|
|
| נשלח ב-21/1/2005 00:48 |
 |
| |
מי שמכיר את ביאור הרמב"ם במו"נ ל'שטן', אינו יכול שלא להתפעל מדיוק הבנתו של מחבר ספר הישר ועומק ירידתו לפרטים המובנים רק לחכמים הבקיאים בתורה.
יתרה מזאת, מי שבקיא במו"נ יודע שמיד אחרי הפרקים שמסבירים את משל איוב: פכ"ב-ג חלק שלישי, בא פכ"ד שמספר את סיפור ניסיון עקידת יצחק, והמסר שיש להפיק ממנו.
********************************************
"והיא אמרם בתלמוד אמר ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות (בבא בתרא טז א)..."
ו*דע, כי שטן נגזר מן שטה (שין שמאלית) מעליו ועבר* (משלי ד טו),
כלומר שהוא מעניין ההסרה וההרחקה כי הוא המסטה מדרך האמת בלי ספק, ומרחיק בדרכי התעייה....וכיוון שביארו לנו כי יצר הרע הוא השטן והוא מלאך בלי ספק, כלומר שגם הוא נקרא מלאך לפי שהוא בתוך בני האלוהים, יהיה אם כן גם יצר טוב מלאך באמת, ודבר זה מפורסם בדברי חכמים ז"ל כי כל אדם נצמדו לו שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו הם יצר טוב ויצר הרע...
מו"נ פכ"ג מחלק שלישי
*******************************************
ויהי בלכת אברהם עם יצחק בנו בדרך ויבוא לקראתו השטן בדמות איש זקן, ענו ושפל רוח, ויגש אליו ויאמר לו: החסר לב אתה, אברהם, כי הינך הולך לשחוט את בן זקוניך?
ולא אבה אברהם לשמוע בקול הזקן, ויגער(*) בו אברהם ויוסף ללכת את דרכו. ויבוא השטן ויתייצב לפני יצחק בדמות עלם יפה תואר ויאמר לו: הלוא ידעת כי אביך זקינך מוליך אותך לשחטך היום על לא חמס בכפך?! - ועתה, אחי, אל תאבה ואל תשמע לו! אל תלך אחריו ואל תאבד את נפשך בדמי ימיך מן הארץ הטובה הזאת
וישמע יצחק את הדברים האלה ויאמר אל אברהם אביו: כזה וכזה דיבר אלי העלם... ויאמר אברהם אל יצחק:
השמר לך, בני, מפניו ואל תשים לב לדבריו, כי שטן הוא. וירא השטן כי לא יכול להם, *וישט מעליהם וילך ויעבור לפניהם* - ויהי להם כנחל מים על הדרך..ויגיעו אברהם ויצחק עד המקום ההוא...
מתוך: "ספר הישר"
(*)"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל (פירוש, נקיון מלשון "זכיתי לבי" (משלי כ/ט) להעמידם על הדת הפילוסופי, ולבלי להתפתות מהציורים המוחשים, הרבה להם "תורה" - מושכלות *לגעור בכוח המדמה (=שטן)...
משך חוכמה פרשת בא, על הפסוק "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם"
תוקן על ידי - riv - 21/01/2005 1:16:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 10:31 |
|
| |
ספר הישר מוזכר בתשובה של האי גאון "הרבה מאוד יש אצלנו מזאת כאשר נקרא ספר הישר, ואשר נקרא חרבה דמשה... חוץ מן המחותכות (מקוצרות, פסוקות) והפרטים שאין להם קץ ולא מספר כו'". אם אכן תשובה זו יצאה תחת ידו של רה"ג, הרי שייחוסו של הקובץ לזרחיה היווני שחי מאות שנים אחרי רה"ג לא יתכן. הייחוס לר"ת הוא טעות הדומות כמובן. לכן, דומה כי עדיין לא ידועה זהותו של המחבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 11:18 |
|
| |
דומני שמערבבים כאן כמה דברים.
קיים ספר הישר לר"ת שהוא ספר הלכה מובהק.
כמו כן יש ספר מוסר בשם "ספר הישר" ואליו מתייחס החיד"א באמרו שמייחסים זאת בטעות לר"ת בגלל השם השוה.
קיים ספר נוסף שהוא נשוא האשכול ותכנו ספורים שונים בעניני חומש בראשית גם הוא מכונה "ספר הישר" ובל' הראשונים נקרא "מלחמות בני יעקב".
ריב
לשאלתך למקור דברי הרמב"ן:
ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר) בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא.
רמב"ן בראשית פרק לד פסוק יג
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 11:28 |
|
| |
תודה בר בי
מתוך הדברים אינני רואה כל רמז להסתייגות במילים "ואם נאמין"- היפך, אני רואה את השימוש בהם לחיזוק האמונה בספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 11:47 |
|
| |
כדי להבחין בקונוטציה הנכונה של דברי הרמב"ן, צריך להיות מודעים לדבריו בעוד מקומות.
למשל,הציטוט שאביא מדבריו בויכוחו הידוע עם המומר, יתן לנו את המימד הנכון איך להתייחס לדבריו בענין ספר מלחמות בני יעקב.
"והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב ביהמ"ק בו ביום נולד. . ואמרתי אני שאיני מאמין בזה
.ועתה אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה , אנחנו יש לנו שלשה מינין של ספרים האחד הוא הבב"ליה וכולנו מאמינים בו אמונה שלימה. והשני הוא נקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בו אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצוות .
עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש רוצה לומר שרמ"וניש ( דרשות) כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו . וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק."
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 12:06 |
|
| |
בר בי,
ואם נתייחס לסיפא של דבריך, הרי מה שהרמב"ן אומר הוא שהספר חד משמעית איננו ספר חיצוני, מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק." וד"ל
מה שאני מבינה מדבריו הוא שהספר אינו ספר חובה כספר "בראשית" , מפני שהפרטים המופיעים בו, אינם מובנים בדיקדוקיהם לכל אחד במובנם הנכון.
וכמו שיש הבדלים בהבנתו של הרמב"ם לבין הבנתו של הרמב"ן, בעניין ה"שטן" הנאבק עם יעקב במעבר היבוק, שהאחד חשב שהדבר קרה במציאות ממש, והשני חשב שזו היתה מלחמה פנימית בנפשו של יעקב, וזה ארע בחלום.
תוקן על ידי - riv - 21/01/2005 12:43:24
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 14:23 |
|
| |
צודק בי-רב
ספר הישר שהחיד"א אומר שמחברו הרז"ה
אין לו קשר לספר הישר של ריב
ריב
בספר ארי נוהם כותב הריא"ם:
" הרי זה כספר הישר שהדפיסו, שלא מדעתי ודעת חכמים פה וינציה ,זה כעשרים שנה הגם שהסירותי ממנו הזיות וכתובים שזהו ספר הישר שהוזכר בתורה, ועדיין יש אומרים שנמצא אחר החורבן. מי יעצור בעד הבודים מלבם כרצונם, ואפס עצור ועזוב בעמנו, ומשגיח על כל המדפיסים כל העולה על דעתם."
בספריה הלאומית יש עותק של ספר הישר (דפו"ר) שלא 'צונזר' ע"י הריא"ם ושם בשער "ואולי כי זה הוא ספר הישר שהוזכר בספרי הקדש באמור: הלא היא כתובה על ספר הישר"
הריא"ם ע"פ עדותו השמיט קטעים מהספר ואכן המדפיס נאלץ 'לעדכן' (באותה שנה (שפה) את ספר הישר
הדפוסים שבאו אח"כ הם ע"פ הנוסח המעודכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 17:13 |
|
| |
ריב,
"ספר הישר" הנזכר ביהושע ובשמ"ב לא שרד. לענ"ד יש סיבה לדבר. ספר הישר כלל מה שהמנהיג מצא לנכון לרשום בדברי ימי העם כמה ש"ישר בעיניו" (כלומר טוב בעיניו). בכך יש לו תפקיד אנלוגי "ספר הזכרונות דברי הימים" שהחזיק אחשורוש (וכנראה מלכי פרס בכלל) מה שאנו, עם ישראל והעולם זכינו בו אינו רישום שנעשה על דעת מלך זה או אחר, אלא ספרים ששרדו שושלת שלמה של סופרים, שיסדה כנראה דוד, אבל שכלל לא היתה מחוייבת ליפות את בית המלוכה (ביהודה או בישראל) ושקריאה מעמיקה במה שהשאירו מגלה לעתים ביקורת נוקבת כלפי המלך המכהן.
כנציגים לשושלת זו ניתן למצוא את (מהמאוחר למוקדם): גדליהו (שמונה לנציב), אחיקם, שפן, עכבור, ואפשר שגם ברזלי הגלעדי, הנזכר (גם) בשמ"ב י"ט ל"ב, שקריאת דבריו באותו מקום מעלה על הדעת שהוא הוא הקהלת (וכפי שאני מבין פירוש השם - ויקפצו עלי כל שלומי אמוני המסורת - כשם הספר בהשבעים, ecclesiastes - מלקט, אוסף).
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2005 23:23 |
|
| |
מאן דבעי,
גם אני כמוך חושבת שספר ישר לא שרד כספר אך 'התגלגל' בקבלה מדור לדור, בדיוק כמו התושב"ע עד שר' יהודה הנשיא חיבר אותה מפחד שתאבד.העובדה שהרמב"ן היה מודע לספר בשם "מלחמות בני יעקב", ואיננו פוסל אותו מדברת בעד עצמה.
על כל פנים מקריאתי ב'ספר הישר' שלא ידוע שם מחברו, לא ראיתי סתירה בין הסיפורים בבראשית לפירושי דברי גדולי תורה, היפך, יש הרמוניה נפלאה, והדיקדוק בחיבור הלשוני מדהים.
אודה לכל מי שיוסיף פרטים על "רבינו זרחיה היוני" חברו של רבינו תם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 01:28 |
|
| |
ריב,
הספר שציטטת אינו יכול להיות "ספר הישר" המקורי, אם משום תכניו ואם משום לשונו. הוא אינו יכול להיות ספר "אותנטי" מתקופת המקרא. אם הוא כולל פרשנות שנמסרה בע"פ או בכתבים אחרים - כמו זו המזהה את אמרפל עם נמרוד או זו מהמזהה את אברהם עם איוב, זו עדיין פרשנות.
לעצם הזיהוי של אברהם עם איוב - אינני בטוח שיש כאן זיהוי ואם כן, שהוא קולע. מעבר לפרטים הנמסרים ולהבדלי העלילה (האלקים ניסה את אברהם "אחר הדברים האלה" - אחרי שנכשל בדבר שרה ואבימלך, ולא שם את מבטחו בה', את איוב מנסה האלקים ללא כל ארוע מקדים) ישנם כמה רמזים שגרמו לחז"ל להתייחס לסיפור איוב כאל משל. לדעתי אחד הרמזים הוא אי ציון שמות שבעת בניו, למרות ציון שמות בנותיו. למעשה מוחקים את איוב מדברי הימים - אין לו שריד וזכר. כך אומרים לנו שאין לחפש אותו בין דמויות "אמיתיות".
ההשוואה בין הדמויות מחכימה, אבל גם מחמיצה משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 01:44 |
|
| |
מאן דבעי,
בעגה התורנית ישנה אימרה דברים שבעל פה אי אתה ראשי לכותבם, ברור לי שהספר שוכתב והוא איננו אותנטי במובן הזמן והמקום. אך שוב מבחינת תוכנו ולשונו לא מצאתי כל דופי, וזה ביחס לרב פרשני התורה הידועים כגדולים כגון: הרמב"ם- הוא כן יכול להיות אותנטי מתקופת המקרא במובן שהמשנה נכתבה על ידי רבי כאותנטית..לגבי הזיהוי של אמרפל עם נמרוד, הרי שזה איננו חידוש, ובאשכול על מי היה ארמפל אתה יכול להיווכח בכך, לגבי הזיהוי של איוב עם אברהם זו השערה שלי ועל דעתי בלבד, היא איננה מופיעה כעובדה "בספר הישר" ואיוב כלל אינו מוזכר בו - זו אסוצאיציה שלי בלבד
בקשר לחלק האחרון בדבריך,השעה מאוחרת, מקווה להרחיב מחר אי"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 07:20 |
|
| |
"וחיבר /ר"ת/ ספר הישר על התלמוד, והיה נמצא לראשונים ועד אחרון מהר"י קולון, וספר הישר של מוסר שמייחסים אותו לר"ת אינו אמת, כמ"ש מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים". (חיד"א, שה"ג ערך רבנו יעקב בן מאיר).
"ס' הישר של ר"ת, הוא חידושים בש"ס ותשובות, וספר הישר הזה כתב הרב מנחם די לונזאנו, שחיברו רבנו זרחי' מיוני, ועתה ראיתי להרב סדר הדורות שכתב, שהוא לר"ת מאורליאנס, אחד מרבותינו בעלי התוספות. ואם קבלה נקבל".
ספר הישר מסיפורים ובפרט מלחמת השבטים עם הכנענים, דברים מבהילים... ורבים אינם מאמינים בספר הנזכר, אבל הילקוט מביא ממנו... גם רבנו בחיי... הזכירו בפשיטות... אך הרמב"ן בפירושו נראה כמסתפק". (חיד"א, שם הגדולים ערך ס' הישר).
רבנו זרחיה היווני הוא חיבר ספר הישר של מוסר המפורסם, ואינו לר"ת, כאשר יש רבים סוברים". (חיד"א, שם הגדולים ערך רבינו זרחיה היוני).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 11:18 |
|
| |
נישטאיך,
המידע שהבאת אינו מחדש שום דבר, דברי הרמב"ן כמו שהם מובאים אינם מביעים הסתייגות חד משמעית.
אגב, לא מצאתי בספר הישר דברים שיותר מבהילים מספר בראשית, וכבר דובר הרבה בפורום זה כמו באשכול של מואדיב, על המסר ומוסרו.
אם יש לך פרטים נוספים מעבר למה שהביאו והבאת על רבינו ר' זרחיה שלו מיוחס כנראה הספר אודה לך.
(לא שאני משווה, אך אם נתייחס לכל הקטילות של חכמים על המו"נ ....
מה שעוד מעניין שכל החכמים שנטו ודגלו בתורת הסוד הם אלה שיצאו נגדו - החיד"א היה תלמידו של הרב חיים בן עטר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 22:50 |
|
| |
מאן דבעי
ראשית, ברצוני להבהיר שאינני מתימרת לזהות, אלא,יותר לקשר, לעורר למחשבה, אולי, יתכן...
ולגופא של תשובה..
"אחר הדברים האלה" לדעתי, בהסתמך על דברי רב המפרשים,אין הכוונה ל'כישלון' בדבר שרה ואבימלך -אלא, "אחר הדברים האלה" פירושו - אחר שהבטיח ה' לאברהם "אל תירא אני מגן לך" "ולזרעך נתתי" וכו', ניסיון העקידה הוא הנסיון העשירי שמנסה הקב"ה את אברהם - ואחר כל ההבטחות שהבטיח הקב"ה לאברהם, שם אברהם את מבטחו בה' ועושה כמצוותו.
הרמזים שגרמו לחז"ל להתייחס אל איוב כאל משל הם העובדה שספר איוב מופיע בחלל עולמה של היהדות בלי שנוכל לקבוע לו זמן ומקום (למשל כמו הרמזים שיש לנו על ספר הישר, ועל כן אנו מעלים השערות לגביו) אין לנו רמז ולא השערה על זמן חיבורו, על מקום התרחשותו או על מחברו. עם ישראל אינו נזכר בספר כלל.
השערות אגדיות על שאלות אלה מצויות בשפע.
ואם איוב משל היה, מהו הנמשל? הנמשל הוא חזרה אל פרשת העקידה ואל האמונה לשמה. אלא, שבאיוב מגיעים לאמונה לשמה כמסקנה, אחרי מאבק עצום, ואילו אברהם הגיע להכרעה להאמין באלוהים מבחינת אלוהותו ללא דיון, ללא ויכוח וללא היסוס.
על הקשר בין שתי הפרשות, פרשת איוב ופרשת העקידה, ניתן למצוא מספר רמזים: פרשת העקידה מסתיימת בחזרתם של אברהם ויצחק לבאר שבע. "וישב אברהם בבאר שבע. ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך. את עוץ בכורו ואת בוז אחיו (בראשית כב יט/כא)
איוב הוא מארץ עוץ, ועוץ מופיע בפסוק שאחרי העקידה. כך המחבר כאילו רומז לנו שסיפורו של איוב הוא המשכו של סיפור העקידה. ושמא תאמר, אין כאן אלא מקרה - מופיע הרע הרביעי, והוא אליהו הבוזי, וגם בוז מופיע באותו פסוק שאחרי העקידה
על אברהם נאמר אחרי העקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה", ואילו על איוב נאמר כבר בהתחלה שהיה "תם וישר, ירא אלוהים וסר מרע" (איוב א/א - הגמרא בבא בתרא טו, שמה לב לדמיון בתיאור ומציינת שהנאמר באיוב גדול מהנאמר באברהם בעניין זה, מפני שאדם שהגיע להבנה ולדעת קל לו יותר לשמור, מאדם שעושה מתוך הרצון לקיים חוק)
אברהם ואיוב, שניהם הועמדו בנסיון אחרי שלא היה ספק שהם יראי שמיים, אלא שהם נבחנו בטיבה של יראת השמים שלהם: האם הם יראים את ה' בגלל היותו אלוהים, אשר הדבקות בו ועבודתו הן תכלית לאדם, או שמא אין יראתם אותו אלא בגלל התכונות או הפונקציות המיוחסות לו כמשגיח על האדם וכמספק צרכיו.
שבע מצוות בני נוח מפרידים בין האדם ובין הבהמה - "'ויצו אלוקים' שזה מורה על כוח כל הכוחות הטבעיים, אשר מורגש לכל מעיין על הבריאה בכללה, כי יש אלוקים בארץ" (רמב"ם איפה שהוא)
וכל המקבל שבע המצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות עולם (תוספתא סנהדרין יג,א)
הפסוק המכריע הוא בדבריו האחרונים של איוב: "לשמע אוזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך"(מב/ה) כל ימיו האמין איוב בה' כדרך האמונה הרווחת בקרב המון המאמינים, שהם מאמינים באלוהים ומקבלים עליהם את עבודתו בשל היותו, לפי הבנתם, אל למענם, אל שמהותו היא השגחה על ענייניהם.וזוהי האמונה "לשמע אוזן"."וכל העם שומעים את הקולות, וינועו ויעמדו מרחוק"
"והתורה שניתנה לישראל היא מיוחסת אל האוזן אשר נתקשר הישראלי בשמיעתו אצל הר סיני,(קידושין כב/ב) "אוזן ששמעה בהר סיני", היינו בקבלה מן האבות אל הבנים על פי השמועה, ונטה אוזן באדם לשמוע ולקבל המפורסמות, כי בלא זה בל יוכל האדם לבוא אף לדבר, אשר זה כל האדם.(=נפש חיה)
"אם יוצר העין הלא יביט" (שם שם) - להביט על מפעלות השי"ת, לזה יצר העין...
משך חוכמה,ניצבים ל יא -יד
הקשר אליו אני חותרת הוא, שאולי כל סיפור אברהם אבינו מיום לידתו ועד לעקידה - נמצא בכל הויכוח הפולמוסי בין איוב לה' -ובתשובתו של ה' אליו : "הן יראת ה' היא חוכמה וסור מרע בינה" (איוב כח/כח) עד להכרה אליה מגיע איוב, לאחר שכך 'ראתה עינו', הוא מבין שעליו להחליט אם הוא מקבל עליו להאמין בו ולעובדו בעולם כמות שהוא, לא למען עצמו, אלא רק משום היותו האלוהים.
ואם תחזור על שני קטעי הציטוטים שהבאתי מהרמב"ם במו"נ,בראשית הדף הראשון, ובראשית הדף השני, תראה כיצד הדברים משתלבים.
תוקן על ידי - riv - 23/01/2005 23:03:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2005 08:02 |
|
| |
ריב
לא הבנתי דבריך כלל
אברהם ואיוב הם שני עולמות נפרדים.
איוב הכיר בד' מתוך יסורים נוראים, אברהם הכיר בד' מתוך שלוה.
אברהם הקריב בנו ברצון בצווי ד', איוב הקריב בניו ובנותיו בעל כרחו ע"י השטן.
סליחה, השווי שאתה מוצא ששניהם הכירו בד' לבסוף אינו גובר על השינויים היסודיים שיש בשני אישים הללו.
|
|
|
|
|
