|
|
| נשלח ב-31/1/2005 01:59 |
 |
| |
ויש דרגות בחסידים והכל הולך אל מקומות שונים. יש שמאמינים שבלעם הקוסם היה נביא, ויש כאלה שמאמינים שהיה נביא יותר גדול ממשה רבינו רבן של כל הנביאים, וסליחה שכרכתי הכל באותו משפט.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 02:03 |
|
| |
מסתברא היקר
מה מאד הייתי חפץ להאמין בזוהר כפשוטו. מה אעשה, וכפי שכותב החזון איש, השכל הוא אוטונומי. מה שאינו מקבל הוכחה, יותר מזה - מה שסובל מפיקפוקים אדירים, כפי שאפשר לראות באשכולות שיועדו לזה - האם אין הוא זקוק להבהרה?
אני מבקש להסביר. כשאנו משתמשים במילה "משכיל", כוונתנו, לאחר תקופת ההשכלה, לתואר גנאי. (בניגוד לזוהר עצמו שמשתמש במילה לשבח, כדוגמת "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע"). ניתן לייחס שני מאפיינים למשכיל. האחד הוא רצונו לברר ולדעת. השני הוא עקשנותו להכחיש מה שצריך להיות מובן.
אני מאד חושש שיש כאלו - אני מקווה ומשער שאינך ביניהם - הסבורים שאין טעם לענות למי שחשוד על המאפיין השני. אולם אני מבקש הוכחה, ולו רק הסבר שיראה כיצד עונים על הקשיים העצומים המתעוררים סביב ענינים אלו, מה ניתן להבין ומה לא ניתן להבין, ומדוע.
אולי תואיל, בידיעותיך והבנתך הגדולות, את הענינים האלו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 05:06 |
|
| |
שפתיים יושק משיב דברים נכוחים ונכונים זה מיימוני שאין אחר דבריו כלום, ומי הוא שיבא אחריו.
אנסה להוסיף איזה נקודות. התורה היא מאוזנת בין נטיה האנושי לעבודה זרה ואמונות טפלות, לקצה האחרון של אי אמונה, כפירה וחוסר בטחון מוחלט.
כל אלו שהשתייכו לסיעת החסידים היה להם נטיה יותר לאמונה מוגזמת מדי. היו ביניהם שהתגברו על נטיות טבעם ונשארו במסגרת ההיתר על פי תורה, אך כמובן היו גם – ורבים כאלו – שלא. מי שחולק על זה, או שלא יודע דברי ימי החסידות, או שלא יודע להבחין בין אמונה טהורה לטפילה.
ומאידך גיסא, המשכילים מטבעם היו נוטים יותר לבלי להאמין לאף דבר. יש מהם שריכזו נטיותיהם ונשארו נאמנים לה' ולתורתו, דוגמת הר"צ חיות ז"ל ועוד, אך רבים, כידוע, נפלו בשדה קרב ההשכלה.
מלבד טבע של המשכילים שהם עלולים לנשור ולהתפקר, היה גם הממסד הרבני בעוכרם, וידם הדוחה של הרבנים גרם לכך שרבים מהמשכילים יעזיבו כל שייכותם ליהדות. [אין אני מאשים את הרבנים, שכן מסתבר שעשו מה שהם סברו שהוא צורך הזמן וראו לנכון. אני רק כותב את העובדה מבלי לדון על צדקותה]
המתנגדים לדרכי החסידים, לפענ"ד, שאפו לאיזון הנכון, התנגדו לאמונה דמתקרי פשוטה של החסידים, לא האמינו לסיפורי המופתים המופרזים עליהם וכו', וכמו כן לא שללו מכל וכל השכלת המשכילים כמו שעשו החסידים, מכיון שהם היו מודעים לנקודות החיוביות שיש שם.
אודה, שהיו תולדות אי נעימות מ"שידוך" זה, כי כמה מבני ישיבות המתנגדיות הסתפחו לעדת המשכילים הברלינים, והיה אחריתם כמוהו. [אם כי לא נשכח שגם לא מעט מבני החסידים כמותם, נמשכו אחר זרם ההשכלה. אבל אני לא רוצה להתמקד בנקודה זו, כי אין כאן מקומה].
אמנם, בסופו של דבר, שרדו בעלי "אמונות הטפלות" על בעלי "קטני אמונה", ועכ"פ בחוגי החרדים. אבל אין להסיק מזה יתרון כת א' על משנהו. נצייר נא מה עלה בסוף בן של חסיד בעל אמונות טפלות שגובלות בע"ז ממש, ועובר על כמה וכמה לאוין של הלכות ע"ז, הלא סו"ס הוא רואה את אביו עוסק בכל יום בעניני רוחניות ואלוקיות, מתרחק מן כל האפיקורסים ומטילי הספק למיניהם, והבן אף שהוא לא מגיע לקרסילי אביו, מחקה אותו ונשאר יהודי אדוק נאמן לבית אבותיו. שונה הוא גורלו של בן בעל "קטני האמנה" אין לאביו אותו החום למה שהכל קורים "עבודת ה'", לא מתחשק לו לעשות "כפרות" וכו', ועיני הבן רואות שאביו – שהכל קורים אותו "אפיקורס" או "משכיל" – מזניח הרבה "מצוות", מה יעשה הבן שלא... וככה נוצר המצב ההווה שיד החסידים על העליונה...
כל זה מביא אותנו, כמובן, בחזרה להדיון אודות שקרים קדושים, אבל אין זה מענינינו.
מה שכן נוגע הוא שלא כל דבר ששם משכיל חתום עליו הוא נגד התורה, והרבה פעמים הדבר הוא להיפוך. אלא שהדבר צריך מאוזן עפ"י התורה וע"פ חכמי התורה. בדיוק כמו שכמה מהדברים ששם "חסיד" חתום עליו הוא לא מתאים לדין תורה. מה שהמשכיל מבקר נטילת עצה מצדיק – הוא טעה בזה כי זה לא נחש ולא קסם, ומה שחסיד נותן קוויטל לצדיק שיסתכל בתוכו ויגיד עתידות או ילמדו בינה ועצה זה כן קסם. וכן קמיעות אף הן אינן אסורות אם כי אין חיוב להאמין בהן, כמו ש"התקשרות לצדיק" שאין זה מצוה גדולה כ"כ אם כי אין איסור בזה.
הגישה של מתנגדים, נראית לפענ"ד הנכונה. וזו היא האיזון בין שני הקצוות ודרך הממוצע, אכן יש איזשהו קשר של "השכלה" בתורתם, אבל זו ה"שכל טוב בעיני אלקים" המאפיינת אותנו כבני אדם בעלי צלם אלקים בעלי דעה בינה והשכל.
[לולא שרבינו מיימוני דרש ממני איפוק בכתיבתי הייתי מונה והולך כמה וכמה דוגמאות של חורבנות עצומות ולהן השלכות אין ספור, שנגרמו על ידי אנשים מסויימים שדגלו בראש כתות חסידיות, שאם היו מתנהגים על פי התורה, ובעיקר: אם היו חושבים ע"פ השקפת התורה, לא היו מתדרדרים להיכן שהתדרדרו. אבל אם עושים הכל בלי שכל ודעת, והכל הוא אמונה טפילה, אז זה נראה כמו שנראה. ותוצאותיו מי ישורנה, וד"ל. (וכן, אני יודע שגם בפוניבז' זרקו ביצים...)]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 05:48 |
|
| |
כאשה פשוטה אני בכלל לא מבינה מה הויכוח פה\ נראה לי שצד אחד מאד הגיוני ולא מאמין במאגיה ובאבות וכאלה\ אז שילכו עם זה עד הסוף בכנות וגם לא צריכים לקחת ברצינות את "באבא" משה רבינו והניסים שלו\ עדיף למצא פרוש הגיוני לסיפורי המקרא\ לפי הראש שלי תקרא לזה נביא תקרא לזה קוסם מה זה משנה התוצאה שווה\ אם ספר המקרא קדוש אז למה לא הזהר מתעקשים על ספר אחד ולא על השני כי הוא יותר עתיק\ יצאתי מבולבלת
צד שני מאמין בבאבות אז תהיו כנים ואל תחפשו להצדיק לפי המקרא\ תאמרו כמו שלמקרא היה באבות גם לזהר יש באבות\ מי שמאמין בספרים עתיקים שיאמין גם בפחות עתיקים וחלס.
תוקן על ידי - עצכח - 31/01/2005 7:24:34
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 06:07 |
|
| |
מלמד
כתבת
הגישה של מתנגדים, נראית לפענ"ד הנכונה.
איזה טפשית, לא היה לך לעולם בחירה בדבר, סך הכל נתגדלת כליטוואק, אילו נתגדלת כתימני ואח"כ מבחירתך היית קובע מי יותר צודק הייתי שומע עניות הדעת, עכשיו אף דעת אין כאן.
ןוגם יש סתירה בדבריך, אתה כותב שאין אחר דברי מיימוני כלום, מי לא ידע שמיימוני יסבור שהקוויטעל הוא קסם, לדעת הרמב"ם במורה אין דבר כשמות הקדושים (יותר מהעשר) ואין דבר כיחוד וכדומה, וכיון שכן, הרי העסק בה הוא הבל הבלים ואסור מדין יסוד כישוף, שהכישוף הוא הבל.
אבל לדעתך שאתה מתנגד קדום הולך בעקבות הגדולים שמנית באיזה מתגובותיך הקודמים, מנית הגר"א הנודע ביהודה הקצה"ח הנתיבות, וכו', כולם אם לא היו מקובלים הודו בזוהר והחזיקו ממנה כמו גמרא ומדרש, לדעתם אנו דנים, אם יש בזה קסם או לא, וע"ז סובב כל הוויכוח, כל סמכות שלך על מיימוני, הוא סמכות של כלום. מי מעוניין להתווכח כאן על הזוהר אם יש לדבריו ממש או לא, הדבר כבר דנו עלי' בפורום הזה פעמים אין מספר, והוויכוח בזה מביא לידי גיעול, כל אחד מחזיק במעמדו.
אבל מתנגד כמוך, הולך בעקבות הגר"א, עליך להביא ראי', שהמשתמש בשמות (אין המדובר קבלה מעשית שאסר האר"י, המדובר הוא יחודים שהורה הוא עצמו לעשות) לחיזוי עתידות, יהיה ע"י שמסתכל בקוויטעל, שהוא קוסם קסמים, למרות שמבואר בשו"ע שכל שמשתמש בשמות אין בזה משום כישוף.
תוקן על ידי - באראפארקער - 31/01/2005 6:18:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 06:18 |
|
| |
נמחקו אמירות שאינן לכבודו של הפורום הזה
תוקן על ידי - עצכח - 31/01/2005 17:58:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 08:16 |
|
| |
ב"פ,
שלא להטריח שאר הקוראים אני לא אסביר בפעם ה___?? החילוק הפשוט והברור בין יחוד שמות למדיטציה (עד שתפנה מחשבתו) בקוויטל. ומי שלא מסוגל להבין את זאת, למה שיטריח את עצמו להבין דברי הרמב"ם המחכימים.
וברוך ה', בגלל שנתחנכתי ונתרגלתי להפעיל כלי מחשבה העצמאיים שלי, מבלי ליפול על סמכות של מישהו, אנו יכול להתבונן בשאלת חסידות/התנגדות/השכלה/ ולנקוט צד מה שנראה לפי עניות דעתי – כן: דעתי. וגם אני יכול להתבונן אודות השאלה אם יש כזה דבר של פעולה בשמות הקדושים, האם צודק בזה הרמב"ם (יש סיכוי כזה, לתמהונך...) או החולקים עליו. וכמו שידוע שהגר"א לא קבל את הכל מה שאמר האר"י, אלא התבונן בעצמו בזה. זהו תורה – התבוננות, התבוננות ועוד פעם התבוננות.
אני כלל לא בטוח אודות דעתו של הנודע ביהודה על הזוהר, ובפרט לאור מה שכתב – ונשבע – תלמידו בעל ה"תשובה מאהבה", שיש יותר קדושה בדף א' מתלמוד בבלי יותר מבכל ספר הזוהר. אני לא יודע, יבואו אחרים ויבהירו את זה.
אבל זה בטוח שמותר להתבונן ולחקור על אמיתת וקדמות הזוהר, ואין שום תפיסה על מיימוני.
וכמו כן אני לא מחויב לישאר נאמן לכל מה שאמר או סבר הגר"א, כי אז כבר יותר טוב להיות חסידים שנרויח חתיכת קוגל.
שלא להיות אחד בפה ואחד בלב, חייב אני לומר לך, ומן הסתם יש לקוראים/כותבים אחרים פה אותה תחושה, שלאחר ההתפרציות שלך נגד הרמב"ם, וגם לא הבעת שום שמץ של חרטה, זה ממש מאד לא נעים להתכתב איתך. נכון, יש כמה מאתנו שכותבים מה שלא היו צריכים, אבל בדרך כלל אחר זה מתחרטים. כ"ש וק"ו שגם ג'בו מחה בידך, ולא לקחת מוסר. מבחינתי, חל עליך דין הכתוב בש"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מג ומז.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 17:49 |
|
| |
בקיצור מלמד
כפי הנראה שאתה אדמו"ר שאתה יודע מה האדמו"ר עושה בעת לקיחת קוויטעל. החלטת שהאדמו"ר עושה מדטציה בקוויטעל, ולפי"ז אתה גוזר הלכות, יופי.
אני הבאתי מקורות, מה ששמעתי מאחד שיודע, מה שכותב ר' זכרי' מנדל, ואתה יודע יותר, אין בעי', אם אתה יודע, אז, ברוך היודע. רק שלא תגזור למחר כי אסור לי להתפלל כי אני עושה מדטצי' מתוך הסידור, ואתה יודע שאני עושה כן.
אגב יש לך הזכות המלאה שלא לענות על דברי.
על המורה לא כתבתי שום דבר שלא כתבו גדולים אחרים, שקטנם עבה ממתנך.
ואם בעיניך אתה יותר חכם מהאר"י, וסובר אתה כי כמו שהגר"א לא קיבל כל דברי האר"י, גם אתה יוכל לחלוק עליו, בסדר, בעצם אין לי מה לענות על דבריך, רק שתבהיר פעם אחת ולתמיד שאדע את שיטותיך, ואדע אם יש מה להגיב. אני לא מסנגר כאן בעד האר"י וקבלה, אני סך הכל כותב למה ל"דעת" החסידים מותר וכו', ולכן כדי ליישב דעתם, שדעתם כדעת המקובלים, מותר וחובה להביא ראי' מן המקובלים.
ואם אתה מודה כי לפי המקובלים אין בזה משום קוסם
אז אני צווח בקול גדול ולא יסף
דידן נצח
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 17:52 |
|
| |
נעמי
בבקשה לא , אם יש לך מה להגיב לגוף הענין אז בסדר, ואם לא ברח לך אל מקומך.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/02/2005 2:13:28
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 07:59 |
|
| |
כפי הנראה שאתה אדמו"ר שאתה יודע מה האדמו"ר עושה בעת לקיחת קוויטעל. החלטת שהאדמו"ר עושה מדטציה בקוויטעל, ולפי"ז אתה גוזר הלכות, יופי. הסנהדרין/חז"ל/הרמב"ם/שו"ע מתיימרים לידע מה הקוסם עושה בעת עשיית הקסם, החליטו שהוא מפנה מחשבתו בחפץ דומם, ולפי"ז הם גוזרים הלכות, יופי.
אני הבאתי מקורות, מה ששמעתי מאחד שיודע, מה שכותב ר' זכרי' מנדל, ואתה יודע יותר, אין בעי', אם אתה יודע, אז, ברוך היודע. איפה כתוב באיגרת של רז"מ אודות קוויטל? ומי לא יודע, וכבר הביא כן כמסל"ת ידידך לשעבר ג'בו מאדמורים שרואים איך האותיות של הקוויטל מאירים ועל פיה הם מחליטים מה לעשות או מה שיהיה רק שלא תגזור למחר כי אסור לי להתפלל כי אני עושה מדטצי' מתוך הסידור, שוב דמגוגיה של הבל ואתה יודע שאני עושה כן.
אגב יש לך הזכות המלאה שלא לענות על דברי. תודה. אבל התמיה הוא עליך, שאתה נראה לפנים כיהודי יר"ש, ואין אתה מביע אף קצת רגש חרטה להיות מלעיב במלאכי אלקים??
על המורה לא כתבתי שום דבר שלא כתבו גדולים אחרים, שקטנם עבה ממתנך. זה שקר. תראה לי גדול אחד שכתב כן על הרמב"ם. נכון היו חולקים, והיו שחלקו עליו בתקיפות, אבל לא שללו אותו ואת דבריו מכל וכל. חוץ אם סבירא לך כמו אותם ששרפו ספרי המדע והמורה בחוצות צרפת, אמנם כמדומה לי שאין הלכה כמותם. בכל הדפוסים שלנו לא השמיטו ספר המדע. רוב רובם של גדולי ישראל – כולל כמה מגדולי הראשונים - למדו ושקדו על המו"נ. הרמב"ן למד המו"נ ואף שחלק על מקצת מן הדברים לא זז מלחבבו עד שקראו בשם "הרב" סתם, ויש כמה רעיונות רמבמיים בפי' הרמב"ן שבלי ספק שאב אותו מבארו של הרמב"ם. הריטב"א תלמיד תלמידו של רמב"ן, חיבר ספר שלם ליישב דברי המורה, ולפי דעת כמה היה זה הוא - או תלמידו - שחיבר הפירוש על ס' המדע. וכן האברבנאל יישב כל טענות של הרמב"ן. הר"ן בדרשותיו משתמש פעמים אין ספור בדברי המורה, וכן החינוך, ומיותר לציין "תלמידיו המובהקים" של הרמב"ם כהמאירי ועוד. הרמ"א חיבר ספר שלם ע"פ השראתו של המורה, וכן הגהת הרמ"א הראשונה בש"ע לקוחה היא מן המורה. כל גדולי ישראל לדורותיהם התיחסו אל הרמב"ם וספריו הקדושים בכבוד והתבטלות שאין בדומה לו, כמדומני, בשאר ראשונים לפניו או לאחריו. בכל הישיבות לומדים הלכות תשובה מן ספר המדע להרמב"ם, ולא שמעתי מ"יש מחמירים" הסוברים כמותך. בדורות המאוחרים לא היה מי שיפצה פה וירחיב לשונו על הרמב"ם כלל, וגם בימיו לא מוצאים ביטויים גסים ובוטים כמו שהושמע פה.
והנה חכם אתה בעניך יותר מאלפי ראשי ישראל לדורותיהם???
בטח שיש רשות לחלוק גם על הרמב"ם, היו שחלקו וחולקים עליו, כך היא דרכה של תורה, אבל זלזלול בה'גברא' זה מהוה בזיון תלמיד חכם ומספר אחר מטתו של ת"ח, ואם בעל נפש אתה תחוש לבל תכוה בגחלתו.
אם עדיין לא השתכנעת, תצייר נא בדעתך מה היו עושים הבית יוסף או הרמ"א, הנודע ביהודה או הגר"א, החתם סופר או השואל ומשיב, האחיעזר או החפץ חיים, החזון איש או הגרי"ז עושים אם היו שומעים ממאן דהו משהו דומה לדבריך? ואם נפשך לתלות את בשאלת חסידות/התנגדות אז: מה היה עושה הבעל התניא או הדברי חיים או האדמור מסטמר ז"ל לשמע דבריך?
ואם בעיניך אתה יותר חכם מהאר"י, וסובר אתה כי כמו שהגר"א לא קיבל כל דברי האר"י, גם אתה יוכל לחלוק עליו, איפה חלקתי על האר"י? איפה כתוב באר"י משהו דומה להגשת קוויטלאך? בעצם הלא אתה הבאת שהאר"י אוסר קבלה מעשית, והשאלה עכשיו היא איפוא בדיוק להשים הקו בסדר, בעצם אין לי מה לענות על דבריך, רק שתבהיר פעם אחת ולתמיד שאדע את שיטותיך, ואדע אם יש מה להגיב. אני לא מסנגר כאן בעד האר"י וקבלה, אני סך הכל כותב למה ל"דעת" החסידים מותר וכו', מה זה "למה לדעת החסידים מותר"? או שעל פי תורה זה מותר או שזה אסור. אם יש מחלוקת בזה ניתי ספר וניחזי מי ומי החולקים, האם זה האדמור מ.... ש"חולק" על הרמב"ם, או שזה מחלוקת רציני ואולי יש גם הכרעה או מנהג בזה. ולכן כדי ליישב דעתם, שדעתם כדעת המקובלים, מותר וחובה להביא ראי' מן המקובלים. תביא ממקובלים, אך לא תקוה שרק אך בגלל ששם "מקובל" נזר על ראשו, שהוא למעלה מהשגותינו ושא"א לשאול או להקשות ולפעמים אף לחלוק עליו, כך הוא דרכה של תורה. גם עם משה רבינו התפלפלו וחלקו על סברתו. וכן, לא הי' בעיה למשה רבינו להודות על האמת
ואם אתה מודה כי לפי המקובלים אין בזה משום קוסם אז אני צווח בקול גדול ולא יסף דידן נצח נצחון זו איני יודע מהו, מה הדין כשרמב"ם והלכה חולק על ה"מקובלים", הלכה כדברי מי? (אגב, לכשעצמי הייתי מהסס מלהזהות עם הצווחים בקול גדול דידן נצח.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 23:22 |
|
| |
נעמי
אלך אחר עצתך כאון בן פלת. הדברים רק חוזרים על עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2005 01:38 |
|
| |
nami
"...ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן..." (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג)
ב"פ,
און בן פלת הצילתו קודם החטא.
לגוף הדיון, וכמדומה שכבר דנו בזה באשכול אחר. עובדה שיש מחלוקת בין הרמב"ם ודעימי' לכמה החולקים עליו בעניני כשוף וכל האביזרייהו דיליה. בדרך כלל אין בידינו להכריע בין אותם ההרים הגדולים. אמנם הלכה רווחת היום שאין דבר כזה, ודבר זה מוסכם כמעט על כל העולם. נמצא שהמציאות הוכיחה שהלכה כהרמב"ם! מה חסרון יש בזה?
וכי איזה חיוב אמונה יש ל"האמין" במציאות השדים וכשוף וכו'?
אסיים על משקלו של ב"פ, אילו היה הרמב"ם חי בזמנינו היה הולך וצוח בקול גדול ולא יסף "דידן נצח"...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2005 04:35 |
|
| |
מלמדלאדם, תצא כבר מהארגז תצא תנער את המכנסיים מהחול\ש ש ש ש אל תרגיז את הילדים האחרים\ מי זה דידן שניצח שעושה עם הידיים שיבא ויציג את עצמו בלי לצווח\ אני דוקא שוכנעתי מאוהבי הבאבות כי גם לי היה ניסים אצל רבנים\ אם אתה נגד ניסים בטח בילבלת משהו בספרים\ ליהודים תמיד יש ניסים\ העיקר לאהוב כל אחד להיות בעד לא נגד
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2005 05:51 |
|
| |
מלמד
איזה יופי, עכשיו תלך ותפלפל עם נעמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 07:26 |
|
| |
נותני שירותים בקטגוריה תפילות על קברי צדיקים בעולם
מוסדות "היכל ר' לוי יצחק מברדיטשב"
מוסדות היכל "ר' לוי יצחק מברדיטשב" פתחו מוקדי פקס עולמיים על מנת שיוכלו יהודים מכל העולם לשלוח את תפילתם לציון הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשב סנגורן של ישראל. השרות ניתן כשרות חסד וללא תשלום. חיסיון מלא של הפרטים האישיים. מוקדי הפקס העולמיים הם: ישראל 03-617-9343 ארה"ב 1-718-228-9115 קנדה 1-416-352-1966 אוסטרליה 61399-236-326 אנגליה 44-845-280-4600 שוויץ 41-1-355-38-80 צרפת 33-1-5301-69-75 ארגנטינה 54-11-4032-10074
http://www.nettonet.co.il/viewService.asp?service=39
|
|
|
|
|
