|
|
| נשלח ב-8/2/2005 02:05 |
 |
| |
המלמד לאדם דעת.
נלאיתי להביא את המחקר המפורט של וו. שנשען על הרבה חומר המבסס את הדבר באופן שלדעתי לא ניתן הדבר לערעור, וכפי שביאר וו. היטב, גם בלי שניחס הספר המגיד לב"י, הרי יש עדיות למכביר בחיי הבית יוסף שזה הי' דבר מפורסם שהי' לו מגיד.
ועל מה שכתבת על הכללת הקבלה בהלכה. הרי הב"י נחשב להראשון שהשתמש בחומר קבלי בהלכה. (הראשון שהכליל הזהר להלכה הי' בעל האגור), והחומר שהשתמש בו כול לא רק הזהר אלא גם דברי קבלה (המיוחס) לראשונים. ואכמ"ל.
ההכחשה שלך דומה אצלי למי שיכחיש שהגר"א הי' שקוע מגיל ארבעים בקבלה, שהרי מתגלה כרציונל בכתביו ההלכתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 02:06 |
|
| |
ולמי שאינו עצל אז יש לו גם לעיין בספר יוסף בחירי למאיר בניהו, שאף מביא חומר נוסף לביסוס הדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 02:25 |
|
| |
מלמד,
כתבת: על הרמח"ל
ואף ספרו היותר מפורסם בנגלה - ה"מסילת ישרים", יסדו על סדר משנת ר' פנחס בן יאיר המסתיימת בגילוי אליהו רוה"ק ותחיית המתים... כלומר, שהמטרה היא גלוי שמימי, שהמחבר אכן זכה לה.
דבריך אלה ומסקנתך בדבר המסר על הגילוי השמיימי מוטעים מיסודם, אין שום קשר בין היותו של הרמח"ל קבליסט שהיה לו מגיד, לבין ספרו הרציונלי מסילת ישרים.
אמנם הרמח"ל בפרק ב' פותח ב"זהירות", וממנה ממשיך בעקבות הברייתא ומונה שבע "מדרגות" של הפונקציות הנפשיות של האדם, שמקבילות להן שבע "מדרגות" של ההתנהגות המוחשית, אבל הוא נעצר כשהוא מגיע אל ה"מדרגות" שאינן בגדר מה שהאדם מסוגל להשיג בעצמו - רוח הקודש ותחיית המתים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 02:27 |
|
| |
מסתברא,
אכן כפי שכתבתי, שראיה העקרית היא מן העובדה שדבר המגיד היה דבר מפורסם בזמנו של הבית יוסף.
אך זה לא משכנע אם מתבוננים ברקע של הסיפור. צפת עיר המקובלים, מגידים ונשמות תחת כל עץ רענן. ור"י קארו גדול הדור מתגורר לו שמה בפינה, וכי סלקא דעתך שדווקא הוא לא יזכה לאף מגיד א' מני אלף?
לזה אין חידוש שנתרקמו הרבה סיפורים עממיים אודות מגיד אצל הבית יוסף, אדרבה, היה זה חידוש אם לא יווצרו סיפורים כאלו.
ומן סיפור אל ספר הדרך הוא קצר (עיין ריש ס' יצירה )...
הגר"א אכן מתגלה כרציונל בכתביו הנגליים, אך השאיר כמיות רבות של כתבים בתורת הסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 02:37 |
|
| |
מלמד,
לבנות תילי תילים של ספקולציות, והכל על סמך סיפורים ואוירה? כשהקריצות מהוות איזה סוג של כיסוי על אי דיוקים והשערות דמיוניות שלך, על זה אתה בונה טיעונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 03:25 |
|
| |
ריבי,
אני לא בונה ספקלציות או מסיק מסקנות - אני רק שואל שאלות.
יבא מי שיש לו ראיות לכאן או לכאן ויכריע בדבר. עד עכשיו לא הציגו ראיות כי אם ציטטו המסקנא בשם חוקר אחד.
[שייך להודעתי הקודמת. ח"ו אני לא מזלזל אף כמלא נימא בגדלותו של הבית יוסף, אדרבה, אני מצדד שהספר הוא זיוף דוקא בגלל שכבודו של מרן יקר מאד בעיני]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 13:18 |
|
| |
מלמד,
אולי אינך מרגיש בכך, אך זילזולך מתבטא בכך, שאין אתה מקבל את הגישה היהודית רמבמיסטית,מתעלם ממנה, ופוסל אותה על הסף מהסיבות שציינת בדבר חוסר הנורמליות בה הוא מוצא לנכון לספר על "שימושו' עם אשתו. דבר שאיננו יכול לאפיין גדול תורה, שעסק בשיא הרציונליות בה מורכעות הפסיקות אך ורק כפי הכרעת השכל האנושי, ולדבריך אתה רואה סתירה בין הדברים ואינך מקבל אותם עד שיוכיחו לך בחינת..אין לו אחות והיא לא **** אתה מבקש הוכחות על דברים שהרמב"ם אומר במפורש שיתכן שיקרו כגון: שחכם שהגיע לשלמות 'יחסית' מנימאלית בה הוא זוכה להאצלת רוח הקודש עליו והוא שרוי במעלה גבוהה,כלומר 'יהזה' ויכתוב כספר חוויתי נלווה דברים שאותם הוא חווה בינו לבין עצמו- כמעין יומן אישי.
והקטע שהבאתי מהמגיד משרים מוכיח שאינם סותרים את רוח דברי תורה מקובלים.
השאלה היא האם אתה מקבל את גדלותו בתנאי שהמגיד משרים מזוייף - ונניח שיוכיחו שהוא כן כתב את המגיד משרים -זה יפחית מערך גדולתו בעינייך ויהפוך אותו לאדם לא נורמלי שאין לסמוך על פסיקותיו בשו"ע?
תוקן על ידי - riv - 08/02/2005 13:28:00
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 07:13 |
|
| |
ריב,
האם גם להרמב"ם היה מגיד? לרש"י או לרבינו תם? למה דווקא להבית יוסף?
ומה עם הרמב"ן ורבינו יונה, הרשב"א והריטב"א, לכולם היה מגידים?
בשורה התחתונה, תראי, שאף א' לא הביא שום הוכחה לייחס הספר להב"י.
דברים בגו!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 07:22 |
|
| |
חברים יקרים,
מה בדבר שאלותי האחרות:
האם זה דבר מוסכם שיש דבר כזה של התגלות מגיד?
האם יש איזה התיחסות מאת הרמב"ם וסיעתו אודות הנ"ל?
כמה סמכות נותנים (אלו שמאמינים בזה, כמובן) בפסיקה?
האם מגיד שבא לשנות דין, או לפסוק דין כדיעה אחת, דינו כנביא שבא לפסוק, שחייב מיתה?
מהו המקור היותר קדום על זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 14:59 |
|
| |
מלמד,
אל תסיק משתיקתי כאן או באשכול אחר, שאתה צודק, זה שאיני מביא ההוכחות זה בגלל עצלנות וחוסר ענין שלי כעת להתעמת על זה, ומה גם שיעצת לך לעיין בספרים הנ"ל, ואין לי ענין לדון באלו שלא מעיינים בכתבים הרלוונטים לפני שהם מסיקים החלטות.
יום טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 19:00 |
|
| |
מלמד
אתה מטיל עול על הציבור.
יש ספר שתוכו מוכיח שנכתב על ידי הבית יוסף. אתה רוצה להאמין שהספר מזויף, את תתחיל אתה ותתן ראיות שהוא מזויף.
וכשתצליח בזה, גם תצטרך להוכיח שהמעשה המובא בשל"ה בליל שבועות הוא מזויף. המעשה ההוא הי' לפני כמעט מנין של אנשים, מעשיות כאלה יש להם סמכות יותר כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 23:51 |
|
| |
שתוכו מוכיח שנכתב על ידי הבית יוסף. איפה זה מוכיח?
תתחיל אתה ותתן ראיות שהוא מזויף כן, התחלתי, איפה יש רמז קל בשאר כתבי הר"י קארו לתופעה זו? וגם האין זה ראיה על זיוף, שהמגיד מדבר ארמית?
תצטרך להוכיח שהמעשה המובא בשל"ה בליל שבועות הוא מזויף אם יוכח שאין הסיפור של ליל שבועות מזויף, אז נפלה טענתי הראשונה, אך עדיין זה לא ראיה שה*ספר* הוא לא זיוף.
למעשה, אני כן מצדד שגם הסיפור ההוא הוא זיוף. והשל"ה הסתמך על כתב שכאילו נכתב ע"י הר"ש אלקבץ ז"ל.
לפי מיעוט ידיעתי, לא נתכנה בעל הב"י בתואר "החסיד" בשום מקום אף לאחר מותו,
בכתב זה הוא מופיע בתואר זה. וזה כביכול נכתב כבר עוד לפני עלייתו לארץ.
כתוב שם בין השאר: "וחזר (אותו ה"דיבור" מתוך ה"חסיד נר"ו" – הבית יוסף) לשבח הענין הלימוד ההוא ואמר: 'ראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקיניך ויאמרו לך, אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם'..." כלומר לא פחות ולא יותר ממעמד של מתן תורה ממש!
ברור שמדרגה המתוארת שם היא מדרגה נבואית גבוה. עי' רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז הל' ב' "הנביאים מעלות מעלות הן, כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו כך בנבואה נביא גדול מנביא, וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה, או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, וכמו שנאמר בדניאל והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח". עיין שם וביתר אריכות עי' במו"נ ח"ב פמ"ה.
מבואר שם שאפילו נביא רגיל אינו משיג מדרגה כזו לשמוע דיבורים מפורשים וברורים כמו שזכו אותו חבריא קדישא הבלתי נודעת.
המכתב מתחיל במילים "דעו לכם", משמע כאילו כותב המכתב (ר"ש אלקבץ כביכול) כתב את זה לרבים, מי? למה? מתי? האם היו הדים למעשה מופלא זו חוץ מע"י ספר השל"ה?
המעשה ההוא הי' לפני כמעט מנין של אנשים כלומר, הזייפן כותב שזה קרה בפניהם, וזו ראיה חזקה כמובן.
חבל שהשל"ה לא הרגיש שהמדובר בזיוף, וצר לי שבנינו חוזרים לבית בערב שבועות עם סיפור בדוי וילדותי כזה בידיהם, ואוי לו לאב שיהין להכניס "הרהורי כפירה" על סיפור זה ודומיו בלב בנו.
אני מעוניין לידע דעתו של מסתברא, אם סובר שגם סיפור זה הוא אותנטי כמו ה"מגיד מישרים".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 02:12 |
|
| |
מלמד,
שאלה?
כשאתה רואה שמוצמד לחכם התואר "החסיד" למה מתכוונים לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 02:30 |
|
| |
התואר "חסיד" ניתן בדרך כלל לפרוש וסגפן, עוסק הרבה בענינים מוסריים, ובדרכי התקרבות אל ה'. לאחר התפשטות לימוד הקבלה ולאחר שהציבור מסתכל על ה"מקובל" כאחד שמתגלם בו הנ"ל, יוצדק תואר הנ"ל גם על מקובל.
דמויות הבאות אל המחשבה כרגע: רבינו יונה, רבינו אברהם בן הרמב"ם, הגר"א (והוסיפו "הגאון" להבליט גם גאונותו בנגלה, כנלע"ד).
העוסק בעיקר בהלכה ובחלקים הנגלים שבתורה, לא מקובל בדרך כלל לתארו בתואר "החסיד".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2005 02:34 |
|
| |
סליחה מלמד,
אם נתייחס לרמב"ם בכבודו ובעצמו הרי שהוא מכנה חסיד כל חכם שהגיע לשלמות מעלות מידותיו,בדרך האמצעית. ואין שום קשר בין דבריו והגדרתו, להגדרתך הכמעט פושעת - חד וחלק
רוצה מקורות כלשונו וככתבו - עם הגדרה מדויקת של המונח?
כמובן שכל חכם ודרגתו שהגיע לשלמות,מגיע לכך שהדמיון שלו כפוף לשכלי - והוא זוכה ברמה זו או אחרת ל"מראות אלוהיים" מה שאתה קורא "מקובל", מקובל אינו שם גנאי..אם התהליך אליו הגיע המקובל הוא לפי סדר לימוד התלמוד בסדר הנכון..קניית המושכלות זכות התבונה וטוב ההבנה הם פועל יוצא מחוייב ..
תוקן על ידי - riv - 11/02/2005 2:50:41
|
|
|
|
|
