ילתא

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד ב:

"עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא ל. אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר (דברים ז') וברך פרי בטנך - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך ... אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי".

(עולא נזדמן לביתו של רב נחמן, בתום הסעודה הוא ברך ברכת המזון, ונתן את כוס הברכה לרב נחמן, א"ל רב נחמן: ישלח מר את כוס הברכה לילתא (אשתו של רב נחמן), אמר לו: כך אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר (דברים ז') וברך פרי בטנך - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך. ילתא ששמעה את השיחה, קמה בכעס, ו"עלתה" לבית היין, ושברה ארבע מאות כדי יין, אמר לו רב נחמן: נשלח לה כוס אחרת, שלח לה: בכל כוס יש ברכה. ענתה לו: מאורחים המחזרים על הפתחים אפשר לצפות רק למלים, ומסמרטוטיהם אפשר לקבל כינים).

הסיפור מעורר מספר שאלות:

מדוע סרב עולא לשלוח לה כוס של ברכה?

מדוע לא שלח לה בעלה את הכוס?

מדוע לא הגיב בעלה על שבירת הכדים?

למה שברה ילתא 400 כדי יין? כעס או נקמה?

******

רבי נחמן אמר:

"לא יאה יהירותא לנשי". (לא יפה הגאווה לנשים).

"היינו דאמרי אינשי: איתתא בהדי שותא פילכא". (זהו שאומרים האנשים, האשה מדברת אפילו בעת טויית החוטים).
(מגילה דף יד עמוד ב).

"מנוח עם הארץ היה, שנאמר (שופטים י"ג) ויקם וילך מנוח אחרי אשתו". (ברכות דף סא עמוד א, עירובין דף יח עמוד ב).

האם יש קשר בין מאמריו לילתא אשתו?

סופגים, סופגים, סופגים, עד שהזעם פורץ החוצה, ואז אפשר להמשיך לספוג מחדש