הרב טל

בנוגע לנוסח "תרומה הבדילנו" שנהגו יהודי תימן להוסיף בקידוש בפסח, תוספת זו היא מתקופת הגאונים,וכבר רס"ג יצא נגדה, והרמבמיסטים נחלקים בכך ל-3 קבוצות.

1- לא אומרים בכלל.
2- אומרים לאחר הקידוש שלא לשנות בברכות חז"ל.
3- אומרים כי כך המנהג נפוץ.

בנוגע לפולמוס על הרב טל, ועל הקוו האדום, אכן מי שרוצה לשמור את כל המנהגים והדעות והשיטות יכול לעשות כרצונו, והוא אולי גם ירגיש טוב הוא כלל ישראל לפי דעתו, אבל יש לאדם חוש ביקורת טבעי, חוש אמת פנימית, ושמרנות זו טובה למי שלא יודע מה כתוב בתלמוד, אבל קשה להאמין שאדם שידע את השתלשלות ההלכה ואת השיבושים המצויים בה, שהוא ילך נינוח ויקיים את כל מה שאמרו.

הרב טל ביצע תפנית, וכל אדם יעשה כהבנתו.

   

אבל מה אמר הרמבם עצמו על התוספת הזו בקידוש? מוזכרת? מוזכר שלא?

מה אמר המגיד, לר' יוסף קארו, אודות פסיקותיו של הרמב"ם. 

ומידע תנדע דכל דבעי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא, בגין דאיהו אדבק גרסאי קדמונאי כגון ר"ח ורבינו האי דגרסתהון ברירא, ולזמנין תוספת מסגיאות פלפולא הוו מקשו על ההוא גרסא ודחו לה ולית קושטא הכי, ופירוש נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון.

נראה כי כעת אין יותר צורך להאריך באשכול "שיטת לימודו של הרמב"ם לעומת הראשונים", אבל אליבא דאמת לבאר את דברי הרמב"ם זה תענוג, וזה הגורם העיקרי לעריכת הודעות באותו אשכול חביב.

מגיד מישרים אודות  הרמב"ם - 2

(והסבר נאה על אופן השתלשלות תורה שבעל פה בשרשרת הדורות)

'לכן פקח עיניך והא כל חכימי אורייתא מלפין עלך זכותא קמי קב"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בגין דאת עסיק ומבאר מיליהון ופסיק כוותיהון ואינך פסקני בגין דאת מכאר מיליהון ופסיק לזמנין כוותיהון

והא מימות משה רבן של כל הנביאים לא איכתיבא אורייתא דבעל פה עד יומי רבי מיומוי לא אתפרש כלא משנה עד דאתא רב אשי וליקט וחיבר ופירש ופסק. ומיומוי לא הות הלכתא אלא קצת מהלכות כגון הלכות פסוקות וכו'. עד דאתא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ופסקו הלכות בכוליה גמרא והרמב"ם הפליא לעשות למללא על כל אורייתא ומאז ועד השתא לא אתעורר חד ללקט מילי כולהו כמה דאתעוררת אתה! "

דרום חוקר,
כפי שמובא בדרי המגיד שציטט לעיל, המגיד אחז מדברי הרמבם ומספר היד החזקה של הרמבם. ועל כן עולה ביתר שאת השאלה הגדולה מדוע עודד המגיד בפירוש את מרן לכתוב את ספר ההלכה שלו - השולחן הערוך של עם ישראל ???

התשובה לענ"ד, כי פשיטא ופשיטא שהתורה שבעל פה לא נעצרת בשום חיבור, גם המפואר ביותר שיהא. מי ש'יתקע' על החיבור הזה, הופך אותו לתורה שבכתב, ואיננו מבין את שורש השתלשלות ההלכה בעם ישראל מהר סיני ועד ימינו אנו.  כשם שיש מי שלא קיבל את המשנה ונשאר בפסוקים כאמור לעיל.

מעבר לכך יש כאן הסבר נאה מאוד על אופן השתלשלות ההלכה, ניכר בבירור בדברי הרב המגיד, שבכל תקופה יש צורך במי שיקום ויעשה 'סדר' ויקבץ את כל הנאמר לפניו.  גם אם הרמבם עשה זאת בצורה הטובה ביותר, כעת כבר צריך (עפ"י דברי המגיד) פוסק אחר לקחת תפקיד זה שוב. 

על פי זה, רמבמסיט אמיתי הוא מי שישב היום לכתוב ספר הלכה ענק אשר יכיל את תמצית דברי הראשונים והאחרונים עד אחרוני האחרונים לימינו אנו. זו משימה קשה ביותר אכן, בהצלחה.

תוקן על ידי אלדד6 ב- 30/10/2008 14:46:16

דרום,
במקום שקיצרת אני מעדיף להאריך: (המשך המובאה שהבאת ממגיד מישרים):
 ופירוש נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון ובההיא דצפורן שפרשת וכתבת שני דרכים חייך דקב"ה חייך בפלפולא דילך אבל אורחא בתראה הוא ברירו דמלה ומ"מ לא תמחוק קדמאה דיקריה דקב"ה סליק מיניה אף על גב דלאו קושטא איהו כיון דאיהו חריפא דוגמת נפחא דבטש בפרזלא ונצוצין מתנציצין לכל עבר:

היה דיון באשכול באחד העמודים הקודמים אודות חיפוש ה'אמת' בבירור ההלכה, וההגדרה האם אנו מחפשים את ה' או את האמת הצרופה, חשבתי שמשפט זה, שלא הבאת, יכול להתקשר לכך

אלדד

האלהים בשמים ואתה על הארץ, כבר הפכת את המגיד להרב המגיד, אבל כבר לימדונו חכמים לא בשמים היא, מגיד זה תומך בלומדי תורה, אבל דקויות לא אכפת לו, בין אם הם אמת ובין אם לא, כי העיקר זה השעשוע.

ואם במגידים עסקינן, מגיד זה תומך בקבלת רמ"ק, ואילו המגיד של הרמח"ל תמך בקבלת רמח"ל.

אחרי הדעות נמשכות ההתגלויות.

כך הוא טבעם של עליונים, אבל דקויות ודקדוק בעליונים אין.

ותמצית העליונים, ובלבד שיכוון לבו לשמים.

עיצוב דברים שמעבר לטבע בעקבות דעה

הבנתי. להביא ציטוט מדברי המגיד למרן בשבח הרמבם - הסכמת, למרות שהוא בשמים ואנחנו בארץ, להגיב למספר משפטים סמוכים מדברי אותו מגיד, המעלים הגיון מעט שונה - התנגדת. זה לא כל כך ישר ואמיתי.


*************************



ב. מובאה נוספת ממגיד מישרים, סמוכה ממש למשפטים הקודמים (פרשת ויקהל)

עוד אמר לי בנוטפים שרבו על הזוחלים הלכה כמאיר בחירי (המהר"ם מרוטנבורג) ודחילי הלכתא כותיה בכל דוכתא דהוא הוה שלימא ובההוא תפיסה דאתפס ומית בה אתכפר חוביה (שנפטר בבית הסוהר) ואשתאר זכיכא וברירא ואסתלק בדרגא עלאה בהדי צדיקייא
 וכן תחזה דפוסקים סברי הכי בר מר"ת בחירי ודחילי שפסק כההיא דשמואל דנהר' מכיפיה מבריך בסגיאות פלפולא דקב"ה חייך בפלפולא דיליה ולהכי אסתלק בסליקו עלאה ויקירא זכאה חולקיה, והלא לך למנדע דאלו ואלו דברי אלהים חיים דנהי דלכתחילה אין לטבול בנהרות אבל בדיעבד עלתה לה טבילה וכדקאמר מאיר בחירי ודחילי כהנך תרי ממרי בההיא דנהר' מכיפיה מבריך הוה מדרגא וההיא דאין הנהר מטהר וכו' הוי משום גזרה דגשמים ורזא דמילתא דחלוק בין נוטפים למעיין דמעיין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן ונוטפים אינם מטהרים אלא באשבורן הלא לך למנדע דכמה דמעיין היינו נביעו דנבע מלובן דעדן עלאה

אינני יודע מי היה אותו מגיד (המשנה, מלאך, מפי הגבורה ממש) אך בענין ההערכה הגדולה לחכמי אשכנז (מהרם ורבנו תם) מגיד זה הינו רמבמיסט גמור. באיגרת לחכמי לוניל מבהיר הרמבם כי כל התקוה והעתיד של תורת ישראל תלוי בחכמים אלו ובבתי מדרשם.

תוקן על ידי אלדד6 ב- 30/10/2008 19:14:07

לדעת דרום חוקר, אגרות הרמב"ם לחכמי לוניל מזויפות.

אלדד

גם כשהבאתי סיוע, מעולם לא עלתה על דעתי לייחס למגיד יותר מדי משמעות, כי התורה ניתנה לבני אדם, לא בשמים היא, ולא קפא השכל לבני אדם שיצטרכו להמתין למגידים מהשמים. (הבאתי אותו בשבילך, לטעמיך)

גם הראב"ד התגלתה רוח הקודש בבית מדרשו, בענין הדס שנקטם ראשו, וכי נשנה את ההלכה בעקבות כך, ואם אתה מתעניין, גם השו"ע פסק בהדס הקטום כמו הרמב"ם שלא כראב"ד, ושלא כמו רוח הקודש שלו. 

מה דעתך

 

זה עיצוב של עובדות היסטוריות לפי דעה.

הרב שילת מוכיח בהיגיון צרוף, ובאופן שלא ניתן לעירעור שאיגרות אלו נכונות.

הרב שמואל טל אמר כי בויכוח בין הרב קאפח לרב שילת - הדעת מסכימה עם הרב שילת. האיגרות נכונות מקוריות ואמיתיות גם אם יש בהן כמה דברים שאינן בשבח קהילת יהודי תימן.

איש אמת לא טוען 'מזויף' על איגרת שאינו אוהב. אלא מתמודד עם הנאמר בה.

אלדד

לא פתחתי איתך פולמוס על חכמי לוניל, בטח לא בלי הוכחות.

כתבתי לך על הכרעה בעקבות רוח הקודש ומגידים.

מה דעתך