הרב טל

דרום חוקר,
הבעת דעות נגד המקובל זה דבר לגיטימי לחלוטין בעיני, אני נוהג לעשות זאת לא אחת. יחד עם זאת אני מודע למחיר שאני עלול לשלם אם אני יוצא נגד משהו בעל משקל - בודקים אותי ואת משקלי, את הכיסוי שיש לדברי, את ההיגיון שלהם וכו.  מי שאמיץ להביע דעות מחודשות, זה מצוין, אם הוא עומד יפה והוגן בביקורת עליו - אזי יש גם סיכוי שדעותיו תתקבלנה לבסוף.

בני הישיבות יודעים היטב ללמוד, יותר מכל אחד אחר. מעבר לזאת כיום מוכח היטב שהם גם יודעים לעשות כסף אם הם רוצים. אמירת דברים חריפים מקפיצה את גדולי ישראל מקדמא דנא ועד היום. תוכל למצוא בגמרא סיפורים רבים על כך. גם הרמבם כמובא כבר באשכול זה יצא כנגד דעות כאשר מצא לנכון - הוא חשש שיתהפך העולם? או שאכן היה מבני הישיבות (שהרי התפרנס מכספי אחיו שעשה עסקים עבור שניהם).

לגבי הדיון על כוחו של התלמוד, אם אתה סבור כי כוחו של התלמוד הוא טאבו שאין לפתוח עליו כל דיון, אינך שונה ממי שלא מוכן לפתוח לדיון את מנהגי הקהילות היום. עליך לבחור האם אתה פתוח או לא.

גם באמצע הלימוד של מצות פריקה וטעינה אענה לשואל על סמכות התורה אם דבר אינו ברור לו. או אברר את הסוגיה איתו אחרי כן, בסיום הדיון הזה.
מי שברור לו כי צריך להיצמד לתלמוד, ושואל באיזו שיטת ראשונים לנקוט בפרשנות על התלמוד - מוכרח להתענין בשאלה מה סמכות התלמוד בעצמו. התוצאה יכולה לשפוך אור ולעזור להכריע בהתלבטות כיצד להמשיך את התורה שבעל פה אחרי התלמוד, באיזו שיטה וכו

עיין באשכול בדיון הספציפי הזה עם פרעתוני ואז תבין את הדוגמאות המובאות. לא ענית לענין בנוגע אליהן

יישר כח

לפרעתוני,

יורשה לי להעיר הערה קצרה:
האמירה שהרב טל הוא מחזיר ליושנה את דרך הלימוד של הגר"א, החזו"א, הרב מבריסק ועוד, לעומת כל תלמידיהם, "יושבי חושך וצלמות", - היא לא ראויה, מלבד היותה לא נכונה.
היא מביאה לפלא גדול: האם הגר"א/החזו"א/הרב מבריסק לא חינך ללמוד בדרך הוא למד?

אכן, כל גדולי ישראל, למדו והכריעו כפי שהם הבינו את הגמ', המפרשים והפוסקים. היכולת לחלוק על ה-מנהג/ראשונים/אחרונים תלויה בגדלות האדם.
מוסכם על כולם שחכם בזמנינו יכול לחלוק על הראשונים (עי' רמ"א חו"מ כה), אך השאלה האם משהו בזמנינו הוא מספיק 'חכם' לעשות זאת?

לכן, הקביעה הנוצה בפורום המקטלגת לשתי גישות: השו"ע והרמ"א המחוייבים לקודמים להם, והמהרש"ל החולק, - אינם בהכרח עומדים במבחן, שכן השאלה תמיד מי חולק על מי.

שלום.
גם אני קראתי את רשימת חוות הדעת של דרום חוקר על מפרשי הרמב"ם.
כתיבת רשימה כזו מלמדת על גישה המנוגדת ללימוד מסורתי מתוך ענווה גדולה.
דיבורי ענווה לפני ואחרי רשימה זו- לא משנים את הרושם הקשה שנוצר. תמיד אפשר להתחרט ולחזור בך, כידוע.

קשה גם להתחמק מהתחושה, שגישה מתנשאת זו כלפי רבותנו מדורות, מוצאת לה מצע מתאים לגדול בו דווקא אצל תומכי הרב טל, שעם כל גדולתו וצדיקותו (באמת ובתמים אני חושב כך)- מכריע ופועל באופן נגד הפסיקה המקובלת.

דרום, אם תעיין היטב בכתוב בדפי הפורום האחרונים, תראה שלא טענתי נגד הזכות של חכם לחזור בו מדבריו.
מה שכן טענתי (ואף הוכחתי ברשימה קצרה, אותה ביססתיי ודנתי אודותיה כמעט אחת לאחת מול הפרעתוני) הוא ששיטת הרב טל מתאפיינת באופן מובהק בחוסר יציבות.

הגם ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"- מומלץ, כאמור, לתלמידי הרב טל להמתין מעט בטרם הם מאמצים את פסיקותיו החדשניות.  הנסיון מלמד שיש סיכוי טוב שהוא עוד יחזור בו.



הפרעתוני, דומני שטרם קיבלתי התייחסות לדברי האחרונים אליך. ממתין בסבלנות גדולה. 

מלח הארץ. מיהו הפוסק אליו התכוונת? אנא שתף אותנו!
(אפשר גם בהודעה אישית}
תודה

הרב דב ליאור.

הרב טל מקושר עם הרב דוב ליאור בהלכה.

כנראה בשל הישרות הזו שאתה מדבר עליה.

מישהו יודע מה קורה עם ידידינו פרעתוני ודרו"ח?  הם נעלמו לי בלי תשובות לשאלות יסודיות וחשובות (על סמכות הגמרא בעצמה!)

חששתי (ואני עדיין חושש) להזכיר את שמו של הרב ליאור, כדי שלא להטות את הדיון לכיוון הרב ליאור. בכל מקרה, בוודאי שישנו הבדל בין סברא ישרה (המוכנה גם לקבל מנהגים) לבין דרישת אמת, גם במחיר מאבק בסביבה, בגדולי הדור ודעותיהם, ובפוסקי הדור (מהשו"ע וכו').

כדי להבין את שורש ההבדל בין הרב טל לחולקים עליו ראו. הרב טל נראה כמייצג מובהק של ההשקפה הלא גדורה.

בעל בעמיו - התמונה שם לא במקום!

תן תקציר למי שלא חובב פילוסופיה מה זה גדורה ומה זה לא גדורה ומה הגדר בדיוק..

חידה  בענין העקרוני של הרמבמיסטים המודרניים:

מפי מי נשמע המשפט הבא:

'זה המצאות, זה כל מיני תוספות מאוחרות, היהדות המקורית נראתה אחרת לגמרי! '

א. סטונדט יהודי בפאריז להוריו בעיירה הפולנית.

ב. טוענת רבנית מארגון 'קולך' לרב בית הכנסת בשכונה.

ג. רמבמיסט מודרני לחבריו בפורום.

ד. כל התשובות נכונות...



ואכמ"ל הרבה לפרט ולהסביר את המכנה המשותף וד"ל