הרב טל

ניתוח די מבריק, זלמן!!!

אפשר לפלפל מעט מאוד בחוסר דיוק בסעיף זה או אחר, אך אינני רואה איזו תשובה תוכל לקבל כעת. ניתוח מפלח בסכין ההגיון. אשריך.

ועליך אמרתי 'הרמב"ם היה באמת נהנה מכך שיש אנשים חושבים בדור יתום זה של כיתות וכתי כתות, חדשנות יתר הנובעת מצורך נפשי להיכנס לסרטים חדשים מדי תקופה' (ע"כ לשון הרמבם המדומה...)

בשנים הקרובות זה לא הולך להשתנות על פי האמור לעיל. כל כמה זמן סרט חדש. התלמידים הנשמכים לכך הם אלו שבאמת מתאימים לכך, זה טוב להם, ומבלי זה מי יודע לאיזה סרטים הם היו נכנסים.

מי מבין התלמידים שמתפקח  (סה"כ זה די מייגע לעקוב אחרי הוראות סותרות חוזרות ונשנות) - המתפקח הוא חוזר חזרה לחיק עמך בית ישראל הרגועים, הנינוחים, האוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, ולא מתביישים מפני המלעיגים עליהם-החכמים בעיני עצמם אך חוזרים בהם שוב ושוב.

במחילה מכבוד קדושת הרב טל, שאינני שקדן אפילו מאית מלימודו - אני מסתכן לומר כי היומרנות נובעת באיזשהוא מקום מפגם פשוט במידות.

ברור שגאונותו של הרב טל איננה מתקרבת, ורחוקה כממזרח למערב, לגאונותם של כל גדולי ישראל בעשרות הדורות הקודמים. עצם ההעזה לחדש משהו, ודרך שהם לא הילכו בה, בעייתית מאוד מאוד, וברור שתביא לבסוף לפיצוצים פנימיים.

הגר"א וגם החזון איש לא היו עסוקים תדיר בעצמם ובהוראה העכשווית שלהם לתלמידיהם, ולא נצרכו כלל להרבה תלמידים שיגשימו את חזונותיהם המהפכניים. מי שצריך ישבה גדולה כדי 'לתהחבא מאחוריה' - מעיד כי הוא חלש ביותר, והעתיד יהיה בהתאם.

הסיכום האחרון מתוך האשכול - לא מאפשר לדעתי, אפשרות של הסתכלות אחרת.

זלמן וקבינו,

הנחתכם שהרב טל בא לחדש את שיטת הפסיקה ול"שינוי שיטת הפסיקה המקובלת בעם ישראל מדורי דורות" - בטעות יסודה. החזו"א והבריסקר, הגר"א ועוד רבים - כולם פסקו בצורה של עיון במקורות והכרעה למעשה, גם נגד הרגיל והמקובל (עד כדי כך שפסיקותיהם הפכו להיות הרגיל והמקובל, והמשנה מהן הוא המשונה!).

ואלדד, הערתך על פגם במידות של הרב טל מביישת אותך, והפוסל במומו פוסל. אני מציע לך לחזור בך מהתבטאות זו, שלא בא מתוך היכרות כלשהי עם הרב טל שהוא ראש וראשון ליראי ה' ועבדיו, אלא מתוך כמה מילים בפורום אלקטרוני וסברת הכרס. גם לו היית אומר זאת לאחר היכרות מעמיקה עם הרב טל היה זה בגדר מבזה ת"ח שהוא חטא חמור ביותר, וק"ו עכשיו שאין זו אלא יהירות לשמה.

הודעה זו נכתבה בטרם ראיתי את הודעתו של הפרעתוני.

יישר כוח עצום, זלמן. סיכום מצויין.
לענ"ד, הפרעתוני עוד יענה על סיכום זה (מה? איני יודע). אם הנחתי נכונה, אין כל משמעות לבקשתו של זלמן להעלות לפורום תלמיד "אמיתי". מהיכרות אישית שלי עם הפרעתוני, ידוע לי כי הרב טל מעריכו ביותר (אם כי לא עלה בדעתו להשתתף (ולו במקצת) בחתונתו של הפרעתוני, בדיוק כפי שהוא נוהג בחותונות של כל תלמידיו/ותיו). הערכה זו נובעת בעיקר בשל עצמיות מחשבתו מחד, ומצד שני הבנה (כמעט) מוחלטת של מהלכי רבו. אם הפרעתוני לא הצליח להסביר עד הסוף את דברי רבו, כמו למשל בלוגיקה המשונה על מופתים של רב'ס, גם תלמיד אחר (שאיננו בחיר התלמידים בישיבתו של הרב טל, כמו הפרעתוני) לא יצליח.

תוקן על ידי מלח_הארץ ב- 20/10/2008 14:36:59

פרעתוני שלום.

יישר כח על תשובותיך. התייחסת אך לסעיף קטן ומשני מאוד מתוך דבריו של זלמן. ועל כל השאר -  שתיקה כהודאה?

לגבי מה שכתבתי אני, הקדמתי במחילה מכבוד הרב טל, ושאני לא מגיע לדרגתו בשקידת התורה. אך מה אעשה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אני חולק עליך כי הרב טל ראש וראשון ליראי ה ועבדיו - לא ידידי. ישנם עשרות מאות ואלפי רבנים וצדיקים שכולם עבדי ה' והולכים בדרך אחרת מן הרב טל. מה לעשות. מי בראש? אינני יודע ולא מענין אותי, אבל אני חש, ובפורום נועז זה מותר לכתוב זאת, שיש כאן (לדעתי) באמת בעיה פשוטה במידות שבאה לידי ביטוי ביומרנות הגבוהה הזו בתחומים שונים נגד כל ישראל ומנהיגיו ונגד השמש.  זה ביזוי תלמיד חכם? יהירות? אני אומר זאת בזהירות גדולה, ומוכן לשמוע ביקורת ולחזור בי.


הרב עובדיה, למשל, עשה מהפכה גדולה מאוד בשנים האחרונות - עם הרבה פחות הצהרות מקוממות והרבה הרבה יותר קבלות בשטח, הצלחות מרשימות, הקמת מוסדות בכל העולם. התחיל משותי"ם לפני עשרות עשרות שנים.  ובעיקר - התקבל בקהילות שלמות. ועדיין סופג ביקורת קשה מאוד מאוד (מהכיון הליטאי, מהכיון הספרדי-מקובלים ועוד) ויודע לעמוד בה בלי לחזור בו, ובלי להתחבא.

לשנה הזאת בחגיגת יום העצמאות ביד בנימין.

הפרעתוני,

איני יודע מה הרב טל סובר ביחס למלאכת טוחן את הניק בימי חוה"מ, אבל כיון שהתחלתי בעבירה אמשיך בה ואשאל אותך מה דעת הרב טל ביחס להיתר מכירה.

את הודעתי הקודמת כתבתי בחיפזון רב, וזאת כי "הקפיץ" אותי הביטוי על פגם במידותיו של הרב טל. אולי זה פגם במידותיי, אך בכל פעם שאני נתקל בזלזול פוגעני כזה בתלמיד חכם, אני קופץ כנשוך נחש (בעבר קרה שהכיתי על הלחי חבר שקרא לר"מ ברויאר ז"ל "כלב". לאחר מכן אמר לי אותו חבר שהסטירה הזו העלתה את ערכי בעיניו עשרות מונים).

אין כל היתר, לא כאן ולא בשום מקום אחר, להטיל ספק במידותיו של תלמיד חכם זה או אחר, ובפרט זה שאתה מודה שגדול הוא ממך בלי ערך. ובעניין זה אין זה עניין ל"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אינך דיין ואף לא הגעת להוראה, ואף אחד לא קרא לך לדון בשאלת מידותיו של הרב טל. לו חכם היית, היית שותק. וזה שאינך מכיר בטעותך, מצער אף יותר. [הזכרת את הרב עובדיה, אך לא הזכרת את השיפוט השלילי המהיר שהעניקה לו התקשורת החילונית בעקבות כל אחת מהתבטאויותיו המתוקשרות. ובאותו חטא חטאת אתה.]

וכעת לדברי הסיכום של זלמן.

אין לי השגות רבות על סעיפים 1-4, מלבד מה שהערתי כבר לעיל. עם זאת חסרים דברים רבים מן הספר, אבל לא עליך התלונות אלא פשוט לא הובאה משנתו הרחבה של הרב טל על דפי פורום זה. על סעיף 5 אני משיג בהחלט, אך לפני כן אציג סיכומון משלי:

קו אחד מסתמן כאשר מנתחים את מעשיו של הרב טל לאורך השנים, וניתן לתמצת אותו במילה אחת: אמת.
האמת עולה אצל הרב טל על ה"מקובל" וה"מוסכם", ועל כן הוא מסוגל ללכת וללמוד אצל חב"ד ואצל הרב זילברמן, אצל הרב נבנצל ואצל הרב שמואל אויערבך.
כל נושא אצל הרב טל הוא "סוגיה" שיש לרדת לעומקה ולברר את שורשיה. על כל דבר הוא שואל: מניין זאת? מי אמר? וזאת לא כדי לסתור אלא כדי לבנות: לנסות להחזיר עטרה ליושנה ודברים לאמיתתם.
על שום אותה אמת אין הוא חושש לחזור בו אם הוא רואה כי טעה. עם זאת יש לציין שאין החזרות כענף ברוח. על כל דעה שלו הוא מקדיש אלפי שעות, וכל פסיקה היא תוצאה של מאות שעות לימוד עיוני מאומץ של החומר. על כן הסיכוי שיחזור בו מפסיקה מסוימת אינו גבוה, גם אם הוא קיים. בישיבתו ניתן לשאול שאלות על השיעור הכללי ולקבל תשובות. בדרך כלל נדחות טענותיהם של התלמידים נגד השיעור, ואולם קורה שמשתנים דברים בשיעור בעקבות הערות אלו.

פעמים רבות נראים דברים כחזרה של 180 מעלות במחשבה או בהנהגה, אך אין אלה אלא תוצאה של שינוי קטן בלבד, בעוד העיקרון נשאר.
לדוגמה, פסיקתו של הרב טל בעניין הציצית לא השתנתה עקרונית. כבעבר כן היום, סבור הוא שלחולצה ארבע כנפות. אלא שבעבר קיבל את חידושו של מהרי"ק בעניין ה"אשטרינגא" (כפתורים), והיום לא. שינוי קטן, הגורר שינוי מעשי גדול. [יש לציין שלאורך כל השנים הרב טל אמר שהחידוש הזה של המהרי"ק די רעוע.]
לדוגמה, עניין היחס למדינה. מה שנראה לאנשים כשינוי קיצוני, אינו למעשה שונה מהותית בפרטים רבים ממחשבתו של הרב טל בשנים שקדמו. תמיד סבר שאין למדינה ערך עצמי, וודאי שאין לה קדושה. תמיד התנגד להשוואה לחנוכה ולחזרת שלטון הדת דאז. תמיד העביר שיעורים ביום העצמאות שבו הסביר למה "בכל זאת" ו"אף על פי כן" יש לחגוג על הגאולה. והנה גם היום עדיין מאמין הוא בכל לבו באתחלתא דגאולה, ואף חוגג אותה - אך ביום ירושלים, שלא להזדהות עם המדינה החילונית. מה שהשתנה הוא רק השאלה האם הגאולה יכולה לבוא דרך מדינת ישראל או לא. והקש ששבר את גב הגמל אצלו היה ההתנתקות, שבדרך ההתנהלות שלה הראתה, לדעתו, כי מוסדות המדינה איבדו כל קשר עם תהליך הגאולה. שוב שינוי לא גדול, שיש לו השפעה גדולה. [בעיקר הצהרתית, אמנם.]

עוד מילת קוד חשובה המאפיינת את הרב טל: עבודת ה'.
עבודת ה' מנחה את הרב טל לאורך כל הדרך. הוא מייחד לכך שיעורים רבים, וישיבתו היא מן הבודדות שקיים בה סדר מסודר וקבוע של התבוננות. גם לסוגיות אלה הקדיש הרב טל אלפים ורבבות שעות של התבוננות, שמסוכמות בשיעוריו וברשימותיו. מובן שעבודת ה' והאמת הן אצלו שני צדדים של אותה מטבע.

ועוד אפיון: השפעה על הציבור וקירובו לתורה.
הרב טל מאמין שאם אדם יכול להשפיע על הציבור בכללו, חייב הוא לעשות זאת, כדרכו של אברהם אבינו המובאת במצוות אהבת ה' בספר המצוות. הרב טל הקים את הישיבה משום שהגיע למסקנה שזו הדרך הטובה ביותר שלו להשפיע על המציאות בישראל: הקמה של גוורדיה של עובדי ה' שיוכלו להוות את חוד החנית בהקמת של המדינה היהודית התורנית. לכן הוא מדגיש בפני הבאים לישיבה ובפני תלמידיה את החשיבות שב"יציאה החוצה" ועיסוק בכל תחומי החיים. לכן הוא משתף פעולה עם ארגוני החזרה בתשובה, ומעודד פעילות "הפצות" בסביבתו. מובן שעניין זה קשור במובהק לשני העניינים הקודמים.

וכעת לסעיף 5 המדובר. על אף לא אחד מן העניינים שהבאת ניתן לומר שהוא חזרה ב-180 מעלות, ואפילו לא ב-90 מעלות. ואמנם אחד אחד, כמצליף:

א- התייחסות לרב ניר בן ארצי כאל קדוש בעל כוחות.
ניר בן ארצי גילה את פרצופו לכשהתיימר להיות משיח, למרות שהוא עם הארץ. לפני כן ואחרי הוא היה סתם "בעל כוחות" - ואלו יכולים להיות לאו דווקא מסטרא דקדושה.
ב- הקמת עיתון חילוני מתוך מחשבה של שיתוף פעולה עם העולם החילוני.
העיקרון הבסיסי של השפעה על התקשורת נותר על כנו בדעת הרב טל. הוא גם לא חשב שהוא יהיה עיתון חילוני כפי מה שהתגלגל. הוא רק תולה את הכישלון של העיתון (להשקפתו) בכך שנוצר בשיתוף פעולה עם חילונים. וזו אכן נקודה שהתחדדה אצלו, 15 שנה אחרי מעשה.
ג- לימוד מעמיק ויחס לתורת חב"ד כאל תורה בעלת משמעות גדולה.
גם כיום הוא מעריך את תורת חב"ד. אלא שהייתה תקופה בצעירותו שלמד יותר את תורת חב"ד. ואין כאן אלא שינוי דגשים, מתוך ניסיון כן ורציף לבירור האמת.
ד- ציווי על גזירת הפאות של בחורי הישיבה.
לא הייתה זו אלא החלטה חינוכית גרידא, לזמן מסוים, שהשיגה את מטרתה בהחזרה מסוימת של ה"נורמליות" לישיבה.
ה- החלטה על מאבק בהתנתקות ללא פשרות ועד כדי מסירות נפש.
לא הייתה שום החלטה כזאת. העמדה הייתה עקבית לאורך כל הדרך: מאבק אם הדבר יתאפשר מבחינה מציאותית.
ו- נתינת הצהרה שישיבת תורת החיים לא תעבור בהסכמה ליד בנימין.
ההצהרה הייתה שהישיבה אינה מנהלת שום משא ומתן - הצהרה נכונה כמובן. וההחלטה הסופית הייתה בסגנון "תן לי יבנה וחכמיה".
ז- פסיקה לעגל את קצוות החולצה כדי להפטר מציצית.
לא הייתה פסיקה כזו מעולם. בראשית סבר שהכפתורים פוטרים כפסק המהרי"ק, וכעת פסק שפטור זה אינו מספיק, אך גם עיגול הקצוות אינו מספיק ועל כן יש לתפור מעט בבגד.
ח- עידוד שיטת המגירות (כפי שהתפרסם במקור ראשון ובעיתונות).
איני יודע היכן הרב טל עודד זאת.
ט- פסיקת הלכה שיש לומר הלל ביום העצמאות.
איני מכיר פסיקת הלכה כזו. בתורת החיים היו אומרים הלל בלי ברכה, ואם כן אין כאן עניין של הלכה אלא של מנהג, כפסוקי תהילים שאומרים במקרים של הודאה או בקשה. וזה משתנה בהתאם לנסיבות.

ואעמוד כאן כי החג בפתח.

ממללא - הרב טל שולל את היתר המכירה.

א גיזוטע ווינטער (חורף בריא) ושנה טובה ומתוקה לכולם.
קראתי את דבריך, הפרעתוני.
לפני שאגש להשיב על גופם של סעיפי הדברים, אני מוכרח להעיר הערה קצרה.
בדבריך טענת "קו אחד מסתמן כאשר מנתחים את מעשיו של הרב טל לאורך השנים, וניתן לתמצת אותו במילה אחת: אמת.". וכאן הבן שואל: וכי אם תנתח כל פוסק וראש ישיבה אחר תגיע למסקנה אחרת? האם הרב שפירא ז"ל ממרכז הרב, או הרבנים שטיינמן, אלישיב והאדמו"רים לסוגיהם אינם דורשי אמת? ואם כן- כיצד זה שפעמים רבות כל כך האמת של הרב טל שונה?   אתמהה!!
זו שאלת תם, וברור לי (מההכרות האינטרנטית שלנו) כי לא תוריד מכבודם ומעלתם של גדולי ישראל, אך תודה שביקוש ה"אמת" מתגלה באופן ברור יותר, לדעתך ולשיטת רבך (ואם לא בשיטתכם ממש לפחות ברובד עמוק יותר בהכרה- אולי הלא מודעת) אצל מי שהולך נגד הזרם. זו נקודה בעייתית מאוד!

כל ת"ח שלומד ופוסק באופן שהוא מבין שצריך ללמוד ולפסוק {וכפי שהשתלשלה התורה עד אלינו דרך רובא דרובא דגאוני הדורות. קצת פורפורציה- הגאונות האדירה של רבני הקהילות במאות השנים האחרונות באירופה היא כזו שמגוחך להשוות את גדלות הרב טל אליה. גם שרבוב החזו"א והגר"א והגרי"ז מבריסק - לא משפר את תמונת המצב של שיטת הרב טל. צר לי, אך האווירה העולה מקהילת החזו"א בבני ברק לדוגמא, היא אחרת. אין לי מילים מדוייקות אך עובדה מוצקת היא, שאני ורבים נוספים- חשים כי המתרחש בישיבת תורת החיים הוא מסוכן!} הוא לומד לאמיתה של תורה. לא?

לגופם של דברים:
לגבי סעיפים ג' וד (חב"ד וגזיזת הפיאות) - אני מקבל את דבריך.
טיעוניך בסעיפים א' וב' (ניר בן ארצי, מקור ראשון) הם דמגוגים, במחילה.
ניר בן ארצי- משמע מדבריך, שלולי היה מתיימר להיות משיח - עדיין הרב טל היה ממשיך להיות מקושר אליו, למרות היותו עם הארץ כדבריך.
האם באמת אין פה חזרה מהעיקרון של אחיזה מבעלי כוחות עמי הארצות? אם מחר יתגלה ביד בנימין עוד עמארץ בבא כזה או אחר- גם אחריו ירוץ הרב טל? {אני באופן אישי- קיוויתי מאוד שהרב טל חזר בו מהעיקרון הזה}.

ובכלל-כתבת :"פעמים רבות נראים דברים כחזרה של 180 מעלות במחשבה או בהנהגה, אך אין אלה אלא תוצאה של שינוי קטן בלבד, בעוד העיקרון נשאר. ".  לפי זה- אני יכול להגדיר עיקרון, למשל- העיקרון לפסוק לפי ראות עיני ומה שמסתבר לי, כל יום אלמד את הסוגיא אחרת ואפסוק הפוך מאתמול, ושוב לא תוכל לומר שחזרתי בי. הרי העיקרון נשאר.
 זו עדות שאי אתה יכול להזימה, כיוון שהגדרת עיקרון שמעצם הגדרתו משתנה כל הזמן. זו הפרשנות שאתה נותן ל"ביקוש אמת".

כך גם לגבי שיתוף פעולה עם חילוניים. בשורה התחתונה הרב טל שינה את דעתו {תוך 15 שנה}. מעיקרא סבר לשתף אתם פעולה- ולבסוף חזר בו. זה לא נורא שרב חוזר בו. {אלא שכאמור, ריבוי המקרים האלה יוצר תחושה לא נעימה בקרב הקורא}.

מסעיף ה'- ההתנתקות- אני מבין מדבריך שהרב היה עקבי מאוד, אלא שהמציאות היא זו שהתהפכה הלוך ושוב. הבנתי נכון?..

סעיף ו'- יד בנימין- האם הרב טל קיבל את יבנה וחכמיה ללא משא ומתן?!? {אפילו ריב"ז לא קיבל בחנם דבר..}

סעיף ז'- ציצית- זו חזרה קלאסית מפסיקה הלכתית, אם לא לגבי עגול החולצה- לגבי הכפתורים, כדבריך. 

סעיף ח'- המגירות- ידוע גם ידוע שהרב טל תמך בסילבי מכוננת שיטת המגירות. שאל נא בעצמך את תושבי הגוש לשעבר.

סעיף ט'- שוב, גם אם תגדיר זאת כמנהג {דבר הצ"ע מצד עצמו}- הוא חזר בו מהנהגת מנהג זה. יש לזה כמובן הסברים מנומקים ומלומדים {"השתנו הנסיבות והטבעים"} אך בסופו של יום- חזרה מההנחיה המעשית יש גם יש כאן.

ונימה אישית לסיום:
אני מעריך את כנותך בדרך כלל, הפרעתוני.
כל מה שאני טוען הוא שהחזרה מפסקים באופן שיטתי היא מאפיין את שיטת הרב טל.
שוב אחזור על התעניינותי בתחושה שמרגיש תלמיד שצריך לתרץ את פסיקותיו (המתמיהות בייחס למקובל) של רבו.
תודה מראש על זמנך. 

תוקן על ידי זלמן_קבינו ב- 21/10/2008 22:40:13

אחרי החגים שמח, זלמן

אם היית נדרש לאפיין דרכו של פוסק אחר, יכול להיות שהמילה הראשונה שהייתה עולה אצלך בראש הייתה שונה. למשל: יציבות. למשל: קונצנזוס. למשל: מנהג ישראל. למשל: כל המשנה ידו על התחתונה. ייחודו של הרב טל (אף כי כמובן שותפים ל"ייחוד" זה עוד גדולים רבים ונכבדים) הוא שמה שדוחף אותו הוא בירור האמת לאמיתה, ללא מורא וללא משוא פנים. אין כאן חלילה "תאוות החידוש", כשם שאין אצל אחרים "קיבעון מחשבתי". אך השיטה שונה: בעוד אחרים רואים ב"מקובל" את הבסיס, ואין לשנות ממנו, הרב טל חושב שה"מקובל" אינו מספיק, ויש לברר את הדברים אחורה עד לתלמוד עצמו. כאמור אין הוא בודד בשיטה זו, והוא ירש אותה מגדולים רבים, בהם החזו"א והגר"א ועוד ועוד. זה שתלמידי החזו"א הפכו אותו לאדמו"ר בפני עצמו ואת כל פסקיו לקודש שאין מהרהרים אחריו, זו בעיה בפני עצמה..הרי שיטת החזו"א הייתה לחקור ולבדוק, ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם.

לגבי נב"א - הרב טל לא "רץ אחריו", אלא (כפי מה שהבנתי מהכתבה) רק ראה בו בעל כוחות. הוא היה הראשון לצאת חוצץ נגדו כאשר התברר פרי באושיו, כאשר היו מעט מאוד רבנים שהיו מוכנים לעשות זאת. וכי תאמר את דבריך גם על הסטייפלר שכתב הסכמה לספר של רב מסוים, ולאחר מכן יצא חוצץ נגדו משום שהתברר לו שבספר כתוב שאפשר לפסוק לפי השו"ע בלבד?

לגבי שיתוף פעולה עם חילונים - אכן הרב טל חזר בו, והדבר מאגד גם את עניין החזרה מההכרה במדינת ישראל כדבר חיובי. מדובר בהבנה שהבשילה אצלו לאורך השנים (הרי הרב טל הוא תלמיד של בתי מדרש מנוגדים בעניין זה, כך ששתי השיטות לא היו זרות לו). עניין ההלל כאמור הוא שולי לעניין המחשבתי, שהוא העיקר.

לגבי ההתנתקות: הרב טל אמר כל הזמן, שאם יש אופציה להתנגד בכוח ושזה יצליח, הוא יעשה זאת. ואמר גם שהוא רואה צד מסוים שזה יתאפשר, אם תהיה הסכמה על מאבק מאורגן מצד גורמים רבים. משזה כשל (בהוראת הרב שפירא, ואכמ"ל), כבר לא נותרה ברירה אלא להתקפל. היו אנשים שראו ערך במאבק בפני עצמו, גם אם ברור שייכשל. אך לא זו הייתה דרכו של הרב טל. היו גם שחזרו ואמרו "היה לא תהיה". הרב טל אמר שוב ושוב שמסוכן לומר זאת.

לעניין יד בנימין - אמרתי כבר שהיה מישהו אחר שניהל את המשא ומתן. הישיבה הייתה חשובה מספיק בעיני השלטונות כגורם מרכזי בעניין ההתנגדות להתנתקות, שהיה חשוב להם לדאוג להסדר כזה. בעניין זה מילתו של הרב טל ברורה וחדה, שהמו"מ כלל לא היה מטעמו ושהוא התנגד אליו. האם תאשים אותו בשקר מפורש?

לגבי הציצית אכן זו חזרה מפסיקה הלכתית. אז מה?

לגבי המגרות אינני יודע דבר.

כאמור ההלל הוא שולי ואינו העניין בכלל. כמוהו כתפילה לשלום המדינה. השאלה היא העיקרון המחשבתי, ואלה נגזרים ממנו.


לסיום: ניתן לעשות רשימה, ארוכה לא פחות, של מקומות שבהם הרמב"ם חזר בו מפסקים ומדרך מחשבה (ראה את יחסו לספר "שיעור קומה", שהזכירו בפה"מ ולאחר מכן מחקו בצורה שאינה רגילה, שלא להשאיר עקבות לאזכור ספר של "הגשמה" בספרו). האם החזרה בו מאפיינת את הרמב"ם? ניתן לומר שכן. הרמב"ם היה גאה בכך, ואמר שאין הוא בוש מלחזור בו, שכן האמת חשובה לו יותר מכבודו או ממה שאמר פעם. גם הראב"ד היה דומה לרמב"ם בכך. ואגב, כל הטענות על "חדשנות" ו"הליכה נגד המקובל" ניתן לטעון (וטענו) גם נגד הרמב"ם. הרי הוא זה שאמר שכל בית דין שאחר התלמוד שחלק על בית דין שקדם לו, אין הולכים אחרי המוקדם או המאוחר אלא על מה שנראה מהכרע הדעת. ואם כן לכבוד הוא להיות במפלגת הרמב"ם...

שלום וברכה

לא טענו נגד הרמבם שהוא הפכפך , כי לא היו סיבות לטעון זאת.

מתנגדי הרמבם ביקרו אותו מאוד על חידושיו ודעותיו הפתוחות, אך מובן שרב יכול פעם ב  לחזור בו מאיזה דבר.

כפי שעולה מן התשובות שלך גם, כאן מדובר במקרים רבים הרבה יותר של שינוי הוראה/פסיקה/דעה/הנחיה וכו.

לו הייתי תלמיד של הרב טל ומקושר אליו ואוהב אותו, הייתי אומר לעצמי וגם לשואלים כי בדורנו אני חש שיש צורך גדול שהרב טל הוא בין היחידים שנותן לו מענה (פסיקה מסוגים שונים - אינני מבין בזה) אך אמנם כן, חסרונו הוא בזה שלעיתים קרובות הוא מגלה פן חדש ומשנה את הוראתו. ואפילו הכי, לדעתי התלמיד, זה עדיין מכוון יותר משאר הפוסקים. משהו כזה הייתי מצפה לשמוע.
לעניות דעתי תלמיד אמיתי לא היה מכחיש את המציאות ואומר כך כנ"ל.

אני מסכים עם פרעתוני שהגדרת פוסקים אחרים איננה מעלה במילה ראשונה את המילה אמת, אך לדעתי גם ההגדרה בנידון דידן (הרב טל) יש מילים קולעות יותר.

לגבי המו"מ על המעבר ליד בנימין - מי שבקיא בעסקנות של ישיבות יודע  שיש דברים שאכן אינם שקר גמור ומאידך גיסא הישיבה כן מנהלת משא ומתן ואכמ"ל וד"ל, מצוי טובא

גם הרמבם יצא בחריפות נגד מה שסיכן לדעתו את המשך תורה שבעל פה - כך שחברי האשכול כולם ממפלגת הרמבם - איש מסיבותיו הוא.

תוקן על ידי אלדד6 ב- 22/10/2008 16:40:17