אם תמלא שפורפרת של ביצה טל

ניראה שמאז שנתקטנו הביצים אין הסבר לתופעה. וק"ל.

אוח.. כמה שברון לב היה לנו בילדותינו. ניסינו וניסינו, וקליפת ביצה העלה בידינו.
וכפי שאמר קודמי איש אמת, נשתנו הטבעים ואין ביצה שלהם כשלנו ואין טל שלנו כשלהם.





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

האמת שאין לזה שום הסבר פיזיקלי.

הטל כמובן מתאדה כאשר השמש מחממת אותו, אולם אם הוא נתון בשפופרת של ביצה , אין שום מציאות שהטל המתחמם יעלה את הביצה למעלה.

אני משוכנע שרש"י לא עשה כזה נסוי ולא ראה זאת מימיו,
רק היה קיים מיתוס שכזה , וכידוע בתקופה ההיא לא היה מקובל לאמת ( א' פתוחה) את המקובל בבדיקה אמפירית, אלא מה שהתקבל על הדעת התקבל כאמת, ולכן קבל זאת רש"י וכתבו בפירושו.

לפי החינוך שאנו נותנים לילדינו (ואין המקום כאן לדון אם טוב הדבר) לא ניתן כמובן להסביר להם דברים פשוטים אלו , אך לאנשים מבוגרים השלמים עם עצמם ולא מוכנים לרמות את עצמם, אין תובנה זו צריכה להוות בעיה כלל.

בר בי אכן

וכבר הובא מדברים אלו משם הרב הירש וז"ל -

"הגע בעצמך אם למשל חכם כהחוקר הומבלד היה מגיע בזמנם ממסע ועדות בפיו על אדם המחובר לאדמה או עכבר חציו עפר וחציו בשר ונתקבלו הדברים בקרב העולם הנבקש מחז"ל שלא ידברו בכחמת התורה על דברים כאלו..? וכי קולר תלוי בחז"ל אשר בזמניהם היה זה במוסכמות חכמי הטבע??.."
"ומצינו שחז"ל בכבודם ובעצמם שמו חכמת או"ה בדברי הטבע שווה בשווה עם דבריהם..."

הזכרתם לי ילדות נשכחת.

אוף, העסק עם הביצה הזו, זה הניסוי המדעי היחיד של הילדים החרדים עד היום, והוא תמיד מגיע בסביבות פרשת בשלח.

אין ילד חרדי שלא עבר את האכזבה הזו מרש"י, כל דור מנסה מחדש ונכשל.

שלוימלע
איך המלמדים החרדים לא חוששים שכשלון הניסוי יפגום באמונת החכמים של הילדים?

אם בהרצאות בפיזיקה נכשלים ניסויים, למה שדווקא ניסוי כזה יפגום באמונת חכמים? תמיד אפשר לומר שאם תיקח ביצה אידאלית וטל אידאלי, הניסוי יצליח .

יתכן שרש"י התכוון שאם תמלאו ביצה בטל ותניחו אותה בחמה, גם אם היא תהיה סגורה מכל הכיוונים, הטל יתאדה ויעלה באויר?

אפשר לומר הכל , בתנאי שלא מעוותים את הפשט.

מה גם שלפי דבריך אין צורך בשפופרת של ביצה, באותה מדה אפשר לתת את הטל בדוד של עופרת...

שהגעתי לרב'ה עם טרוניות מדוע לא צלח הניסוי עם הביצה

אמר לי הרב'ה כי אני אמור לסתום את הביצה בדיוק והרמטית עם 'חומר ביצה' (קליפה)

כמובן שלא הצלחתי לאחות את כל הקליפות בדיוק רב מספיק וע"כ לשמחתי זה לא גרם לי לספיקות באמונה ח"ו.
(מה שכן זעזע אותי ,שספרתי רימון ואבוי לא היה בו 613 גרעינים)

לעימות שבין בר בי רב ויהוסף אודות המיתוסים, והקטע היפה מהרש"ר הירש, נזכרתי באניקדוטה שמספר עליה יעקב קלצקין, בספרו כתבים בפרק 'שיחותי עם איינשטיין'. ביום מן הימים השתתפו שניהם בברלין בהרצאה של פרופ' שהיה כנ' אנתרופולוג, ששב מביקור בקהילות היהודים בפולין. נושא ההרצאה היה 'מיתוס הקלף', אותו פרופ' נכבד, מצא תופעה מרתקת אצל היהודים בפולין (דווקא), שהם משתמשים הרבה בקלף לצרכים שונים עד כדי התפתחות מיתוס שלם של קלף, שהם ממש סוגדים לו ואף מנשקים אותו. למשל, על פתחי בתיהם הם שמים בקופסה קטנה חתיכת קלף; על ראשם הם מניחים בשעת התפילה בבוקר, קופסאות שחורות ובתוכם פיסות קלף; בבתי הכנסיות ובשטיבלאך, הם מחזיקים יריעות גדולות של קלף בארונות מיוחדים, ומוציאים אותם מפעם לפעם, מובילים אותם בין הקהל שנושק להם, ומניחים אותם על שולחן מיוחד וקוראים בהם; גם בבית הדין מצא שבשעת ביצוע גירושין משתמשים ג"כ בפיסת קלף. וכך הלך והרבה דברים, מסודרים יפה. כשגמר הפרופ' את הרצאתו, ביקש קלצקין את רשות הדבור, והחל לתאר רשמים של מבקר ואורח הוטונטונטי שבא לבקר בברלין, וחוזר לשבטו ומרצה שם על מימצאיו. ההרצאה היא על מיתוס הלובן. הוא ראה בעיר זו חנות מיוחדת, מלאה בצנצנות ובקבוקונים לבנים, ועומד לו שם אדם לבוש לבנים, ולפניו יושב על כסא לבן אדם מעוטף בלבן, והעומד נוטל משחה לבנה ומורח אותה על פני היושב, ובשעת משעה ממלמל לחשים ואמירות. כמה מסקנות אתנוגרפיות אפשר להסיק ממיתוס זה. קלצקין מספר שם כיצר איינשטיין משך בשרוולו ואמר לו חדל חדל, המרצה עלול לחטוף התקפת לב.