הרב טל

הערה: אי אפשר להגדיר אותי (וכמדומני אף לא אחד מחברי הפורום כאן) כ"תלמיד מובהק" של הרב טל.
אמנם למדתי אצלו שנים הרבה, ואני בקשר טוב איתו, אך עדיין יש לי אופי עצמאי מכדי שאהיה תלמיד שהולך בכול אחרי רבו.

עם זאת, בדרך כלל את הבירור הפנימי בסוגיות השונות אני מעדיף לעשות מולו ולא על בימת הפורום, שהרי כאן יש מספיק ביקורת על הרב טל מכדי שאצטרך להוסיף קושיות משלי. וכן מדין כבוד רבו ודרך ארץ פשוטה, איני מרשה לעצמי "למתוח ביקורת" על תלמיד חכם עצום זה, שממנו למדתי את רוב תורתי, אלא רק להקשות קושיות ולהעיר הערות.

עוד כמה כמוך יש? אני משער שאפילו לא תצטרך להוריד גרב אחת, כי אפילו יד אחת תספיק כדי לספור על אצבעותיה, תלמידים כמוך.

עוד הרבה מאוד - אפשר לומר שרבים מבוגרי הישיבה הם כאלה. ואגב, אין רע בתלמידים נאמנים יותר...

הרשה לי להטיל ספק בהנחה הראשונה שלך (את זה כן תרשה לי?).

כתבת לא אחת כי הרהג טל הור מו"רך כמדומני. וירבו תלמידים נאמנים בישראל, אמן!

ראשונים ואחרונים סופגים ממך תדיר ביקורת נוקבת ביותר בדרכך אל האמת, ומפני מה אתה לפתע נמנע מלמתוח ביקורת על רב בן דורנו?

אין זאת אלא שאהבה מקלקלת את השורה. וטוב שכך. צא ולמד על אחינו בני ישראל האוהבים את אבותיהם ואת מנהגם, את רבותיהם ואת מנהגם ולא ששים לצאת חוצץ נגדם השכם והערב. אף זה בא ללמד ונמצא למד - שם המשחק איננו חיפוש אחר האמת

ענין אחר: טרם ענית לי אודות החולשה לכאורה של סמכות הגמרא. על פי מה שהבנתי ממך - בכל סוגיה וסוגיה אמורים אנו להיצמד באופן מוחלט ישר כנה ואמיתי לשיטת הגמרא עצמה ולשיטות הראשונים הקדמונים, ולסנן את כל ההנהגות (הלא מקוריות) שהונהגו אח"כ והתפשטו בקהילות ועשו שיבושים לעיתים.

דא עקא על פי דבריך, כל כוחו של התלמוד עצמו, האורגינלי, מכח מה שהוא התפשט בישראל, כלומר הוא מקור הכל הלא כתוב של הגמרא. ומובנת אם כן לכאורה שיטת בעלי התוספות שקובעים הלכה על פי מנהגם. לא כן?

רצוני לומר: המנהג הוא מקור הסמכות לגמרא, ומדוע לשנות מנהג שהתפשט (למשל קלף או עוד דוגמאות רבות) על מנת להתאימו לתלמוד? משוואה פשוטה למדי

אלדד,

אנא הראה לי היכן מתחתי ביקורת על ראשונים ואחרונים. להיפך, הבאתי רבים מהם כראיה לכך שלא חתו לעמוד על האמת. וגם אלו שאינם הולכים בדרכו של הרב טל, אפילו קושיה לא הקשיתי עליהם, שלא לדבר על ביקורת, אלא רק הראיתי כי גישתם שונה, וכי מחלוקת עקרונית כאן. ומבחינה הלכתית גרידא, אם יש אפילו ספק אם הרב טל הוא רבי המובהק, כי אז חלה על האדם חובת כבוד רבו, במובן הפשוט ביותר האפשרי.

ובנוגע לשאלתך האחרונה:
אחלק את הדברים לשניים: שיטת הרב טל, והרהוריי בנידון.
לשיטת הרב טל מקור סמכות התלמוד אינו בכך שהוא התקבל על כל ישראל. הוא מדגיש חזור והדגש שהנקודה העיקרית (שגם עולה מדברי הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה) היא שהיו אלו רוב חכמי ישראל שדנו יחד (והרמב"ם מוסיף שאלו חכמי ישראל שקיבלו איש מאיש את "השמועה", תורה שבעל פה - להוציא כמובן מן הקראים ודומיהם). ההתקבלות בעם ישראל נחוצה לענייני הגזירות והתקנות, שהרי רק גזירה שפשטה בציבור יש לה מעמד הלכתי. אבל אין זה שעם ישראל יוצר את ההלכה. אחרת אפשר לסגור את הספרים וללכת הביתה, ופסו דיונים הלכתיים מן העולם. ואציין שגם בעלי התוספות הקיצוניים ביותר ביטלו מנהגים, ואם כן גם לשיטתם לא הכול הפקר. וממילא אין כל קושי. הסמכות הראשית היא התלמוד, הראשונים הם מפרשיו הבסיסיים שקשה אפילו טכנית לזוז מהם, ועל האחרונים מותר לחלוק. ומנהג ישראל חשוב וחביב הוא, אבל רק במקרה של ספק ולא במקרה של ודאי.

עד כאן דברי הרב, מכאן ואילך דברי תלמיד. יש הרבה מה להרהר ולערער בעניין סמכותו הפורמלית של התלמוד. הדברים כלל לא פשוטים. מספיק ההרחבה מן הסנהדרין היושבת "במקום אשר יבחר ה'" לסנהדרין של יבנה, היא כבר הרחקת לכת. ולהמשיך מזה אל המשנה בתור סיכום דברי הסנהדרין - תמוה, שהרי הסנהדרין פעלה אל תוך ימי התלמוד (בית דין שהתיר את השמן, של רבי יהודה נשיאה). ולכאורה חכמי בבל לא ענו אמן על כל מה שאמרה אותה סנהדרין. ועוד יש להרהר בדברים הרבה מכמה פנים (האם מה שמכריעים מכוח כללים הלכתיים, נחשב כהכרעה של הסנהדרין? וכו' וכו').
מאידך, אם מסתכלים על תוכן הדברים, הרי שהחשיבות הפנימית של התלמוד והמשנה כמחייבים, יונקת את העיקרון מפסוקי התורה על השופט אשר יהיה בימים ההם. רוצה לומר, עצם הרעיון של סדר מחויב, של תורה אחת ולא אלפי תורות, הוא רעיון חוקתי בסיסי, שלמעשה גם אילולי נכתב היה צריך ללכת לאורו. זה ההבדל המהותי בין תורה רוחנית בלבד, הנתונה לפרשנות אישית של כל אחד, לבין סדר ציבורי מחייב, היוצר אומה שלמה המקיימת תורה אחת. "שלא תיעשה התורה כשתי תורות", "לא לעשות אגודות אגודות", אינם סתם וורטים, אלא ממש בסיס החוק. לכן אילולי היו האמוראים מקבלים את התנאים כמחייבים, והראשונים את האמוראים - הייתה התורה הופכת לתוהו. ועם זאת לכאורה גבול יש לדברים. אם נמשיך עם קידוש הקודמים לנו,
 ונאמר הן לכל פסיק בספר שיצא לאחרונה - שוב תהפוך התורה לאלפי תורות, ויותר מזה, תאבד את הקשר לצורתה הראשונית. לכן יש היגיון בכלל המקובל של הליכה אחרי פרשנות הראשונים ומחלוקת על האחרונים.

ועם כל זאת, אין אלו כללים מוחלטים, אלא עניינים של טעם ושכל ישר זמני. ובאמת אולי יבוא יום ונוכל להקים את הסנהדרין, ואז "להעז" בפסיקותנו הרבה יותר, כך שהתורה תיהפך לתורה המתייחסת לחיינו באמת ובתמים, כפי שנהגו חז"ל עצמם.

עד כאן דברי תלמיד, שאינם בהכרח משקפים את דעת הרב טל (אבל אולי כן. לא יודע).

תודה על תשובתך הכנה והארוכה.

אם אכן לא 'חילקת ציונים' לראשונים ואחרונים, אבקש מחילה, כך נדמה היה לי, והכל ניתן לחיפוש ואימות בדורנו.

לדבי תוקף הגמרא על פי הרב טל - פשט דברי הרמבם לא חד משמעיים כנותני המשקל לחכמים יותר מלציבור עצמו. מובן שהציבור - זהו ציבור שומרי התורה והמצוות השומעים לחכמים, זה פשוט לכו"ע.

שים לב עד כמה נתת דבריך לשיעורין: אינך מדבר על סדר היררכי אמיתי, חוק קבוע שיש להתיישר על פיו אלא אתה נותן טעמים וסברות. ברוך הבא. אתה חושש שהתורה תיהפך תוהו, מאידך אתה חושש שתהפוך התורה לאלפי תורות. או קיי. וקהילות עמך בית ישראל חוששות ממחדשים כמוך, ואינם חוששים לשמא יעשו אלפי תורות, ונסיונם בצידם. דל מהכא מעתה כל שימוש במילה 'אמת' - ויכוח בין שתי סברות יש כאן. כי, שוב, אליבא דאמת צרופה לא ברור כלל מה מחייב את מי ולמה.

אתה קובע כי ההגיון מסכים שהגמרא תחייב, ועל כן ממליץ להיצמד אליה. כל שיטת הפסיקה, כל ספרי הרמבם החדשים והישנים עומדים על כרעי התרנגולת של איזו סברא שאתה מאמץ ותו לא.

אין כוחו של התלמוד יותר מכח כל מנהג חזק שקיבלו עליהם חכמים וכל תלמידיהם ונתפשט בציבור.

כל רבני ישראל נדברו והכריעו בשנת תשכז - שיש איסור לעלות להר הבית. או איסור מטריה בשבת שהוסכם  - על פי הרב טל יש כאן תוקף של סנהדרין?

אלדד, וכי אינך מבדיל בין דברי תלמיד לדברי הרב?

על כל פנים ברור שה"אמת" פנים רבות לה, ותלוי הדבר במתודה. למשל, ישנה מתודה מדעית, ולה כלים משלה. בדרך כלל במדעי הרוח המתודה סלחנית יותר, ונוטה לקבל ראיות מן השתיקה, סבירויות כאלה ואחרות, וכהנה. בדרך כלל עולם ההלכה אינו מקבל את המתודה הזו, והוא מעדיף ראיות ריגורוזיות יותר, שיעלו מן הטקסטים גופם. וכן על זה הדרך - הנחות היסוד והמתודה, הן הקובעות את התוצאה הסופית.

באמת לא אמרתי שבמחלוקת בין הרב טל לראשי ישיבות אחרים אפשר לומר שאחד מהם מכוון לאמת האמיתית ביותר, יותר מלאחרים. אבל זאת כל עוד הללו יודו שהראש והסוף לכל תלמודם הוא המנהג. דא עקא שכל ת"ח שלימד זכות על המנהג, עשה זאת מתוך הטקסטים גופם. ועיין בשיעור על הציצית דוגמאות למכביר. מה שאומר שאמנם הפוסק יוצא מתוך המנהג ואליו הוא חוזר, אך הוא חייב באמצע את הביסוס הטקסטואלי בדברי התלמוד עצמם. ואילו לא היה מוצא כזה, אף לא בנרות - היה נאלץ לבטל את המנהג ולצאת נגדו. ואם כן כל המחלוקת היא רק במשקל: כמה משקל להעניק למנהג, אם מעט אם הרבה.

ולגבי שורותיך האחרונות - לומר שכל רבני ישראל הכריעו שלא לעלות להר, מופרך ולא נכון הוא. ואיני יודע אם יש קונצנזוס כנ"ל על מטרייה. אבל רק אעיר בשולי הדברים שלגבי חשמל בשבת, לאחר שהרב טל עיין בכל הנימוקים לאיסורו ולא מצא אחד שיעמוד במבחן הביקורת, נשאר הרב טל באיסור משום מנהג ישראל.