הבדידות כמצבו הקיומי של האדם

"לא טוב היות האדם לבדו".

הרב סולוביצ'יק מדבר הרבה בספרו איש וביתו על כך שהתורה אינה מדברת כאן על בעיה פונקיונלית של תפקוד פחות טוב כאשר האדם לבדו אלא על כך שהמהות הפנימית שלו היא לבד.

נראה שהפתרון על פיו הוא בחיי הנישואין שהם סוג אחר לגמרי של קשר

מסתבר שקשר וירטואלי בפורום אינו מוציא את האדם מהיות לבדו...

וכדברי משה איכה אשא לבדי ...

רב צעיר, הבדידות הקיומת היא חלק מהטבע שלנו, או שמא פרי התרבות המערבית?
יש עדויות על כך מכל התרבויות?

שומע,

כתבת: "נראה שהפתרון על פיו הוא בחיי הנישואין שהם סוג אחר לגמרי של קשר"

ולי נראה, שאדם שאינו מורגל ו/או מסוגל ביצירת קשר (ובמובן מסוים, כיוון רבצי לכך שכולנו כאלה, אם הבנתי נכון), לא יעזרו לו חיי הנישואין, אם בכלל יגיע עדיהם.

רב צעיר

ולי גרמה רשימתך אושר והתרוממות רוח.

באמת.

הזכרת את הבדידות הפנימית שגורמת לנו אומללות, כזו המכריחה אותנו לחפש משהו שימלא אותה.

והרגשתי איך הלב מתמלא בי, ואיך הוא נזכר במה שבאמת הוא התשובה לבדידות - המילוי הפנימי שרק זכירת אלוהים יכולה למלא.

ונמלאתי באותו העדנה...

אמת אמרת, אנחנו בנויים ככה שמצד אחד אנחנו רעבים נפשית, תדיר, למשהו - ומצד שני כל מערכת יחסים עם אדם אחר, ותהיה העמוקה והיקרה ביותר, אינה שורדת במצב עמוק וממלא אלא לזמן מה, ושוב אנו שבים לאותה בדידות פנימית, המכריחה אותנו לשוב ולחפש, לשוב ולזכור...

כי כשטוב לנו מדי אנחנו שוכחים.

זה כל היופי. שהאדם מאליו מחובר לאלוהים, ושום מילוי אחר לא יבוא במקומו.

אמשלום,

במערכת הנישואין יש סוג של חיבור שלא קיים במערכות אחרות, והחיבור בין בני הזוג הוא בעל אופי שונה מכל מערכת אחרת.

ברוב מערכות היחסים אדם נמצא במערכת כדי להשיג משהו מהשני והוא לא מתייחס באופן ישיר ואמיתי למהות של חברו אלא רק לפן שמעניין אותו ולא לכל האדם.

מערכת נישואין מאפשרת התיחסות מלאה לאדם השני וקבלתו על כל מה שיש בו כמו שהוא, מה שמאפשר אפילו קירבה פיסית (בקירבה הזו מתאחדות שתי אפשרויות הפוכות - קבלה מוחלטת או ניצול מוחלט).

אמנם נכון שרגעים כאלו של הכרת השני אותי ואני אותו הם מעטים - אולם יש גילוי שכינה גדול יותר מזה?

תוקן על ידי - שומע_כעונה - 17/01/2005 16:34:49

שומע,

א. אני מניחה שאתה מתכוון למערכת של זוגיות "רומנטית", ולאו דוקא לנישואין.

ב. "מערכת נישואין מאפשרת התיחסות מלאה לאדם השני וקבלתו על כל מה שיש בו כמו שהוא, מה שמאפשר אפילו קירבה פיסית (בקירבה הזו מתאחדות שתי אפשרויות הפוכות - קבלה מוחלטת או ניצול מוחלט)." -
זה שהיא מאפשרת, לא אומר שזה אכן קורה.
איני מבינה למה כוונתך בביטוי: "מתאחדות" - האם אתה מתכוון שהן משתלבות ופועלות כאחת, או שמא מנטרלות זו את זו?

ג. אני מסכימה שיש בזה גילוי שכינה, אבל האם הוא אינו יכול להתקיים במערכת של חברות אמת, שאין לה פנים "רומנטיים"?

אמשלם,

במערכת יחסים רגילה אנשים מתיחסים לחלק של האדם השני הגלוי אליהם ומעניין אותם, הדבר נכון גם במערכת רומנטית למרות ששם החלק הניכר הוא גדול יותר והמטרה היא לא נצלנית.

אולם, ישנן מערכות יחסים שבהם האדם מתיחס אל הצד הנסתר שבחברו.

הבעיה שהאשכול דם עליה היא בחוסר היכולת של אנשים להגיע לשיתוף בגלל העובדה שיש להם צד פנימי שאף אחד אחר לא יכול להכיר

כאשר אדם אחר מסכים להכיר בחברו, ולדעת שיש לו צד נסתר שהוא אינו יכול להכיר אותו ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל המסתורין שבו הוא אוהב אותו ורוצה להשיג אותו יש גאולה לתחושת הבדידות. האהבה האמיתי קורית כאשר אדם מוכן להכיר בבדידות שבי ורוצה להיות שותף אךלי בלי לנסות ולחשוף הכל על השולחן. בבחינת דברי רות לבעז מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואני נכריה. ההכרה האמיתית בכך שאני נכריה.

שיתוף כזה הוא טבעי יותר למערכת נישואין שבה יש התחיבות הדדית שמחיבת הרבה מעבר לעניין הגלוי שבני הזוג מגלים זה בזה. דדוקא הנכונות לבתחייב גם כשאין עניין אחד בשני מאפשרת (כמובן, לצערנו לא מחייבת) שיתוף אמיתי גם בחלק הנסתר.

מסיבה זו ממש הקפידו חכמינו על צניעות בין בני זוג כדי לשמור על אי ההכרה המלאה - שלא תתגנה בעיניו