קוויטל לקוסם

ואולי בכלל על יחסו זה של הרמב"ם ל"כשפים" יצא קצפו של הגר"א ה"מנגד" לחסידים בביאור הגר"א, יו"ד, סימן קעט, אות יג:
"הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליוו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהר מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים: אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פא א, חולין קה ב) ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח ב) וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צה א) והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז ב) למה נקרא שמן כשפים כו'. והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטם וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת".


תוקן על ידי - jebo - 25/02/2005 4:20:11

לי אין בעיה בכלל עם הפתקאות,ומבחינתי כל אשכול זה מיותר.גם אם הרמב"ם היה עומד וצווח "קוסם קוסם" אם נהגו כך הצדיקים,ש"מ שאין הלכה כמותו.כמו בעוד הרבה הלכות.

אני חש צורך להעיר משהו,שידוע לכולם.ואיני אלא כמזכיר.

הגר"א כותב כי הלכה נפסקת כ "מעשה רב" אף כנגד משנה (!!!) האומרת בפירוש ההפך.

וכתוב בפוסקים שהלכה כ"מעשה רב" אף בפוסקים.וכל הלכה שהיא רופפת בבית דין הולכים אחר המנהג.(ע"פ הירושלמי)פוק חזי מאי עמא דבר.(מלשון "דבר אחד לדור" היינו נוהג)

ומשם נלמד לעניין כאן.כי אם השאלה היא אם פעולה זאת מותרת אם לאו,הרי שהתשובה פשוטה שזה מותר.ולא חשודים כל גדולי ישראל שנהגו בכך לעבור חלילה על איסור מדאורייתא או דרבנן.והמוציא לעז על הנהגתם עתיד ליתן את הדין ללא ספק.

אפשר לשאול מנא לן אפשר להתפלפל,אבל אסור לקבוע או להטיל עליהם חשד,כאילו היה עמי הארצות שלא נגלו לפניהם דברים שגלויים לנו,או שעברו בשאט נפש על ההלכה.ח"ו.ובמקום לחתור ולנסות עד כמנה הם טעו בהלכה או חלילה הזידו לעבור עליה.הנכון הוא להשתדל לנמק את הנהגתם ע"פ כללי ההוראה ומשמעות ההלכה.

אני בטוח שהמלומדים החריפים בפורום הזה ,אילו רק ירצו,יוכלו למצוא את החילוקים שבין הקוסם הנזכר בדברי הרמב"ם לבין אותו פתק הנמסר לידי אדמורי"ם.הכל תלוי במגמה וברצון.


(תוקנה טעות בהקלדה)


תוקן על ידי - לב32 - 25/02/2005 6:01:36

ישר כח לל"ב שביטא בנתיבות חכמה את רחשי לבבנו בצורה כה פשוטה קולעת ותמציתית, המונח על קצה לשוננו השכלת להביא לידי ביטוי צח וברור. היה ברוך

לב,

אין צדיקים מכריעים הלכות או מנהגים, כי אם תלמידי חכמים מובהקים בעלי הוראה . אם רצונך לומר שהיו גם כאלה שקיבלו קויטלאך, עיין על זה במה שכבר דנו בזה בראשית האשכול.

ידוע גם שהיה טענות על חסידים שאין מקפידים על הלכה. אז אי אפשר עכשיו להפוך הקערה על פיה, ולטעון שממבט הלכתי, הנהגתם תכריע במקום שהלכה רופפת.

ולסיום, מה שכתבת שהכל תלוי במגמה ורצון. נכון שאף שרץ אפשר לטהר ביותר מטעם אחד, אך אין זה האמת, וחייבים לדעת את האמת "ונתן לנו תורת אמת". ומה שכנראה אתה חושש לכבודם של אדמורים שהיו באמת צדיקים וכו', אין דבר, כי זה ברור שאין ב"לקיחת הקוויטאל" שום קסם, כי אם בהשלמת שאר תנאי הקסם המובאים למעלה.

תודה על הודעתך הכתובה בטוב טעם.

"ידוע שהיו טענות שחסידים אינם מקפדים על הלכה" , מלמד עשית לי את השבת

המהדרים במצוות היו כידוע ...המתנגדים בליטא...הם לא נגעו בזקן, להם פאות ארוכות, הם הקפידו על שמורה ושרויה, הם חיזרו אחרי תפילין ומזוזות מהודרים וציצית מצמר, הם המחמירים בענייני צניעות וקדושה, הם התובעים עבודת ה' בתפילה, הם המקדשים ומרוממים את השבת, הם שהשקיעו בחינוך לחובת הלבבות - דבקות באהבה ויראה, אהבת ישראל ועיבדו את ה' בשמחה, הם שהקפידו על המסורה בלבוש ולשון ולא נטו אחר המודרנה, הם שתבעו שלימוד התורה יהיה באימה ויראה, הם הטובלים לטהרה יתרה בכל יום, הם החוגרים בהכון לקראת ה' אלוקיך, בהם לא פשטה תנועת ההשכלה, הם מסרו נפשם במחתרת לקיום התורה והיהדות, הם המצפים לישועה, הם שאינם מחפשים קולות וחיים בקלות ראש, הם שמקפידים להמנע מלימודי חולין ועוד ועוד

כל הנ"ל אופייני ל...אווירה המנגדית\משכילית בליטא כידוע... ולא לכת ש"ץ החסידים השותים יין בט' באב ומרקדים עם נקבות כמפורט ב"זמיר עריצים" היו"ל בוילנא \ ברלין

גוט שבת!

תוקן על ידי - jebo - 25/02/2005 16:49:33

ג'בו

בנוסחאות הישנות של ביאור הגר"א הביטויים יותר חריפים, אינו כרגע לפני כדי לצטט, ואני מצטט מהזיכרון.

והפלסופיא הארורה הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטם וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותן לאשפה (שהם חצוניות) אלא של בעלי האמת".

ובכ"ז על משמרתי אעמודה, דאף לדעת הגר"א דיש בכשפים ממש, והם מכחישין פמליה של מעלה וכו' הרי שהתורה אסרתן, ואם יבא האות והמופת אשר יתנו המכשפים והקוסמים דע "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם וכו',

ולכן בענין זה איני רואה כל מחלוקת בין הגר"א לרמב"ם.

(בקשר לצדקות שמתבטאת באורך של הפיאות ובטבילות ואמירת תחינות ובהקפדה על מקומות הישיבה באוטובוסים וכו' וכו', אני מקוה שהתכוונת בצחוק, כי כל אחד מהנושאים שהזכרת הוא הוא נושא נוסף לדיון האם אכן זוהי הדרך. )

כט"ס.

יש לי חשד כי מלמד ואשר הם אדם אחד.

jebo תודה רבה על הגר"א

ב"פ, וכי אינך יודע שמעתיקי השמועה טוענים שאותה הגהת הגר"א היא זיוף?!

הגהת הגר"א נגד הפילוסופיא היא אמיתית.ראה בשו"ת יביע אומר מה שאסף והביא שם.

מה מבין... בגר"א?!

לב טהור(?) ברא לי אלוהים.

ג'בו, שמחתני שעשיתי לך את השבת... סליחה על שלא הייתי פה להגיב לאלתר.

בגוף הנושא אני חושב שאין מן הצורך להאריך ולפלפל כי הכל יודעים, שמצוי – ולכל הדעות: בעבר היה מצוי – זלזול בדקדוק הדין אצל החסידים, שקשה ללמוד מהנהגות שלהם דינים והלכה למעשה. היו כמה סיבות שהיה מצב כזה אצל חסידים:
יש שהתנהגו ככה בגלל שחומרות "מעורר דינים", או ש"מונע מדביקות",
ויש בגלל אי-ידיעה,
והיו כאלו שבגלל שבעיקר עסקו בספרי יראה מוסר וחסידות לא היו בקיאים בטיב דקדוקי הדין.
וחוץ מהנ"ל היו שבגלל איזה דבר שראו שהתנהג "צדיק" א', חיקו אותו ואף במה שיש בעיות הלכתיות, וסילפו ועקמו דברי הפוסקים להעמיד מנהג "צדיק" שלהם על מכונו.
וכן, כמה הלכות שסילפו ועקמו כנ"ל בגלל הרצון העז להתנהג עפ"י תורת הקבלה והסוד.

נלאיתי להביא דוגמאות על כל הנ"ל, הדברים מפורסמים, אם יהיה צורך אז אשלים את הרשימה כי רוכלא...

וכמובן, שלא על הכלל כולו יצאתי, בוודאי שהיו הרבה הרבה גדולי התורה ומקפידים על קלה כחמורה, כל הדיון פה הוא אם יש להוכיח ממה שהדבר הונהג אצל חסידים, שבוודאי שאין שום איסור בדבר.

וכן כבר היה דיון בזה למעלה אודות האדמורים זצ"ל שהיו ידועים כגדולי תורה ופוסקים.

מה שכן החמירו חסידים היה בעניני טהרה וכד' וכל מה שריח של קדושה אי רצינלית נודף ממנו, ובכמה ענינים חצוניים שאף שאני לא מגרע מחשובותם, מ"מ אינם גופי תורה...

ואביא דבריך...
הם לא נגעו בזקן, להם פאות ארוכות, אין לזה שום ערך בהלכה, כפי מיעוט ידיעתי
הם הקפידו על שמורה ושרויה, כמה צווחו הפוסקים החכם צבי ואחריו על חומרא מופרזה זו של שרויה, (ומש"כ אודות שמורה, לא ברור לי כוונתו).
ובכלל יש לציין פה, שיש לחסידים חומרות משונות ואבסורדיות בפסח (חומרות על התלמוד שכמעט גובל ב_ _ _ _, אלא שאין זה מענין אשכול זה) שבעיקר נובעים מאי הבנה בדברי הגמרא "חמץ במשהו", ודוק.
הם חיזרו אחרי תפילין ומזוזות מהודרים וציצית מצמר, (ידוע שהגר"א הידר אחר ציצית מצמר גפן, להתחייב במצוה מדרבנן), לא ידעתי שיש בד"ז חילוק בין חסידים לשאינם חסידים,
הם המחמירים בענייני צניעות וקדושה, דוגמת החומרות המופרזות של ב' חסידיות ידועות, הנוגדות כמה וכמה הלכות וגמרות.
הם התובעים עבודת ה' בתפילה, תפלה בשטיבל חסידי ובישיבה ליטאי יוכיח...
הם המקדשים ומרוממים את השבת, אם שבת זה קוגל וריקוד בואו בשלום – אתה צודק, אך מה בדבר שמירת שבת של "מחלליה מות יומת", דקדוק הדין, דאורייתא ודרבנן, אני כלל לא בטוח, מי המה המחמירים ומי המה המקילים
הם שהשקיעו בחינוך לחובת הלבבות "חינוך", אה, כן שרה שנירר קיבלה עידוד מאדמורים חסידיים, ולא מהגרח"ע והחפץ חיים, נכון?
דבקות באהבה ויראה, [אגיב ברמז] "אהבה" למה? "יראה" ממי?
אהבת ישראל המחלוקיות ב200 שנים בין מפלגות החסידיות יוכיחו...
ועיבדו את ה' בשמחה, כן, נ-נח-נחמ-נחמן...
הם שהקפידו על המסורה בלבוש ולשון ולא נטו אחר המודרנה, שוב מסורה בפוזמקאות לבנות של ג'ורג' ושינגטון... אך גם צא וראה איך נראה הבתים הבלתי מודרניים של החסידים, והמודרניים של בני תורה, וכו'.
הם שתבעו שלימוד התורה יהיה באימה ויראה, ואם זה אי אפשר, אז יותר טוב להתעסק בהכנות שלטים בשביל חתונת נכד האדמור.
הם הטובלים לטהרה יתרה בכל יום, דבר הגון וראוי, אך לא תשכח שכבר בטלוה, וכן נפסק בגמרא ושו"ע, וכן נהגו רבבות אלפי ישראל בתקופה של מאות ואולי אלפי שנים, אז אל תצדק הרבה...
הם החוגרים בהכון לקראת ה' אלוקיך, זה ממש משחק פורים, כי בבגדים שלנו – למעט מעילים הירושלמיים – אין בזה ענין של "הכון" לחגור בחבל על מתניו.
בהם לא פשטה תנועת ההשכלה, שאל זקנך ויאמרו לך
הם מסרו נפשם במחתרת לקיום התורה והיהדות, כל הכבוד לחב"ד על מס"נ שלהם תחת ממשלת הסוביטי, אך אל תשכח מס"נ של הנוברדקאים וכו', וכמה מסרו נפשם ולא היה להם ארגון כמו חב"ד שיציב להם יד ושם.
הם המצפים לישועה, תופעת המשיחיזם בחב"ד, מה עוד?
הם שאינם מחפשים קולות וחיים בקלות ראש, החסידים תמיד מחפשים חומרות, חומרות הבריסקרס והחזונישניקים. בקיצור בחסידים רודפים אחר חומרות בזמנים בשיעורים, מחמירים ככל הדיעות, וכו' וכו'... אז שיבושם לך.
הם שמקפידים להמנע מלימודי חולין ועוד ועוד מי לא יודע אודות מלחמתו של נצי"ב מולוזין נגד למודי חול, או אותה של ר' אהרן קטלר בלייקוד.


תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 08/03/2005 7:40:48