הצדק עם שחרית.
בין השאר מן הסיבה הפשוטה שדבריה הובנו לי...
חשבתי שיסקלו אותי על הבאת דבר הכפירה הנ"ל מפיו של ליבוביץ. אני יודע שהרבה אורתודוקסים בעולם התרתחו עליו בשל כך, כולל פרופסורים דתיים ואנשי רוח.
לייבוביץ הוא גם גדול הכופרים וגם גדול המאמינים, תלוי איך מסתכלים על זה. בכלל, יתכן ובקצה המעגל מתחברים הדברים לכלל דבר אחד, וההגדרות הפשטניות הנ"ל אינם חלים על מי שניצב בגבהי הפירמידה המחשבתית האנושית.
לגופו של ענין:
שבתי צבי והלובביצ'ר, לא הייתי מכנה אותם 'משיחי שקר', כל אשמתם היא בכך שהם העזו לבוא...
לכל משיח, גם זה ה'אמיתי', יקומו מתנגדים. (הפרשנות המסורתית, בפרט הקבלית והחסידית, יודעת זאת ואף מסבירה זאת בוואריאציות שונות: 'היה ראוי פלוני להיות משיח, היה ניצוץ וכו', אלא שהדור לא זכה', כלומר, כיס ההתנגדות גופו פגם בשלמות המשיחית)
תמיד יהיו אנשים שלא ירצו שיקלקלו להם את המשיח שלהם. אנשים אלה מעדיפים משיח 'שיבוא'.
התהליך הפסיכולוגי ברור: חלום כל כך גדול, אסור לתת לו להתגשם, זה יהרוג אותו.
להזכירכם: עד כאן דברי ליבוביץ.
אני באופן אישי, מתרפק לא פעם על המשיח הישן והטוב...
תוקן על ידי - אקדמאי - 6/20/2002 10:18:18 AM
נשלח ב-19/6/2002 00:08
אני עדיין חושב שציפיה אינה מובילה להתקדמות.
לי זה נראה תמיד, כמו דריכה במקום, מן התבוססות בתוך עיסה חמה ונעימה, כזאת שלא רוצים לצאת ממנה. וזה אולי מתחבר לדבריו של אקדמאי.
למעונינים, השתכלות מעשית הינה בחינת כל מעשה בשכל ישר, והנאמנות הבלתי מתפשרת לפעול על פי ידיעה זו. בנוסף מתחייבת מסירות נפש עצומה להתעדכנות בידע ובמעשים, בכל פעם שמתבקשת זו מעצם התקדמותנו ברחבי המציאות.
נשלח ב-23/6/2002 14:35
איני זוכר על מי סיפרו את זה, אבל זה קרה כנראה במאה ה-19. היתה אוירה, כמו היום, של "עקבתא דמשיחא". בני אדם התחילו לחשוב שהמשיח בפתח, ועד מהרה הם לא יצטרכו להמשיך במסלול חייהם הרגיל והקשה.
אז קם אדמו"ר, ששכחתי את שמו, ואמר לחסידים שלו שהוא נשבע שבשנה זו לא יבוא משיח.
והרוחות נרגעו.
בתקופתנו, עם כל הצרות, עם קצב החיים המטורף וקצב הבעיות שעולה על כולנה, קל מאד להימשך לתקווה למשיח שיבוא, לנס שישנה את כל המציאות.
להזכירכם, מיליוני יהודים נשרפו בגטאות, ומשיח לא בא. יהודי צריך לחיות עם אמונה תמידית שהמשיח יכול לבוא בכל רגע, אך גם לזכור שאם המשיח לא יבוא עליו להמשיך להיות יהודי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/6/2002 14:49
גם אני קראתי סיפור על ר' יעקב קמינצקי ז"ל שפעם השפיעו על יהודי לסגור חנותו בשבת והבטיחו לו שבשכר זה יגיע המשיח בזמו נקוב. שלח הרב אליו להודיע לו שהמשיח לא יבוא בשכר סגירת חנותו! הוא היה מוכן לקחת סיכון שימשיך לחלל שבת ולא רצה לבסס את דתיותו של האיש על הבטחת שווא. אבל זה אולי מפני שחשש מהחילול השם שיצא מאי קיום ההבטחה וזה היה אצלו יותר חשוב משמירת שבת!?
נשלח ב-26/6/2002 20:04
מיימוני,
נדמה לי שהאדמו"ר היה ר' אלעזר מקוז'ניץ.*
בוקר,
"בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו וכו' צפית לישועה?"
נראה כי הציפיה לישועה היא אבן יסוד בהשתכלות המעשית [כלשונך]. לו היה ברור לאדם שבמבט כלל עולמי אין התקדמות לאחדות הרמונית, הייתה נפחתת מאד החשיבות של מעשים ישרים-הרמוניים-מוסריים, בצדק או שלא בצדק.
תיאור ה"ישועה" בדמיון האדם הבוחר, מדרבו ואולי במקרים גבוליים אף מצדיק את בחירת הנכון!
ידועים מקרים שאנשים הקפידו פחות על חיי זולתם בחושבם שהרי בין כך אלו החיים אינם נצחיים וכדומה.
*****
* קיבלתי בתיבה האישית מאת jid_613 "הסיפור עם האדמור, הנה אני שמעתי את זה..., על ר' אליעזר מדז'קוב, וזה קרה בשנת כת"ר". תודה לו. [זכרתי שזה היה בשנת כת"ר שראוה כרמז לכתר המשיח ומן הסתם התבלבלתי בשם הדומה ושוב חטאתי בחטא הציטוט ]
ווטו1
תוקן על ידי - עצכח - 16/06/2005 16:22:39
נשלח ב-30/6/2002 09:48
שלום לכולכם,
נראה לי שאין כאן חילוקי דעות עקרוניים.
המשיח 'הטוב והישן' הוא זה ש'תמיד יבוא' שעליו שואלים 'צפית לישועה?' ויותר מזה, הרי זה לא משנה. אם הוא יפתיע אותנו עם סוסיתא, נו אז מה? כשיבוא נפתח אשכול חדש.
בינתיים המשמעות היא, לצפות לישועה או במילים אחרות להציב את האידיאל כנקודת ייחול. לא נקודת ייחול להיתלות בה כמו שחושש בוקר, אלא לבל נתייאש מלתרום לחיים טובים יותר בסביבתנו כאשר מזדמנת ההזדמנות.
נשלח ב-1/7/2002 16:59
מתוך מכתבי החפץ חיים, מאמר עצה ותושיה (התפרסם ב"יתד נאמן" היום)
"הנה אנו רואים, שכל הסימנים והייעודים שנאמרו בחז"ל לפני ביאת משיח צדקנו, כמעט שנתקיימו כולם, ואין לנו יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכלל ישראל סובל הרבה צרות ומצוקות. ובלי ספק שימינו אלוה הם עיקבתא דמשיחא.."
האמנם התקיימו הסימנים של חז"ל בדורו של החפץ חיים?
אם כן, מדוע משיח לא בא?
ומדוע לא חשש רבנו הח"ח לדברי הרמב"ם הבאים:
(46) רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק יב (התקליטור של די.בי.אס)
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו:
התשובה שלי: הח"ח רצה לעודד את בני דורו, והאמונה במשיח היתה אמצעי חשוב.
ברור שהוא עצמו האמין שהמשיח עשוי לבוא בכל רגע, כפי שכולנו מאמינים. אבל יתכן גם שהח"ח האמין שדורו באמת ראוי לכך, כפי שהסביר בעצמו במקומות אחרים בכתביו, על כך שדורות קודמים כבר תיקנו מה שהיה צריך לתקן, ודורו המועט בעיניו ראוי לביאת המשיח. אפשר שלא כתב כן רק לצורך האומה, אלא גם ביטא את תקוותו ומחשבתו האישית.
מאז האמונה במשיח העומד להגיע בדורנו שהוא דור עיקבתא דמשיחא הפכה לחלק מהדרשנות...
האם לא מוטב היה לחזור לגישת הרמב"ם למשיח?
תשובתי: כן, אבל יש דברים, כמו תיבת פנדורה, שאותם ניתן לפתוח וקשה מאוד, או בלתי אפשרי, לסגור בשנית.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/7/2002 09:08
בוקר,
בוגי הביא זה עתה מאמר מפרופ' רוזנברג בנושאי הפרשה על פרשת דברים בעניין תשעה באב.
עיקר תוכנו של המאמר בסופו ושם נאמרה אמרה המסבירה את הטיעונים שהיו עמך על תועלת התקווה לגאולה.
כך נאמר שם בערך: "באבלו של הממאן להתנחם במקסמי שוא, נעוצה האפשרות להיגאל". זהו רעיון האומר שהתייחסויות למאורעות אידיאליים או אנטי-אידיאליים, משפיעות על התכוונות הנפש לאידיאל!
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/12/2002 9:09:58 AM
נשלח ב-13/7/2002 23:14
ציטוט נפלא.
יש לשים לב, כמובן, כי צריך לדעת למי פונים ומה אומרים. לבני פורומנו, ולמי שנסחפו יותר מדי, משפט כזה הוא מקלחת בריאה של צוננים. יש גם טיפוסים אחרים. צריך לזכור שהיו תקופות שבהן האמונה במשיח החזיקה דורות מפני ייאוש. והיא ממלאת את התפקיד הזה עד היום.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-18/7/2002 19:44
מאז נפתח אשכול זה,עסוקה הייתי בלחפש את מה שאביא לפניכם:
דברי הרב ש"ך לכל בית ישראל
ראויים דבריו אלה להאמר במציאות הנוראה בה חיים אנו כיום, מציאות הנחשבת אצל נביאי השקר של ימינו, מה שהם נוהגים לקרוא ' אתחלתה דגאולה'.
את דבריו שפורסמו בעיתונים, ברדיו ובטלויזיה, השמיע הרב בפומבי(בשנת תשמ"ב) מתוך התיחסות לדברי כמה מעמיתיו בנושא הגאולה והתשובה המתרחשות בדורנו זה, ועליו אמר הרבי:
' זהו דור בו רבבות ומאות אלפי ילדי ישראל, אינם יודעים לא שמעו, ויתכן גם שלא הוציאו מפיהם ולא אמרו מימיהם "שמע ישראל" (דברים, ו/ד)
איקה
תוקן על ידי - איקה - 7/18/2002 7:45:57 PM
נשלח ב-19/7/2002 10:28
יש מנהג [ידוע גם על רי"ח זוננפלד ז"ל] להשליך את הקינות לגניזה במוצאי ט' באב, כדי להתחנך לצפייה למשיח.
שמעתי על יהודי שהייתה קשה לו טירחת הקנייה מחדש בכל שנה, מה עשה? קנה בבת אחת עשר קינות וכל שנה גונז את זו שהשתמש בה.
מזכיר את המבזה את רעייתו על שלא הביאה את מפת החלות בשבת, האמורות לחפות על "בזיון" הלחם מהחשיבות הניתנת ליין.
נשלח ב-2/10/2002 09:54
אמרו נא לי ידידים!
האם מי שאינו מאמין במשיח הוא פחות מוסרי?
הוא שומר פחות טוב על התורה?
ובאמת מה זה משנה?
לכן שאלת השאלות
מדוע האמונה במשיח היא עיקר משלושה עשר העיקרים ליהודי השלם?
למה??
[אגב, גם בכלל הדת יש הסוברים שכבר בא או לא היה ולא נברא]
נשלח ב-5/11/2002 14:20
מתענין,
מי "בכלל הדת" סובר שלא היה ולא נברא???
לעצם העניין הערתי למיימוני לאחרונה באשכול "עיקרי אמונה" שמניין מה שחידשו הראשונים ושהתמסד מאד לאחרונה שהשייכות לעם ישראל לעניין נידוי, יין נסך וכו' תלוי בהשקפה ולא במעשה?
אעתיק מה שכתבתי שם:
"הרי חז"ל קבעו קריטריון להבדיל בין בן ישראל הנכלל בהכלל לבין המוצא ממנו, שהוא מעשי. אנו מוצאים מומר לעבודה זרה, לשבת ומחלוקת במומר לדבר אחד.
מניין הלגיטימציה ליצירת קריטריונים של דעות? [זאת מלבד השאלה שלך "וכי ניתן לכפות על המחשבה?" בשלמא על המעורפל ומסופק ניתן לכפות נקיטת דרך לראותו כצד אחד של הספק, אבל הברור הרי לא ניתן לשנותו!]"
נשלח ב-5/11/2002 14:54
וטו
נראה שהתפתחות האנושות מחומר לרוח, עליה אתה ובוגי מצביעים באשכולות השונים, היא הנותנת ש'מיהו אפיקורס' עבר מתחום המעשי היבש לתחום ההגדרות האידיאולוגיות.
בעוד היהדות בעבר נמדדה רק במעשים כמו ע"ז ושבת, מזמן הראשונים שהתחילו לעמוד על העקרונות ולהתעסק בהם, ראו בהצהרות האידיאולוגיות 'עיקרי אמונה' וכדברי חתם סופר שהבאת בהודעת הפתיחה.
כמובן שאי עידכון אידיאולוגית היהדות כנדרש מהמשך התפתחות האנושות כפי שאנו מתריעים כאן, גורמת קיפאון ואכזריות קנאית. תפילתנו לא-ל שגם זה יעבור.
נשלח ב-5/11/2002 15:03
לגופו של רעיון המשיחיות, הרשו לי להעתיק ממאמר של עמיתי הרב יואל.
הנה פתרון החכמה לנבואה ואני מצפה לתגובת אורבערפל בענין.
מהמאמר:
לרעיון המשיחי חשיבות עצומה אפוא בתאולוגיה הרפורמית, וזהו
אחד הרעיונות שמלווים אותה מראשיתה ועד ימינו ושמשפיעים על
פעילותה בארץ ובעולם ומדריכים אותה. רעיון משיחי זה, כמו
שהתגבש בתנועה הרפורמית, שונה מהרעיונות שקדמו לו בשני היבטים
עיקריים: ראשית, פסקה האמונה במשיח אישי, משיח בן דוד, ולכן
בטלו כל הבקשות והתפילות הכרוכות בכך, כמו הציפייה לכינון
מלכות דוד, להקמת בית המקדש ולחידוש עבודת הקורבנות. בראשית
ימי התנועה היתה אף התעלמות מן השאיפה החדשה לשיקום מדיני של
העם היהודי בארץ ישראל, ואף מן התקווה המשיחית המסורתית
והערטילאית לשיבת ציון. כך הפך הרעיון המשיחי הרפורמי מבדלני
לאוניברסלי.
שנית, נמחה הטבע הקטסטרופלי וההרסני של רעיון הגאולה. האמונה
היא בגאולת כלל האנושות, גאולה שאיננה לאומית-יהודית בלבד,
והתקופה המשיחית נתפסת כעולם טוב יותר, אך כאמור בלא משיח בשר
ודם. וכך, בקושרה את המשיחיות לרעיון הקידמה הנצחית, חידשה
הרפורמה את היסוד האוטופי שבתפיסה המשיחית של הנביאים הקלסיים
והרחיבה אותה. התקופה המשיחית איננה הוויה שפורצת אל תוך
ההיסטוריה ומביאה לקיצה בדמות המשיח שבא פתאום ואי אפשר
להתכונן לבואו או לעזור לו לבוא. הרפורמים מאמינים שהחובה
להביא את הגאולה מוטלת על האדם. הגאולה מסמלת את האפשרות של
האדם והעולם להשתלם ולהתקדם עד אין-סוף, והיא נבנית על הכנה
ועל התפתחות חיוביים ואינה קשורה לקטסטרופה.
]
