בודאי היה תפלתו תמיד בבחינה העליונה שבמדריגת התפלה ותמיד היה תפלתו שגורה בפיו ומקובל, אבל עתה דחזינן דלא נתקבלה תפלתו בודאי ממילא לא היה תפלתו שגורה בפיו והוצרך להתפלל שיוכל לבקש מן השם יתברך תפילתו ליכנס לארץ ישראל ושאל ממנו מענה לשון."
ומבואר יותר ב"צדקת הצדיק" אות רז
"
כך הוא מדתו יתברך בעת שרוצה להושיע אז נותן בלב אותו אדם לצעוק לו. וזה טעם (ברכות ל"ד ע"ב) אם שגורה תפילתי בפי וכו' שכאשר היא פועלת אז היא שגורה ושלוחה התפילה לפיו מאת השם יתברך"
ובאופן קצת שונה שם ריב:
"
על זה נאמר (ישעיה נ"ו ז') ושמחתים בבית תפילתי שמיד מגיע המילוי ואמרו ז"ל (ברכות ז'.) תפילתם לא נאמר וכו' כי גם הקדוש ברוך הוא מתפלל פירוש מתאוה ורוצה לאותו דבר רק שמנעו בשביל שמתאוה לתפילתן של צדיקים והוא מוכן לענות ומתאוה שיתפללו ויענו ותאוותו של השם יתברך היינו תפילתו ואז ושמחתים:
ועל זה אמרו (שם ל"ד ע"ב) אם שגורה וכו' פירוש במרוצה כי אי אפשר להתפלל על דבר אלא אם כן הוא חסר לה. ובודאי ר' חנינא בן דוסא שהתפלל על חולים כל כך עוררו רחמיו על אותו חולה עד שהיה חסר מאד ומצפה לישועה. ואם היה פועל אז תיכף היה מגיע השמחה ומילוי החסרון בלבו, והיה יכול לרוץ בתפילתו מתיבה לתיבה כדי להחיש הישועה. ואם לאו, היה עדיין עומד בחסרון ובציפוי, ולא היה אפשר לו ללכת כלל מכל תיבה מן התפילה ולהרחיק ממנה, מאחר שעדיין אין לו מילוי לחסרונו".
וא"כ אין כאן קושיא.











מי שמביט בי מאחור, כבר לא יודע מי אני;

מי שמביט בי מלפנים, מהר מאוד יביט בי מאחור;

מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי, שימשיך לעמוד...

כנראה שלא דקדקת במה שכתבתי. זה לא מועיל אם יהיו מי שיודעים איך זה עובד, אם זה נעשה במסגרת של קיסום. האדמור, וכן 99.999% של חסידיו, לעולם לא יודו שזה עובד באופן רצינאלי. ולכן, עליהם ודאי ששאלתי קיימת, אלא גם על יחידים "החושבים" ביניהם, במדה והולכים להאדמור עם קוויטל (מדוע??) יש לעיין אם זה אסור, כיון שכולם רואים בזה ענין של קוסם.

מלמד,

שאני אבין, עיקר טענתך כלפי הקוויטל הוא שיש בו "קוסמות" בשל העובדה שהאדמו"ר מגלה עתיד? אז יכלו לעשות זאת, והיום לא?

וכדי לחדד שאלתי, האם הטכניקה של החכמים כבן דוסא כן מקובלת עליך?

shuvkash,

"הזכרת מה שכתב הרמב'ם בפירוש, שאדם גדול זוכה להבנה רחבה יותר, עד שכח ההיסק הלוגי שלו הוא מעל לתפיסת האדם הפשוט"

זה כל מהותו של ה"קוויטל", קריאת המצוי ובעקבות השתלשלות נסיבות 'ידוע' שיביא בהכרח לתוצאה מסוימת, קרי הגדת עתיד. הגדת העתיד היא לא מטרת הקוויטל, אלא, מהווה טריגר לתיקון- בבחינת איבחון מצבו הפסיכולוגי נפשי של האדם.

גם האדם הפשוט, משער השתלשלות נסיבות מכוח מציאות מסוימת, ולמעשה אין אדם שאיננו משער לעצמו דברים, שהוא למעשה לא הכירם בפועל, או למד אותם וכו', אבל יש לו לגביהם השערה או תפיסה מסוימת - לכן גם יתכנו אדמורי"ם מזויפים. בכוונתו המקורית של הרמב"ם לגבי הגדת העתיד - הוא גם מתכוון לומר שגם 'זייפנים' יודעים לקרוא עתיד, ומתעתעים בבני אדם -.

"תמצא מבני האדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד נכון, עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו, יהיה כמו שידמה, או יהיה קצתו, וסיבות זה רבות מעניינים רבים, קודמים ומתאחרים והווים, אלא שמכוח זה המשער, יעבור השכל על ההקדמות כולן, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה בכוח יגידו קצת בני האדם עתידות עצומות. ואי אפשר מבלתי היות שתי הכוחות בנביאים החכמים חזקות מאוד, רצוני לומר כוח הגבורה וכוח המשער. ובהשפיע השכל עליהם, יתחזקו שני כוחות אלה מאוד....

מו"נ פל"ח מחלק שני.

כשהרמב"ם מחלק בין השכלי לעיוני/מעשי הוא מפרט : ובעיוני:
1)שכל נקנה 2)זכות התבונה, 3)ו"טוב ההבנה, והוא: לעמוד על הדבר ולהבינו מהרה בלא זמן, או בזמן קרוב.."

מעלת 'טוב ההבנה' כוללת בתוכה כוח משער חזק -
ה'משער' איננו רק עניין של הכוח השכלי באמצעותו האדם מסיק מסקנות, כגון שמתוך א' הוא מסיק ב' וכו' אלא, ב'משער' יכול האדם לקפוץ מהנחה א להנחה ד', והוא משער את ד' שלמעשה מתחייב מתוך השתלשלות רעיונית ארוכה, העוברת את כל שלבי הביניים
כלומר: כאשר אדם רואה לפניו את הנתונים באמצעות כוחו המשער, הוא מדלג על כל שלבי הבניים המחייבים עיון הדרגתי, ומגיע במהירות אל הסוף, דבר הנראה בעיניי ההדיוט כאילו היתה כאן הגדת עתיד, אע"פ שאין שום 'קוסמות' או גילוי נסתר

מלמד לאדם,

אחרי הדברים האלה אפשר להבין איך ר' חניא בן דוסא שהיה יודע ואומר זה חי וזה...הוא אמנם לא היה נביא ולא בן נביא, אבל אין ספק שנסכים כולנו שהיה חכם שאצלו היה אפשר לילך עם קוויטל.

וזה גם עונה לשאלתך למה המתנגדים לא טענו כנגד הקוויטל.




תוקן על ידי - riv - 18/01/2005 18:27:30

מסתברא,

כל בר בי רב מבין החילוק בין חוזאי המזג אויר, ליודע עתידות וצופה נסתרות. אני חושב שאין מן הצורך לפרש.

על שאלתך השניה "ומאיפה המקור שלך שלומדים גדרי השקפה בע"ז מהמקרא? מה המקור על כך?" לא ידעתי אם צריך מקור על לימוד איזה השקפה מן ספר תורת אלקים, (שכחת? תורה מלשון הוראה, תורת חיים, וכל אותן הקלישאות...).

אך אם כבר שאלת, אז, מאיפה שאבו הראשונים כל מה שכתבו אודות הגשמה, אם לא ישיר מכל הפסוקים שבתושב"כ? מהיכן למדו כל עניני בטחון? ועוד כמה ענינים דומים.



shuvkash,

לא הנחת את דעתי בדברי הקדושת לוי, לא תפסתי בדיוק האיך יתיישב הקושיה למה אין בזה חשש של קסם [לפי תפיסת ידידינו אשר177 שיש איסור בהגדת עתידות אם לא בנביא] אצל רחב"ד.

לאמיתו של דבר, אני חושב, כי אין קושיא כלל. לא הלכו לרחב"ד כדי שיגיד להם, אלא הלכו אליו שיתפלל עליהם, והוא רק הגיד להם את אשר קיבל מאבותיו אותו הסימן. ובסימן גופא אין חשש, כמ"ש הראשונים על כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכו', עיי"ש שלפי כל הפירושים אין איסור אם עושה הסימן סתם ככה, מבלי שיסתמך עליו למעשה. עיי"ש ברמב"ם וראב"ד.

ריב,

נא לקרוא הודעתי אל "שובקש" ותמצא מענה לשאלתך "מה בין האדמורים לרחב"ד".

ובגוף הדבר שכתבת להסביר ידיעת רחב"ד ע"י חכמתו וכו', דבריך הם נגד דברי רחב"ד שאמר שיודע את זה ע"י הסימן אם תפלתו שגורה בפיו או לא. וכנ"ל.

כל בר בי רב יהודי יר"ש גם יודע ההבדל בין הליכה לצדיק עובד ה' לבין הליכה למכשף, פוק חזי.

אך מהמקרא (כפי פרשנותך הקראית) שכתוב במפורש שידיעת העתיד מותר רק מנביא עדיין יש לבוא בהסבר!

לא הבנתי, מהמקרא עצמו דוקא יש להבין שהגשמה מותרת!

מסתברא,

בטח שיש הבדל בין הליכה לצדיק עובד ה' לבין הליכה למכשף, אבל זה לא משנה את ההלכה.

אם ההלכה אומרת שמי שעושה כך וכך, ה"ז קוסם, אז זה לא משנה אם הוא צדיק וירא אלקים מנעוריו, ואם אמנם טועה הוא רק בדבר א', מ"מ טועה מיהא הוי.

בכלל, יש השרשה של טעיות כשמלמדים אודות עובדי ע"ז או מכשפים, בדרך כלל הדרך הוא שמתארים אותם כרשעים השייכים לכל עניני טומאה ורשעות אכזריות וכו', וזה לא ככה, כמובן. כי יכול להיות עובד ע"ז שמתנהג כגנטלמן בכל עניניו, מתנהג בחן בחסד וברחמים, ובכל זאת לא ישתנה דינו משאר עוע"ז. וכן הוא הדבר בנוגע מכשפים או קוסמים למיניהם, אם זה אסור, לא משנה מהו ההיסטוריה של אותו הקוסם. זה אסור.

(אגב: משתשמע קצת מדבריך, שההלכה בזה תלויה לפי ההרגשה שבלב "יהודי ירא שמים", או לפי מה שנוהגים ("פוק חזי"). נא להבהיר אם זהו דעתך למעשה)

שאלתך האחרונה שכאילו מהמקרא עצמו דוקא יש להבין שהגשמה מותרת, לא הבנתי, כי עד עכשיו חשבתי ש"כי לא ראיתם כל תמונה" הוא מקרא כתוב בתושב"כ...

[ומה שיש פסוקים אחרים מורים להיפך, זו כבר שאלה אחרת, שכבר דנו בזה, אבל סוף דבר הדיון היה האיך ללמוד הפסוקים!]

מלמד

למסתברא
סנהדרין קב ע"ב
רב אשי אוקי אשלשה מלכים, אמר למחר נפתח בחברין, אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא?! אמר ליה לא ידענא, א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן?! א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא, א"ל מהיכא דקרים בישולא. א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי!!! למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא, אחאב אח לשמים אב לעבודה זרה.

כנראה שגם תלמידי חכמים יכולים לעבוד עבודה זרה.

היו כאן מהמגיבים דסבירא להו כי יש בנתינת קוויטעל לאדמו"ר משום קוסם קסמים.
ואף דלא ידיע להו מה האדמו"ר עושה עם הקוויטעל עם השם!
הנה מצאנו ראינו בספר נועם אלימלך בסופו יש אגרת מר' זכרי' מענדיל מגדולי תלמידיו של הנועם אלימלך בו הוא מתאר עבודת האדמורי"ם, לאור זה נוכל לשפוט אם יש כאן איזה ענין של כישוף.

מה אכתוב לדאדוני דודי יש ביניהם צדיקים כאלו שיודעים אם יבא איזה כאב או חולה ח"ו לאדם הם נודרין בעדן לצדקה ומקדימין תפלה לצרה ולפעמים ניצל האדם ההוא מן הכאב ולפעמים בא הכאב ההוא לזמן שקבע הצדיק הנ"ל בלי שום איחור וקידום כלל וזה נסיתי בעצמי ובדידי הוה עובדא כמה פעמים שיש צדיק אחד במדינתינו שהוא יודע ומרגיש בי תמיד קודם היסורים ואמר בפירוש למחר בשעה זו יהיה לי כך ונודר צדקה בעדי וע"פ רוב פעל בתפלתו וצדקותיו עד שנצלתי מהם ואם לא היה בי כולה נשאר מקצתו למען דעת צדקו דברי אמת ואפילו כשהייתי כמה פרסאות ממנו....
(והאיך יודעים?ב"פ)
והם מקיימים השלחן ערוך מ"ש בהתחלתו שויתי ד' לנגדי תמיד וממש השם הויה ב"ה אינו זז מנגד עיניהם כלל (צריך להוסיף אותיות) של אש מאיר להם והם תמיד רואים אותו ... ואם לפעמים השם הויה ח"ו אינו מנגד עיניהם או שרואה שם אחר כמו שם אלקים או אדנ"י יודעים בבירור שיש התגברות הדינים ח"ו בעולם העליון ומנגדרין תיכף צדקות ומרבים בתפלתן ובקשות ויחודים גדולים מאוד עד שחוזרים ורואים השם הוי"ה ב"ה ...


מי שאומר שזהו מעשה כשפים ילך ויחפש לו דת אחר.

ב"פ, שלום רב,

כנראה שלא הצלחת להבין הדיון. אשתדל להסביר את זה עוד הפעם.

זה לגמרי לא מעניין לנו "מה האדמו"ר עושה עם הקוויטעל עם השם", מה שכן מעניין הוא: אם עושים פעולה מסויימת, ועל ידה מתודעים [או טוענים שעל ידה יודעים] המון נסתרות שמבראשית, או פתרון על עתיד, אם פעולה זו נחשבת לפעולת קסם שאסרה תורה.

זה לא משנה אם מקבל ה"קוויטל" הוא צדיק או הפיכו, וגם לא אם ה"צדיק" שעושה זאת כוונתו אמנם לטובה ולבו לשמים או לא, זה רק ישנה דינו ממזיד לשוגג, אמנם אין זה נוגע לשורה תחתונה, האם זהו מעשה של קסם או לא.

הבאת מר' זכריה מנדל - שם בלתי מוכר בעולם ההלכה והפסק - שכותב שהיו צדיקים שידעו עתידות. אך זה לא היה בכלל הדיון. עיניך הרואות, מה שכבר נכתב אודות רחב"ד, כך שאין שאלה של קסם אודות ידיעת עתידות. וכל הציטוט מאותו האיגרת הוא שלא ממין הטענה.

לעניות דעתי, גם לא משנה מה שהקוסם אומר שעושה קסם שלו ע"י ראייה של שם הוי"ה וכל שאר השמות שאין נמחקים של אש או של ברד, או בשאר צבעונים. דאלת"ה לא משכחת מלקות בקוסם, כי לעולם יאמר כי השתמש (בנוסף לפעולת קסם שלו) גם בראייה מחשבתית של כל השמות בצבעונים מצבעונים שונים.
אלא שאם זה ע"י רוח הקודש או תפלה ללא פעולת קסם, זה מותר.

בסוף דבריך הקשית לכתוב ש"מי שאומר שזהו מעשה כשפים ילך ויחפש לו דת אחר", כלומר, שלפי דבריך קבלת קויטל היא חלק מן דת יהדות.

אקוה שזאת היתה לא יותר מפליטת קולמוסך, כי לא אאמין שאתה מאמין ככה.

נגד חסידות וחסידים גופייהו לחמו גדולי הדור דוגמת הנודע ביהודה הגר"א, מרכבת המשנה ויעב"ץ, השאגת אריה הקצות הנתיבות ישועות יעקב, ואטו כי רוכלא... ולכל היותר מוסכם שחסידות אף היא בכלל דת היהדות תחשב.,

בכל כתבי החסידות, מעולם לא התיימרו לשלול ה"יהדות" של המתנגדים, לכל היותר מצאו בהם חסרונות ודברים הצריכים תיקון, (בעיקר יותר מנהגי קבליים, אכן גם איזה טענות ממשיות שלפי דברי עצמם יש אותן הטענות על דור השני של החסידים עצמם... ואכ"מ).

והנה שפחה תירש גבירתה, לטעון שמי שלא משוכנע בצדקת החסידות שילך ויבקש לו דת אחרת, אתמהה!
וכי היהדות של הנו"ב והגר"א לא חשובה כמו היהדות של האדמו"ר מ.... שליט"א?

וכל זה אף ללא העלאת השאלה של נתינת קויטלים, שכנראה היא תופעה מאוחרת.

סוף דבר - אם יש איזה "דת אחרת" כאן, אנו יודעים מי המה בני אותו דת (ואין אני מתכוין לחב"ד... ) אלא שמטבע הדברים "דת" (ועכ"פ הדת שאני משתייך אליה) אינה מצומצת למדי, ומקום יש בראש להניח ב' תפילין, והרבה דרכים למקום. אבל כל הפוסל במומו פוסל, ולא כל השולל אקט חסידי, חייב מיד לבקש לו דת אחר, ואדרבה!

לפלא על רבינו מיימוני שמעלים עין מכל הדיון.

לשם יחוד... לקיים מצות "לפני עור... סיוע בשליחת קויטל...


http://www.kvitel.com/homeh.html

הנה כדי לדון אם אין בהגשת קוויטעל לאדמור משום קוסם קסמים.
השאלה מתחלקת לשני חלקים.
חלק הא' אם יש איסור מצד הדין משום קוסם קסמים.
חלק הב' אם זה מתנגד לעקרון האמור בתורה שלא לתור אחרי הכישוף וחיזוי עתידות.

חלק הא'
אם יש איסור מצד הדין שלא ליתן קוויטעל לאדמור משום קוסם קסמים.
ואלו הם דברי האוסר.
ז"ל הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ו' והלכה ז' "איזהו קוסם זה העושה מעשה משאר המעשיות כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידים להיות ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או אינו הווה או שיאמר שראוי לעשות כן והזהרו מכך, יש מן הקוסמין שמשמשים בחול או באבנים, ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ומדמין ואומרים, ויש מי שנושא מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר, הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. אסור לקסום ולשאול לקוסם...

האם אין ה"קוויטל" אותו דבר?
ע"כ דברי האוסר הנקרא מלמד.

הנה התשובה הברור הוא שאין קוויטעל אותו הדבר, האוסר טעה במובן הפשוט של קוסם. קוסם הוא דוקא בעשיית מעשה כמפורש בפוסקים, סתם חיזו עתידות ע"י חוזים בכוכבים או ע"י גורלות אינם בכלל קוסם, אין איסור כלל על החוזה בכוכבים או על המפיל גורלות, האיסור חל רק על השואל בהם. ראיית עתידות ע"י קריאת קוויטעל אולי הוא בכלל חוזה בכוכבים או מפיל גורל, וגם זה לא כאשר נבאר.

כתב המחבר יו"ד סי' רע"ט סעיף א'.

אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות: הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי) וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו).

איסור ברור בשו"ע שלא לשאול חוזה בכוכבים, אבל לחזות בכוכבים אין איסור. ולמה אסור לשאול לחוזה בכוכבים? משום שנא' תמים תהיה עם ה' אלקיך.

הדבר טעון פירוש, מה ענין תמימות לדעת עתידות?

כתב הרמב"ן בפירושו על התורה.דברים יח יג.

וטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים

מבואר כאן היתר ברור שאיסור תמים תהי' אינו כולל לדרוש מנביאיו או מאורים ותומים את העתידות.
ולמה אסור לשאול להוברי שמים (חוזי כובבים?), כי אנחנו צריך להאמין כי הוא לבדו עושה כל, והוא היודע כל העתידות. וע"י שאלה בחוזי כוכבים אנו מכחישים את כחו כביכול.

פשוט שלפי טעם זה אין איסור לדרוש מאדמו"ר שיראה את העתידות ע"י ראיית שם הוי"ה ושאר שמות, דזה דומה ממש לנביא או השואל את האורים ותומים.

עוד כתוב בשו"ע שם סעיף טו

(טו) אוחז את העינים אסור וע"י ספר יצירה מותר (אפילו לעשות מעשה) (טור):

ע"י ספר יצירה מותר לברוא אדם או בהמה, ומקורו מגמרא. ושם בש"ך ס"ק יח, דשמות הקודש הם והש"י נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאים והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הש"י שמו, ע"כ.

מבואר מכאן כי אדרבה הפועל בשמות הקודש, וה"ה בכל אופן ע"י הקדושה, ושעל ידה הוא מראה גדולתו של הבורא, אין איסור של אחיזת ענים שהוא מיסודו איסור תורה.

וא"כ לאחר שהבאתי את דברי ר' זכרי' מנדל שמבאר שהצדיקים יודעים ע"י שמות הקודש את העתיד להיות, פשוט שאין בזה שום חשש של תמים תהיה, ושום חשש של כישוף.

מלמד הבנת?

ומי שס"ל שאסור משום מעשה כשפים ילך ויחפש לו דת אחר שיסוד דבריהם בנוי על סברות הכרס, דת היהדות בנו על דברי הראשונים והאחרונים שמפיהם אנו חיים וממימיהם אנו שותים. מי שחושב שהוא יכול לבנות יסודות הכישוף שאסרה התורה על יסוד דברי הרמב"ם במורה נבוכים לבד, ילך ויבנה לו דת אחר בנוי על סברות כרסיות שלו. לזה נתכוונתי.

תוקן על ידי - באראפארקער - 25/01/2005 8:11:37