"איש את רעהו יעזורו..."

ניסיתי בפורום שכן, ללא הצלחה מזהירה. אולי פה אצליח יותר.



כשלמדתי את סוגית "אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר" (ב"מ, לו.),
נעזרתי ב"תלמוד המבואר" של הרב עדין אבן ישראל (שטינזאלץ)


ושם, ב"עיונים", הוא מביא את הראב"ד, וז"ל:
"והראב"ד פירש שידוע שיש אנשים שמזלם רע ותאונות שונות קורות להם
ולכן עומד המפקיד על כך שיהא פיקדונו בידי אנשים מסוימים דווקא" עכ"ל.


למרות ניסיונותיי, לא מצאתי את המקור שממנו הועתקו דברי הראב"ד הנזכרים.


אבקש מחברי, יושבי בית המדרש, להודיעני דבר.



בתודה מראש

בעניותי, לא הסתכלתי בשיטה מקובצת כהצעת ספרן (וזה מומלץ).

אבל מדוע לא נאמר שהראב"ד הציע פירוש מסברת עצמו?

לפי הצעתי, אילו היית שואל אותו למקור דבריו, היה עונה לך: הלא זו המשמעות הפשוטה של הדברים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

השאלה היתה היכן מצא שטיינזלץ את דברי הראב"ד,

התשובה שהם מופיעים ב"שיטה מקובצת" באותו דף.

לא ראיתי שהשואל חיפש מקור לדברי הראב"ד עצמם.

מיימוני,
חד וחלק מחפש איפוא כתב כן הראב"ד, לא המקור שממנו לקח הראב"ד לומר כן.

אה, סליחה.

לא הבנתי את השאלה.

על כל פנים, הנושא שהעליתי עומד בפני עצמו.

השאלה: מהיכן לקחו הראשונים (או מפרשים כלשהם, מתנאים ואמוראים ועד אחרוני אחרונים) את פירושיהם?

התשובה: חלק מן הידע המצוי בגמרא עצמה. אך חלק מתוך הבנתם האישית. מה שנקרא סברה. וזו, כלומר פירוש הראב"ד כאן, נראה דוגמא טובה לזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אין לי אלא לחזור על שכתבתי באותו מקום בו פירסם חד וחלק את פנייתו לראשונה:

למרות השיר היפה של "איש את רעהו...", מדובר בפסוק המדבר על יושבי האיים, ואומות העולם, המחזקים אחד את השני בעת שהקב"ה מקרבם למשפט בשל יחסם לישראל (ישעיהו מ"א, נכתב מהזיכרון).

(אם אין לי פתגם סיני עתיק לצטט, אז אני מצטט אתעצמי. מה רע?)







אוי לשכן ואוי לשכנו