|
|
| נשלח ב-28/1/2005 09:48 |
 |
| |
מלמד,
אתה יכול להיות רגוע, כולם הבינו כוונתך,מלבד אלה שהחליפו את החומש בתניא.
ברוב חוצפתם מניחים את כבודו של כותב המשנה תורה במקומו,מביאים ממנו ראיות, ומזלזלים בכותב המו"נ -ואינם מרגישים שהם מתייחסים אליו, כאילו חס ושלום היה חולה במחלת נפש חמורה - פיצול האישיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 12:52 |
|
| |
1.ושוב פעם שם מלמד דברים בפי שלא אמרתי. הב"י הכריע בדברי הלכה עפ"י המגיד ולא כתבתי שחיבר השו"ע כולו לפי המגיד דהיינו שהכריע ההלכה, כפי שאתה מנסה לזייף בשמי.
2.אין הבדל בין אמירת עתידות בעת פתיחת ספר או קריאה מדף לבין אמירת עתידות סתם אם המקור מקדושה ולא מטומאה.ואכן בדומה לזה מוזכר אצל כמה נבואות בנ"ך. ושאר הדברים שאתה מעליל על הצדיקים שעושים בעת קריאת הקוויטל הכל מדמיונך. ואם אתה משווה לפסק הרמב"ם שציטטת, פשוט טעית בהבנתו והבחנתו. והדברים פשוטים לתשב"ר.
3. יש נבואה ורוה"ק בזמנינו.נקודה. וזוהי דעת התורה (כולל הרמב"ם שציטט צמח). ופתגמי ההמון הנפוצים אינם פסקים (למרות שיש שגדלו עליהם וקשה להם להיפרד ממוסכמות מוטעות) ושום דבר לא מסוכן בזה, להפך חוסר אמונת חכמים וצדיקים מסוכנת.
ופוק חזי איך שגם בימינו הישיבות הליטאיות מלאות רובם ככולם בצאצאי החסידים, כי היכלי ברלין נתמלאו מחדרי וילנה שנתרוקנו כידוע (שאל אביך ויגדך).
נ.ב. תמיהני על ריב המצטרפת למלעיגים ומלעיזים על התניא קדישא ולומדיו, למרות שהוא מבוסס על הרמב"ם (מד' יסודות הספר כמרומז בשער הספר). בסגנון דמגוגי זה ניתן לומר על כל ירא שמים שנתחלף לו החומש בשו"ע או על כמה מהמתנגדים שנתחלף להם ה"יתד" בשו"ע.
תוקן על ידי - jebo - 28/01/2005 13:01:09
תוקן על ידי - jebo - 28/01/2005 13:03:34
תוקן על ידי - jebo - 28/01/2005 13:14:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 13:10 |
|
| |
ג'בו
הרשה לי להעיר הערה
כתבת שיש נבואה בזמננו.
כמדומה ששגגה נפלה לפניך.
קיימא לן (=מסורת בידינו) שנבואה בטלה.
אמנם אפשר לדון אם הנבואה יכולה להתחדש. האם זו כוונתך?
אולי כוונתך שרוח הקודש לא בטלה. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. כדאי אולי להבהיר למה התכוונת.
(סליחה על השימוש בשם עצכח. זו השעה שלי לבדוק את הפורום... - מיימוני).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 13:24 |
|
| |
אכן כוונתי לזמנינו אנו - שנת ה' אלפים תשס"ה. וראה אגרת הרמב"ם שכבר ציטט צמח בעמוד הקודם וכן בספרים רבים.
נ.ב. מנהל יקר, אולי כאן המקום לציין שיטת השתתפותי בפורום. הנני גולש כאן כדי להפגש עם ת"ח ונושאים מעניינים, וכך לנוח ולהתענג מפעם לפעם מעומס עבודתי, דהיינו פשוט בשביל הכיף! ולכן החלטתי לא להיגרר למאמץ ולחץ וכעיקרון איני פותח ספרים אלא רק כותב מזכרוני. לכן חולשתי בדיון שאיני מצטט עמודים או פרקים מדוייקים, לכן אבקש מברי הפלוגתא לדפדף בעצמם ובטוחני בעזהי"ת שימצאו שלא בדתי הדברי מליבי אלא הכל כתוב עלי ספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 13:47 |
|
| |
מיימוני ידידי:
אם כבר "קיימא לך" הרי עדיפה מסורתו ועדותו של המיימוני הראשון, רבי משה בן מיימון, שקיבלה מאביו שקיבלה מקודמיו ועד לגולי בבל שחזרה הנבואה.
ואיך שלא יהיה, האם מי שיילך במעלות הנבואה כמ"ש הרמב"ם, לא יהא נביא?! זה כתוב באיזשהו מקום?
רק שכנראה כל דבר שלא נראה "רציונלי" או עצכ"חי נדחה כלאחר יד משום "קיימא לן".
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 19:19 |
|
| |
ז'בו,
אינני מלעיגה על התניא, ונראה לי שגם לא חברי המתנגדים לועגים לו, אלא, לעיוות שנעשה לקוויטל בחסידות בכלל,והם כמוני לועגים לבורות ולחוצפה שיש לחסידים כנגד דבריו 'הקדושים' של הרמב"ם, ועל זה הם מוחים בכל עוז ותוקף.
אני מלעיגה על שהפכו את ספר התניא תחליף לחומש, וכל מה שנלמד בחב"ד ברמב"ם, בא על בסיס התניא – תמיהני עליך בדבר ההשוואה בין החומש שהוא יסוד לכל המקורות ופסקי השו"ע, לשו"ע – ובשם אותו היגיון הפכו החסידים את הקוויטל ואת הצדיק לתורה מסיני = 'מלכות',למרכז, לעיקר. ואת כל המצוות והאזהרות שבחומש, הפכו ל'אתונות', לטפל = מחללים שבת ועוברים על איסור לאו מן התורה לדבר שבשיגרה, כדי לנסוע בשבת ולקבל ברכה מהצדיק? איך לא נלעג על 'גוי קטון וסכל'?
כתבת:
ובאשר לנבואה והדעה שבטלה עם חורבן הבית הרי זו דעת יחיד, למרות שנפוצה בקרב ההמון ומקובלת ברחוב, לא כן גרסינן להלכה אלא שרוח הקודש קיימת בקרב טהורי גו"נ ונקיי הדעת גם בדורינו...והדעה הנפוצה בקרב חכמי ישראל היא שהנבואה ורוח הקודש ברמה מסויימת לא פסה מעולמינו אלא חיה תוססת ובועטת עד עצם היום הזה. ומעשים שבכל יום יוכיחו. אך אמנם "ראשונים כמלאכים"...ואולי בכלל "חכם עדיף מנביא"...
אמנם רוח הקודש לא פסה מעולמינו , מאידך, היא בשום אופן לא מדרגת נבואה – היא מדרגה שבאה כהכנה לנבואה, ואולי תשבר את אוזנינו איפה כאן בדברי הרמב"ם שאביא מהמו"נ אתה רואה הסתמכות על כתבי אריסטו? הנביא כולל בתוכו את ה'חכם' לשיטת הרמב"ם – כך שאין כאן העדפה, אלא, שהנבואה בטלה עד לימות משיח, וכשהדעה ה' תהיה כמים לים מכסים - המשיח גם יהיה נביא בהכרח….ולהלן הסברו של הרמב"ם במו"נ:
"ואחר מה שקדם מבאור אמיתת הנבואה, לפי מה שחייבהו העיון עם מה שהתבאר בתורתינו, צריך שאזכור לך מדרגות הנבואה לפי שני השורשים האלה, ואלו אשר אקראם מדרגות נבואה, אין כל מי שהוא במדרגה מהם נביא, אבל המדרגה הראשונה והשנית הם מעלות הכנה לנבואה, ולא ימנה מי שהגיע למעלה משתיהם נביא מכלל הנביאים אשר קדמו הדברים בהם… *והמדרגה הראשונה * – רוח ה' "ותהי על יפתח רוח ה'"……"וכי הקים להם שופטים, והיה ה' עם השופט והושיעם"…"ותצלח רוח ה' על שאול" …" *והמדרגה השניה*..וזה אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהילים..ומשלי…וקוהלת..ושיר השירים..ודניאל.. ודברי הימים…, ושאר כתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום "כתובים"…(הרמב"ם מו"נ חלק שני פמ"ה)
בהמשך הפרק הוא מונה את מדרגות הנבואה ממש – כמו ששמואל היה במדרגה הראשונה – ויחזקאל במדרגה השניה – והמדרגה השלישית – כמו כל הנביאים שכתוב בהם "ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום". המדרגה הרביעית הוא נותן כדוגמא את ישעיהו – ובמדרגה החמישית , כאברהם במראה "בין הבתרים" – וכך הלאה עד שהוא מגיע למעלה הגבוהה ביותר והיא כאברהם בשעת העקידה…
מבחינת הרמב"ם נבואת משה רבינו איננה שייכת כלל לקטגוריית הנבואה של שאר הנביאים שעליו נאמר במפורש: "לא כן עבדי משה…פה אל פה אדבר בו…ותמונת ה' יביט"(במדבר יב/ז, ח)
ועוד דבר חשוב עליך לזכור שהנבואה היא ברצון ה', ואינה תלויה ברצון ה'צדיק' כדוגמת ברוך בן נריה, שמשו של ירמיהו הנביא שהיה מוכן במעלותיו ,ולא הגיע והיה לנביא. כפי שאומר הרמב"ם בפל"ב מחלק שני במו"נ שהשקפת היהדות כי השלם בתכונותיו ובמידותיו שלמד והתכונן לנבואה שמבחינתו אין שום מעצור שיתנבא, הרי אפשר שלא יתנבא כפי רצון ה' או כפי שגזרה חוכמתו.
כתבת:
כנראה כואב לליטאי לראות כי "יד החסידים על העליונה" כהבטחת הרד"ב ממזריטש –
האם כוונתם של אותם חסידים ראשונים זהה לדברים שאתה מביא בשם הב"י ושאתה אומר שהוא הכריע בדברי הלכה על פי המגיד – הלא אלה סותרים דברי חכמים ב'אבות', "הפך בה והפוך בה ובה תחזי" מפרש הרמב"ם "ותראה האמת בעין השכל" ו"לפום צערא- אגרא" מפרש הרמב"ם, לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך, וכאשר חקרנו דברי חכמים באבות בזה העניין מצאנו שהכובש את יצרו, מתאווה לעברות ונכסף אליהן יותר חשוב ויותר שלם מהחסיד אשר לא יתאווה אליהן ולא יצטער בהנחתן עד שאמרו "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו…(הקדמה למסכת אבות פ"ו)
- - ובהקדמה לביאור הגר"א על ספרא דצניעותה בשם תלמידו הנאמן של הגאון ר' חיים מוולוז'ין: "אינני רוצה שתהיה השגתי בתורתו ית"ש על ידי שום אמצעי כלל, רק בעמלי אשר עמלתי בכוחי, והשגות על ידי המלאכים המגידים, אשר לא עמלתי ולא חכמתי, אין לי בהם חפץ"
ואולי אני אזכיר לך דברי ר' צדוק הכהן מלובלין(ע' 146) ועל הפסוק "ותורתו יהגה יומם ולילה" מפרש 'בתורתו' כמכוונת ללומד שעל ידי ההגות יומם ולילה האדם זוכה שהתורה שלכתחילה היא של ה' ('תורת ה') – נעשת שלו ('תורתו') והוא אומר: "עיקר האדם הוא החשק שבלב…כי גדלות אדם על חברו הוא רק כפי החשק שלו לטוב…ומעלת האדם כפי החשק שבלב" - החשק שלו לטוב ולא הטוב עצמו, שאפשר שאין האדם מסוגל להשיגו -
כשלונה של החסידות היה שלא הלכה בדרך חשיבתו של רבה זה, אלא העמידה במרכז הגותה דימוי של אדם שלו מיוחסת השגת השלימות ("הצדיק") מעבר ומעל לבני אדם המשתדלים להגיע לשלמות בעבודת ה'
…והמסקנה מכל הסתירות שאני מוצאת בין התורה שניתנה לנו ביד משה מסיני,ותפקיד כל הנביאים שעמדו אחר משה היה רק להשגיח על שמירת התורה, שמאוזנת להפליא ואין בה שום נטיה קיצונית, לא להגזמה ולא לגירעון, והיא עוסקת בעיקר בחובתו ובמעמדו של האדם בפני אלוהיו - לבין תורת החסידות שבעיקרה עוסקת וחוקרת את עולמו של הקב"ה ואת דרך ידיעתו, - והיא וודאי לאכזבתו של הרד"ב ממזריטש : שיד החסידים על התחתונה בימינו אנו – וידו של הרמב"ם במו"נ על העליונה – ועוד היד נטויה – ובסופו של דבר כל בני ישראל יתאוו לו לבדו – ואפילו די במשנה תורה היד החזקה שהוא התמצית למו"נ. ועליו הוא מבוסס.
ולסיום, נסיונך בחיים, שהוא תירוץ תכוף, שנשמע מחסידי חב"ד בעיקר כשהם מנמקים את העדפותיהם האמוניות רוחניות, אך עם כל הכבוד , אלה הם הרגשותיך הסוביקטיביות , ואין הם יכולים לשמש כבסיס לטיעון אובייקטיבי, או כהוכחה וראיה.
צמח,
לשאלתך "ואיך שלא יהיה, האם מי שיילך במעלות הנבואה כמ"ש הרמב"ם, לא יהא נביא?! זה כתוב באיזשהו מקום."
וודאי שכתוב, הבאתי מהרמב"ם שזה תלוי ברצונו של ה',ולא ברצון הצדיק. ואתה יכול להמשיך לחשוב שהצדיק זהה לנביא, כלומר: אותו הדבר, זה לא יהפוך את מה שאתה חושב לנכון.
תוקן על ידי - riv - 29/01/2005 20:13:49
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 19:35 |
|
| |
שאלתי היתה למיימוני.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 19:38 |
|
| |
צמח,
תגובתך מעידה עליך, בכל אופן עניתי, שלא יהיה מצב שיהיו כאלה שהספק ידגדג להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 20:31 |
|
| |
צמח
אכן התכוונתי בדיוק לרמב"ם הזה שהזכרת. לאו דווקא בגלל המסורת (או ה"מסורת", כי עם כל הכבוד לרבנו הרמב"ם, יש לתהות אם היתה זו מסורת אמיתית, או שבא לנחם את הנמענים) - אלא בגלל שיטתו הכללית. גם האקזוטרית (=הגלויה), שמשמע ממנה ששלבי הנבואה לא ננעלו, ואפשר לעלות בהם, וגם לפי משנתו האיזוטרית, שעליה תמיד אפשר להתווכח...
והרי כבר היה מאמר (שכחתי של מי, אבל ודאי יהיה מי שיזכיר. ממדבש? דגים?) "האם ראה הרמב"ם עצמו כנביא".
אבל דווקא התכוונתי להדגיש ששאלתי על אמונת ז'בו בנבואה לא התבססה על שיטת הרמב"ם, שאליה רמזתי, אלא לפי מסורת חז"ל, שמשמע שהנבואה ננעלה ולא תשוב, אולי רק בימות המשיח.
ג'בו
אני מאד שמח שאתה בא אלינו כדי לעסוק בתורה וירטואלית. וגם אני, כמוך, כותב לפעמים מהזכרון. אבל ראוי לציין בכל פעם שאתה כותב מהזכרון שזה כך, אחרת עלולים לחשוב שזה אמור להיות מדוייק, וכמדומה שראוי לנו שלא תצא מכשלה מתחת ידינו. המלצתי להוסיף בכל תשובה שלך שכוללת איזכור מהזכרון כי הדברים נכתבים כך (אפשר בסוגרים).
לגבי שיטתך, אני עדיין סבור שיש מרחק בין נבואה לבין רוח הקודש שמיוחסת לדורות שאחרי חז"ל. עד כמה שידוע לי, איש לא טען, למשל, שהאר"י נחן בנבואה, או רשב"י של הזוהר. אפילו אלו שהאמינו כי לשניהם נודע מה שלא נודע למשה רבנו...
עד כמה שאני זוכר, אלו שהאמינו בחידוש הנבואה היו רק השבתאים. (סליחה, זה נשמע כמו טיעון אד הומינום).
אז אולי כדאי שתבהיר כוונתך, ותפרט מה בין נבואה לרוח הקודש לשיטתך.
והאם אתה באמת סבור שאדמו"ר פלוני או אלמוני נחן בנבואה? (אשמח על תשובה שתתחיל ב"כן" או "לא").
אני סבור שראוי שתציין בכל
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 20:45 |
|
| |
מיימוני,
כיצד יכול הרמב"ם לראות עצמו כנביא אם הוא אומר במפורש שהנבואה תלויה ברצון ה'
כמדומני שדגים הביא מאמר שאמרו שהרמב"ם היה ראוי להיות משיח אלא שהדור לא היה ראוי,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 21:01 |
|
| |
ידידי מיימוני,
מכיון שלא הבנתי איך תשובתך מתיישבת עם תגובתך דלעיל, אני מחדד את הדברים:
אם מבחינתך הרמב"ם יכול היה להמציא דברים בשם אביו, ובזה לדחות דברי רס"ג ושאר ראשונים, הרי שמבחינתי בזה נגמר הענין. אתה סבור שהרמב"ם לא אמר אמת ואילו אני סבור שהוא לא היה מעיד שקר.
אך אם אתה סבור שהרמב"ם דיבר אמת, הרי מה שכתבת ש"קיימא לן (=מסורת בידינו) שנבואה בטלה." הרי אז "כמדומה ששגגה נפלה לפניך" מכיון שדברי הרמב"ם ברור מיללו שמבחינתו חזרה הנבואה.
וק"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 22:05 |
|
| |
ריבה ריבנו, אגיב לדבריך על ראשון ראשון, אך אקדים ואומר. במה שקשור להתקפות על חב"ד עדיף שתפני לחסידי חב"ד ו"הלבן" בראשם. אך כמשקיף מן הצד אני תמיד תמהתי מאין השינאה התהומית של המתנגדים דוקא לחב"ד הלמדנית וה"רציונאלית" יחסית לשאר החסידים.ופיתחתי לי תאוריה בנושא.
1. כי החב"דניקים הרי במוצאם רובם גם ליטאים, בעל התניא הרי נקרא במזריטש "הליטוואק" בזמן הגר"א 3 מתוך 7 טובי העיר בוילנה היו מחסידיו ואף אב"ד וילנה דאז רבי שמואל זצ"ל גם היה נוטה לחסידות. ובמילא עד עצם היום הזה רואים בהם בוגדים "בשר מבשרינו". ואנו החסידים מפולין אוקריינא או רומניה היינו יחסית רחוקים מהחזית וכך ניצלנו מעט מזעמם.
2. החב"דניקים עצמם אשמים כי הרבו להתחשב ולהתחבר אל המתנגדים (ואף היו היחידים שהתנגדו לחרם הנגדי של ר"ש מקרלין)וכך נתנו להם משקל וחשיבות יתר. התחברות הצ"צ עם ר' איצלע מוולוז'ין, הרש"ב עם ר' חיים בריסקער, הריי"צ עם ר' חיים עוזר, הרמ"מ עם ר' משה פיינשטיין וכו'. בין כל אלה היה שיתוף פעולה אינטנסיבי למדי לטעמם של הגדולים במחוזותינו שהחזיקו בדעה שאין לסמוך יותר מדי על היר"ש הליטאית ללא חוסן החסידות (אבל חלילה בלי לפגוע רק להתרחק, ביטויי ההמון כגון "צלם-קאפ" "ליטוואק-קל" וכדומה לא היתה דעת חכמים נוחה מהם).
3. חייבים אנו להודות כי בדור האחרון, היה הרמ"מ מלובביץ' בלמדנותו מעל ומעבר לבני דורו, הן בבקיאות (זכרון פנומנלי של לשון כל הש"ס, מדרשים, רמב"ם, ראשונים, ספרות המדרשים והקבלה) והן בחריפות והעמקה (בסגנון הגאון הרגטשובי). בעצמי נכחתי בטיש שלו בו שפך 6 שעות רצוף גאונות ללא פתק,ומעיין אני תדירות בספריו כ-60 במספר. נדמה לי שחוסר האונים המתנגדי מולו "פוצץ" לכמה מהם את כל הפיוזים. אף שכמה רבנים וראשי ישיבות ליטאים היו דוקא ממעריציו (רש"ז אוירבאך, ר"ח שמולביץ' ר"א סלובייצ'ק, ר"מ פיינשטיין ואחרים).
4. היות לובביץ' הולכת בדד (אי הצטרפותה לאגו"י ועוד מאבקים של הציבור החרדי), דבר שגם אינו לטעמי. אי היותה חלק מקואליציה חזקה (הרי לא יעלה על דעת מי לפגוע בגור למשל, למרות שאנו בזים לליטאים יותר מהחב"דניקים) עשו אותה לטרף קל בעיני המתנגדים.
5. הצלחתה כתנועה גורפת מ-3000 חסידים בשנות החמישים לכ-30000 חסידים בשנות התשעים די מאיימת.
ע"כ ניתוח סצילוגי חובבני מפרספקטיבה אישית לתופעה. לעצם דברייך אענה בנפרד כדי שלא לערבב זה בזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 22:45 |
|
| |
ז'בו,
אם חשדתני בליטאיות, אתה טועה בהחלט, אין לי שום עניין לצדד בצד זה או אחר מתוך הזדהות לשם ההזדהות, ואין בי שום טיפת שנאה אישית לחסידי חב"ד או לחסידויות בכלל.
היות ואני אוטודידקטית שלא למדה בשום מסגרת, ואין לי שום שייכות מגזרית, אני רואה עצמי משוחררת מכל תלות שהיא, ועמדתי היא מנקודת מבט תורנית הלכתית אוביקטיבית.
וחזרה לדברי צמח ושלך בדבר חישוב הקיצין של הרמב"ם,
איך הגענו לידי כך שרק החסידים, זוכרים לרמב"ם את חישובי הקץ, שהוא כל כך סלד מהם, והיה רוצה שנמחק אותם מזכרונינו?
איך בתחילת איגרת תימן, זו שבסופה הוא כביכול מגלה את הקץ, הוא מוכיח את החכמים שאין לחשב את הקץ, מנלן? מדניאל , ששם נאמר שהדברים האלה סתומים, ואי אפשר לדעת אותם. והוא נותן כדוגמא את החישובים שעשו חכמים בנוגע לקץ בדבר השיעבוד במצרים, ואומר שאף "חישוב" לא עמד במבחן המציאות, ועוד במקרה המסוים הזה של היציאה לגלות ולעבדות במצרים, הקב"ה נקב באוזני אברהם בסכום השנים שיהיו בגלות. ואיך הוא מגנה את ר' סעדיה גאון על דבר החישובים שעשה, – יוצא נגדו נוקב בשמו מפורשות, דבר שלא נהג לעשות, ומוכיח אותו קשות, אבל בסוף התוכחה הוא מבקש שנדון אותו לכף זכות, כי המטרה שלו היתה "לעודד את רוח העם" ולהאיר להם אור בקצה המנהרה החשוכה, המציאות אותה הכירו בחיי היומיום וחיו אותה.
ואולי, נחשוב גם אנחנו על הרמב"ם מה שאמר לנו לחשוב על ר' סעדיה גאון? נדון את הרמב"ם לכף זכות, ונבין, שגם הוא, הרמב"ם, רק רצה לעודד את רוח הנדכאים שעמדו לאבד תקוה, ואת אמונתם בה'? אגב, איגרת תימן נקראת גם "פתח תקוה".
השילוב הזה של הנחרצות לעמוד על האמת עד הסוף בלי פשרות באומץ לב מוחלט, לבין הרגישות בכל מה שקשור להבנת נפש האדם ומצוקותיו בפרט, והרגישות לקיפוח חיי אדם בכלל, זה השילוב המנצח באישיותו של הרמב"ם. לדעתי העניה כמובן.
וזאת גם המסתוריות "האיזוטרית" שמסתתרת במורה הנבוכים, שבו אנו אלה שצריכים לגלות את דקות הרגישות הזו של הרמב"ם, ולהבין,את 'המקומות' של גילויי האמת שלו, הרמזים, אימתי הוא מתכוון למה שהוא אומר באופן מוחלט כשמדובר על עיקרון או כלל, וזו דעתו האמיתית. ומתי הוא "מספר" לנו על אמת שהיא טוב יחסי. דברים שהם בבחינת אד הוק, לאותו הזמן, שנכתבו לציבור מסוים מאוד.
תוקן על ידי - riv - 29/01/2005 23:16:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 23:30 |
|
| |
RIV לעצם דברייך
1. כתבת "בורות החסידים" - אצלינו נהגו לומר שהחסידים לקחו את התורה והמתנגדים את כבוד התורה ראי נא רק בדור האחרון באירופה מי הם הגאונים שהטביעו חותם בעיון גמרא- ר' מנחם זמבא, ר' מאיר אריק, ר' יוסף ענגעל, ר' יוסף ראזין, ר' יוסף ווינבערג ועוד, אשר אין בן תורה ראוי שילמד סוגיות בש"ס ללא הכרת ספריהם, ובמה נופלים הם מראשי הישיבות בזמנם בליטא.
2.כתבת דבריו "הקדושים" של הרמב"ם - למה המרכאות?! רבש"ע, דברי הרמב"ם קדושים בלי מרכאות!!
3. התקפת ללא כל בסיס לומדי התניא שרק משם מכירים הרמב"ם - התקפה מופרכת ותמוהה. דוקא אצל החב"דניקים יש מנהג לשיעור יומי ברמב"ם. ורבם נודע כמעריץ גדול של הרמב"ם, יש ספר ממנו על הרמב"ם, היה עושה סיום והדרן על הרמב"ם מדי שנה.
4. כתבת החסידים הפכו קוויטל לתורה מסיני ועוברים על דאורייתא בחילול שבת נסיעה לרבי דבר שבשגרה -
חזרי וקראי השמצותייך הפרועות, נראה לך שנכתבו ברגע של שפיות?! אתמהה אם עצכח לא ימחקך לטובתך להסיר קלון מאנשי בריתו. למען הסיר לעז אצהיר בזאת קוויטל אינו תורה מסיני. ואין מנהג חסידים לחלל שבת כדבר שבשגרה. ע"ד חילול שבת לצורך חולה שישב"ס ונסיעה לרופאי גוף או רופאי נפש עייני בספרות ההלכה בנידון , בטוחני שתסמיקי מבושה כשתיווכחי בחוסר ידע משווע שהפגנת כאן.
5. טענת שיש רוה"ק בזמנינו אבל לא נבואה - מה תעשי עם דברי הרמב"ם המפורשים באיגרת תימן שיש נבואה בזמנינו?
6. טענת שחכם בכלל נביא כך שלא שייך שחכם עדיף מנביא - מה תעשי עם מאמר חז"ל מפורש "חכם עדיף מנביא"?
7. טענת שבנושא הנבואה אין הרמב"ם מתבסס על אריסטו - ודאי שאת צודקת לא בכל פרט ופרט הרמב"ם מסתמך במו"נ על אריסטו ובכלל הס מלומר שהרמב"ם מפרשנו ותלמידו של אותו יווני. הוא רק ניצל חלק ממסקנותיו של חכם נכרי זה להסברת השקפה תורנית, אמנם ניצול בצורה מרכזית ונרחבת.
8. מדרגות הנבואה להרמב"ם ידועים ויפה שטרחת לצטט.
9.כתבת שאם הב"י הכריע הלכות לפי ה"מגיד" הדובר אליו הרי זה סותר דברי חכמים - אכן "תורה לא בשמים היא" ויש על כך סיפור יפה בתלמוד על תנורו של עכנאי ורבים רבים מאד הם הציטטות שניתן להביא בנידון ויותר קולעים מאלו שהזכרת. אך מה לעשות, הגישי תלונתך למרן הב"י עליו כל בית ישראל נשען, כך הוא כותב שנהג בכמה נושאים והדבר ידוע ומפורסם לכל יודע דת ודין, בטוחני שמרן ימצא דרך להסבירך שלא עבר על דברי חכמים.
10. כתבת "כשלונה של החסידות היא..." - איני חושב שהחסידות נכשלה, רוב מנין ובנין של יהודים החרדים לדבר ה' בימינו הם כאלה הודות לחסידות, כ-80 אחוז מהחרדים כיום או הם או אבותיהם היו חסידים. לדעתי נכשלו מי שמנע מבני עדתו ללמוד מוסר ופנימיות התורה, ראי כתבי ר' ישראל סלנטר הליטאי המסביר למה המונים התפקרו בליטא.
11. כתבת הסתירה בין תורה מסיני לתורת החסידות - ברור שאין סתירה כמלא נימה ואדרבה, ויש כמה איסורים מדאורייתא בהוצאת לעז זו. כמו"כ בטוחני שתודי שאינך מכירה לא את זו ואף לא את זו דייך כדי לשפוט. הרי מקריאת ספרי מחבר אחד בלבד למרות היות ענק בין ענקים, מראיה מוגבלת וצרה כזו לא נהיים תלמידי חכמים, והדבר ניכר מכל שורה בכתבך שחסרה לך בקיאות בסיסית בש"ס ובספרות הראשונים ואחרונים שבן ישיבה צריך שיהיה לו.
12. כתבת הרגשותך סובייקטיביות - אכן כך רגשות מיסודן וטיבען הן סובייקטיביות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2005 23:54 |
|
| |
ז'בו
לסיום, וזה ישמש כמייצג לכל שאר דבריך
כתבתי:
12 - נסיונך בחיים, שהוא תירוץ תכוף, שנשמע מחסידי חב"ד (פה בפורום) בעיקר כשהם מנמקים את העדפותיהם האמוניות רוחניות, אך עם כל הכבוד , אלה הם הרגשותיך הסוביקטיביות , ואין הם יכולים לשמש כבסיס לטיעון אובייקטיבי, או כהוכחה וראיה.
אתה כתבת:
12. כתבת הרגשותך סובייקטיביות - אכן כך רגשות מיסודן וטיבען הן סובייקטיביות.
|
|
|
|
|
