|
|
| נשלח ב-21/8/2002 08:29 |
 |
| |
הנה דוגמא טיפוסית שמצאתי בפורום שכן (ויכוחים על אמונה) לעמדה טיפוסית למכיר את הדת ומתנגד לה ללא שנאה וללא כפירה באלוקים.
לכזו עמדה, לא נראה שתועיל ההטפה של ה"מחזירים" הסטנדרטיים.
אני מביאה את הטקסט שלקחתי משם ומעניין אותי, איך ואם בכלל היו החברים כאן מתמודדים עם עמדה שכזו.
הטקסט:
אני מאמינה שאלוהים קיים והוא ברא את העולם ואת בני האדם!!!
אבל אני לא מאמינה, שים סוף נבקע לשנים היו 12 שבילים והמים הפכו לקירות ועל הקירות צמחו מאכלים (מדרש), אני לא מאמינה שיונה הנביא גר בבטן של דג ואחרי זה יצא, אני לא מאמינה שכשמצרי ויהודי שתו מאותה כוס אז היהודי שתה מים והמצרי שתה דם, אני לא מאמינה שהרצפה אכלה את קורח, אני לא מאמינה שלבלעם היתה חמור מדברת שראתה מלאכים, אני לא מאמינה שלאהרן הכהן היה טבלה עם יהלומים שקראו לה חושן והוא היה שואל את אלוהים ומה שאלוהים היה רוצה לענות לו אז היהלומים היו נדלקים ומודיעים את התשובה, אני לא מאמינה שאלוהים אמר ליהודים שכשהם באים לכבוש את ארץ ישראל שירצחו אנשים נשים וטף בהמות וחיות של האויב שהוא בעצמו ברא שהרי הוא בורא את כל בני האדם, אני לא מאמינה בטקס של להעביר עבירות לתרנגולת ולהרוג אותה או לזרוק עבירות למים, אני גם לא מתפללת שיבנה בית המקדש כדי שאם מישהו יעשה עבירה הוא יביא בעל חיים (שאלוהים ברא) שלא חטא שם יהרגו את בעל החיים וההרג הזה ירגיע את אלוהים והוא יסלח על העבירה ובסיום יקטירו לאל קטורת - אני יודעת שיש 3 מיליארד נוצרים מיליארד מוסלמים מיליארד וחצי בודהיסטים ועובדי אלילים במזרח אה ו... 15 מיליון יהודים אבל רק היהודים צודקים כל השאר טועים תאמינו במה שאתם רוצים אני מאמינה באלוהים אני גם מתפללת בדרך שלי זה כיף להתפלל ולבקש מאלוהים אבל לא נראה לי שזה כ"כ כיף להתפלל כמו מנטרה טקסט קבוע כל החיים שלוש פעמים ביום בלי לחשוב על אף מילה - אז תזכור יש המונים שמאמינים באל ולא מאמינים בדת!!! דרך אגב מה קורה עם המשיח??? זו שאלה רטורית אני לא צריכה תשובה, ולגבי זה שאומר שהטלויזיה היא דבר מטופש אז ככה אני לא חושבת שלראות אדמו"ר בטיש עושה פרצופים ותנועות במשך שעות זה יותר מעניין ומלבד זאת זה גם יעיל כי במקום ללכת לביהכ"ס לרכל או לרדת לחצר לרכל רואים טלויזיה בבית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2002 01:52 |
|
| |
יענטע,
הבסיס לפילוסופיה של כותבת הטקסט, הוא שיותר סביר להניח שאנשים ממציאים ניסים, מאשר קורה ניסים. בפרט שכפי שדובר רבות בפורום, ישנה גם הצדקה להמצאה, דהיינו יצירת "שקרים קדושים".
מה שיש להבהיר לכותבת הנכבדה הוא, ש-
א. ברגע שמפנימים את המסר שבסיפור הנס, אין עוד צורך להתעסק בו אם הוא סיפור או אגדה, ו-
ב. יש לבחון את ערך היהדות בכללותה אם היא אמורה לקדם את הסקפטית כותבת הטקסט. אם כן, אז ראוי מוסרית שתתעסק בלימודי יהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2002 20:30 |
|
| |
לדעתי צריך לעשות עוד כמה וכמה פיילוטים כאלה כאן בפורום, כדי לסער את מוחותינו לפני שפונים החוצה.
אני חושב שפורומי באינטרנט הינם מקום מצוין משום שהיוצאים בשאלה מרבים לשוטט באינטרנט וכאן גם אין "צנזורה" חרדית ואפשר להישיר מבט.
כאן הם גם לא יחששו להחשף, וגם אחרים ששותקים יכולים לקרוא. ואיננו יודעים עד היכן הדברים מגיעים.
אני בעד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2002 14:27 |
|
| |
ושוב ציטוט מפורום ויכוחים באמונה ודת, שם כתב ידיד_רזניק ליוצא בשאלה, על יהדות בריאה יותר.
ברשותו ובאדיבותו, אני מעתיקה מדבריו שם:
"
קיימת גם יהדות אחרת, והכוונה איננה לרפורמים או לקונסרבטיבים שהיהדות שלהם היא צביעות וצחוק, קיימת יהדות חרדית אחרת פתוחה, רגועה ומשוחררת קלה ונעימה, והיא איננה נמצאת בסימטאותיה של מאה שערים ובאווירה המחניקה של בני ברק שם הכל פוליטיקה ועסקנות זולה, המתחילה בגדולי הרבנים עד אברכי כולל חמוצי פנים שרצים כל בוקר עם הסנדוויץ והתפוח טרוטי עיניים כדי לשקוע בעוד יום שכולו תורה בלי דרך ארץ. כתבת גם על רוממותה וקדושתה של השבת, האם אכן מעולם לא הרגשת לפעמים הרגשת טובה מסויימת באיזה שבת נחמדה עם ארוחה טובה, ויום רגוע, או תפילת התעלות אפילו קצרה בכותל המערבי שאתה מרגיש שאתה יכול לבכות למישהו. הנקודה שלי היא שניתן להמשיך לחיות חיי דת ואמונה, ויחד עם זאת להרגיש טוב עם עצמך, ואפילו גם להנות מדברים טובים בעולם השני, ולא תמיד חייב להיות ניגוד בין השניים. הסיבה שאינך מסוגל לעשות כך היא בגלל הצורה והמקום שגידלו אותך, בתוך עדר של עוד אלפי חרדים, שכולם אמורים להגיע לאותו מקום של חיי תורה ותפילה מהבוקר עד הלילה בלי לחשוב יותר מידי על שום דבר אחר.
הייתי בקהילה קטנה של חב"ד במקום כלשהו בארצות הברית, הקהילה התחילה משליח של הרבי שהגיע למקום לפני כעשרים שנה, ולא מצא במקום חרדי אחד לרפואה. כיום הקהילה מונה כעשרים איש בעלי תשובה, שהתקרבו לא מתוך כפיה ולא מתוך איומים, אלא בגלל שהם חשבו שהם יכולים לחיות כך חיים יותר מלאי תוכן בתור יהודים, מאשר בחיים החילוניים ותכף אכתוב על כך. תאמין לי שהם חיים בכיף ועושים כל מה שבא להם, יש שם מניינים רק בשבת, בבוקר כל אחד בא מתי שהוא רוצה לבית הכנסת, מניח תפילין מתפלל ויוצא לעבודה, לפעמים הרב נותן כמה שיעורים קלילים בהלכה, אם יש לך שאלה ותהיה הכי "חמורה" ביהדות תבוא לרב תשאל תקשה תנסה להבין בכיף בפתיחות, האווירה מאוד נעימה, יש לפעמים סעודות שבת בצוותא, באים גם חילונים גמורים שאין להם שום קשר ליהדות, לאכול ארוחת שבת נחמדה, עם שירים וסיפורים ופטפוטים, וגם דבר תורה קטן שנמסר בצורה יפה ומעניינת, בלי קושי ובלי הגבלה ובלי התחייבויות, ואם לא תופיע יום אחד, אף אחד לא יתחיל לצעוק, ולחשוב שאתה פושע, אולי יתעניינו קצת. לא! לא מדובר באנשים תמימים וטמבלים, לפעמים זה גם אנשי הייטק בכירים, אבל טוב להם להיות בקהילה יהודית נחמדה. שאין לך התחייבויות מסובכות, וריצה כל היום מסביב עצמך. ואין להם שאיפות להיות גדולי הדור וראשי ישיבות. יש לי דוד חילוני שונא דת שתורם באופן קבוע לבית הכנסת הזה בגלל שתמיד שהוא מגיע מקבלים אותו בסבר פנים יפות, איך שהוא וכיצד שהוא. כפי שכתוב בפרקי אבות. "אמור מעט ועשה הרבה והוה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
זה רק דוגמא קטנה ליהדות האחרת שציינתי יהדות נוחה, שמקבלת אותך יפה ובנחת. ועם זאת יהדות! עם תפילה ותורה והלכה וחיים חרדים על כל המשתמע מזה.
גם בישראל ניתן לחיות כך, יש גם רבנים ולפעמים מגדולי הרבנים, שהם אחרים ושונים, הם נוחים לבריות. לא מתלהמים, לא בעלי מחלוקות, וגם בין רבני העדה החרדית אני מכיר כאלו. אבל שוב לא תמצא את זה בסלט המרכזי במקומות ובציבורים רחבים כמו שגדלת, פעם פורסם באחד העיתונים החרדים על חיידר נדמה לי בשיטת זילברמן, ששמה הילדים לא אוהבים חופש, כי כיף להם לבוא לחיידר, הרב'ס טובים ונחמדים, ומתייחסים לכל ילד באופן אישי כדי ששום ילד לא ירגיש רע, ויצבור מרירויות בליבו, אינני זוכר באיזה עיר זה נמצא, אבל לצערנו התופעה הזאת לא נפוצה, ואינני יודע מתי תהיה נפוצה בציבור החרדי, מה שאני כן יודע שמספרים שהיום היחס בחדרים שונה מאוד בעונשים ובמכות ממה שהיה מקובל לפני כעשר וחמש עשרה שנה, שאז כל רבה עשה בילדים ככל העולה על רוחו.
רק התייחסות לפן השני החילוני שאליו עברת ובו בחרת להמשיך את חייך, באופן כללי לדעתי המצב החינוכי היום גרוע מאוד בציבור החילוני. אין ספק שישנם הרבה חילונים טובים וישרים, אולם הנוער הגדל, ובתי הספר מצמיחים הרבה פירות באושים, הכוללים סמים, דקירות, מריבות עם מכות רצח, הכאת הורים, ובגילים מאוחרים יותר מסיבות פרועות, ויכוחים שנגמרים בפציעות וברצח. שאודותם ניתן לקרוא כל יום בעיתונים הכלליים, איך תדע כיצד יגדלו ילדיך, ועם איזה חברה הם יסתובבו, וכמה הם יסבלו בחברה שהופכת מיום ליום יותר כוחנית ואלימה, למרות הטענות במקרים כאלה שגם אצל החרדים יש כל מיני תופעות כאלו, בינינו הרי אתה גדלת בחברה החרדית, ואתה יודע כמה שהתופעה הזאת כמעט לא קיימת, כמעט אין סיכוי שנהג חרדי יוציא סכין וידקור אותך על ויכוח בפקק. או שילד יכה מכות נמרצות את הוריו, ואני מאמין שאתה רוצה להיות הורה לילדים, ועל אף החינוך הבוודאי טוב שתיתן להם, מה הם יקבלו מחוץ לבית? שוב אני מדגיש, אני מכיר היטב את החברה החילונית, וישנם המוני חילונים וביניהם קרובים שלי שלעולם לא יעשו את המצויין למעלה. ובכל זאת... דיברתי עם הרבה חילונים, והם מודים שבאופן כללי על אף כל המגרעות בציבור החרדי, הרי שהציבור החרדי הוא הרבה יותר מתון מבחינה התנהגותית. יש לי חברים בצבא שסיפרו לי מעשי זוועה שעושים בצבא, כמו סיפור על אחד שעלה בדרגה, ו"לכבודו" הפשיטו אותו בעטו בו ומרחו עליו צואה וביצים רקובות. ואלו מעשים שבכל יום, האם בישיבות עם כל טענותיך, נמצא שבחורים יעשו לחבר מעשה משפיל ומבזה שכזה. וככל הידוע לי המשמעת והאכיפה בצבא היא הרבה יותר מהקיים בישיבות.
הנושא הוא אכן ארוך יותר, אבל היריעה והזמן קצר לכן לסיכום, אני חושב ששייך להמשיך לחיות כדתי, וגם להנות מהעולם הגדול, בפרט בתקופה שלנו, להבדיל מתקופות קדם, שהיום כל איש הישר בעיניו יעשה והחיים בין חילונים לדתיים - מחוץ למעגלי הפוליטיקה המכלה כל חלקה טובה - הם פחות או יותר רגועים להבדיל מתקופות המשכילים ותקופות אחרות, שה"חילונים" של אז היו מנותקים לגמרי משומרי המצוות. עכשיו שעברת לעולם החילוני אתה אכן במצב שאתה יכול להחליט כל מה שאתה רוצה, ותחשוב על האופציות שהעליתי, לפחות בתור נקודה למחשבה, ישנם רבנים ואנשים בציבור החרדי שניתן לדבר איתם ולשאול אותם, ולומר להם הכל והם לא יגנו אותך, ולא יסתכלו עליך במבט עקום, וכפי שאמרתי יש מקומות וישובים ברחבי ארץ ישראל שאפשר לחיות שם אחרת מהצורה שגדלת. כמו שכתוב ילבש שחורים וילך למקום אחר ויעשה מה שליבו חפץ, וגם לחיות בחיי משפחה נוחים בלי לחץ מהסביבה, ניתן לחיות חיי יהדות כיפיים במקומות אחרים, לתפוס גם את השור החילוני וגם את השה הדתי ולאכול אותם ביחד, כי הרי בכל אופן יש בדת גם דברים יפים.
תעשה חיים ותרגיש טוב עם עצמך ותהיה טוב עם אחרים זה הכי חשוב, בהצלחה.
...וכמה שתכלא בן אדם הוא רק ירצה לפרוץ יותר החוצה, אין ספק שאכן יש הרבה כאלו שלא צריך להכניס להם שאלות לראש וגם האינטרנט צריכים להיות מחוץ להשג ידם כדי שלא יתחילו להכניס רעיונות חדשים למוח, וזה מתבטא בחלק גדול מהציבור, אולם לאלה שבינינו שכן מעניינים אותם דברים שמאחורי הגבולות המצומצמים משהו של היהדות החרדית, צריך לנקוט בשילוב של תורה עם דרך ארץ כדי לדעת שיש גם את האפשרות להשאר חרדי גמור ושומר מצוות, וגם להרגיש טוב בחיים האלו, הכל כמובן במינון הנכון ובגבולות הנכונים.
ואין פה משום שום המלצה להתחיל לעודד צעירים לחפש מחוזות חדשים, אלא להיות יותר פתוח לאלה שכן רוצים, בשיטה של "ימין מקרבת", ובפרט בגיל שהאדם מתחיל להיות עצמאי בחיים, ומתחיל להחליט לעצמו לבד, כדי שלא יהיה מצב, שהאדים מנסים להשתחרר החוצה, ובמקום לשחרר אותם מעט, שומרים אותם בפנים, עד שהם מתפוצצים בפרצוף ברעש גדול ומיותר. ושוב, הכל בגבולות המתאימים.
דרך אגב הרבה מחז"ל היו אנשי תורה ועבודה כמו הידועים רב יוחנן הסנדלר רבי יצחק נפחא, רב הונא שהיה מתעסק ביינות, רבי אבהו ורבי טרפון ועוד רבים, לא כולם בדרגה של רשב"י שאין בעולמם אלא תורה בלבד, וידוע על התנא רבי אלעזר ברבי שמעון, שנולדתי ביום השנה שלו, שבצעירותו ירד מעט מהדרך לפי המסופר, עד שהוחזר בדרכי נועם. והיה לאחד ממאורי העולם."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 23:17 |
|
| |
לאחר הפוגה של כמעט חצי שנה, אני שבה וקוראת לפעולה למען היוצאים לשאלה!
זאת לאור כמה פניות באישי מכמה חברי הפורום הזה, שהעלו שתי נקודות חשובות בנושא:
1. למרות שחלק גדול מהיוצאים הם פשוט, כהגדרת בוגי, בגיל ה'בא לי' ואינם מחפשים כיוון חיובי-מוסרי בחיים, בכל זאת יש מהם, מבוגרים פחות ומבוגרים יותר, שהיו רוצים חברה בונה ומקדמת אבל לא חונקת.
2. לפי עדויות, מתברר שהיוצאים הבאים מחינוך תורני אינטנסיבי שמטרתו התקדמות תכליתית, אינם יכולים להתנער מהאינטנסיביות הזאת. הם לא מוצאים נחת מהעיסוקים החילוניים כאשר הם מרגישים שאין בהם תוכן חיובי. משום כך הם מתעקשים למצוא שם איזו חיוביות. לשם כך הם מרבים בשאלות ודרישות ולכן הם נתפסים שם כנודניקים.
מסיבות אלו, אני שבה וקוראת ליצור עבורם מסגרת המאפשרת התקדמות לימודית אך לא חונקת ומוכתבת מדי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2003 13:37 |
|
| |
ושוב!
בוגי (לא זוכרת באיזה אשכול) חזר מסיור בפורומים של היוצאים והגיע למסקנה שרובם הם בשלב של 'בא-לי'. ורק בשלב-גיל של 'נו אז מה-יש' לגבי חיי הפקר, הם יתעוררו ואם לא מדי מאוחר יבקשו לשוב לחיים ממושמעים.
כללית, נראה שבוגי צודק, אבל זו לא סיבה להזניח את המעטים שאינם סתם 'באליניקים'!
תוקן על ידי - יענטע - 19/05/2004 11:14:46
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2003 11:08 |
|
| |
אין להזניח את אף אחד מהם!
הצורה שמתייחסים אליהם במשפחותיהם היא זוועתית ורק מרחיקה אותם.
צריכים ללמוד איך לתקשר אתם. כנראה שהרבה מלתחילה עוזבים בגלל חוסר החום הנגרם גם מקשיחות קנאית-דתית שחושבים אותה למצוה!
דווקא בפורום של היוצאים ראיתי עכשיו סיפור מזעזע.
אני מביא אותו באשכול על אלה שמקדימים את הרובד החברתי לאישי
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=326788
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2003 00:45 |
|
| |
הגבתי שם על הסיפור המזעזע.
אבל ישנם בהחלט רבים עם גישה מתונה יותר.
הגיע לידי מכתב שנשלח לאחד שנטה להזניח משמירת המצוות מפני תפנית אידיאולוגית.
ל... היקר
לו יכולתי לכתוב לך במילים את רגשותיי העולות על גדותם, הייתי ממלא דפים על גבי דפים ועדיין לא הייתי יכול להעביר לך טיפה מן הים.
אל תכעס עלי שאני מעיז להכנס לחייך הפרטיים -אני ממש לא רוצה להכנס ולדעת כלום- למה ועל מה הגעת למסקנות שהגעת. אני רק רוצה לרשום קצת סטטיסטיקה מפחידה מ"העולם" הגדול: סמים-אלימות, גירושין-בגידות.
גם אני לא גדלתי בחממה יהודית. ראיתי את הנוער מתחבקים ברחובות, סגנון חסר תוכן וערכיות. לאמי כאשר היתה בבי"ח אחר לידה, אמרו לה שכנותיה במחלקה "טוב לך שאת יודעת איפה בעלך, אנחנו לא יודעות".
אתה כנראה תרצה להפסיק לקרוא כי אינך מעונין בנזיפה משגיחית. אין לי מטרה של נזיפה בכלל, אני חושב שמי שגדל במקום טוב אך הרגיש חנוק, רק מדמיין שאם יפרוק עול תבוא עליו המנוחה.
היהודים הם עם יחודי שבמשך כ"כ הרבה שנים נאבקו על חייהם ונרדפו אך ורק משום שהם שונים ולא רצו להשתלב.
אני חש שאלה שגדלו בבתים שמאד החמירו בדקדוקי הלכה ולא התנהגו ברמת מוסריות גבוהה, שודר להם מסר של שקר ודו-פרצופיות. החומרות לא ישפרו את האדם המחפש להיות "פרום" יותר מהסטנדרט. זה רק יאפשר לו להשתמש במידותיו הרעות לחוש מורם מעם. דקדוק הלכה אמור לבוא לאחר שאדם עובד על הלכה ומרגיש שמסוגל ליותר וחפץ בכך.
ה'בין אדם לחבירו' הוא יסוד להתעלות רוחנית ולצערנו הרב, בהרבה בתים 'מחמירים' זה בכלל לא תופס מקום. לכן מובנת הסתייגותכם.
בעצם אני רוצה לומר שהיהדות שאתה הכרת, אינה קנה מידה למה שהיהדות אמורה להביע.
אם מרגיז אותך חומרות - אל תעשה! אבל אל תזרוק משהו שהפסדו כה עצום!
בשום חברה בעולם אין רצון למוסריות במסגרת כה נרחבת. ישנם בודדים, אבל ללא מוסכמה חברתית מחייבת. ב"חוץ" קשה מאד למצוא כאלה שבכל תחום בחיים הם ולפחות מנסים להיות "עובדי ד'" גם אם זה קשה!
גם אם אתה חושב שתוכל להישאר מוסרי, ההדרדרות היא מהירה ביותר ולא מורגשת. בהתחלה המצפון עדיין קורא - אך נעשה כטבע מאד מהר.
ואין לאן להגיע!!! אין שום מוצא ושום פתח. אלא מה? להיות מנודה חברתית ומשפחתית?
אתה עדיין צעיר ואולי לא מעריך מספיק "גדר ביטחון" של משפחה.
העולם הוא מקום קשה ולא מקסים. יחיד מול כולם, זה עצוב ביותר. בני דודים, אחיינים וכו' הם עושר ללא תחלופה. לא מעריכים עד שלא מפסידים אותם. חבל להתעורר אחר כמה שנים ולשאול - "בעצם למה עשינו את זה? האם נהיינו יותר מאושרים? והרי יכולנו לעשות אותו הדבר בצורה פחות מרגיזה ומעציבה! האם שינויים שחוללנו עשו מהפך כ"כ חיובי? האם לילדנו יש עתיד יותר יפה בגלל זה?"
נדמה לי כי עוד הרבה דמעות יזלגו מעיניך כשתראה לאן הדברים מובילים, אין ברצוני לפרט...
אני מאחל לך שייפקחו עיניך ותראה יותר רחוק מאשר "קצה האף"!
דברים חדשים, פילוסופיות חדשות, הכל מוליך לאוטופיה דמיונית.
"סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם"
חבל שלא ננצל את הנכס שקבלנו בחינם,
בחרדה ובתקווה ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 11:05 |
|
| |
תוך כדי סיור מצאתי מאמר נאה מפי כהן_גדול באחד הפורומים בלי להסכים עם ההכללות והמסקנות (ובלי להבין איך המאמר שייך לשם) אבל בהחלט ראוי להיות מוצג כאן לדיון על הדרך הממוצעת הנכונה:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=857119
וכך היה כהן_גדול אומר בצאתו לגלוש מחוץ לקודש הקדשים (עצור כאן חושבים כמובן  ):
מעת לעת מגיחים מחוריהם "משוררים וסופרים" למיניהם המגדירים עצמם כחוזרים בשאלה של שנות ה-60, ומעלים על גבי הכתב זכרונות מילדותם העשוקה בין חומות הגטו של מאה שערים או בתי אונגרין.
בימים אלו אנו מתבשרים על הוצאת ספרו של "המשורר" אושר רייך "איש עם דלת". הספר כולל קובץ סיפורים האמורים לבטא, כביכול, את חויית הילד החרדי המצוי של שנות השישים.
ספריהם של החוזרים בשאלה היו צריכים לכלול, מטבע הדברים, את לבטיהם השונים ואת התמודדותם מול שאלות קיומיות. היה דווקא מעניין לעמוד על תפיסתת עולמם שהובילה אותם למרוד בערש מולדתם ולנטוש את מורשת אבותיהם. אלא שלאחר קריאת ספריהם האכזבה גדולה.
חוט שדרת הספר (כמו שאר הספרים מסוג זה) הינו המיניות האסורה המפעמת בלב כותב הספר. אושר רייך משתדל לתאר את כלל החרדים כמי שה"יצר הרע" מעסיק אותם לא פחות מאשר ה"חופשיים".
יפה נוהגים רייך וחבריו בכך שהם כותבים את ספריהם בגיל מבוגר, שכן נאמנים עלינו דברי חכמים ש"זקני עמי הארצות ככל שמזקינין דעתם מיטרפת עליהן", וככל שדעתם מטורפת יותר כך הם חושפים נכון יותר את מה שהוביל אותם לוותר על חיי נצח ולטבוע בחיי שעה.
רייך בן השישים ושש מסביר "לחופשיים יש פאבים, מסעדות, דיסקוטקים, קולנוע, תיאטרון. ואילו להם - מה יש? בריתות, בר מצוות, חתונות ולוויות. אלה הם מוקדי הבילוי שלהם".
סלח לי מר רייך. אינני יודע היכן גדלת. לא השמחות המשפחתיות הם מוקדי הבילוי שלנו. בית המדרש וספרי התלמוד הם המה מוקדי הבילוי שלנו. הם חיינו וכל עולמנו. עבורנו, טיול הרפתקני הוא טיול בשבילי סוגיית הגמרא, ניתוח אזמלי של "ברי ושמא באיסורין", הבנה לעומק של סברת "מיגוי במקום עדים" (המילים אומרות לך משהו?).
יאמר גלויות: לא שאלות קיומיות ולא לבטים של דת ואמונה הניאו את אדון רייך להתחלן, אלא העובדה כי אבר הרביה שלו היה נמרץ יותר מאשר אבר המחשבה היא שגרמה לו לבחור באורח החיים הנבזי אותו הוא חי.
"יצאתי מהחברה הדתית, לא מהדת. מי אומר שהדת שייכת להם יותר משהיא שייכת לנו? היחסים שלנו עם אלוקים יותר אינטימיים מאשר יחסים בין גבר לאשה". הצחקת אותי, רייך. היחסים שלך עם אלוקים כל כך אינטימיים עד שאלוקים עצמו אינו מודע להם...
רייך עצמו לא מחביא את העובדה כי הוא מתאים את השקפת עולמו ע"פ דחפיו היצריים. כאשר אשתו הראשונה נמאסה עליו הצהיר כי הוא מעדיף לחיות לבד. אבל כאשר התאהב בזוגתו הנוכחית חזר בו והסביר: "כנראה טוב לי לבד כשאני נשוי". פרצופו של כותב שירה ופרוזה.
כך זה אצל רייך ב"איש עם דלת", כך זה זה אצל יהושע בר יוסף ב"אפיקורוס בעל כורחו", כך זה אצל דובי אלבוים ב"זמן אלול", וכך זה אצל כל הוגי הרוח שחזרו בשאלה טרם מצאו את התשובה.
כמו מאליה עולה מולנו אמרתו החכמה של הגאון רבי חיים מבריסק. היה זה כאשר הגאון שאל פעם פורק עול אחד (חוזר בשאלה בלע"ז): מדוע זה התרחקת מהדת? השיב הלה: היה לי קושיות באמונה. אמר לו רבי חיים: "אלו תירוצים היו, ולא קושיות"...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 11:42 |
|
| |
קראתי אשכול זה לראשונה היום:
כל ההכללות המנויות בו על התופעה המכונה "חזרה בשאלה" מצביעות על כך שכל יחס לתופעה הזו נחשב לגיטימי, מסתבר, מלבד הענקת לגיטימציה איזושהי לתהליך, או נסיון להבין אותו.
הצביעו כאן לפני על כך שאין מדובר במסלול אחיד אותו עוברים אנשים, אלא שה"חזרה בשאלה" פנים רבות לה, סיבות רבות לה, צורות רבות לה, והיא גם עניין של גיאוגרפיה מגזרית (כלומר, יש מקום שהחלפת הכיפה לסרוגה, או שינוי כיסוי הראש של האשה, שווים להתפקרות מוחלטת במקומות אחרים).
אולם ישנן כמה תופעות המשותפות לרבים ממחפשי הדרך האלה.
ראשונה היא בדידותו הגדולה של החוזר בשאלה. גם בעידן האינטרנט עתיר הבלוגים, הפורומים וקבוצות התמיכה, ובוודאי שלפניו. אין עם מי לדבר. אין עם מי להתלבט. הדברים ידועים. אפילו מקומות שהמתלבט מעז לשתף מישהו, מיד נוקטים בפעולות "חיזוק", לא "ליבון הבעיות". זה לפני תגובת הסביבה עם נקיטת צעדים של ממש לעזיבה, שהם ודאי ידועים, וגם הוזכרו לעיל.
שניה היא שיש טענות של ממש, לפעמים, שמתעלמים מהם. צריך להודות שלעיתים הסיבות לעזיבה יכולות להיות מובנות, לו רק היו מקשיבים להן, וגם שחלק מהתופעות הדוחפות אנשים החוצה יכולות להיות מתוקנות, לו רק היתה החברה\ההנהגה הדתית בוחרת לעשות זאת. מובן שאלו הדעות הנחשבות המסוכנות ביותר, ואני יודעת שרק לעיתים נדירות ביותר הן נלחשות בסודי סודות בין אנשים שיש ביניהם אמון מוחלט. האם זו הדרך?
אחרונה, כמובן, היא ההתייחסות למה שמכונה "חזרה בשאלה" כאל "תופעה" המצריכה "טיפול". הרי בכך כבר מתחמים את התהליך הזה, שאצל רובם המכריע של העוברים אותו כרוך ביסורי נפש ובלבטים קשים, במטרה למצוא את האמת הפנימית שלהם, את יחסיהם עם ריבונו של עולם, להסדיר את הרמה הבסיסית ביותר של קיומם הרוחני, כבעיה נטו. מדוע? מפני שהחברה הדתית\החרדית מתייחסת לעצמה כבעלת המונופול על האמת, הרוח ועבודת השם, הכל או לא כלום. ניתן היה לתת לאנשים אלו (שרובם הופכים לחילונים מוחלטים רק מכורח הנסיבות של הדחייה המוחלטת) לחיות באמונתם, לכבד את דרכם, להניח להם לחפש. התגובה ההיסטרית והשונה אומרת דרשני, אך אין ספק שהיא לא תשתנה.
אבל, הנה, אם בארזים של עכ"ח נפלה שלהבת זו, מה לי כי אלין על איזובי קיר של עמך?
(תוקנה טעות הקלדה)
תוקן על ידי - חבצל_ת - 19/05/2004 11:47:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 13:10 |
|
| |
חבצלת,
כתבת: "כל ההכללות המנויות בו על התופעה המכונה "חזרה בשאלה" מצביעות על כך שכל יחס לתופעה הזו נחשב לגיטימי, מסתבר, מלבד הענקת לגיטימציה איזושהי לתהליך, או נסיון להבין אותו".
בסוף דבריך, ביקרת את החברה הדתית והחרדית שמרכיביה משוכנעים שיש להם מונונפול על האמת ורואים ביציאה בשאלה דבר לא לגיטימי ומצריך טיפול.
אז ראשית, המדובר כמובן בהכללה. מטבע הדברים, אנחנו תמיד מתוודעים למקרים החריגים שאין בהם בהכרח ללמד על כל פרט ופרט מהכלל.
שנית, האמנם כל המשפחות החילוניות מתייחסות בשויון נפש לילדיהם שבחרו לפתע באורח חיים חרדי? "איך הלכת לי חבר", כינה זאת פעם אחד מזמרי דורנו המיוחדים. וכבר נודעו בקרבנו כמה אנשים שהפכו את הלוחמה בחרדים ובחרדיות לאובססיה.
בתהליך של יציאה בשאלה יש מרכיב שהוא מטבעו קשה להורים. הוא למעשה מערער את נקודת המוצא שלהם ואת האמת שלהם וגורם לרבים מהם יסורי מצפון קשים, על כן קשה לשפוט את תגובותיהם.
לא כל שכן, אנשים שרואים בדרך היהדות אמת אבסולוטית. הרי, גם אם אני ואת היינו חושבים על דבר כעל אמת אבסולוטית, היה קשה לנו להתייחס בשיויון נפש למרידה באמת הזו. היכולת לכבד את האחר והכרעתו הערכית נובעת, בסופו של דבר, מנקודת מוצא ששוללת קיומה של אמת אבסולוטית, ועל כן מונעת ממי שתפיסת עולמו כזו לשפוט את הדתי-חרדי הקונבנציונאלי.
תחשבי על זה, שבעיניים חרדיות ממוצעות, לחלל שבת זה כמו לקפוץ לכביש סואן ולהתגלגל עליו. האם הורה מצוי היה מתייחס בשויון נפש להחלטת בנו לעשות זאת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 13:58 |
|
| |
ממללא, כתבתי על ה"חזרה בשאלה", כי זה הנושא הנדון כאן. וכמובן שיש גם בדברי הכללה (למרות שאני אישית מעולם לא נתקלתי ביחס שונה מהותית לתופעה, ועל כן הדעת נותנת שההכללות שלי אינן פרועות במיוחד). אתה צודק.
אתה צודק גם בזה שהדברים חלים על כל חריגה מהתלם, בשינויים המחוייבים, ודאי על התגובה ההיסטרית של אנשים על חזרה בתשובה של ילדיהם (אם כי שם, עם הזמן, יש יותר השלמה בסופו של עניין). (גילוי נאות - מאחר שלא גדלתי בחברה החילונית, איני מכירה את התגובות שם לחזרה בתשובה מעבר לפן העיתונאי.)
אני עם סבורה שהחזרה בתשובה היא תהליך שונה במהותו, שכן שם קיימות מסגרות רבות תומכות, מדריכות, אלמנט הבדידות אינו קיים, בודאי לא באותה עוצמה כמו תהליך ה"חזרה בשאלה". אולי סביבתו הקרובה החילונית של החוזר בתשובה מזועזעת, אך יש לו תחליפים (גם אם אינם מושלמים), הוא מתקבל בזרועות פתוחות לעולם החדש שמצא. והוא גם מוצא דברים הנוספים לעולמו הקיים (לעומת ה"חוזר בשאלה", שכל עולמו, כפי שהכירו, מתמוטט עליו, ואין מציל), הוא חש מועשר, מגלה תכנים חדשים.
"חוזר בשאלה", לעומת זאת, בודד עם לבטיו, אין לו כלים להכרת סביבה אלטרנטיבית לזו החרדית שבה גדל, אין לו מושג, הוא לא מכיר, ולבד מעמותה או שתיים שצצו בשנים האחרונות (שיש להן אינטרסים שלא בהכרח מועילים לעניין והשקפת עולם אנטי דתית ביסודה) אין לו כל מערכת תמיכה. זה תהליך קשה יותר, זה כל מה שאני אומרת.
ועוד אני אומרת שהבדידות הזאת, חוסר היכולת לדון ולהתלבט, וגם החרם אחר כך, דוחפים לקיצוניות. מרחיקים עוד יותר.
אני, אגב, איני שופטת אנשים אינדיבידואלים בתגובותיהם למצבים כאלה, זה לא קל, כפי שאתה כותב, אפילו קשה ביותר. אני עצמי איני יודעת כיצד אגיב אם מי מבנותי תבחר בדרך המנוגדת כליל להשקפת עולמי, דתית, פוליטית או אחרת, מה יהיה קצה הסובלנות שלי. שלא נדע, כמו שאומרים. אבל חברה כחברה צריכה להתנהג ביותר אחריות מאינדבידואלים, לראות את התמונה הכוללת.
אם היא רוצה, כמובן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 14:30 |
|
| |
חבצלת
למרות שהדיון היה לפני כשנתיים נזכרתי וכעת שוב ראיתי למעלה שאקדמאי טען לעומתי שבמילה 'תופעה' ניסיתי לתת ליציאה לשאלה דימוי שלילי. עניתי לו שלא לכך היתה כוונתי אלא לכך שמדובר בחריגה שיש בה בעיה המצריכה דיון. הצורך בדיון בעיניי הוא מפני שתי סיבות עיקריות השכיחות בהרבה אם לא ברוב המקרים,
1. שהיציאה מלווה בפריקת עול כללית,
2. שהיוצא/ת לא מצליח/ה למצוא את עצמה/ו לאחר היציאה!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2004 14:53 |
|
| |
אכן, יענטע, לפחות מהתרשמות כללית, והסיבה היא, אני חושבת, הריק שמעבר לעולם הפנימי שהתמוטט, הבדידות האיומה הזאת, ולכן ההישאבות לתוך מין וואקום רוחני וערכי, לפחות לאיזושהי תקופת מעבר מסויימת. זה חבל ושובר לב. ויכול להמשך זמן רב מידי.
|
|
|
|
|
