הרב טל

.

נ.ב.

אם זו רמת הנימוקים והטיעונים, אני מתחיל לשנות את דעתי על "ויואל משה". משנתו, הגם שאינה סדורה, לפחות עקבית.

האם מחרתיים נשמע שהרב טל אוסר על דיבור בלשה"ק ?

הערה כללית: אני רק מנסה להסביר כאן את ההיגיון העומד מאחורי דברי הרב טל, שאני פשוט מכיר אותו ואת תלמידיו טוב יותר מרוב הכותבים כאן. זה בכלל לא אומר שאני הולך לאור דבריו, ושאין לי מחשבות משלי בנושא. ביתר פשטות: כותב הודעה זו בלס בשר ממונגל לתיאבון ביום העצמאות האחרון (היו גם סיבות אחרות לחגיגה, אמנם, ואכמ"ל).

ולענייננו.

לפי הרב טל, הגדרת "מדינה" היא: כלל המוסדות השולטים בחבל-ארץ מסוים. ההבנה של הרב טל לאור ההתנתקות היא, שה"מדינה" דנן מורכבת בעיקרה מאויבי ה', ולכן אין להזדהות עמה, ומסוכן להזדהות עמה. אמירת ההלל עד כה לא הייתה הלכתית כמו שהייתה אמונית - אמירת תודה לה' על כל נסי אתחלתא דגאולה. משהגיע הרב טל למסקנה שהקמת המדינה אינה חלק חיובי מהאתחלתא דגאולה, אלא בסופו של חשבון החלק השלילי שלו, שבו יש דווקא להילחם, יהיה זה אבסורד מצדו לחגוג את פלאות ה' עִמנו, ביום שבו הוקמה המדינה שכיום היא סיכון ממשי ביותר לתורת ישראל ולגאולה עצמה.
עד השתא, ניתן היה לחגוג את הקמת הפלטפורמה האפשרית להקמת ממלכת ישראל התורנית, או אפילו סתם לחגוג את הדברים הטובים שבמדינת ישראל. מהרגע שבו המדינה עצמה התגלתה כקלוקלת מתוכה, "מלכות נהפכה למינות", כבר אי אפשר לעשות זאת.

2. הנקודה היא הגדשת הסאה. משל לקבוצת מכבי תל אביב בכדורסל, שהיו שנים שעוד הייתה אפשרות לקרוא תיגר על אליפותה. ואולם בשלב מסוים הפער גדל בצורה משמעותית, כך שהיא רכשה עוד שחקני חוץ, וזכתה בעוד אליפויות, וכך יכלה לרכוש עוד שחקנים ומאמנים, ולזכות בעוד אליפויות, וכן על זה הדרך - כך שכל המאבק הוא על המקום השני. כך גם עכשיו: השלטון של אויבי ה', תורת ישראל וארץ ישראל, כבר יצא מכלל אפשרות לנצח אותו במגרש הקיים. לכן הרב טל שואף להתנתק מהמדינה עצמה, ולהקים אלטרנטיבות, כפי שהוא פועל במרץ כבר עכשיו.

3. אתה היית יוצא בביקורת על גדולי הדור בעיתון חרדי?

_________________

החרדים לא מאיימים על האליטה החילונית, כי הם לא מהווים אלטרנטיבה.

והאלטרנטיבה מבחינת הרב טל היא הקמת מוסדות מקבילים בכל תחומי החיים, עד שבסופו של דבר ייווכח הציבור שדרך התורה מהווה פתרון טוב בהרבה מהשיטה הקיימת, ולבסוף גם תוקם ה"מדינה" מחדש, על ידי ציבור תומכים הולך וגדל.

_________________

הדיון הגיע לפולמוס על 2 נקודות

1- חובת ההלל
2- מה נשתנה כעת מקודם

יש עוד נקודה ברקע שהיא מהותית לעצם הדיון

3- האם אנו מודים על הקמת המדינה, או שאנו מודים על שבאנו לארץ ישראל ואנו יכולים לחיות בה.

נקודת המוצא של החולקים על הרב טל, אנו מודים על הקמת המדינה, כי היא הביטוי המעשי ליכולתינו לחיות כאן בארץ ישראל, ולכן יש חובה להודות ביום ההקמה, וגם כעת לא השתנה דבר למרות האסון, כי המדינה עדיין קיימת.

לעומתם טוען הרב טל, אנו מודים על שזכינו לחיות כאן בארץ ישראל, המדינה היא אמנם הגורם המעשי לכך, אבל הגולם קם על יוצרו, ואי אפשר יותר להזדהות איתו (מסר מורכב), ולכן גם ההודאה בהלל תהיה בתאריך אחר ולא ביום ההקמה.

חובת ההלל
אילו היתה הנהגה דתית מאוחדת ומלוכדת, והיא היתה קובעת יום הודאה לכל העם, כי אז לא היה בכוחו של שום אסון לשנות את ההוראה הכללית, עד שתקום אותה הנהגה, ותשנה את ההוראה. (כך הם דרכי ההוראה)

אבל אין הוראה כללית לכל העם, אלא כל אחד עושה כרצונו, לכן אין שום מניעה הלכתית להודות לה' ביום אחר. 
רב שהגיע להוראה יכול להורות לפי כל כללי ההלכה על יום שבו יאמרו הלל. (מי שרוצה להתווכח צריך הוא להוכיח שיש מניעה להודות לה' ביום אחר)

מה נשתנה כעת מקודם
שאלה זו מפנית רק אם אנו מתייחסים להודאה כהודאה על הקמת המדינה, והמדינה הרי קיימת, ואם כן מה נשתנה?

אבל יש הרואים כאן קצת יותר עומק, הם רואים כעת שהגולם קם על יוצרו, כל מעשיה של המדינה מכוונים כנגד העם והתורה, (בנקודה זו יתפצלו ההשקפות, הלאומיים יגידו כי לא יטוש ה' עמו, וה' יושיע ויציל את עמו כעת בארץ ישראל, והחרדים יגידו, המדינה הוקמה בחטא, ולא בטוח שיושיע ה' את עמו כעת, אולי כל ביאתנו לארץ היתה בטעות), ולכן כעת הרי כבר ברור לכולם שזאת היא מגמתה של המדינה, אמנם אנו מצפים לנסיו של ה' שיושיענו בארצינו (כשיטת הלאומיים), אבל כבר יש לנו הסתייגות מהמדינה.

נמצא שאותה נקודה 3, העומדת ברקע הדיונים, היא הגורמת לאנשים לשנות את דעתם לסוגיית ההלל, אימתי ובאיזו כוונה.

_________________

הפרעתוני,
לגבי 'הגדשת הסאה' האם זה קשור דווקא לפינוי חלקים מא"י? הרי מה שאתה מתאר זה לא הבדל איכותי בין הזמן שאמרו הלל לבין הזמן שלא אמרו אלא הבדל כמותי בלבד. בנוסף לזו, המבט כאילו ישנה הידרדרות בנוגע היחס של המדינה הוא פשטני מעט. המדינה תומכת כיום בהמון ישיבות, מסלול ההסדר, ההתחשבות שישנה בצבא גדולה הרבה יותר מבעבר. ואני חייב לציין שאני כמו מואדיב, לא השתכנעתי מכל הטיעונים. להפסיק לחגוג את יום העצמאות דורש שינוי גדול (כך לפחות לדעתי) וזה לא מצינו.
הפתח מילוט היחיד (וגם זה אולי) הוא לטעון שהפינוי מגוש קטיף הוא שינוי משמעותי ביחס אל המדינה (ואז מה שונה ימית?). הטענה כאילו בן גוריון היה כולו מחובר למסורת וחשב רק בטובת תורת ישראל ורק חזון הגאולה היה לעיניו וכיום הכל השתנה וכל האליטה נגד העם המדינה והתורה מוטלת בספק גדול.
 מה נשתנה? אני חושב שזו השאלה הגדולה שלא מצאתי לה עדיין מענה מסודר לא מפיך, וגם למשל לא מפי הרב דודקביץ'.

אגלה לך בסוד שגם אני לא השתכנעתי כל כך, ולכן אולי אינני הסניגור המוצלח של הרב טל בהקשר זה.

מצד שני, ולו יצויר שטעינו לאורך כל הדרך - אסור להרהר מה לפנים ומה לאחור?

_________________