|
|
| נשלח ב-29/1/2005 23:56 |
|
| |
אין בי כוח להכנס לדיונים פומביים בכבשונו של עולם ובסתרי התורה, דברים שכיסן והסתירן בורא עולם כיצד נגלה אותם?! באמת, הפחד והיראה לעסוק בדברים אלו אינו רק בגלל החשש להכנס לפרדס וכו' אלא בגלל אפסותו ואזלת ידו של האדם, כפשוטו, היינו מבחינת הידיעה המקיפה והעמוקה בדברי חכמי הדורות, ניתוחן והבנתן אל נכון. יש דברים שהשיטה הנהוגה כאן, כדברי אחד המתדיינים כאן, שהוא עושה זאת לשם בידור ושעשוע לנוח מעבודתו ומעמלו, ואין בו כוח לדייק ולציין למקורות וכו', אינה יפה להם. לא בדברים שכל סטיה מהם עלולה להעמיד את האדם במקום שאסור להיות בו ('קיצוץ בנטיעות'). יתכן שהאיסור על הדרישה מה לפנים ומה לאחור מה למעלה ומה למטה אינה רק בגלל החשש של עיסוק בדברים מיסטיים ועל טבעיים, אלא גם מפני החשש של אי ידיעת החומר שעוסקים בו. היינו עיסוק לא מעמיק ולא מקצועי.
לבקשת מיימוני, אציין את מאמרו של פרופ' אברהם יהושע העשיל, 'ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה?', בס' היובל לכב' לוי גינצבורג, תש"ו, עמ' קנט-קפח. הרושם שמתקבל לאחר הדיון הארוך והמובאות הרבות שהן ולאו ורפיא בידיה. יש להבחין כמובן בין שתי שאלות. האחת, העקרונית, האם תיתכן נבואה בזה"ז, והאם בידי האדם להגיע בכוחותיו למדריגה זו. השאלה השניה האמנם חשב הרמב"ם על עצמו שזכה להגיע לכך. בשתי השאלות אין הדברים ברורים ולא חד משמעיים. כבר ציינו את כוחו הגדול של הרמב"ם, לכתוב הרבה אולי יותר מאחרים, בהרחבה ולכאורה בגילוי, ואעפ"כ הדברים נשארים סתומים. מחד לדברי הרמב"ם יש בידו של אדם להכין עצמו להשגת הנבואה, אך עם זאת ברור הוא שבסופו של דבר, השגת הנבואה תלויה ברצון האלקי.
בספר היד החזקה יש רמז על ביטול רוה"ק, ה' כלי המקדש פ"י ה"י:
עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואעפ"י שלא היו נשאלין בהן.
ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש,
וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו'.
ועיין יומא עג ע"ב.
ומשהו לנושא האשכול. אחד מהדבוקים בחזו"א היה הרב בוים, מזקני החסידים בב"ב (שאף אדמורי"ם היו באים אליו לשמוע על בית קוצק וכו'), ופעם הפציר בחזו"א שיקבל ממנו קוויטעל, וכמובן החזו"א סירב. עד שלבסוף טען לו איך יתכן שבכוח התורה א"א לעשות מה שעושים אדמורי"ם מכוחות שונים. טענה זו פגעה בנקודה רגישה. לפי התיאור שם אדמו פניו של החזו"א ממאמץ והסכים. כשעמד החסיד הנ"ל להגיש לו את הקוויטעל קם החזו"א ונעמד. הרגיש החסיד אי נעימות וביקשו לישב. אמר לו החזו"א וכי מדוע אתה עומד, משום שנאמר בגמ' שהשואל עומד, והלא גם נאמר שם שהנשאל עומד...! (נראה שהייתה זו שיחה נאה, ודימוי בעלמא, וקשה לחשוב שאכן חשב שבאו"ת עסקינן).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 00:05 |
|
| |
ג'בו
בעניין הקוויטלאך, כבר כתבתי מה דעתי בענין. וחוץ מאיומים לא שמעתי ממך כל תגובה רצינית.
בעניין הנבואה, מצחיק שאתה נסמך על איזו מסורה שהרמב"ם מצטט בניגוד לדבריו הוא בהלכ' מלכים פרק י"ב הל' ה'
"ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו"
משום מה הכנסת את הנושא של חב"ד ולמרות שאין זה מקומו שפכת ים של השמצות על ה"מתנגדים" אני לא יחזור עליהם, אך אני חושב שכמי שהוביל את תנועתו על עברי פי פחת, שכיום אפילו בחב"ד מי שמאמין בדברי הרבי כפשוטן נחשב לשוטה. היה כדאי לא להשמיץ אחרים,
ובכ"ז אצטט ממך קטע . חייבים אנו להודות כי בדור האחרון, היה הרמ"מ מלובביץ' בלמדנותו מעל ומעבר לבני דורו, הן בבקיאות (זכרון פנומנלי של לשון כל הש"ס, מדרשים, רמב"ם, ראשונים, ספרות המדרשים והקבלה) והן בחריפות והעמקה (בסגנון הגאון הרגטשובי). בעצמי נכחתי בטיש שלו בו שפך 6 שעות רצוף גאונות ללא פתק,ומעיין אני תדירות בספריו כ-60 במספר. נדמה לי שחוסר האונים המתנגדי מולו "פוצץ" לכמה מהם את כל הפיוזים. אף שכמה רבנים וראשי ישיבות ליטאים היו דוקא ממעריציו (רש"ז אוירבאך, ר"ח שמולביץ' ר"א סלובייצ'ק, ר"מ פיינשטיין ואחרים). חוץ מסופרלטיבים בלי כיסוי הייתי מפנה אותך ל"מאמר" בו הוא מסביר מדוע אין לישון בסוכה. אם זו גאונות הרי הגאונות היא מילת גנאי. אני מכיר כמה וכמה מאמרים הלכתיים שלו, שמצטיינם בוירטואוזיות מחשבתית אך בחוסר יושר מוחלט, ובעיקר בסימון המטרה מראש והכפפת כל הידע והשכל למטרה זו. (בל"נ אביא ציטוטים בהזדמנות).
כתבת שר' חיים שמאלביץ העריץ אותו. יש לך מקור לזה? עד כמה שאני יודע זה לא היה כך כלל. ר"א סולובייציק תסלח לי על הבורות מי זה? (אולי אתה מתכוון לראש ישיבת "ישיבה אונברסיטה"). היחידים שאתה יכול לצטט זה ר"מ פיינשטין ורש"ז אוירבך שכתבו לו מכתבי נימוסין כשהחסידים ארגנו לו ברכות ליום הולדת. אז בבקשה תפסיק לחשוב שכל העולם העריץ את הרבי זה פשוט לא נכון.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 00:17 |
|
| |
מיימוני ודגים. אכן אין בכוונתי לחרוג ממנהגי שלא לעיין בספרים בכתבי כאן ולכן איני מסוגל לצטט את הלשון המדוייקת או את העמוד המדוייק, אך אין זה שאיני מדייק בתוכן הדברים, דומני שהמושכלות והרעיונות שהבעתי כולן מדוייקות בתכלית מבחינת תכנן ואני לוקח על כך אחריות מלאה מתוך נסיוני שחולשת זכרוני אינה מתעתעת בי עד כדי פגיעה בתוכן ההנחות הבסיסיות.
לשאלתך מיימוני האם אכן אומר שיש נבואה בדורינו. תשובתי החד משמעית היא כן! ולדעתי אם תטרח ותחפש בספרים תמצא כדברי בדעת רוב הדנים בנושא בספרי החקירה והקבלה הראשונים. אך לא ראיתי שהשתמשו בתואר "נביא" מאז ימי הנביאים האחרונים אנשי כנסת הגדולה. כשם שהיו בכל הדורות שופטי ישראל, אבות בתי דין ונשיאי הגולה אך לא כונו "שופטים" מאז סוף תקופת השופטים. וכן לומדי תושב"ע אחר תקופת התנאים וכדו'.
אמנם מי יאמר שרק לאדמו"רים ניתנה נבואה ואולי יש חלבן תימני בראש העין או סנדלר אמריקאי בשיקגו שאמר דברי נבואה שנתגלו לו בדרך התורה בקדושה וטהרה ונתאמתו. ולפי הרמב"ם "מיסודות האמונה שהקל מתנבא על בני אדם" (ציטוט מהזכרון).
נ.ב. "אשר" מופיע פה כהדגמה לדברי על דבר . עזוב עזוב תרגע ואני מבטיחך שעם סגנון כזו אין בכוונתי להתיחס אילך יותר. נושא הסוכה הוא עוד דוגמה לסתם הצקה והתנפלות קטנונית מתוך קינאה ורצון ל"חפש" את החב"דסקער וכבר דשו בזה רבים ומפורש כתב הרמ"א שנוהגים שלא לישון בסוכה. וכולנו יודעים שכך נוהגים רוב שומרי תומ"צ בדורינו. וניתן למנות עוד עשרות מצוות שעם השתלשלות ההלכה נשתנו פרטיהם או שנשתקעו כ"חדש" ועוד כידוע, ונושא זה שווה אשכול בפני עצמו.
תוקן על ידי - jebo - 30/01/2005 0:32:33
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/02/2005 2:06:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 01:11 |
|
| |
JEBO סתם גרמת להעברת הנושא, ובטח המנהלים יעבירו את דבריך ודברי המגיבים עליהם לאשכול המתאים.
בדבר מה שבאים פה בתלונות על הרמב"ם - כנראה לא הסתכלתם במקור הדברים, איך שבאותה אגרת תימן מצד אחד הוא מבטל במילים חריפות את כל הקיצים בדבר ביאת המשיח וקץ הגלות ומהצד השני הוא מביא מיידית קץ מסוג אחר - זמן מדוייק שבו תחזור הנבואה לישראל.
וכנראה שלרמב"ם "קץ" לגאולת ישראל לחוד - ו"קץ" לחזרת נבואה לחוד.
אם תרצו לראות את הדברים: http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman1-2.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 03:31 |
|
| |
האשכול סטה
אין שום נפק"מ אם יש נבואה היום או לא. יהי' רוח הקודש או מה שיהי', אם אחד משתמש ע"י שום כח שבקדושה שע"י מתגדל שמו של הקב"ה אין שום חשש של כישוף כמבואר בשו"ע.]
ריב
כתבת , ואולי תשבר את אוזנינו איפה כאן בדברי הרמב"ם שאביא מהמו"נ אתה רואה הסתמכות על כתבי אריסטו?
הרמב"ם מביא להדיא במורה דעת הפיליסופים בענין נבואה והכריע כמותם נגד דעה אחרת, אלא שחלק עליהם במקצת, כי לפי דעתם כל אחד זוכה לנבואה אם רק יעשה הכנות הדרושות לכך, ולדעת הרמב"ם לא יזכה אפי' אחר כל ההכנות אם לא ירצה הד'. (אגב יש בידי סוד מנין ידע הרמב"ם את זה, ואגלהו במקצת, פשוט הביא ראי' מעצמו, וד"ל, ואם חטאתי וכו'.)
והאיך כתבת דאין הרמב"ם סומך בענין הנבואה על הפילוסופים????
ובאשר למה שטענו על החסידים שהם מחללים שבת כדי להזכיר לרבם על החולה. לא ידעתי שיש שום מנהג כזה, ידעתי שהיה גדול אחד בירושלים ושמו ר' אלישיב ובניו או חתניו חיללו שבת כדי להגיע לגדול אחר בבני ברק ללא שום היתר. דוקא הליטאים "לוו" מנהג זה מן החסידים.
לאידך גיסא החסידים אין נוהגים כן כהיום, ומן הסתם מעולם לא הי' "מנהג" כזה, ובשו"ת האלף לך שלמה מובא השאלה באחד ששלח טלגראם לבעלז בשבת להזכיר את החולה, סך הכל עבר על אמירה לגוי, וכמדומני ששם מסיק כי לא עשה כ"כ שלא כדין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 07:24 |
|
| |
כמו כל דיון כאן כבר קדם לכם המשכיל יהודה ליב מיזס בספרו קנאת האמת שהוא סאטירה שהיתה מתאימה בול לעצכ"ח.
בעמ' 96-97 כותב בארס על התרבות הקלוקלת: "להתפלל אל המתים בעד החיים בערב ראש השנה ללכת אל המכשפים והקוסמים ולבקש רפואה מידם ולקחת עצה מידם ולקחת קמיעות עצות מהם אף שהדברים האלה הם נגד הלאוין המבוארין בתורה"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 12:04 |
|
| |
כתבת , ואולי תשבר את אוזנינו איפה כאן בדברי הרמב"ם שאביא מהמו"נ אתה רואה הסתמכות על כתבי אריסטו?
הרמב"ם מביא להדיא במורה דעת הפיליסופים בענין נבואה והכריע כמותם נגד דעה אחרת, אלא שחלק עליהם במקצת, כי לפי דעתם כל אחד זוכה לנבואה אם רק יעשה הכנות הדרושות לכך, ולדעת הרמב"ם לא יזכה אפי' אחר כל ההכנות אם לא ירצה הד'. (אגב יש בידי סוד מנין ידע הרמב"ם את זה, ואגלהו במקצת, פשוט הביא ראי' מעצמו, וד"ל, ואם חטאתי וכו'.)
והאיך כתבת דאין הרמב"ם סומך בענין הנבואה על הפילוסופים????
בארא:
אם אתרגם את דבריך, הרי שאתה אומר שהרמב"ם במשנה תורה, זה שאתה מעריכו וכבודו במקומו מונח - המציא תורה נבואה שאיננה מתבססת על תורת משה מסיני אלא על הפילוסופים היוניים, ובניגוד לדעת חז"ל לכל אורך תולדות קיומה של היהדות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 12:13 |
|
| |
מסתברא,
תודה ששיברת, כדי שקוראים תמימים ידעו את אחת הסיבות העיקריות והאמיתיות להתרחקותם של המשכילים מהאמונה הפשוטה בצדיק - וכבר נאמר פני הדור כפני הכלב - ישנם שמעדיפים להימנות על חסידי אומות העולם, ולא לשלם מחיר כה גבוה כדי לקיים דת מזויפת בחברת ההמון הזועם - עליהם נאמר - "שבו לכם פה עם החמור"
תוקן על ידי - riv - 30/01/2005 12:17:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 19:09 |
|
| |
מסתברא
כמדומה שדנת אותנו פעמיים ברותחים.
פעם אחת, על שנכשלנו - חלקנו - לשיטתך - ולא הסכמנו עם הגשת קוויטלאך, או כפרות, או שאר מנהגים שהתפתחו במשך הדורות.
ופעם אחת, על שכרכת את כל הכותבים כאן ביחד. והלא כשם שפניהם וניקיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינן שוות.
ועוד תמהני, שמדבריך משמע שלא מצאת נימוק אחר נגד מה שנכתב כאן אלא שהדברים נאמרו גם בידי משכיל.
ואם משכיל יאמר ששתיים ועוד שתיים הם ארבע, האם יהיה בכך פגם?
אני משער שכך היא כוונתך: שביקורת זו מתאימה רק למשכילים, ומונח זה מציין כל תכונות רעות, כגון אפיקורסות, חוסר יראת שמים, אתאיזם ועוד.
אבל השאלה היא אם זה באמת כך. אני קורא את הציטוט שלך
"להתפלל אל המתים בעד החיים בערב ראש השנה ללכת אל המכשפים והקוסמים ולבקש רפואה מידם ולקחת עצה מידם ולקחת קמיעות עצות מהם אף שהדברים האלה הם נגד הלאוין המבוארין בתורה"
ואני מסכים לכל מילה. וצר לי שאני צריך להסכים עם דברים שנכתבו בידי משכיל.
(ושמא אף בהשכלה עצמה היו סוגים שונים? זה נושא אחר, כמובן).
ואדרבה, בעיני הקולר תלוי ברבנים, שצריכים לחנך את הציבור לא להבאת קוויטלעך וכדומה, אלא לתשובה, התחזקות במעשים טובים, ועוד. לא להאחז באמונות הבל ובמנהגים חדשים וישנים, אלא בתורה ומצוות.
וקשה לי להאמין שלא תסכים איתי בזה.
*** תוקנה טעות שנפלה באותיות שמו של מסתברא היקר
תוקן על ידי - מיימוני - 30/01/2005 20:07:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 19:20 |
|
| |
מיימוני
לידיעתך, לדעת המשכיל גם ר' חיים קניבסקי הוא מכשף וקוסם, אתה מסכים עמו גם בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 19:35 |
|
| |
מיימוני במיטבו
להתענג על הניחוח בטעם של פעם...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 20:28 |
|
| |
תוקן על ידי - jebo - 30/01/2005 20:48:11
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2005 20:43 |
|
| |
והמשכיל בעת ההיא... לא ידום אט אט יוצא המרצע מן השק...הן אמרנו כי קבלה לנו מאבותינו כי בין וילנה וברלין מקשר חוט סמוי...
אך תמה אני על ריב שבדרך כלל משתדלת לראות דברים מן הזווית ההומניסטית, ותמיהני על שטחו עיניה מראות שדוקא בחסידות תמצא את ההדגש הזה ביהדות.
אהבת אדם\עידוד נדכאים\לשמח לב אנוש באשר הוא וכו' הם הם במרכז משנת החסידות. ורבותיהם, ביניהם גאוני עולם עובדי ה' בסילודין, קיבלו עליהם להתפנות מכל עסקי שמים הנעלים על מנת להקדיש מזמנם היקר להחיות רוח שפלים ולהיות קשובים לנשברי לב לעודדם ולאמצם, להאזין לשוועת הדל היתום והאלמנה ולרוממם בעצה וברכה ותושיה ולשטוח עבורם תפילה לפני אב הרחמן היושב במרומים - זהו בקיצור עניין הקוויטל, וגם כמובן לא לחסוך אף מאמץ רוחני טהור (אף אם הוא "קבליסטי") לצורך זה. ראו נא כמה יופי, כמה אהבה ומסירות, כמה ענווה יש במנהג גדולי ישראל זה.
העל זאת (על גיוס ה"קבלה מעשית") למען עזור לעלובים ונדכאים יצא הקצף, הרי אוהבי אדם היו צריכים לשמוח על כל סעד לנצרך ו"יבוא הנס מכל מקום"...אתמהה
נ.ב. ואם לדעתכם יש גם "מחופשים" ו"מזוייפים" דבר שאיני מתמצא בו, אבל אם כן הדבר האם "בשל השוטים יאבד עולמו", וכי נבטל את הכסף בגלל שיש כסף מזוייף, הנבטל או הרבנות בגלל המתחזים לרבנים?! הרי על שלילת שכאלו ברור שאין ויכוח.
תוקן על ידי - jebo - 30/01/2005 21:03:10
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/02/2005 2:09:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 00:37 |
|
| |
ז'בו
כיון שהגעתי לאשכול הזה באיחור, אני חושש שלא עברתי על כל הנאמר בו.
אסכם מה שהבנתי מדבריך, ואצביע על מה שאני מבקש לא להסכים איתו.
א. אבות החסידות הקדישו מזמנם היקר לשמח אחרים, ולהתפלל עליהם.
ב. הם השתמשו גם בקבלה מעשית. וזה מותר וראוי.
ובכן, אני סבור שהמשפט הראשון טעון בירור. מי הם אבות החסידות שאליהם אתה מתכון? האם יש לך מקורות היסטוריים, או שאתה משער שכך היה - ובזה אני נוטה להסכים איתך, אלא שעדיין צריך בירור הרקע ההיסטורי.
לגבי המשפט השני, אני חולק עליך מכל וכל. אני מפקפק אם במה שאתה מכנה "קבלה מעשית" יש תועלת כלשהי. וכמדומה שמותר וראוי לנו לשאול "מנלן", שהרי בגמרא ובמקורותינו לא נזכר מאומה מכל זה, ואולי רק בזוהר ואחריו. וערבך ערב צריך, (גם אם מסתברא ירא השמים שלנו ואחרים יתמהו מדוע צריך ערב למחבר הזוהר ולאר"י).
ואדרבה, בעיני נראה שמן הראוי לרב לחזק את הפונים אליו ביראת שמים, אך לא על ידי תכסיסים שבנויים בעצם על מגיה, אלא על ידי לעורר אותם לתשובה. לא על ידי איסוף פדיונות ופתקים, אלא על ידי התקשרות וחיפוש כיצד לקדם אותם בעבודת ה'.
האם כך נהגו אותם אבות החסידות? ואם כן, למה נצרכה להם אותה קבלה מעשית? ואיזו צורה היא לבשה? ומה היא משיגה שתפילה ומעשים טובים לא ישיגו?
(שמא תביא מן הזוהר - או מקור דומה - שאין דומה העושה את המצוה בתמימות למי שעושה ויודע איזה "תיקונים" היא עושה בעולמות עליונים. ומה אעשה שכל הזרם הזה צריך בירור רב. מי שמאמין מאמין. ואפשר שכל עוד אתה מחזיק בדעתך באופן עקבי ומסתמך על רבותיך אי אפשר לבוא אליך בטענות. אך יש כאלו שאינם שותפים לאמונה תמימה זו. האם תוכל להצדיק את דעותיך אלו בנימוקים שאינם לקוחים מן המקורות שהם עצמם טעונים הצדקה? - הטלתי עליך משימה כבדה, שהיא אחת מאלו שחוזרות ונשנות בפורום. אולם אולי אזכה לתשובה שתניח דעתו של אדם כמוני, שזקוק להבהרה בתחום זה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 01:07 |
|
| |
יש אכן דרגות במשכילים והכל הולך אל מקום אחד. יש שאינו מאמין בזהר ויש שאינו מאמין במקרא, וסליחה שכרכתי הכל באותו משפט.
|
|
|
|
|