|
|
| נשלח ב-18/1/2005 20:02 |
 |
| |
תלמיד
ביקשתי פוסק חרדי,עדיף כזה שלא משוטט באינטרנט, ולא את דעתך.
מה שסיפרתי על רשז"א עדות שמיעה היא לי. אבל אמינותה אינה הדיון כאן, שהרי בשביל לשנות את ההלכה מחובתך להביא סימוכין.ועל כך שאלתיך אם הינך מכיר פוסק חרדי אחד אפילו שאוסר להרוג כינה בזמנינו. בשעת הדחק אהיה מוכן להתפשר גם על רב שכונה ואפילו על רב בית כנסת.
החלק השני של דבריך, נמצא בדברי [סעיף א'] .
לא אמרתי שניתן לפסוק מהתורה שבכתב.אבל חז"ל עשו זאת וגם בזה ניתן למצוא טעויות, פשוט מאד אם נמצא דרשת חז"ל על פסוק בתורה ויתברר לנו שאין כזה פסוק,סימן שהם טעו. והנה לך טעות בהלכה. עכשיו עיין בתוספות על כך שפעמים לא היו בקיאים בפסוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 20:25 |
|
| |
תלמיד,
לא הבנתי, והי' אם מתברר שמבחינת המדע הקביעה שטעם בטל בשישים אינו נכון ועדיין קיים טעם מעבר לשישים, אז מה בדיוק תעשה? החכמים קבעו זה על סמך המדע, או קבלה? האם תחדש, שהטעם שהמדענים אינו הטעם שאמרה תורה שהוא כעיקר?
וגם מתעלמים מפרטי סוגיית הגמרא. מהגמרא משמע שדוקא כן התחשבו עם המדע, והטיעון שהם "שוטים" אינו בא לומר שאין להתיחס להם כי הם טפשים שוטים, אלא כפי שמבואר בסוגיה שם חז"ל לא האמינו שאכן הנסיונות האמפיריות נעשו מתוך טוהר המדע, שהלא חז"ל לא קבלו דו"ח הנסיון, וממילא מצאו חורים, שמא בעל השומר, וכיו"ב. והמלה שוטה שהיא מלשון סטיה באה לציין שהמדען הי' בחינת מדען שוטה על משקל חסיד שוטה שלא עשה מלאכתו באמונה, אך מפשטות הגמרא אין כאן פסילה של עצם ידע הטבע, אלא אדרבה יש התיחסות רצינית לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 20:46 |
|
| |
נאךאמולנישט
הפורום הזה אינו עוסק בפסיקת הלכה ואיני רוצה להכנס לנושא הטעון של הסמכות ההלכתית , עכ"פ אני משוכנע שרש"ז לא התיר להרוג כינה בשבת.
חז"ל לא קבעו הלכות ע"פ דרשות מהתורה. חז"ל קבעו את ההלכות ע"פ המסורת ממשה רבנו. אמנם במקומות רבים הסמיכו את ההלכה על דרשה אולם לא הדרשה היא המקור להלכה ( עיין בהקדמת הרמב"ם לפרק חלק ) .
מסתברא
הקביעה שמשערים בשישים הינה הלכה למשה מסיני. כמו כל השיעורים. חז"ל הסמיכו את ההלכה הזאת על הפסוק האומר שהכהן נוטל זרוע בשלה מן האיל ומשם הסמיכו שמשערים ב-60 . ואין לזה קשר עם המדע . ולא עם השאלה האם באמת הטעם בטל או לא בטל ב-60
לגבי הגמ' במחלוקת ר"י וחכמים אתה נתפס לסיפור ומתעלם מהתוכן שר"י לא אומר שהדין כך כי המציאות המדעית היא כזו , אלא אומר שהמציאות המדעית כזו כי הדין כך , ובזה הוא יכול לטעות או לא לטעות ואין זה משנה את הדין אפילו אם טעה בהנחתו שמהדין יכל להסיק על המציאות המדעית . מה עוד שהוא לומד את הדין מהיתור של "תלד" ולא מסמיך את הדין על המציאות המדעית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 20:53 |
|
| |
ביקשתי דיון הלכתי? שם אחד! לפסוק את דעתך זה בסדר לפורום, אבל לתת לי שם של מתיר, בדאורייתא ואיסורי סקילה, זה כבר לא לפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 21:39 |
|
| |
נאךאמלנישט
אני אמרתי שאסור,
לגבי שם של פוסק חרדי , אם תתן לי מהי הגדרתך לפוסק חרדי, אוכל אולי לחפש . עכ"פ הנושא טעון.
האם הוא צריך להיות לבוש עם פראק/המבורג/שטריימל ?
האם הוא צריך להיות רב מוכר בקהילה של אגודת ישראל/ דגל התורה ?
האם הוא צריך להיות מוסמך לרבנות ? ממי ? .
עכ"פ בספר פחד יצחק לר' יצחק למפרוטי כותב שהכינים שבימינו אינם אותם כינים שהיו בזמן הגמרא שכתוב שמותר להורגם. כי היום הם פרים ורבים ואסור להורגם .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 21:48 |
|
| |
סליחה טעיתי.התכונתי אוסר.מרוב איסורים התבלבלתי.
כולם יודעים מהו פוסק חרדי. או רב שכונה או רב בית כנסת.
ובזמנינו שאלתי, [ידעתי את דברי הפחד יצחק.דעת יחידאה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 23:11 |
|
| |
נאךאמלנישט
תראה הנושא הוא בעייתי אבל לא מהבחינה הפרקטית אלא מהבחינה העקרונית.
הדעה המקובלת היום על הציבור החרדי - בנויה על הפילוסופיה הקבלית שכל המצוות הינם סודות ומכל מצווה נוצרים מלאכים , והמצוות והעבירות משפיעות באופן מטאפיזי על האדם, ומי שאוכל טריפה נשמתו נפגמת, ( יש באחרונים דיון מענין על מי שאוכל איסור דרבנן בשוגג האם צריך כפרה כי הרי מי שאכל איסור תורה בשוגג חייב חטאת , והאחרונים מחלקים כי מי שאוכל איסור דאורייתא בשוגג הרי בגופו נכנס דבר אסור שמטמטם את נשמתו ולכן צריך כפרה, אולם מי שאוכל איסור דרבנן הרי אין הדבר אסור בחפצא כי הרי הוא דבר היתר אלא רק רבנן אסרו את אכילתו באיסור גברא ולכן לא קורה שום דבר לנישמתו ואינו צריך כפרה )
ולכן לא מוכנים לקבל שח"ו היתה טעות בפסיקת חז"ל וח"ו שאחד התנאים הרג כינה בשבת ועבר על איסור דאורייתא -( מה יהא על נשמתו ?).
כל זמן שקו מחשבה זה יעמוד בבסיס ההנהגה החרדית אין סיכוי שמאן דהו יעיז לטעון שפסיקת חז"ל שמותר להרוג כינה נבעה מטעות בידע המדעי. ורש"ז יגייס את הרב ד"ר הלפרין להוכיח שהידע המדעי של חז"ל היה מוחלט כי הם קבלו אותו בגילוי אליהו ע"י בורא עולם. או שיטענו שהכינים של הגמרא היו כינים אחרות . או שיטענו שהכינים עברו מוטציה ורק בימינו הם פרים ורבים מינית ואילו בזמן הגמ' הרביה היתה שונה . או שהם יטענו שגם היום הם מתרבים מהעיפוש ולא ברביה מינית.
רק אם יתעוררו הרבנים מקבעונם ויבינו שהתורה ניתנה לאנשים ולא למלאכים, וכל מה שהבורא מצוונו הוא לקיים מצוותיו למען נחנך עצמנו שאנו עבדיו ואין בעולם שום תכלית מלבד עבודתו יתברך. ולא אכפת לו אם נהרוג כינים או נאכיל מעוברת בחזיר - כל זמן שאנו עושים את מעשינו על פי מה שציוונו. ואין כל פגם בנשמה אם אכלנו בהמה שנשחטה על פי ההלכה אלא שהשוחט עשה "שהייה" ולא אמר לנו שהוא הטריף את הבהמה. כל מה שאנו צריכים הוא לקיים מצוותיו עד כמה שידינו מגעת .
ולכן לא קרה כלום לנשמתו של ר"מ שהיה מולל בידיו את הכינים כי המדענים סברו שכינים אינם פרים ורבים מינית ולכן פסקו חז"ל כי אינם בכלל האיסור של נטילת נשמה. ולא צריכים לגלגל עיניים ולחפש תירוצים שאינם מחזיקים מים.
אני חושש שאין סיכוי לשינוי בסיסי זה אחרי שהחסידות והגר"א הציבו את הדעה הקבלית בבסיס ההשקפה החרדית. אני רק תוהה מתי יתפוצץ הבלון הזה ? הפורום הזה ואתרי שו"ת באינטרנט מלאים בשאלות ותהיות שלא מסתפקים בתשובות שהתפיסה הזאת נותנת. כל מי שמחפש באמת תשובות באתרים כמו "דעת" או " מנוף" או דומיהם נדהם מחוסר היושר האינטלקטואלי שעובר כחוט השני לאורכם, וחבל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 00:09 |
|
| |
תלמיד, איני רואה שגשיתך פחות אפלוגיטקה, שכל ההלכות ניתנו מסיני ורק הדביקו לדרשנות... אה?
גם לא הבנתי עדיין, אמרת שהלכה למשה מסיני קבע שבטל בשישים ולא החכמים על בסיס המדע, ואני שואלך, האם בטל בשישים אינו כשמו כן הוא, קובע שטעם של משהו בטל בששים, ומה איכפת לי מי קבע כך, החכמים על סמך מדע, או הלכה למשה מסיני, לפועל אני שואל, מה נעשה בדין של בטל בשישים אם הוא תסתור המדע, לא נשתמש בכלל זה? האם תטען שגדר של בטל בשישים הוא גזירת הכתוב? בינתיים לא הבנתי כל וכלל מה שענית.
ומה נעשה בדין בליעה אם יתברר שכל הסירים אינם בולעים? האם נבטל הדין? וכלל לא איכפת לא מי קבע הכלל. ומה נעשה בדין גיעולי כלים, אם יתברר שהחום אינו מפליט כלל. וכיו"ב. ומה נעשה עם דין של בן יומו וכו'. אתה חזור על הקלישאה שלך בלי לברר מאומה (בכלל דומני שגישתך היא גישת הרב דסלר)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 00:55 |
|
| |
תלמיד:
מקובלים? חסידים?
ראה רמ"א יו"ד פ"א סעיף ח ובש"ך ובט"ז שם (לא מקובלים, לא חסידים)
וכנגדם בשו"ת רב פעלים חלק ד', בחלק סוד ישרים (תשובות בעניני קבלה) סימן ו'. ותמצא בהיפוך דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 02:31 |
|
| |
תלמיד,
ראשית, יורשה לי להצטרף למסתברא. אתה תולה ברמב"ם את טענתך האבסורדית שכל הדרשות הן סומכות ולא יוצרות (את ההלכות). אך מה לעשות שהוא כותב במפורש בכמה מקומות את ההיפך הגמור (ראה באורך ובפירוט בשורש השני, ובהקדמת המשנה).
את הגישה המוזרה והתמהונית בעיניי שכל ההלכות הן גזירות הכתוב שנובעות מסמכות גרידא ולא ממהות, אתה קורא 'רציונליות'? לפי הקריטריון שלך, אוכל להוסיף ולומר לך שרבים באותם אתרי אינטרנט ומחוצה להם, גם אינם מקבלים את הטענה התמוהה שהיה מעמד הר סיני (ואולי גם זה בעיניך רק סמכות ולא מעמד היסטורי), או שהיה במציאות אברהם אבינו.
האמת שנראה לי שהם לא יקבלו (והפעם בצדק) גם את הטענה שצריך לקיים את אוסף ההוראות חסרות הפשר שאתה מאמין בהן וקורא להן הלכה. או את התפיסה התמהונית שהקב"ה רק מחפש תואנות להתעלל בבריותיו ולהנחית עליהם אוסף הוראות שאין להן שום טעם ותכלית פרט להתעללות גרידא.
ובכלל, אם אוסף משוטטי האינטרנט הללו זהו הסנהדרין שלך, דומני שלא תגיע רחוק.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 10:02 |
|
| |
מסתברא
אני אבהיר עוד פעם את דברי. ההלכות כולן נמסרו למשה מסיני. אף אחד מחכמי ישראל לא יכל לקבוע הלכה על סמך דרשה שדרש או חלום שחלם . מי שלא מאמין כי משה רבינו ירד מהר סיני ולימד את עם ישראל את כל ההלכות אין לו סיבה הגיונית לקיימן . אין ספק שמשה רבינו ירד מהר סיני והראה לעם ישראל מה זה תפילין , איך עושים אותם וכל פרטי ההלכות של תפילין . או כל דיני טריפות. דיני שחיטה. מזוזה לולב אתרוג וכל פרטי הדינים שאנו מקיימים היום.
כ"כ לימד את עם ישראל עקרונות פסיקה. הליכה אחר רוב, חזקה. שיעורים חציצין ומחיצין, וכל פרטי ההלכות שאנו נוהגים עד ימינו. משה רבינו גם לימד את עם ישראל כיצד כל ההלכות הללו מונחות בפסוקי התורה . חלק מהדרשות נשמרו וחלקן לא. כמו הלכות רבות שנשתכחו. - למשל ההלכה של עמוני ולא עמןנית מואבי ולא מואבית - לא היתה ידועה לרוב החכמים , עד שהעידו שכך מקובל מבית דינו של שמואל הרמתי - שכך נתקבל במסורת הלכתית מימי משה - שמואבית ועמונית מותרת לבוא בקהל .
מי שחושב שקם בתקופה כל שהיא אחד מחכמי ישראל ועלה בדעתו הלכה כל שהיא שדרש מהפסוק - וקבעו כך להתנהג , יכול - לדעתו, לשנות כל מה שלדעתו אינו מתאים לו.
לגבי ביטול בשישים.
אין זה נכון כי חז"ל קבעו על סמך ידע מדעי כי טעם בטל ב-60 . שהרי אם טעם מומחה לטעמים את התערובת וקבע שאין טעם האיסור מורגש אפילו שאין 60 התערובת מותרת.
אלא הקביעה ההלכתית בנויה כך: עצם האיסור בטל ברוב - זוהי הלכה ! . הטעם נחשב כעיקר! זוהי גם הלכה . והוא לא בטל ברוב כל זמן שהוא קיים. לתבשיל יש חזקת היתר לאכילה, אלא שהחזקה הורעה כי נתערב בה דבר איסור שאמנם בטל אולם יתכן שטעמו מורגש והטעם לא בטל . לכן מבררים ע"י טעימה , ואם מתברר כי אין טעם איסור מורגש הרי התבשיל מותר. כאשר אין אנו יכולים לבדוק ע"י טעימה ( מכל מיני סיבות ) משערים ב-60 , וזוהי גם הלכה ! . חכמים הסמיכו את הלכה זו על הפסוק "ולקח הכהן זרוע בשלה מן האיל".
ועתה אנו מגיעים לשלב הישום של העקרונות ההלכתיים. כל בדיקה שמוכיחה כי אין טעם האיסור מורגש טובה כדי להתיר את המאכל. לגבי נותן טעם לפגם לדעתי יש היום להחמיר כי בזמנם שלא היו מקררים הרי כל בשר או לאחר 24 שעות היה מתקלקל ולכן גם נפסל מאכילת כלב וטעמו לא אסר. אולם בימינו שיש מקררים יתכן ויש להחמיר בנדון.
וכן אם יתברר כי סירים בימינו אינם בולעים טעם הרי דינם ככלי זכוכית שלא בולעים .
וכן מותר לחז"ל לטעות בפסקם בישום ההלכות לגבי מקרים מסויימים. ואין בכך בעיה . אין אנו מצווים לשאול באורים ותומים , ואין נביא יכול לשאול מה המציאות הטבעית של המקרה הנדון. התורה ניתנה לאנשים וכל מה שמצווה אותם לנהור לפי מיטב הבנתם בישום דברי ה' , ואם טעו - יתקנו כשיתברר הטעות. ולא קרה כלום.
מיכי
מי שלא מאמין במעמד הר סיני ותורה מן השמים אין לו חלק בתורת משה. ואין כל סיבה הגיונית שהוא יקיים איזו שהיא מצווה שחלמו וקבעו אבותינו ,ואפילו משה רבינו - אם הוא אינו מאמין שתורה כולה מהשמים . ומה זה כבר משנה אם יש הסבר הגיוני או לא לאכילת מצה ? וכו' .
הקב"ה אינו מתעלל ח"ו בביריותיו. ההלכות אינן התעללות . אין שום קושי אוביקטיבי לקיימן ואין בהם שום מניעת התנהלות של חיים נורמליים - אמנם ישנם הגבלות ומחסומים לצורת ההתנהגות שלנו אולם כולן נועדו להזכיר ולהבהיר לנו כי אין העולם בו אנו חיים אלא בימת משחקים שבו אנו מגלמים ומשחקים דמויות, ועוד מעט יורד המסך ומתברר שהכל הצגה . אין שום תכלית למעשינו בעולם מלבד עבודת הבורא.
אני מדבר על אתרי אינטרנט כמו " דעת" המנוהל ע"י פרופ' רוזנברג ומלא מאמרים שנכתבים ע"י אנשים מכובדים וברי סמכא - כהרב ד"ר הלפרין. ואתר "מנוף" שמנוהל ע"י אנשים חרדים ראציונאליים כרב משה גרילק. וכולם חוטאים בחוסר יושר אינטלקטואלי.
מפיסטו
איני יודע מה אתה רוצה מרמ"א ביו"ד סימן פ"א ס"ח . הדין הוא שטעם פגום אינו אוסר. וזה דין ! ולא הנחה וסברא. כל שרץ העוף טעמו פוגם ורק גופו אסור , ואמנם יש לסנן את הדבש מחלקי הדבורים הנמצאים בו אבל טעמם לא אוסר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 10:25 |
|
| |
תלמיד:
סליחה טעות בשלש שורות. התכוונתי לרמ"א בסוף סעיף ז' (ממש מעל הטקסט שציטטת).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2005 10:34 |
|
| |
לגבי בליעת כלים שהוזכרה כאן:
קראתי מאמר (נשמט מזכרוני היכן) שעשו נסוי ויצרו כלי מתכת בטכנולוגיה שלפני כאלף שנה, בזמן ההוא לא יכלו עדיין להביא את כור ההיתוך לטמפרטורה גבוהה, ולכן סיר הברזל שיוצר היה עשוי מברזל רך יחסית , והכי מעניין שקראתי שהוא אכן בלע הרבה מאד בבישול.
דומני שסירי הנירוסטה של היום אינם בולעים מאומה ודינם צ"ל ככלי זכוכית , אפשר בהחלט לעשות נסוי ולראות אם אכן יש בהם בליעה.
מעניין אם יהיה איזה פוסק בזמנינו שיעשה מזה אפי' סניף להיתר בהפסד מרובה, דומני שרוב הרבנים אינם מודעים כלל לנושא.
תלמיד
כתבת "ההלכה אינה נגזרת מהמציאות אלא ההלכה היא כפי שנמסרה מסיני . ראה, הרי ר"י אינו טוען שהוא בדק ומצא שנקבה נגמרת יצירתה אחרי 80 יום ולכן מטמאה לידה רק לאחר 80 יום ... אלא הוא טוען שההלכה היא שיולדת ל41 יום טמאה לידה 7 ימים ואילו יולדת ל-81 יום טמאה לידה 14 יום . וזו ההלכה שקיבל מרבותיו"
הדברים אינם מדוייקים .
ר"י כן טוען שהמפלת פחות מ80 יום אינה צריכה לחשוש לטומאת נקבה, והסיבה לכך היא ה"מציאות" שיצירת הנקבה נגמרת ל80 יום.
|
|
|
|
|
