|
|
| נשלח ב-17/2/2005 17:50 |
 |
| |
בסדר. אבל המחזור ויטרי (עמ' 282) כותב בשם ר' שמעיה, שהמאמין בשטויות אלו יביא חטאת שמנה כשיבנה המקדש. ולמען האמת, כל הסיפור מקורו במעשה תלוי, שהוא תולדות ישו, והוא מעשה ישו, ועוד עשרות שמות ניתנו לו, והם סיפורים מצוצים מן האצבע, כידוע.
ובכן, צר לי על הזמן הרב שבזבת כדי להקליד את הטקסט..
[תוקן מפני תיקון לשון וכתיב]
תוקן על ידי - נבוכדנאצר - 17/02/2005 18:03:52
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2005 23:02 |
|
| |
שלושים שנה אחרי תליית ישו, עדיין לא סבלו היהודים מהנוצרים שהיו כת קטנה ביותר, מקסימום כמה עשרות.
החגים שמוזכרים במאמר הם כמו חג מציאת הצלב ע"י אמו של המלך הביזנטי (שכחתי את השמות), היו כמובן הרבה יותר מאוחרים בערך 300 שנה אחרי ישו, ואם נאמר ששלושים התחלף בשלוש מאות, איך נכנס אותו אליהו לבית המקדש שכבר היה חרב מזה כ230 שנה.
החיבור עם הקליר ופיוטיו, היא טפשית עוד יותר, ובפרט הקטע ששלחו מהם לראש הגולה, ששלושים שנה אחרי ישו, כלומר בעוד בית המקדש קיים, לא היה לראש הגולה שום מעמד. וגם אם נאמר שזה 300 שנה אחרי הרי שהפיוטים של הקליר וחבירו שהם כמובן מאוחרים עוד בהרבה מזה, נאמרו בדווקא בארץ ישראל ולא בבבל משכנו של הריש גלותא.
______
ולשם המחשה אפשר לספר סיפור באותה רמה.
כידוע הרמב"ם שלח את ר' אלחנן וסרמן ואת ר' חיים ויטאל לאמריקה כדי לחקור בענין מתי המדבר ולברר האם ג'ורג' וושינגטון היה מיוצאי מצרים. בדרכם הם עברו במאה שערים ופגשו שם את ר' יעקב בעל הטורים והוא אמר להם שהרב אלישיב אמר לו שלא כדאי לנסוע לאמריקה אלא לצפת. וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 01:16 |
|
| |
נבוכנאצר
איפה ראית במחזור ויטרי, כי הוא מביא זאת בשם ר' שמעיה?
למעשה קטע זה אכן נובע מתורתו של ר' שמעיה, ראה: א' גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, ירושלים תשס"א, עמ' 356 (וראה עוד: עמ' 406-406: "...בנוסח הדפוס של ספר 'איסור והיתר' יש מאה שלושים ושבעה סימנים... רובם המכריע יצא מתחת ידיו של ר' שמעיה... בסימן ל"ג נאמר: 'אלו הם פירושי הגדה של פסח'. פירושים אלה הם של ר' שמעיה...".
פסקה זו היא הוספה מאוחרת במחזור ויטרי של ר' שמחה, שהרי היא נמצאת רק בכתב-יד לונדון, הכולל נוסח מורחב ומאוחר של מחזור ויטרי, ראה: מחזור ויטרי, מהדורת א' גודלשמידט, ב, ירושלים תשס"ד, עמ' תיב.
גם הפסקה במחזור ויטרי, מהדורת ש' הורביץ, נירנברג תרפ"ג, עמ' 362: "ורבינו יעקב בר' מאיר (=רבנו תם) פוסק, דבכל י"ח ברכות יכול אדם לחדש בין הדברים שהן הודאה ותפילה, בין דברים שהן צרכיו. הואיל ומעין ברכה הוא מחדש. ולא הוי הפסק ברכה כלל. ומותר להאריך בהן כעין קרובות תפילות וסליחות שמרו לנו רבותי' אנשי השם. מימות שמעון כיפה שיסד סדר של יום הכיפורים, אתן תהלה...". היא הוספה מאוחרת המצויה רק בכתב-יד לונדון.
דעה זו שנפסלה על ידי ר' שמעיה, מופיעה בתוך: סידור רבנו שלמה מגרמייזא וסידור חסידי אשכנז, מהדורת מ' הרשלר, ירושלים תשל"ב, עמ' קנג: "נשמת כל חי, מר' יודא ב"ר יעקב שר' שמעון כיפרי יסד אותו עד מי ידמה לך ומי ישוה כו'".
וראה עוד, שם, עמ' פט: "אהבה רבה אהבתנו. יש אומרים שמעון כיפה יסדה... כך שמעתי מרבי יודא ב"ר יעקב זצ"ל.
וראה עוד על כך: ח' סיימונס, "סיבות לתענית תשעה בטבת", סיני, קו (תש"ן), עמ' קמה-קמח.
תוקן על ידי - ממדבש - 18/02/2005 1:26:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 01:31 |
|
| |
כמדומה שהכינוי "כיפה" לשמעון הוא מלשון "כיף ימא" ,שראיתי פעם בירושלמי,ולמרות שמשמעותו ע"פ רוב היא "חוף" בכל זאת לעיתים הוא משמש גם ל"סלע". וכפי שציינו המלומדים באשכול,הרי שהכינוי פטרוס לאותו שמעון, הוא תרגום "סלע".
האם השערתי נכונה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 04:08 |
|
| |
נכון!
אבל משמעותו של המונח "כיף" או "כיפא", בארמית ארץ-ישראלית היא בכל פעם: אבן, סלע. ולדוגמה כשהירושלמי מספר בשביעית, לה ג: "רבי יוסי בן חנינה מנשק לכיפתא דעכו...". הכוונה שהוא נשק את סלעי [הים] של עכו. ראה: מ' קוסובסקי, אוצר לשון תלמוד ירושלמי, ד, ירושלים תש"ן, ערך כף, עמ' 773-774; מ' סוקולוף, מילון לארמית ארץ-ישראלית (אנגלית), רמת-גן 2002, ערך כיף, עמ' 256. רק בארמית בבלית מונח זה כולל משמעות נוספת: חוף, ראה: הנ"ל, מילון לארמית בבלית (אנגלית), רמת-גן 2002, ערך כיפא 1-כיפא 2, עמ' 577-578.
תוקן על ידי - ממדבש - 18/02/2005 4:15:31
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 05:56 |
|
| |
האם בדקת את המקורות שהבאתי?
ברור כי בירושלמי שקלים הכוונה לסלע, וכך פירשו כל הפרשנים על אתר, כולל הפירוש הקדום של ר' משולם שפרסם ר"א סופר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 06:18 |
|
| |
לצערי לא בדקתי,ואנני יכול לבדוק.
טוב,ככל הנראה נחוניא חופר שיחין חפר בתוך הסלע.או לידו.
ומה לגבי המושג "גיף ימא" האם נכון שזה בעצם כמו "כיף ימא" ,אם כן,עלינו להניח שבכל המקומות שבו מופיע "גיף" הכוונה על סלע?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2005 08:49 |
|
| |
משמעותו של המונח: "גיף", היא אכן: שפה, גדה, חוף. ראה: קוסובסקי, שם, ב, ירושלים תשמ"ב, ערך גיף, עמ' 692; סוקולוף, מילון לארמית ארץ-ישראלית, ערך על גיף, עמ' 406-407. אבל "גיף" לחוד ו"כיף" לחוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2005 21:46 |
|
| |
לירושלמי:גיף=חוף כיף=סלע.
בבבלית:כיף = חוף או סלע.
יותר פשוט לומר היינו כיף היינו גיף,שאותיות גיכ"ק מתחלפות,וזו הסיבה שהבבלי לא מחלק ביניהן,ומשמש לשני המובנים.
וכל שכן אם אמת הוא כי מדרש רבה הוא מדרש ארץ ישראלי,שם גם "כיף" משמש לגבי חוף(בראשית רבה פרשה י,אבל יש גם נוסחא אחרת שם)וגם לגבי סלע בויקרא רבא (פרשה ה).או שנאמר אז כי "ויקרא רבה" שונה הוא משאר חלקי המדרש רבה.כפי שראיתי פעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 02:37 |
|
| |
סתם סיפור.
שמעתי שכשרצו למנות את הרב אברהם שפירא שליט"א לרב ראשי, שאל אחד השרים מדוע הוא רוצה לעזוב את ראשות ועדת הכספים. וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 02:51 |
|
| |
וד"ל היינו ופוק חזי?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2005 04:15 |
|
| |
בס"ד
במס' סנהדרין נזכר שיש"ו נכנס לר' יהושע בן פרחיה
בשעת קריאת שמע ,
|
|
|
|
| נשלח ב-23/2/2005 16:49 |
|
| |
דוברמן
התכוונתי לומר, שלאף אחד לא עלה על דעתו לומר "תרי ר' אברהם שפירא איכא בשוקא"
לפעמים מצחיקה ההתעסקות המדוקדקת כמו למשל במילה פטרוס = כיפא = סלע, וכדומה. כאילו שאם נמצא שאכן כיפא ופטרוס משמעם סלע יתברר לנו ששמעון כיפא הוא פטרוס השליח, שהוא גם יהודה שנשלח כביכול ע"י חכמי ישראל כ300 שנה לפני שהוא היה בכלל קיים, כדי להפריד בין הנוצרים ליהודים.
למה לא חשבו על רעיון כ"כ פשוט, אולי היו כמה "שמעונ"ים במשך אותם 300 שנה.
|
|
|
|
|
