הרב טל

המשותף לאמנון שפירא ולחלק ניכר מהחרדלניקים הוא הניסיון להגחיך את העמדה החרדית שאינה רואה ערך בהתיישבות בחבל קטיף (בלשון המעטה) ורואה ערך עליון בשימור ופיתוח מוסדות תורה.

ממללא

מרוב רצונך לאזן את התמונה אנו כבר לא מצליחים להבין את אמירתך.

לעצם העניין, האשמה 'שבתאות' מזכירה לי תמיד את המסה היפה והמוקדמת של גרשם שלום 'מצווה הבאה בעבירה'. שלום אפיין את השבתאים לאחר המרת משיחם כאנשים שפיתחו תיאולוגיה קבלית-מהותנית שאיננה מושפעת מאירועים חיצוניים. כך הם הצליחו להסביר לעצמם את המרת המשיח בנימוקים קבליים של ירידת המשיח לתוך הקליפות. וכך התדרדרו הפרנקיסטים לאורגיות ניהליסטיות מתוך הזנחת המציאות החיצונית והפניית המבט פנימה לתוך התיאולוגיה.

במובן הזה האשמה 'שבתאות' אכן הולמת כל אידיאולוגיה-תיאולוגיה מקיפה שמזניחה את המציאות החיצונית בשם המיתוס המהותני שלה.
אולם העניין הוא שהמצב בישראל כה מסובך שאי אפשר להאשים אף אחד. ככלות הכל, המציאות החיצונית לא מהווה הוכחה שהשלום כבר הגיע.

בעלבעמיו: דבריו של אלישיר שם ראויים לציטוט: "כפי שהרמב"ם כבר הסביר, שכשרוצים לפרוש מדרך אחת, פונים קיצונית לקצה השני, ורק לאחר זמן, עוברים חזור לאמצע." (דרך אגב, דברים אלה של הרמב"ם הם מקור אפשרי למנהג "האפליה המתקנת" הנהוג בימינו במקומות רבים; אבל זה נושא לאשכול נפרד).

מ.ד.אברהם: "3. אם אכן זה נכון, אז חבל מאד שהוא לא רצה לפרוש את ביקורתו על החרדים בעיתון חרדי. זה לא מעורר בי כבוד רב" - אולי הוא אמר וצינזרו / לא אמר כי ממילא ידע שיצנזרו.

ב"ה

.


אם תואיל נא אך הפעם, התייחסותך לשאלות נוספות שעלו בדיון כאן, יכולה לשפוך אור ולסייע להבין את העומד מאחורי הדברים.

כולנו יודעים כי בכתבה עתונאית, פעמים שקוצר היריעה, נחץ הזמן ואף קוצר הדעת - משבשים את היכולת להעביר תפיסת עולם מורכבת.


שמא תוכל להתייחס לתהיות, לשאלות ולטענות שהועלו במהלך הדיון.


לנוחותך, אני מנסה להביא כאן את חלקם:


1. מדוע התפללו בישבתו של הרב, בליל יום העצמאות, תפילת ערבית רגילה. האם ההתנתקות גרמה לכך שאין עוד צורך להודות על הנס וההצלה שעשה ה' לנו ולאבותינו במלחמת הקוממיות בתש"ח?  האם תפילת ערבית היא מעשה של הזדהות עם "מוסדות המדינה" ?

או בפרפראזה על ניסוחו של הרב מיכאל: האם משום שיש רשעים בהנהגת המדינה, איננו חייבים תודה לקב"ה שהצילנו מכף אויבינו? האם העובדה כי יש רשעים בהנהגת המדינה, או הפגיעה הרגשית-אישית שחש כל מי שנבגד על ידי המדינה, מפקיעה את החובה ההלכתית להודות על הטובה?



2. מה יום מיומיים? מאי שנא גירוש יהודי גוש קטיף ממה שנעשה עם תושבי חבל ימית לפני כשני עשורים? מדוע לאחר ימית ניתן היה להמשיך ולהתפלל תפילה חגיגית בליל יום העצמאות, אך לאחר גוש קטיף - לא?  האם גירוש תושבי גוש קטיף חמור יותר מחילול שבת המוני שנעשה עשרות שנים גם במימון ובחסות המדינה ומוסדותיה?


3.  האם החיבוק על ידי רבנים מסויימים מהציבור החרדי, אינו מוזר משהו? האם חלקם אינם נגועים בכך ששיתפו פעולה - במעשה או במחדל - ואיפשרו את קיום ההתנתקות?  לפחות לגבי כמה מהם, ספק רב אם יוכלו לרחוץ ידיהם בנחל ולומר כי ידיהם לא שפכו וגו'. אם כך, מה ההתפעלות הגדולה מהחיבוק החם שלאחר מכן? אצל הרב קנייבסקי אמרו תהילים לביטול גזירת הגירוש? אחזו באומנותו של יעקב לשם כך?



שלך ביושר,

אלמואדיב

אלמואדיב,

למרות שאיני חסיד של תורת הרב טל בהקשר המדובר, אנסה להתייחס לדבריך לאור היכרות עם משנתו.

1. זה נושא מעט מורכב, אבל בקצרה: היו הרבה נסים, גם בתש"ח וגם לפני ואחרי. אנחנו מודים על התהליך. עצם הקמת המדינה גרמה לדברים טובים (יכולת לקיבוץ גלויות, אפשרות לפריחת עולם התורה וכו' וכו' וכו'), אבל גם לדברים רעים (שלטון בפועל של ה"רשעים" בעם ישראל, תוך יכולת מאורגנת וממוסדת לעשות פשעים כמו השמד של בני תימן ומרוקו, וגם ההתנתקות, שהוא בעיני הרב טל פשע איום ונורא של העברה בכפייה של אנשים מביתם, ללא שום טעם ביטחוני או דמוגרפי הגיוני כלשהו). מבחינה הלכתית ואמונית על האדם להודות לה' על הטובה שעשה עמו, אבל מצד שני עליו להיזהר שלא להזדהות עם אויבי ה', שאחרת ייצא שכרו בהפסדו. ולכן הרב טל מודה - אבל ביום שחרור ירושלים, כתאריך סמלי להודיה על כל תהליך שיבת ציון ואתחלתא דגאולה.

2. בשנים הראשונות של המדינה היו דברים קשים ביותר, אבל עדיין הכף הייתה שקולה, שכן סוף סוף היו גם דברים טובים אחרים, והיחס לארץ ישראל היה אחר בתכלית. די להשוות את יחסו של בגין למפונים ליחסו של שרון, ולהיווכח, והדברים ארוכים. בשנים האחרונות נטתה הכף באופן חריף לכיוון האחר, והמאבק על דמותה של המדינה בעצם הוכרע; מדינת ישראל כבר אינה יכולה להיות יסוד כיסא ה' בעולם, אלא רק מדינה חדשה לגמרי (דהיינו אליטות חדשות בכל התחומים), ולכך הרב טל שואף, גם אם ייקח לו זמן.

3. עד כמה שידוע לי, לרב טל יש ביקורת חריפה מאוד על כמה מגדולי התורה בהקשר הזה, והוא אכן לא מתרפס לעומתם. מאידך, הסיבה שהוא התראיין דווקא לעיתון במשפחה היא שהוא שואף לקרב למשנתו הכוללנית (דהיינו גם לצדדים הלא-חרדיים שלה) ציבורים נרחבים גם מקרב החרדים, ואין טעם להרגיז אותם לחינם. אני לא מוכן לחתום על הדברים, אבל כך אני מתרשם מדיבור עם תלמידים שלו.

_________________

כלומר,
טענתו של אמנון שפירא אבל בהיפוך הכיוון?

.


הפרעתוני, לפני שאנסה להתייחס לדבריך, אני עדיין ממתין לתגובת הגורמים המקורבים הרשמיים מהודעה אליה התייחסתי לעיל.


ולדבריך:


1. לא ברורה לי החלוקה שאתה עושה: ביום הא באייר לא מודים על מעשי ה' הגדולים וביום כ"ח באייר כן? במה התפילה ביום הא באייר - תפילת הודאה לה' - מהווה הזדהות עם אויבי ה' ?  מה בפעולה של קיום מצוות אמירת הלל כהודיה על הטוב (ועיין למעלה במקורות שהזכרתי, במסכת מגילה ובמסכת פסחים), מתנגש עם איסור "לא תזדהה עם אויבי ה' " ?

לשיטתך, יש כאן התנגשות בין מצוות עשה - הודאה לה' על הטוב - לבין מצוות לא תעשה: "לא תזדהה עם אויבי ה'". אפילו למן דאמר שאמירת הלל ביום העצמאות מהווה גם הזדהות עם אויבי ה', לא תעשה יבוא וידחה עשה?


ובהמשך לכך, אני בא ל- 2. :

אמירת הלל ביום העצמאות התשס"ז מהווה הזדהות עם אויבי ה' יותר מאשר אמירת הלל יום העצמאות תשס"ה?

הזכרת את שרשרת המעשים האיומים של השלטון הזדוני, משים אלו, כולם פרט לגירוש מגוש קטיף, ארעו הרבה לפני הגירוש. היו גם מעשים רבים נוספים, שאני מסתכן לומר כי על חלק לא מבוטל מהם, כלל לא שמע הרב טל. מה יום מיומיים?
לפי דבריך, ההתנתקות היתה הקש ששבר את גב הגמל. בשל ההתנתקות, מדינת ישראל אינה יכולה להיות יסוד כסא ה' בעולם. אני תמה על נימוק זה. ראשית, מי אמר שאם התפיסה של יסוד כסא ה' פוקעת, עדיין אין אומרים הלל על הטובה? ושנית, האם הייחס לגאולת ישראל משתנה בהתאם לתוצאות הבחירות? אם בעוד שנה ייבחרו לכנסת נציגים "אמוניים", כולם מגודלי זקן ופרקם נאה, אוחזים ב"אורות" בידם האחת וידם השניה אוחזת בשלח, אז תחזור המדינה להיות יסוד כסא ה' בעולם?

והיחס למגורשים הוא נימוק חלש. חלש ביותר. בגלל שבתקופת בגין שילמו יותר פיצויים למפוני חבל ימית, אז המדינה עדיין היתה יסוד כסא ה', אבל כיום - כשמגורשי גוש קטיף חיים בקרטונווילות, המדינה הפכה להיות ככל הגויים?
מיליון שקל למשפחה, זה מה שעושה את ההפרש בין יסוד כסא ה' לבין אויבי ה'?

אתמהה.

3. לפניכן, האשים אמנון שפירא את הרבנים החרדים בנסיון לגנוב את דעתם של צעירי הכיפות הסרוגות. "סוכנים סמויים", מוסווים בכיפות סרוגות ובחולצות לא-לבנות, יפיצו את אור ההשקפה. כעת, אתה מאשים באותה ההאשמה - בכיוון ההפוך - את הרב טל. לשיטתך, הוא מסתיר את דעותיו האמיתיות כדי לעשות להם נפשות בקרב החרדים.
לא נראה לי מכובד כל כך.


ועדיין, אשמח לקרוא כאן תגובה מפי בעל הניק "תורת החיים".

החותם בדמע

אלמואדיב אלג'וזייר

1. כל העניין אינו כל כך הלכתי כמו עניין אמוני, של הודאה לה'. אנו יכולים לבחור מתי להודות לה'. ואם ההודאה לה' יכולה להתפרש כהזדהות עם אויבי ה', הרי יש כאן בחינת מצוה הבאה בעברה, ויש לבחור צורה ומועד שבה זה לא יתפרש כך.


2. השאלה של החגיגה על הקמת המדינה ספציפי (לא על אתחלתא דגאולה) קשורה בשאלה האם המדינה היא לפחות פוטנציאל של משהו טוב. ההבנה של הרב טל היא שבשנים האחרונות כבר נפל הפור בהקשר הזה, ולא יעזור שייבחרו עבדקנים עם ספר קול התור בידם לכנסת - הם לא יוכלו לעשות כלום בגלל ש"המדינה" (דהיינו מערכת הפקידים, התקשורת, המשפט, ושאר האליטות) לא תיתן להם. אם גם כל הללו יתחלפו - שאיפתו של הרב טל - הרי שפנים חדשות באו לכאן ואין זו אותה מדינה.

היחס למגורשים הוא דוגמה כללית לדרך של ההתנהלות כלפי המגורשים והגירוש עצמו. הרי לא רק הרב טל - גם הרב יעקב מדן דיבר לא מעט על השנאה שראה בעיניים של אנשי השמאל בקשר להתנתקות, ולהתרשמותם מדובר בקמפיין אישי לגמרי נגד נושאי הדגל של תורת ישראל בארצו, קמפיין שהזקיק גיוס של כל המערכות - התקשורת, המשפט, המשטרה, הצבא, הפקידות וכולי - כלומר, כל המדינה.

3. אני לא מבין. נראה לך שבעיתון חרדי הרב טל היה יכול להשחיל חצי נימה של ביקורת מרומזת על מי מגדולי הדור? יש דברים שלא אומרים בקול רם.

_________________

כמה זמן לוקח עד שמגלים שהדשא של השכן אינו ירוק יותר?

הרב טל באמת אינו בעד הדשא של השכן.

_________________