| נשלח ב-20/1/2005 23:25 |
|
| |
כל הכבוד לצה"ל! / הרב שלמה אבינר
- הלו, סגן אלוף ארז לוטם?
- כן, שלום, מדבר ארז.
- אני בן דוד שני שלך, יראל.
- מה שלומך, ר' יראל?
- ברוך השם. אני מזמין אותך לברית מילה של בני מחר.
- אני מצטער. הייתי שמח מאוד לבוא אבל יש לנו עבודה רבה.
- אינך יכול לקבל חופשה מהמג"ד שלך?
- אני המג"ד של עצמי, אבל איני יכול. הגזרה חמה מאוד.
- אז מה זה שווה להיות מג"ד?
- לי זה באמת לא שווה, אבל לעם ישראל זה שווה ואני שמח על כך. דווקא היה לי לילה נפלא.
- ישנת נפלא?
- להפך. לא ישנתי כלל. תפסנו חמישה מחבלים שהתכוננו לבצע כמה פיגועים.
- יישר כוח! אז תשלים את השינה בלילה אחר.
- הלוואי. אני ישן בממוצע שלוש שעות בלילה.
- אינך נרדם בפעילות?
- אי אפשר להירדם! אבל בישיבות קצינים, פעמים רבות הראש נשמט לי על השולחן.
- סתם שאלה, ארז, צריך גדוד שלם לתפוס חמישה אויבים?! זה כבר לא "רבים ביד מעטים" אלא "מעטים ביד רבים".
- אוי, ר' יראל, כמה אינך מכיר את המציאות. מחבלים זה כמו תותח שיורה בבת אחת לכל הכיוונים. אינך יודע כמה קשה לתפוס מחבל אחד. כמה לילות בלי שינה וכמה סיכונים.
- עכשיו אני מבין למה אתם מחטיאים ויש פיגועים.
- העלבת אותי ואת חיילַי, ר' יראל. יש לנו כל כך הרבה הצלחות¸ וכל כך מעט הוקרה. נדיר מאוד שאנו מחטיאים. אנו שולטים בקני המרצחים באופן כמעט מוחלט, בתוך השטח שלהם.
- איך אתם מצליחים?
- זו מכפלה של כמה גורמים. א. חיילים מעולים, לוחמים נועזים בלי פחד. כל מחזור עולה על קודמו. ב. רוח לחימה גבוהה, מוטיבציה חזקה, אמונה בצדקת הדרך, "שמחים בצאתם וששים בבואם, עושים באימה רצון קונם", גם אם אין להם כיפה על הראש. ג. לכידות. מסירות מוחלטת איש לרעהו. בזמנו פרעה אמר "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א ט). הא כיצד עצום ממנו? פעם ראיתי פירוש שזה בזכות "היותם עם אחד ומיוחד (מאוחד), הגם שיהיו מעטים בערך שאר האומות, ייחשבו לרבים ועצומים מהם, לצד שהם כל אחד נותן נפשו על אחיו וזה ידוע ליודעי ערך מלחמה" (אור החיים שם).
- אבל הפקרתם פצוע בקבר יוסף.
- אכן זו היתה טעות נוראה, אבל זהו דווקא היוצא מן הכלל היחיד בכל ההיסטוריה שלנו – שמאשר את הכלל. אני אומר לך, ר' יראל, איזה מקום נפלא הצבא שלנו, בו כולם אחים, דתיים ולא דתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים וספרדים! איזה חזון מרנין!
- אבל לא ענית לי על "מעטים ביד רבים".
- יש לך טעות אופטית. אנו מוקפים בכל מיני אויבים. המרצחים הם רק קצה הקרחון. יש מסביבנו מדינות רבות, שבהן מאות מיליונים של אויבים, המכינות מלחמה נגדנו. סקר הראה שאנחנו המדינה המאוימת ביותר בעולם עם המספר הגדול ביותר של קנים מכוונים נגדנו לכל קמ"ר.
- אל תדאג, ארז, ד' יעזור.
- ד' כבר עוזר. עוזר יום יום ואנחנו עוזרים לו לעזור לנו. אנו שלוחיו. חוסלו כל ראשי ארגוני הטרור, אלו שנותרו הם סוג 6 בערך. המציאות היא יותר מכל חלום. בוודאי ד' עושה לנו נסים, אבל זה יחד עם מסירות הנפש שלנו.
- גם אני מוסר נפשי על התורה.
- תאמין לי, אני מאד מעריך זאת. אבל אצל חיילי, זו מסירות נפש ממש, מסירות נפש כפשוטו, אני מאוהב בחיילי. כאלה לוחמים אמיצים ויחד עם זה עדיני נפש.
- אז אולי תעשה מאמץ קטן ובכל זאת תבוא לברית מילה.
- אתה יודע, ר' יראל, שכבר שלוש שבתות לא הייתי עם אשתי וילדי. לפני שבועיים תכננתי להגיע וברגע האחרון הוכרחתי להישאר. ולפני שבוע אחרי הקידוש קראו לי וחזרתי. רק באמצע השבוע קפצתי לערב אחד לאשתי ולילדי. היתה חגיגה של ממש.
- אני יכול לומר לך משהו, ארז? משהו שלא אמרתי מעולם?
- אמור כאוות נפשך.
- כל הכבוד לצה"ל!
עד כאן לשונו- ולשונו זאת בדיוק השאלה.
מעבר לתוכן הדברים, (אגב, הכוללים למתבונן ביקורת עדינה הבאה מעמדה של אמון ולא של התנצחות) ולנושא, יש לדעתי מקום לדון בעיקר על הסגנון.
וזאת למודעי שהכותב הוא אחד מגדולי חכמי ישראל שבדור.
לו יצוייר שמרן הגאון _____ שליט"א (השלם את החסר) היה כותב מאמר מעין זה, הלא היו נעות אמות הסיפים.
בכלל הקו הזה מאפיין את הכותב, המפרסם מדי שבוע סיפורי ילדים תמימים וכתב ספרי ילדים.
סיכומו של דבר, לפנינו תופעה ייחודית אם אינני טועה, בין בתוכן בין בסגנון.
האמנם? ומה המשמעות שלה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 09:03 |
|
| |
תגובה ענינית בבקשה.
אני לא מחסידיו של הרב אבינר, אך האם יש מישהו אחר שיכול לעשות את העבודה, עם כל הביורת?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 09:21 |
|
| |
דומני שהדבר היותר בעייתי בדבריו הוא שיש כאלו החושבים שהוא אחד מ"גדולי ישראל" בזמן הזה.
לעיתים אני מסכים עם חלקים מדבריו, ולעיתים חולק עליהם נחרצות, אבל לקרוא לזה תורה, קצת קשה בעיני.
אם חיפשנו הוראה "עממית" של התורה, יש רבים וטובים ממנו גם בדור הזה.
אם תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 10:06 |
|
| |
הרב אבינר הוא אחד מגדולי ישראל - מנהיג !
אמנם לא זכיתי לשמוע ממנו דברי למדנות עמוקים ומפוצצים, אבל זה לא המדד היחיד.
הוא אחד מהיחידים שלא מתכנס בד' אמותיו, הוא פועל למען ומשתתף בהרבה נושאים אקטואלים וחשובים ש"גדולים" אחרים לא מתיחסים אליהם.
כדאי לעקוב אחרי המאמרים שלו ב "אהבה ואמונה" וללמוד משם את גדולתו, וגם בנושא הזה של הגירוש למרות שאני לא מסכים איתו אני מאמין שהוא אומר את הדברים מתוך א ח ר י ו ת לעם ישראל כהרגלו בקודש.
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 13/04/2005 10:09:42
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 10:54 |
|
| |
.
אם לינקי יעשה עמדי חסד ויעלה לכאן קישור למחשבון לבדיקת מיהו גדול הדור, והשאלה נענית מאליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 14:49 |
|
| |
והנה עוד מתורתו של הרב שלמה אבינר. ענייני, פרגמטי.
"הלכות טרמפיסט"
שמע לבקשת הוריך לא לנסוע בטרמפים. לא כאן המקום לדון במה בן או בת חייבים, או אינם חייבים, לציית להוריהם, אך הורו חכמינו שבדברים בלתי משמעותיים, גם אם לא חייבים, יש לוותר להורים לפנים משורת הדין. גם ההורים עושים לילדיהם אין סוף דברים לפנים משורת הדין. אם הוריך נותנים לך כסף כדי לנסוע באוטובוס, ואתה נוסע בטרמפים ומשתמש בכסף לצרכיך, ודאי אין זו התנהגות ראויה, זה כבר חמור.
אם יש תחבורה ציבורית, אל תיסע בטרמפים. אל תהיה טפיל על חשבון אחרים. שונא מתנות יחיה, "ונא אל תצריכנו...לידי מתנת בשר ודם". להיות קבצן אינו כבוד גדול.
אל תידחף בתור. זכור: כל הקודם זוכה. גם אם ילד עומד לפניך, כבד את תורו, גם הוא בן אדם. אדרבה, וותר על התור במקרים מסוימים, כגון לתלמיד חכם או לאשה.
אגב, אשה קודמת לתלמיד חכם.
עמוד על המדרכה ולא על הכביש, זה מסוכן.
בוודאי שאין לעמוד באמצע הכביש כדי לאלץ את הנהג לעצור. הוא עושה חסד כאשר הוא לוקח אותך - והוא יחליט אם לעצור. גם אם אתה עוצר "טרמפ לחץ" - ברמזור או בתחנת דלק - עשה זאת בענווה, בלי לכפות את עצמך.
אל תעלה על כל טרמפ, הנהג עלול להיות מחבל המחופש ליהודי דתי עם כיפה. קל וחמר שאת, אל תעלי לכל טרמפ, הנהג עלול להיות מנוול עם כיפה. צריך לבדוק מי היושבים. למשל: הורים עם ילדים, זה בסדר.
מותר לך לעלות לטרמפ שיש נהגת, וכן להפך, כשאין איסור ייחוד. עדיף לשבת במושב האחורי. מותר לשבת על יד אשה באוטו, אבל אם יושבות במושב האחורי שתי נשים - אל תידחק להיות השלישי בספסל.
כשרכב עוצר, אל תתנפל עליו כמו אינדיאני, עלה בנימוס, אמור לנהג שלום ותודה.
תכנן היטב נסיעתך, ואל תעכב את הנהג בהתלבטויותיך.
אם אתה חמוש בציוד רב, שאל את הנהג היכן לשים אותו: בתא המטען או על ברכיך.
סגור את הדלת בעדינות.
נכנסת לרכב, הרגש כמו בבית - כמו בבית הנהג. אתה אורח ועליך להתנהג בהתאם. אמרו רבותינו: "כל אשר יאמר לך בעל הבית, עשה, חוץ מצא". כלומר: מתי לצאת - עליך להבין מעצמך. בתור טרמפיסט, יש דברים שעליך להבין בעצמך.
אל תדבר עם חבר, גם לא בלחש, אולי זה מפריע לנהג. יתכן שהוא זקוק לשקט מוחלט בנהיגתו.
כמו כן אל תדבר בטלפון נייד.
אל תאכל במכונית, ואל תפצח גרעינים.
אל תפתח ואל תסגור חלון בלי רשות. בקש רשות בצורה שיהיה נוח לנהג לסרב. לפני רדתך החזר את החלון למצבו הראשון.
בוודאי שאין לעשן, אל תבקש רשות לעשן. מאידך: אם הנהג מעשן, אל תעיז לבקש ממנו להפסיק. זה עניינו.
אם הנהג נוסע בצורה מסוכנת, בקש לרדת מן הרכב. כמובן אל תעיר לו על כך, אלא מצא תירוץ לקצר את הנסיעה.
אל תתחנן שהנהג יסטה ממסלולו עבורך.
אל תשכח: התנהגות לא נאותה עלולה לגרום לנהג להסס לקחת טרמפיסטים בעתיד, מה שנקרא בגמרא "נעילת דלת".
נסתיימה הנסיעה, סגור את הדלת בעדינות, אמור: שלום ותודה. אין צורך לומר "תזכה למצוות", אפשר לומר תודה, אל תשכח לחייך.
הערה: אל תשאל מה מקור כל ההלכות האלה: "דרך ארץ קדמה לתורה"!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2005 01:08 |
|
| |
מואדיב-
אני לא מבין.
האם אתה טוען שאין משמעות לגדולתו של הרב (או שאין דבר כזה בכלל)?
"כל העדה כולם קדושים" הלא היתה טענת קורח הנראית צדקנית אך הפסולה מכל וכל (כדברי ראי"ה המפורסמים).
האם אין בתגובתך ובמצטרפים אליה עדות להשפעה לרעה של זרמים עכשויים השוללים קיומה של סמכות?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2005 01:43 |
|
| |
אישציפ, צ'וטנג ודעימיה,
מה בדיוק מפריע לכם בכך שיש יהודים שרואים ברב אבינר את אחד מגדולי הדור? איפה פה 'הבעיה הגדולה'?
אני לא רואה בשאלה הזו שום משמעות מעבר למשחקי 'אבא שלי חזק יותר' ששכיחים בקרב תינוקות של בית רבן.
אני גם בטוח שבדורו של ר"י קארו היו למדנים גדולים יותר שאיש לא שמע עליהם. אז מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2005 02:28 |
|
| |
אם יורשה לי הקטן, שלא מרגיש חלק ממחנהו של הרב אבינר, אוסיף משהו בשבחו.
ראשית, גדלות בתורה לא מתבטאת בלמדנות ישיבתית (נסו לחשוב על כל הגדולים הידועים, מה אתם מכירים מהם במישור הלמדני). ידע בהחלט דרוש, ואת זה יש לרב אבינר בהחלט.שכל ישר והתייחסות עניינית לכל נושא (ובלתי צפויה. הרבה התייחסויות שלו לא ניתן לחזות מראש, וזהו סימן לגדלות בעיניי).
האיש מתמודד באומץ עם סוגיות שלגביהן אף אחד אחר (לפחות ברמתו) לא מעיז. הניסוח ה'בעלביתי' של התשובות נובע מרצון להיות מובן, ולא מחוסר ידע או למדנות.
לכל נושא הוא מציע תשובות שמעידות בהחלט על שכל ישר (באופן כללי. תמיד ניתן לחלוק), והוא מוצא התייחסות תורנית לנושאים שאחרים לא היו מצליחים לעשות זאת. פעם אחת שמעתי תכנית רדיו שרבים שאלו אותו שאלות מסוגים שונים, שאף אחד לא היה משייך אותן לתורה. הוא ענה עליהן באמנות של ממש.
בעיניי הוא אחד האישים החשובים בדור, ובהחלט מגדולי הדור. בודאי הרבה יותר מ'למדנים' מובהקים שיכולים לומר את חידושי ר' שמואל (או שיכפול כלשהו שלהם) על כל מקום בש"ס.
שכל ישר אחד שווה מאה אלף מערכות מפולפלות.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2005 10:09 |
|
| |
ממללא,
בעיני ה"בעיה הגדולה" היא חוסר יכולת ההבחנה, חז"ל אומרים שירושלים חרבה כי לא הבחינו בין קטן לגדול, ברגע שאין הבחנה הדרך לתופעות גרועות ממש (להבדיל מהרב אבינר שבהחלט יש בו דברים טובים להבנתי) סלולה, וק"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2005 10:42 |
|
| |
מצטרף לדברי איש ציפור.אין לאנשים מושגים במצב כזה מהו גדול אמיתי.השאיפות משתנות.הגדרת גדול מתעוותת וממילא לא שואפים לגדלות אמיתית.
לרב מיכאל - איך מאן דהו אמור להתוכח איתך על שכלו הישר של הרב? קשה לדבר על שכל ישר ואני מכיר מספיק שיחלקו עליך נחרצות בנקודה הזו.אבל כל אחד והישרות שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2005 22:15 |
|
| |
אישציפור,
אני מניח שגם בתקופת הבעש"ט היו בנמצא גדולים ממנו בתורה, ובכל זאת, דוקא הבעש"ט בדרכו הצליח לשמור רבבות בדרך התורה. האם לשיטתך מוטב היה שיאבדו יהודים רבים שדרך ה'גדוילים' שבדורם לא דיברה אליהם, ובלבד שימשיכו להבחין בין קטן וגדול?
הרב אבינר הוא רב בולט בציונות-הדתית. הוא ראש ישיבה ורב ישוב שחלק ניכר מתושביו בני תורה. בנוסף הוא מוצא מסילות ללבם של יהודים רבים שאולי אינם למדנים כמוך ואינם עוסקים בהוויות דאביי ורבא.
בסופו של דבר, כשאתה מתקומם כנגד הרב אבינר, אתה למעשה מתקומם כנגד רבנים אחרים, צעירים יותר, שבדומה לו מצליחים אף הם למצוא מסילות ללבם של צעירי הצאן. דא עקא, אותם רבנים נכנסים לחלל שהרבנים הגדולים הותירו.
אם הרב הצעיר והפתוח פלוני לא ינהל דיאלוג עם הנער אלמוני בשפה שלו, הרב הגדול והלמדן לא יעשה זאת במקומו. האלטרנטיבה היא לאבד את הנער. האם זו האלטרנטיבה העדיפה בעיניך, ובלבלד שנמשיך להבחין בין קטן וגדול?
מה לעשות, לא כל מה שמתאים לציבור החרדי מתאים גם לציבור הסרוג.
|
|
|
|
|