הרב טל

זה אומר רק על הציבור החרדי, ולא על הרב טל, שמעולם לא "עבר" אל הציבור החרדי. הוא תמיד עשה ותמיד יעשה מה שהוא חושב (גם אם לא יאמר כל דבר לכל עיתון בכל זמן).

מכיוון שהדיון גולש לפסים אישיים, אעצור בזאת.

למה גוש קטיף הוא הקובע?

אינני שותף לרב טל, אבל אני מבין אותו.
המקרה של גוש קטיף היה סוג של קש ששבר את גב הגמל. הוא הבהיר לו שהקשר בין הציונות הדתית לחילוניות הישראלית הוא הרבה פחות ממה שחשבו קודם.

ויש בזה הרבה מן האמת, שהיום בניגוד ללפני חמישים שנה, המרחק בין הרבה חילוניים ליהדות וכו' הוא גדול מאד.

לא צריך לחפש קשר לוגי בשינוי עמדות. זה מאורע שוגרם לאדם לחשבו על דברים אחרת. ואז מגיעים למסקנות שאינם ונבעות לוגית מהמאורע.
(אגב, אותו רעיון מסביר אנשים שנהיו חילוניים אחרי השואה, בלי להזדקק ללוגיקה של קשר ישיר בין השואה להתחלנות).

.



הפרעתוני, אני רוצה לחדד בדבריך, משום שנראה לי מהם חידוש:



1. אמירת ההלל בתפילת יום העצמאות:

לדבריך, אמירת ההלל לא היתה כהודיה על ההצלה הגדולה שעשה לנו הקב"ה בהקמת המדינה, אלא אמירת הלל על היותה של המדינה סמל - כפי שהדגשת בדבריך.

כלומר, אין כאן אמירה הלכתית, של אמירת הלל כדין מי שמודה על הנס, אלא אמירה בעלמא של פרקי תהלים בתור אקט סמלי.

אם כך, תמהני טובא על השיטה לפיה אמרו תהלים ונחזו כאומרים הלל שלם. יתר על כן, אינני יודע אם בבוקרו של יום הא באייר אמרו את ההלל בברכה - ואולי תוכל להשכילני בכך - אך אם אמרוהו בברכה - השאלה אף קשה יותר.

וזוהי עצם השאלה: אין אמירת הלל על ההצלה הגדולה שנעשתה לערי אלוהינו בשנת תש"ח?



2. מה יום מיומיים:

לדבריך, לפי התפיסה מבית מדרשו של הרב קוק, ללאומיות ולמדינה יש ערך בפני עצמו. אלא מאי, אתה סובר כי נפילת המדינה בידי "רשעים" - כאלו שבצעו את ההתנתקות - מעידה כי לא כך הוא. ושוב, שואל אני מה יום מיומיים?
לדבריך, מדובר בהצטברות, והקש ששבר את גב הגמל הוא שהכריע. אם כך, האם שינוי מקרי בשלטון הוא הקובע אם למדינה יש ערך בפני עצמה או לא? ואם יזכה מועמד "אמוני" בראשות הממשלה, תחזור הישיבה להתפלל תפילת ערבית חגיגית אור להא באייר?


3. החיבוק החרדי:

בכתבה המצוטטת נזכרו רבנים בשמותיהם. לצערי, כמו גם לצערם של רבים מתושבי גוש קטיף לשעבר, הוא מדבר אודות כאלו שככל הידוע לנו לא נקפו אצבע. הוזכרו במפורש הרב אלישיב, הרב קנייבסקי...

כל מי שרוצה לשנות את העובדות בדיעבד, מוזמן. את נפלאות הזכרון הסלקטיבי לאחור כבר ראינו לפניכן.

העובדות אינן ניתנות לשינוי, והפער הגדול שראו כולם בין הציבור החרדי לבין רועי הצאן, היה רב. כל מי שהיה מצוי במעט, יודע להבדיל בין דברי מנהיגי חסידות חב"ד, או האדמו"ר מטאלנא, לבין קול הדממה הדקה שהושמע מחצרות "האדמורים הליטאיים", ואכמ"ל.


כשיגיע היום לרחוץ את הידיים מעל העגלה, לא כולם יוכלו לומר כי לא עמדו על הדם, וכי ידיהם לא שפכו את הדם הזה.

.


לא יודע כל:


יש הבדל גדול בין שינוי אידאולוגי שעובר על פרט, בשל טראומה אישית שעבר, לבין שינוי עקרוני המוצג כתפיסה.

רבים משנים את תפיסתם בעקבות חוויות שחוו, וכתבתי כאן כבר פעם כי כל האידאולוגיות הגדולות מגיעות עד המפתן של הבית הפרטי, ולא עוד. ראה את איוב, ומה ההבדל בין הדיונים התאורטיים על שכר ועונש, עד שהמשחית מגיע אליו אישית.

אנו רק בני אדם. אני יכול לדבר גבוהה גבוהה על השגחה וכו', אבל כשהילד האישי שלי חולה, נמסות כל הטענות ומתפוגגות, נותר רק הכאב.


אלא שכאן הוצג שינוי אידאולוגי של תפיסה, שינוי כוללני, ולכך אני מכוון בקושייתי. גם לפי דוגמתך, את מי שהיה משנה את כל התפיסה הדתית שלו לאחר השואה, היתי שואל מאי שנא השואה מפרעות תתנ"ו, או משריפת התלמוד בפאריש, או מגירוש ספרד, או מחורבן בית מקדשנו.

הכמות? הקירבה?

האם הרב צבי יהודה לא אמר הלל על המדינה כסמל ולא על ההצלה ממיתה לחיים?

הנקודה היא שהחשיבה שלנו מאד מצומצמת, והרבה דברים איננו חושבים עליהם.
אינני מסוגלים היום להבין איך אנשים בימי הביניים לא העלו על דעתם דברים "ברורים" ביותר.
הנקודה שהמוח שלנו מאד מצומצם ומושפע בהרבה מכל מיני אירועים אקראיים שעוברים לידינו.

"הנקודה היא שהחשיבה שלנו מאד מצומצמת, והרבה דברים איננו חושבים עליהם.

אינני מסוגלים היום להבין איך אנשים בימי הביניים לא העלו על דעתם דברים "ברורים" ביותר.

הנקודה שהמוח שלנו מאד מצומצם ומושפע בהרבה מכל מיני אירועים אקראיים שעוברים לידינו.

מואדיב, אני שמח על שאלותיך המחכימות.

ובכן:

1. אמירת ההלל בתפילת יום העצמאות:
בישיבת תורת החיים לא אמרו הלל ביום העצמאות בברכה (אגב, גם לא הלל בראש חודש בברכה). אכן, ההלל לא היה על נס ההצלה - כיון שבתש"ח באמת לא היה נס הצלה גדול (לא בזמן ההצהרה ולא מאוד לאחריה). היו לעם ישראל נסי הצלה גדולים ועצומים מאלה - ועל נס הצלה עצום באמת, הרב טל עדיין מודה - הלוא היא הצלת תשכ"ז.

רבים מרבני הציונים ראו ביום הקמת המדינה יום סמלי ולא יום של "הצלה ממוות לחיים", והרב טל תמיד היה אחד מהם. אלא שכיום אין הוא רואה יום זה כסמלי יותר.

2. מה יום מיומיים:
דבריך אינם משקפים במדויק את מה שאמרתי. מדבריך עולה שיש ערך עצמי לעצם קיום המדינה, כשיטתם (הפשיסטית) של ה"ממלכתיים", שהרב טל מעולם לא נמנה על חסידיהם. לא היא - אליבא דהרב קוק, יש ללאומיות ערך דתי, באשר היא מהווה בסיס להקמת ממלכת התורה. ואולם לאומיות אשר נוגדת את התורה ואת שלטון ישראל בארצו במובהק, שאותה הזכיר הרב קוק בדבריו המפורסמים על לאומיות ללא תוכן דתי שלא תחזיק מעמד זמן רב - לאומיות אשר אין היא אלא פוסט-לאומיות, אנטי-לאומיות כזו אין בה ערך חיובי כי אם שלילי. ומשזיהה הרב טל שמוסדות השלטון כולם מאוגדים סביב העגל הזה, לא הייתה לו ברירה אלא לצאת חוצץ נגד אותה חינגה.

באשר להתלבטות שלך לגבי טיעון "הקש ששבר את גב הגמל" או "המאורע הקפריזי ששינה את הסוויץ'", נראה לי שניתן לאפיין דרך שלישית שאליה אני חותר, והיא מאורע גדול שגורם להבין את כל המאורעות הקודמים באור אחר. משל למה הדבר דומה: הולך לו אדם אל המוסך, והמוסכניק מטפל ברכבו. מחליף את הרכיב ההוא, כי המנוע עושה רעשים, מחליף גם את השני, עושה טיפול כזה ואחר - ואתה חושד אולי שמשהו פה לא בסדר אבל הדברים אינם נהירים לך. אז בינתיים אתה סומך על "חזקת כשרות" שאמנם אין למכונאי רכב, אבל יש ליהודים, ואתה נוטה להקל באשר לשאלת מכונאי רכב יהודיים. אלא שאז אתה תופס אותו עובד עליך בדבר ברור - ואז מתברר לך למפרע שיכול להיות שגם לפני כן הוא עבד עליך. אבל רק המאורע הזה הפיל לך את האסימון.

3. החיבוק החרדי:

הבה נעיין בדברים המובאים בכתבה, למען הדיוק:

"גדולי הדור מאוד הפתיעו אותי באיכפתיות שלהם. הגאון הגדול ר' חיים קנייבסקי שלח אלי למלון בנצרת עילית מיד אחרי הגירוש שני תלמידי חכמים חשובים שהגיעו במיוחד. הוא קיבל אותי גם להתייעצויות אצלו במאור פנים והרבה הבנה והקשבה. הוא ממש יצא מגדרו לנסות לעזור גם כספית..

היה צריך לקבל הכרעות והחלטות קשות מאד. על צוארי היתה מוטלת האחריות ליותר ממאה משפחות, למאות תלמידים, לציבור שלם עקור מביתו בלי שהוא יודע להיכן ילך. זכורני שהתקבלה הודעה שצריך לנדוד ממלון אחד למקום אחר בארץ. אחרי שכבר הועמסו כל הציודים, וכל המשפחות על ילדיהן הרכים ומטלטליהם וכבר היו כולם בנסיעה באוטובוסים, נודע שלא נוכל להגיע למלון ההוא בגלל מחדלי בירוקרטיה שונים. היה צריך להחליט מה עושים עם כל המשפחות והציבור הגדול תוך כדי שהייה באוטובוסים.

היו גם הרבה לבטים לגבי המשך הדרך. היה צריך לדאוג לכל המוסדות הרבים שימשיכו למרות העקירה. לכל מוסד היו בעיות רבות משלו. כמעט כל המשפחות של האברכים אינן זכאיות לפיצויים על פי החוק המרושע של "פינוי-פיצוי". עובדה שיצרה מציאות קשה ביותר עבור כל המשפחות הללו.

העובדה שיכולתי להתייעץ עם גדולי הדור עזרה לי מאד. זכור לטוב הגאון הגדול ר' אשר וייס שליט"א, שמלבד העידוד והחיזוק שחיזק אותי בכל העת גם סייע לי הרבה בעצה ותושיה. ועד היום הוא מזכה את ישיבתנו בשיעור קבוע שהוא נותן בבית מדרשנו מידי שבועיים. זהו תענוג גדול ועושר רוחני נפלא שמחכים אליו משיעור לשיעור.

מאד התפעלתי והתחזקתי מביקוריו של האדמו"ר מקרלין, שבשעותינו הקשות בא פיזית אל הישיבה לעודד ולתמוך בצניעות ובפשטות מדהימים. ממש חשתי אצלו מה זה "לב יהודי". מורי ורבי הגאון רבי שמואל אויערבך אף הלך מספר פעמים אל הגר"יש אלישיב בדיונים הגורליים על ההצטרפות לקואליציה שביצעה את המעשה הנורא. מספר פעמים הוא התקשר אלי לעודד אותי במהלך ההתנתקות. ואתה יודע כמה דקה אחת מזמנו של הגר"ש אויערבאך שווה? וזמנו מאוד מאוד מוגבל. מספר הגר"ש טל.


אם כן, מדובר על ההפתעה מהאכפתיות של הרב קנייבסקי לאחר הגירוש. ההפתעה ברורה אם מבינים שהוא לא ממש יצא חוצץ בכל כוחו נגדה. אבל הרב טל רוצה לציין את הצדדים הטובים אצלם (אגב, שמעתי גם שהוא שיבח את בשיא כמה פעמים, על האכפתיות שלו והמוכנות לעזור). הרב אלישיב כלל לא מוזכר בתור עוזר ותומך, אלא דווקא הרב אויערבך, אשר עודד אותו במהלך ההתנתקות וניסה לדבר על לבו של הרב אלישיב.
מכיון שהרב טל לא נשאל האם יש לו ביקורת על גדולי הדור החרדיים, אין לו צורך לומר זאת במפורש, וכל בר בי רב יבין שחייבת להיות לו ביקורת על מי שתמך במישרין או בעקיפין בהתנתקות.

עת להפרד מהמדינה - המשך הפולמוס / אמנון שפירא

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/599/111.html

מישהו יודע האם נכונה טענת אמנון שפירא שהרב טל מפריד בין קידושין לנישואין?

האם זה נכון שהרב עובדיה אמר שיועציו הטעו אותו? אם כן, מה הערובה לכך שזה לא קורה בנסיבות נוספות? כיצד ניתן להמשיך באמונת החכמים (במובנה החרדי) כלפיו?
אמנם רוב הטענות של שפירא במאמרו זה (בניגוד לקודמו) הן דמגוגיות למדיי. כל אדם, ובודאי חכם מישראל, רשאי ואף צריך לקבוע עמדה. ואם נראה לו שהקב"ה עושה בירורים, אז כך הוא אומר ובהתאם לכך הוא פועל. מדוע יש כאן נבואה שמאחורי הפרגוד? הוא בסה"כ אומר את דעתו. מדוע עמדתו של שפירא עצמו אינה ראייה מאחורי הפרגוד? גם הוא מאמין בציונות כחלק מתהליך הגאולה, ומסיק מכך מסקנות.
לגבי ההסכם עם הממשלה לגבי מיקום תחליפי לישיבה שלו, זו כבר הערה מעניינת. אם כי, אני לא בטוח שזה מעשה פסול. בסה"כ יש כאן התבוננות ריאלית, שכל כך היתה חסרה בעת המאבק. אלא אם הוא עצמו הורה לאחרים לא לעשות זאת, שאז יש כאן בודאי טעם לפגם.
 

_________________

מיכי

מיכי,
כל אחד יכול לטעות ולא בטוח שזה פוסל מהכרעות נוספות, אחרת לא שבקת חיי לכל בריה.
אולם, אם ההנחה שיש אנשים חסיני טעויות ולכן עלינו לקבל את הכרעתם, גם בניגוד לדעות אחרות ובניגוד לכללי משחק מקובלים, אז יש משהו בטענה של אמנון שפירא.

א. ההפרדה בין קידושין לנישואין - עורבא פרח.
ב. הרב טל הטיף למשא ומתן עם הממשלה ולהתכוננות ריאלית, אבל לעצמו אמר שאינו נושא ונותן (ואכן זה נעשה מאחורי גבו ובהתנגדותו).
ג. הרב טל אינו סבור שיש ללכת בעיניים עצומות אחרי מישהו.