הרב טל

למען הסר ספק: יש ראשי ישיבות רבים שהם פוסקי הלכה, שמלמדים שיטת לימוד לתלמידים שלהם, והכל בהיר ונהיר וצהיר.

מפני מה מי שפוסק ש'כזית' זה לא מה שחשבת, וחולצה זה לא מה שחושבים שפטורה וחייבים ספר תורה של תימניים דווקא - הוא הוא מבקש האמת.

עשרות אלפי פוסקי ההלכה האחרים, שישבו, וחשבו, ולמדו, ועבדו על מידותיהם, והתפללו לה שיאיר עיניהם, ולמדו שוב ושוב את הסוגיה והגיעו למסקנה - שהחליפות שלנו פטורות כפי שסברו גדולי הפוסקים הקודמים, והכזית - הוא גדול יותר מסתם זית, ועוד ועוד - מי יותר מבקש אמת?  מי יותר מבקש גימיקים? מי יותר אוהב תורה?

אף אני לא אומר מי. ישפוט הציבור

אין פה עניין של גימיקים וכו'. יש כאן עניין של שיטה.

הפרעתוני,

תודה רבה וישר כח (וכמו כן ברכותי על הצלחתכם בהדיפת התביעה חסרת הבסיס בעניין 'משנה תורה').

תודה על השיעורים החדשים.
השיעור על התשובה, כולל באמת הדרכות מעשיות נאות על עבודת התפילה. שכויעח.

אגב, 'מנהג עוקר הלכה' - יש לזה מקור קדום? איפה? תודה 

ב.  "אם השיטה היא שמבררים מה עמדת הגמרא והראשונים, והמנהג עומד במקום שני בלבד - ברור שההכרעה תהיה אחרת" - זה לא יכונה חיפוש אמת. זה חיפוש להיות ההיפך.

תודה רבה דרו"ח והפרעותני.
אפרש מעט יותר את כוונתי.
לאחר שקראתי בפורום זה, ובפורומים אחרים (משנת הרמב"ם ועוד) רעיונות מעניינים וחדשים (לפחות מבחינתי, כבוגר ישיבות קלאסיות)- הרגשתי סוג של אי נוחות מקריאת הדברים: מחד- כדי לומר את החידושים המופלגים של הרב טל שליט"א בתפיסת ההלכה ועולם הפסיקה- דרוש אומץ רב, כנות ויכולת חשיבה עצמאית (נגד המקובל). אולם מאידך כל שאלה ונסיון להשיג ולתהות על תפיסה חדשנית זו- נתקל בעמדה חד משמעית (הגם שהיא מנומסת ומסבירת פנים) המגבה בכל מחיר את השיטה וכל הנפק"מ שלה. כאן- דומה שלא באה לידי ביטוי עצמאות המחשבה והביקורתיות הנ"ל.
 מדי קוראי את הדברים- מעניינת אותי, כאמור, דווקא עמדת התלמידים בעלי הדעה, וביתר דיוק- היכן ובמה אינכם מסכימים עם הרב טל שליט"א? היכן קשה לכם עם הכרעותיו? הגם שזו שאלה בעלת גוון אישי, אודה לכם מאוד אם תענו בכנות. ועוד לא-לוה מילין.

ממללא ואבישמוע,
תודה.

אלדד,

במקורו המושג הגיע מן הירושלמי, שאמר על ענייני ממונות שבהם "מנהג עוקר תורה". דהיינו, שכאשר יש מנהג מדינה, אין מתחשבים בפסיקה הרגילה אלא רק במה שנהוג. וזה אכן כלל פשוט.
עוד מקור הוא מה שנאמר בירושלמי ש"במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג". דהיינו, במקרה של ספק יש לבדוק מה נוהגים. וכן בבלי "פוק חזי מאי עמא דבר". אמנם לא נאמר דבר על מנהגים שממש הפוכים להכרעת ההלכה, אלא רק במקרים של ספק בבית המדרש.
ואמנם התוספות השתמשו בביטוי בצורה רחבה יותר, כדי לגבות "עיקום" של הפשט כדי שיתאים למנהג. אך גם ר"ת ועוד ועוד ידוע שעקרו מנהגים רבים, שראוי בהם מנהגי טעות ומנהגי שטות.
מעבר לכך ישנה הנטייה של כל פוסק לקבל כנכונים דברים שכבר מקובלים, ראשית מתוך טיעון ש"אם לא נביאים הם" וכו', ושנית מתוך הטיעון שהגדולים שבעבר לא מיחו בדבר וודאי הייתה להם סיבה טובה (כך למשל בדיון הב"י בציציות בבגדים החדשים).

לגבי "ברור שההכרעה תהיה אחרת" - התכוונתי רק במקרים מסוימים ובודדים בלבד, כמובן. הרי ברוב רובם של המקרים אין ספקות מעין אלו, של פשט מקורות לעומת מה שנהוג.

לגבי שאלתך האחרונה - רחבה היא מני ים. אך בקצרה אומר שמקובל בקרב הפוסקים ש"אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לרבינא ורב אשי", בין השאר משום שלאחר מכן כבר נפוצו ישראל בגלויות השונות. והרב טל נוקט בדעת הרמב"ם שיש לגמרא מעין מעמד של סנהדרין-זוטא, משום שהיו אז רוב חכמי ישראל בדיון, ועל כן הכרעתם מחייבת. ואמנם יש לדון על כך הרבה ואכמ"ל, אך באופן כללי כך היא שיטת הפסיקה של כל הראשונים והאחרונים, שהמחייב הוא דברי הגמרא (מה שמכונה "דינא דתלמודא"). והגר"א היה אחד מנושאי הדגל לשיטה זו בטהרתה, ולאחריו עוד פוסקים רבים, כדוגמת החזו"א.

זלמן,

יש לי כתלמיד של הרב טל הרבה קושיות על דבריו ודרכו, גם בענייני הלכה וגם בענייני מחשבה (ולדוגמה הוא מחזיק מגדולי החסידות כבעלי מופתים ברורים ושעל כן יש ללכת גם בעקבות שיטתם התיאולוגית, ואילו אני הקטן בינתיים לא כן עמדי, ועוד כהנה). אלא שכאשר שואלים ומקשים על דרכו של הרב טל, הרי שכמי שמכיר אותו ואת שיטתו אני בהחלט יכול להגן עליו גם בדברים שאיני מסכים איתו, משום שאני מרגיש שרוב הביקורת באה מתוך חוסר ידיעה וסטיגמות. לשון אחר: אני רוצה ביקורת שתהיה אחרי הכרת השיטה בשלמותה, ולא לפניה.

תודה. המקורות אודות כוחו של מנהג לעקור מענינים אותי, בע"ה אעיין בהם

המחויבות שלנו לגמרא נשמעת קלושה מאוד בהסבר שלך וזה מעט מטריד.
יש כאן תלי תילים של דיונים על קוצו של יוד בנושאים שונים, וכוחו של התלמוד עצמו, והמחויבות אליו כל כך צולע?

לדעת הרב טל כוחו של התלמוד הוא על שום היותו מעין סנהדרין, כקיבוץ של רוב חכמי ישראל שגזרו גזירות שפשטו בכל ישראל. וראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

עבדון בן הלל

אני מבין שזהו נושא כבד ביותר, שיש כאן המון חומר סביב לשאלה שעלתה, צר לי, תשובתך הפעם חלושה:

"לדעת הרב טל כוחו של התלמוד הוא על שום היותו מעין סנהדרין, כקיבוץ של רוב חכמי ישראל שגזרו גזירות שפשטו בכל ישראל. וראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

אלדד, זו אכן שאלה רחבה מני ים, ויש הרבה חוסר בהירות בנושא.

מכיון שזה האשכול על הרב טל, הרי שאחזור ואומר את דעתו, שהנושא ברור לדידו יותר: לתלמוד יש סמכות של סנהדרין (אך פחות משל המשנה או של סנהדרין אמיתיים), מכוח היותו דברי רוב חכמי ישראל שפשטו בכל ישראל. לכן הוא מקובל בכל ישראל.

אך גם לו יהי שהדברים מורכבים יותר, סוף סוף לשלול את סמכות התלמוד ייצור כאוס מוחלט, ואם כן לכאורה גם אם אין מעמדו הפורמלי של התלמוד בהיר וצהיר, סוף סוף חשוב שיהיה לו מעמד כזה פן תיהפך התורה לתוהו. אני יודע שיש הרבה מה להעיר על כך, אך דומני שהטוב ביותר יהיה לדון על כך באשכול אחר שייוחד לנושא. לצורך ענייננו כאן רק נאמר שלדעת הרב טל זה יסוד חזק מספיק לבנות עליו.

אשמח לקבל קישור לאשכול בנושא

נראה לי נושא שחשוב ביותר לברר. אינני חושש לפתוח זאת לדיון, אם אכן אוהבי האמת אנחנו. דיון זה קשור, לדעתי, מאוד לאשכול זה. חלק מן הדעות כאן 'פותחות' כל מיני סוגי 'טאבו' למיניהם בלא כל בהלה או שמרנות יתר ואף נושא זה כך ראוי לו.

מועדים לשמחה.

אגב, המחשב אצלך בסוכה?!

(מעין סיכום)
הלל,
הזכרת כאן את חדשנותם של הבריסקר והחזון איש, אכן יש לומר שגם אם נגדיר את הרב טל כחרדי, הוא יהיה רב חדשן שתלמידיו בודדים (ראה לדוגמא, ממשיך דרכו בחדשנות של החזו"א, הרב גדליה נדל).
מאידך גיסא, א"א כלל להגדיר את השקפת עולמו (ביחס למדינה) כמסודרת ומובנית, גם אם הוא העביר על כך סדרת שיעורים (שפורסמו בחוברת אנונימית). ההשקפה נראית חלשה, בלשון המעטה (ובטוחני מהיכרותי רבת השנים איתך שתסכים עמי לפחות בחלק מדברי).
אסתכן ואומר שלדעתי ההסיטוריה תשפוט את הרב טל כת"ח "תלוש", תלמידיו הבודדים שיהיו קיימים בדורותיים הבאים יוכרו כ'רבטלניקים', בדגש יותר גדול על תמהוניותם מאשר על התורניות שבם, וחבל.