אומן הרגש או אומן הביטוי - הרב יצחק הוטנר

מי שעובר על ספרי הפחד יצחק של הרב הוטנר, בודאי שם לב כמוני לביטויים עמוקים מלאי דקויות נפשיות בנושאים שונים, מעיניני ניחומים ועד אהבה וחברות.

מסיפורים קצרים ששמעתי עליו בעבר לא התרשמתי שהוא היה "בעל נפש" גדולה =רגש בלע"ז ומיוחדת {איך מודדים ?}, בעיני הוא הצטייר יותר כבעל שכל וכבעל יכולת ניתוח,

איך מיישבים סיפורים מול מכתבים, ישנם אנשים שמספרים עליהם רק את החיצוניות שלהם, ואילו כתביהם מעידים על הנסתר והעמוק, אולם מצד שני ישנם אלו שניחנו בלשון חלקלקה ועט נובע ויודעים לסלסל הכתיבה וליתת בה חיות שאין בהם, לכן אני שואל מי היה ר' יצחק הוטנר?

תוספת השם בכותרת

תוקן על ידי עצכח ב- 11/02/2008 22:13:23

בא נאמר כך: התכחשותו של בעל השמועה למקורותיו (קבלה- חסידות-הרב קוק) והסוואת הדברים כאילו מקורם ב"וורטים" היבשים של המוסרניקים למיניהם הותירו אצלי רושם קשה מאד. מצאתי בכתביו טון של גבהות לב בוטה שהותיר אותי די נדהם, ואני לא בטוח ששתי התופעות אינן קשורות.

(פעם לא הייתי מרשה לעצמי לכתוב כאלו דברים...)

מיכי, לא הבנתי את הניגוד פתוח-פלורליסט. תסביר בבקשה.

שלויימלע

הרחבת והארת הרבה, אבל עדיין בגדר מגלה טפח וכו'.

האם ר' נתן קמינצקי בספרו הקדיש מקום לר' יצחק הוטנר.?


מיכי

הבנתי את דבריך, ובעיקרון אני מסכים איתך אבל לא לגבי הרב הוטנר.

להזכירך - אתה חייב לי תגובה על שיעורי הרב ויצמן.


מיפסט..

יש בזה משהו, אבל נראה לי שזהו סגנון הכתיבה שהיה נהוג אצל בני סלבודקא בזמנם, ולכן אין צורך מיד לשייך את זה לגאווה וכד'.[אני מתייחס רק למה שהערת על הסיגנון}.

אני לא רוצה להסיט את הדיון מהרב הוטנר, אבל יש כאילו שרואים בו את הממשיך {אני חולק עליהם בכל תוקף}

עד היום ההתרשמות שלי מר' מ. שפירא שליט"א הייתה מכמה שיעורים ששמעתי ממנו וכן מסםר ממעמקים, ומסקנתי הזמנית היתה שאין די עומק וחידוש במשנתו בשביל לכסות {סליחה על הביטי} על הריחוק שנגרמת על ידי אישיותו,

לאחרונה נתקלתי בספר שהוציא תלמידו הרב שמלצר, אם אני לא טועה הספר נקרא בשם "אפיקי מים", ויש סיכוי שדעתי תשתנה במקצת, מצאתי שם חידושים והגדרות שלדעתי א"א לומר עליהם שהם רק שיחזור בלשון מודרנית למשנתו של המהר"ל ותמידיו, מה ההתשרשמות שלכם ?

בעבר היה בפורום אשכול על ר משה, ואבקש ממי שימצא אותו שיכניס הערה זו לשם ונוכל להמשיך את הדיון שם.

לב העמק:
בכלל אולי אסור לשפוט אנשים מהדור המטורף ההוא של בין שתי מלחמות העולם - שואה - כינון היהדות באמריקה בימים קשים וכדומה. קשה לנו ממקום מרבצנו הנוח להעריך את הקשיים שנתקלו בהם ואת סגנון ההתנהגות שלהם, ועדיין צ"ע

מפיסטו

לדעתי ההיפך הוא הנכון, דווקא תקופה נוחה משקיטה את הצורך של חיפוש אושר בנתיבי היצירתיות והעמקנות.
היום אפשר למצוא אושר במכשיר סלולארי 3G..

דוד, אעשה זאת בקצרה שכן זה לא הנושא של האשכול (עיין בספרי, 'שתי עגלות וכדור פורח' בשער הרביעי).
פתוח, לפי הגדרתי, זה מישהו שרוצה ללמוד ולהחכים, ומאמין שיוכל לעשות זאת גם מאחרים. אולם הוא מניח שיש מה ללמוד, כלומר שיש אמת, ושבדיו להשיגה. הוא רקק לא בעל גאווה שבהכרח הוא כבר השיג אותה.
הפלורליסט, לפי הגדרתי, זה מישהו שחי את חייו, ונותן לאחרים לחיות כפי הבנתם. פעמים רבות זה נובע מאי אמון באמת בכלל, או לפחות ביכולת שלו עצמו להגיע אליה.
על כן הפתוח בד"כ הוא ההיפך הגמור מפלורליסט.
ומכיון שהפתוח מאמין באמת, אז על אף שהוא מוכן לשמוע וללמוד מכל אחד, הוא גם יכול להיות קיצוני בהליכה לאורה. כלומר לפעול על פי מסקנותיו. דווקא בגלל שהוא שמע ומכיר עמדות אחרות, הוא משוכנע שהאמת שלו סבירה וקשה להניח שיפתיעו אותו בטיעון שלא חשב עליו, ולכן יש לפעול על פיה עד הסוף.
לעומת זאת, הפלורליסט לא יפעל על פי האמת שלו עד הסוף, ולוא מן הסיבה הפשוטה שאין לו אמת כזו (פרט לפלורליזם עצמו, וכאן אנו נכנסים לפרדוכסים, ואכ"מ).



מיכי

כדאי לציין כי האגדה העממית טוענת בתוקף כי הרב הוטנר בילה תקופת זמן על ספסלי הפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת הומבולדט בברלין באותה תקופה שהרבי מחב''ד והרב יוסף דוב סולובייציק למדו שם. והאגדה אף מוסיפה כי בעוד שהרב סולובייציק והרב הוטנר היו מהלכים גלויי ראש, הרבי מחב''ד הקפיד לכסות את ראשו. - היה או לא היה, בוודאי מדובר בסיפור יפה.

באם אינני טועה, ד''ר הלל גולדברג מרחיב על כך בספרו מסלבודקה לברלין.

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/01/2005 1:48:43

להלן נקודות מספר על ישיבתו של הרב הוטנר ודרך הנהגתו - עובדות שיכולות לשפוך אור על דינמיקות חברתיות בארה''ב.

הר'י אכן היה סלקטיבי בקבלת תלמידיו - אך הסלקטיביות הזו הייתה דו-סטרית. באופן כללי הוא דרש מתלמידיו ביטול עצמי וכניעה מוחלטת, תנאי שלא כולם הסכינו לו. בין התלמידים הרבים שעזבו את הישיבה בעקבות personality clash עם הרב הוטנר ניתן למנות את הרב שמואל יעקב וינברג שלמד בישיבת ר' חיים ברלין אך בהחלט לא החשיב את עצמו כתלמיד של הרב הוטנר.

הרב הוטנר הנהיג בישיבתו גינוני אדמורות שכמוהם לא נראו בשום ישיבה ליטאית. בשבת הוא חבש ספודיק ועטה קפוטת משי, ורבים מצאן מרעיתו מחקים אותו עד עצם היום הזה. בחגי ישראל ובמיוחד בחג הפורים היה עורך טיש חסידי לכל דבר - ועד היום מחקים את דרך הנהגתו בטישים אלו עד לפרט הקטן והמגוחך. בשביל להכנס אל חדרו, הבחורים נדרשו להתייצב מול חדרו לבושים בכובע ובחליפה, לדפוק על הדלת מספר פעמים, ואז להכנס אל הקודש בהכנעה. כאשר בן השיח גמר את עניניו בקודש הקודשים הוא נדרש לצאת עם הפנים לעבר הרב הוטנר וגבו לעבר הדלת.

אני עדיין זוכר כבחור ישיבה קורא את מכתביו ומתקומם מהרוח הדיקטוטרית הנושבת בין דפיו. במיוחד נחרט בזכרוני המכתב בו הרב הוטנר מודיע חגיגית לבחור כי אין לו מחילה עולמית. בעוד שניתן היה להסיק כי הבחור חטא באונס בהמה שלא כדרכה על בימת בית המדרש ביום הכיפורים שחל בשבת, הערת שוליים מבהירה כי הבחור המסכן בסך הכל העיז להתעקש על תפילת הימים הנוראים במחיצת אביו וויתר על העבודה במחיצת הכהן הגדול.

המדיניות הכללית של ישיבת ר' חיים ברלין התאפיינה ומתאפיינת בגמישות יחסית ובחוסר משטר. אך ישנה הקפדה על קוצו של יוד בכל מה שקשור להנהגת המלכות של שושלת הפחד יצחק. בחור שמבקר בסדר א' פעם בשלושה ימים מקומו מובטח בין תלמידי הישיבה. אך הדברים שונים לגבי בחורים שגמרו את הפרק הנלמד ולומדים פרק אחר על דעתם מבלי להתייעץ עם ראש הישיבה. ואני מכיר אישית בחורים שנזרקו על זוטות מעין אלו.

היה לי ידיד שלמד בישיבת ר' חיים ברלין בשנות הזהר שלה, ואשר לימד זכות על דרך ההנהגה המשונה הזו לאמר היא הייתה קרש הצלה לנפשותיהם הרופפות של בני אמריקע האידיוטים אשר צריכים ''a strong kesher with a rebbe'' עד גיל 80 ואשר צליפות שוט על גוום המפונק לא יזיקו במאומה. וכל מי שבלה תקופה בישיבות ארה''ב, וחזה בממלכתם של ר' מנדל בלכמן בישיבת כרם ביבנה, ושל הרב בינה בישיבת הכותל\נתיב אריה יראה שיש יותר מקורטוב של צדק בטענה זו.

ישיבת ר' חיים ברלין מוגדרת בקרב בני הישיבות בארה''ב ככת על כל המשתמע מכך. הדבר בא לביטוי במוכנות חוגים אחרים לבוא עמם בקשרי שידוכין ובנכונות החוג המלכך את הדשא באושן פארקווי לבוא בקשרי שידוכין עם אנשים שאינם מאנ''ש.


כאשר שאלתי את ידידי איך זכה ליכולת חשיבה עצמאית, השיב לי כי בתור מקשיב קבוע בשיעוריו השבועים של הגרי''ד סולובייציק בביהכ''נ מוריה הוא לא הסתנוור מהרב הוטנר שכן בסופו של דבר מדובר בשאלת היצע וביקוש (הוא גם השתמש בביטויים של זבוב קצוץ כנפים מלודרמטי וקיטשי מול נשר מגביה עוף אצילי). ולהוציא מלבכם, הריני להוסיף כי ידידי אינו מזרוחניק ח''ו אלא חרדי למהדרין שבניו למדו תורה בישיבות לייקווד ובריסק המעטירות.

אמרו על הרב הוטנר שכוחו גדול מרבו - המהר''ל. שכן המהר''ל ברא גולם אחד אלם שנקבר בעלית הגג של האלט ניו שול בפראג, ואילו הרב הוטנר ברא 400 גלמים מדברים המולידים גלמים משלהם.

בערוב ימיו, הרב הוטנר חשק בישיבה בארץ ישראל ועל נדבר עם ידיד נעוריו ר' ברל שוורצמן ראש ישיבת בית התלמוד בירושלים להצטרף כראש ישיבה עמית. ההסדר היה פשוט מאוד - הרב הוטנר יספק את יוקרתו ואת יכולת גיוס הכספים בחו''ל ואילו ישיבת בית התלמוד תספק את התשתית ואת הבחורים ישראלים. במשך תקופה מה, הרב הוטנר נסה לנטוע מחדש את ממלכתו בשכונת סנהדריה, אך הבחורים הישראלים לא היו מוכנים לשחק את המשחק והחלו יורדים לחייו. בשיא הדברים, הוא מצא את תכולת ארונו ואת הסטנדר האישי שלו במרפסת ביתו. המיזם המשותף התפרק לאחר זמן קצר, אך דין התורה ארך שנים מספר.


עד כאן הסקירה על הנקודות בהנהגת בעל הפחד יצחר שאינן לטעמי. באם לא תסקלוני, אספק לכם סקירה מעמיקה על תרומתו החינוכית של בעל הפחד יצחק והיבטיה החיובים.

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/01/2005 2:52:49

כפי המסופר היו שלושה חברים בברלין, הגריד"ס, הרבי מליובאביטש והגר"י הוטנר. בעוד השנים הראשונים למדו במוסדות אקדמיים שם, השלישי כנראה לא הצליח להתקבל במקום שביקש ללמוד. ואולי גם זו סיבה להעלים את הדבר. אין צריך להביא ראיות על עיון ולימוד בספרים חיצונים, מפני שלא יתכן לבקש להתקבל בימים ההם למוסד אקדמי באירופה, ללא הכנה רבה מאוד. וראה תיאור על מאמץ לימודי עצום שעשה ב"צ דינור, כדי להתקבל ללימודי גימניסיה ברוסיה, בספר זכרונותיו בעולם ששקע. כמו כן יש להזכיר, ואיני יודע אם כבר פורסמו הדברים (ואולי בספרו של דויטש?), כי פרופ' מנחם פרידמן שחוקר את תולדות הרבי מליובאביטש, מצא רישומים על לימודו של הרבי במוסד כעין טכניקום ללימודי הנדסה בברלין, ולא בפקולטה לפילוסופיה.

על ביקוריו של הרב הוטנר אצל הרבה מגדולי ישראל, מסופר (והזכירו זאת בפורום שכן) כי לאחר שהיה בסטמר, אמר הרבי מסטמר, נו עכשיו יוכל לומר שהיה גם בסטמר (הכוונה לכך לבסוף טען שמי שלומד אצלו אינו צריך להכיר אף גדול אחר, כי עצמו כולל את כולם ויודע דעת כולם).

הרב הוטנר היה בידידות עם הרבי מלובאוויץ', וי"א שאף נתייעץ עמו לפני קבלת הנשיאות של חב"ד. אמנם לאחר מכן לא היו יותר קשרים ביניהם (אולי בכתב?), ואדרבה כפי שפורסם היה מתנגד לחב"ד. בפורום שכן סופר על נכדו של הרב זווין שקירבוהו בחב"ד, וגם הרב הוטנר קירבו, וקבע לו זמן לפגישה, שנתברר שהיה מכוון בדיוק לשעה שבה עמדה להיות התוועדות של י"ט כסליו... הנכד הלך להתוועדות.

לגבי יחסו להראיה"ק. ישנו מכון מחקר תורני נכבד מאוד בירושלים, שראשיו ביקשו לכלול את הרב הוטנר בועד המנהל. כרגיל לפי הנימוס צריך היה את הסכמת החברים בועד זה. והנה התברר שהגרשז"א מתנגד מאוד להצעה זו. לאחר זמן בא ראש המכון להגרשז"א ודחק בו להסביר מדוע הוא מתנגד כ"כ להצעה לכלול את הרב הוטנר בועד. לבסוף אמר לו שמעתי שהוא מדבר נגד הרב (יש לדעת שבלשונו של הגרשז"א סתם 'הרב' היה הראיה"ק). הלך הנ"ל אל הרב החוטנר וסיפר לו דברים כהוויתם. קפץ הרב הוטנר ממקומו ואמר ח"ו אני אדבר נגד הרב, מורי ורבי, והלא הוא היה קדוש וטהור. שאלו הנ"ל, ומדוע אומרים שבעוד בארה"ב היתה אצל הרב בסוכה תמונה של הרב, לא כך בירושלים. התרעם הרב הוטנר ואמר זה לא עניין בעבורך.

ושמעתי מתלמידי הרב הוטנר, שאכן היו זמנים בארה"ב שתלמידים ביקשו לסלק את התמונה מן הסוכה, אך הוא לא הרשה. אך בירושלים כנראה, אי אפשר היה, כי זה היה כנ' מסכן את כל המעמד.