חוקרים תלמודיים -תהייה על קנקנם

שלום לכולם

האם מישהוא מכיר מקור עם ביוגרפיות של חוקרים תלמודיים ("חכמת ישראל") ?
אני מעוניין לתהות קצת על קנקנם.

רקע - קראתי השבת ירחון של סיני משנות החמישים/שישים עם מאמר של פרופ' אלבק ובו הוא מחליף מהלומות עם פרופ' אורבך, פשוט גועל נפש, (אני לא מבין למה הרב מימון נתן במה לדבר הזוועתי הזה).

מה שהעלה לי את התהייה עד כמה החוקריים התלמודיים/ אנשי "חוכמת ישראל" מושפעים מהתורה שהם לומדים ?
כלו' האם הם עוסקים במחקר התלמודי ככלי עזר ללימוד התורה או ככקרדום לחפור בו ולזרוק בוץ (הן על העולם התורני והן על עמיתיהם) ?

מפיסטופלעס

בהתחלה חשבתי לענות לך שנכון, גם בין גדולי ישראל היו מחלוקות לא נעימות, אבל יש הבדל שהם היו לרוב לשם שמיים ! לדוג' נידויו של רבי אליעזר, המחלוקת על הרמב"ם, המחלוקת בין הר"י עמדין לר"י אייבשיץ, שלמרות שאלה היו מחלוקות קשות, סוף כל סוף הם היו לשם שמיים.
אבל מה לעשות שהדוג' של הפרופיסור עם מחלוקת "ראשי" פונוביז' די סתמה לי את הפה, כי סוף כל סוף לא נראה לי שהיה שם לשם שמיים.
אבל בכל אופן הרושם שקיבלתי הוא שהחוקרים התלמודיים לוקים בזה ביתר שאת, למרות שלצערינו אכן ניתן למצוא תופעות מגונות כאלה גם בעולם התורני.

פרופיסור
"קשה לך אולי להבחין בין ביקורת אקדמית חריפה של אנשי תורה ודעת, לאלימות טקסטואלית".
תעשה לי טובה , שום "ביקורת אקדמית חריפה" ושום נעליים, ממש הרגשתי את פרופ' אלבק מעלה עשן מרוב כעס.

מה גם שזה לא חד פעמי, היה עוד מאמר שבו פרופ' אלבק שפך קיתונות של רותחין על מישהוא שהעביר ביקורת על הפירוש שלו למשנה.

"קריאה אקראית של ירחון סיני, איננה 'רקע' מספיק להכרת עולמם של חוקרי תלמוד".
מסכים, בגלל זה ביקשתי:

"האם מישהוא מכיר מקור עם ביוגרפיות של חוקרים תלמודיים ("חכמת ישראל") ?
אני מעוניין לתהות קצת על קנקנם".

רק להבהיר שאני לא מזלזל במחקר התלמודי אחרת לא הייתי טורח ללמוד אותו ולעיין בו.

באבא,

מדוע אתה מניח כי המחלוקות בין חוקרים אינן "לשם שמים"?
האם הן לא מכוונות להבנת האמת? האם מטרתן אינה לשם הגדלת התורה והפצתה?

"מדוע אתה מניח כי המחלוקות בין חוקרים אינן "לשם שמים "האם הן לא מכוונות להבנת האמת ? האם מטרתן אינה לשם הגדלת התורה והפצתה ?"

את מוזמנת לעיין בסיני רעט ונראה אם תגיעי להנחה שונה משלי.
בינתיים טעימה קלה:פרופ אלבק מספר:

"מבקר אחד אחרי שפירסם ביקורת חריפה על פירושי למשנה
כתב לי מכתב ותוכנו:"אני הייתי תמיד מידידו של כבוד מעלתו, ומה שכרי ? ביקשתיו להמליץ עליי וכו' וסירב"

ועוד הוא כותב:
"מבקר אחר שהעליל עליי עלילות השיב על שאלה של אחד מתלמידי, למה הוא משתדל להמעיט בערך עבודתי:"אני ראיתי את המפרש לפני ארבעים שנה ולא הסביר לי פנים".

ומה חדש? ידוע שבין אלבק לבין אחרים (אפשטיין הוא דוגמה טובה, אם איני טועה) היו עימותים שנבעו גם מאי הסכמה אקדמית, וגם מחוסר הערכה הדדית (נגיד בעדינות). לא חסרות מחלוקות שגלשו לרמה האישית גם בין חוקרים החיים עמנו היום. אז מה? האם קיים תחום עיסוק שבין העוסקים בו לא מתפתחות מתיחויות כאלה?

גו"ג,

דומני ש"מלחמות הפרופסורים" חורגות לעתים ממאבקים של מומחים בתחומים אחרים, ובעיקר של מלומדים בתחום מדעי היהדות ובעיקר בארץ חמדת אבות.

אומרים שקיסינג'ר (שכידוע היה גם איש אקדמיה) נשאל פעם מדוע כה מרות וחריפות הן מלחמות הפרופסורים וענה: "Because there is so little at stake". נדמה לי שהתשובה הקצרה הזו מסבירה לא מעט.

בבא יקר,
באקדמיה כמו באקדמיה, אנא הבא רפרנס לחילופי המהלומות שאתה מדבר עליהן, למען נתרשם בעצמנו מהעשן, מהאדים ומהקיטור.

שחרית,
למה לך להעלות שוב את ההתנצחויות? זה אמנם מסקרן, אבל עדיף להשאיר את חולשותיהם של אנשים שאנו חייבים להם בצל, ולזכור את מעלותיהם.

איני סבור כי המאבקים בין חוקרים במדעי היהדות חורגים מאלה שבין סוציולוגים או כלכלנים, איני סבור כי המאבקים קשים יותר בארץ דווקא, ואיני סבור גם כי המאבקים ביניהם קשים מאלה שבין פוליטיקאים, עתונאים, אנשי עסקים ולפעמים אפילו מורים, גבאים או ראשי ישיבות; אולי ביטוייהם שונים. למרות זאת, המערכת האקדמית יוצרת, מטבעה, מאבקים כאלה. הפירמידה היא צרה; ההשג עליו מתחרים הוא יוקרה; הדרך לעלות בסולם מחייבת כישורים פוליטיים לא פחות מכישורים מחקריים - כל אלה מובילים לזה.

גו"ג,

ראשית זה מסקרן, ידוע לי על מאבקים אחרים של אלבק (אלה שהזכרת אתה) אבל לא על זה.
שנית, תורה היא וללמוד אני צריכה (גם אם עלי ללמוד כיצד לא לנהוג).
שלישית, הייתי רוצה לשפוט בעצמי לפני שאחתום על העשן והאדים והקיטור שראה בבא...



אכן הפירמידה היא צרה והביצה קטנה והכרישים נשכניים ובעל הבית קופץ את הקופה בכל העולם האקדמי ודומה שבמדעי הרוח במידה גדושה...

שחרית

אין לי סורק, את מוזמנת לעיין כמו שכתבתי בסיני רעט, וכן הבאתי דוגמיות קטנות.

אכן כתבת ואני פספסתי. תודה.

דווקא יצא לי לקרוא את הדברים שאורבך כתב כנגד אלבק, ואני חייב להודות שאכן מדובר על דברים חריפים מאוד ולעתים אף חסרי טעם. אולם בכל זאת, חשוב לזכור שמקרה זה לא בהכרח יצא ללמד על הכלל כולו, אלא מדובר על מקרה די נדיר יחסית, כלומר כמובן שישנן לעתים מריבות קשות בין אנשי האקדמיה, אבל כפי שכבר ציינו כאן לפני, הרי שאתה יכול למצוא מקבילות דומות גם בעולם הישיבות, והדברים מפורסמים.

אגב, לאורבך יש ספר בשם "מחקרים במדעי היהדות" (כמדומני שזה למעשה אוסף של מאמרים שלו), ושם יש לו ביוגרפיות מאוד מעניינות על אנשים שונים שהיו חלק מ"חכמת ישראל".

כמו כן יש ספרים שלמים על דמויות חשובות ב"חכמת ישראל", כגון הספרים על זכריה פרנקל וגרץ (אם תרצה פרטים אשלח לך)

.


" אני אומר, מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה. ואני איני מאנשיה כי גם רבותי לא הגיעו אליה, על כן לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו.
אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא... והוא בעיני כמתעתע."



(השגת הראב"ד היחידה על הלכות קידוש החודש לרמב"ם)

הפעם, אדגיש:



... והוא בעיני כמתעתע.

רב צעיר

אם אתה יכול אני מעוניין, תודה רבה.

מואדיב

הראב"ד חשוד בעינייך כמי שהעביר את הביקורת (החריפה, נכון) הזת מתוך קנאה/צרות עין/איבה ? או כמי שהעביר ביקורת לשם שמיים ?

באבא,

מהי הנקודה כאן, שזו לא לשם שמים, או שזו תוקפני מדי, ואם מדובר בחנופה שלא לשם שמים התיטב בעיניך? ולמה, הלא אין זה לשם שמים?