על הצדיקים ועל המגידים

מסתברא
"ועל מה שכתבת על הכללת הקבלה בהלכה. הרי הב"י נחשב להראשון שהשתמש בחומר קבלי בהלכה. (הראשון שהכליל הזהר להלכה הי' בעל האגור), והחומר שהשתמש בו כול לא רק הזהר אלא גם דברי קבלה (המיוחס) לראשונים. ואכמ"ל".

דעה זו (כי האגור הוא הראשון שהשתמש בזוהר לענייני הלכה), היא מיושנת לחלוטין, ראה: י"מ תא-שמע, הנגלה שבנסתר: לחקר שקיעי ההלכה בספר הזוהר, תל-אביב 2001, עמ' 98-99, עמ' 147, הערה 298; י"ש שפיגל, זכר צדיק: סדר חג הפסח לר' יוסף ב"ר צדיק, ירושלים תשנ"ד, עמ' לה-מ.

"לחלוטין" ככה!

הרי שפיגל לא ידע לחלוטין מי קדם למי, האגור או בעל ההגדה? אז מנין ההחלטיות?

נדמה שלא ראית את דברי תא-שמע.

עוד "חסיד" שמשום מה שכחתיו בעת כתיבת הודעתי האחרונה, הוא ר' יהודה החסיד, שכמדומה שאיני צריך להאריך בהבלטת חילוקים בינו לבין דמותו של הבית יוסף.

מסתברא עוד לא הגיב אם הסיפור של ליל שבועות הינו מזויף או לא.

גם מה שכותב מסתברא אודות הבית יוסף שנחשב להראשון שהכניס חומר קבלי בהלכה. יתכן, אך זה לא נוגע לשאלתי. שזה ברור שהב"י לא עטף את הלכותיו במעטה קבלי-מיסטי, כי אם לאידך גיסא, פשט מקטעי הזוהר שהביא (בסך הכל 43 פעם!) מלבושי מסתורין שעליו, ודן בהם כמו שעושה בספרי ש"ס ופוסקים הקונבנציונלים. כך שקשה מאד ל"ייצר" מזה שהב"י מביא דברי זוהר ומקובלים באיזה מקומות, שהיה לו קשר למשהו מיסטי ובלתי רציונלי כמו "מגיד".

גם לא ראיתי באף מקום שיש לב"י איזו זיקה מיוחדת למשניות, כמו שנראה מס' מגיד מישרים. עי' גם ברכי יוסף אורח חיים סימן קנט ס"ק ו "וכתב עליו (על הבית יוסף) הרב מגן אברהם ופליאה בעיני איך נעלמה ממנו משנה פרק ל' דכלים דתנן... עכ"ל. והפלאה זו איני יודע מה היא, דחס ליה למרן דנעלם ממנו משנה שלימה שוגר'ת ומשוגר'ת בפיו פה קדוש", עכ"ל החיד"א. אמנם למעשה, אני הקטן לא מצאתי עדיין איזה בקיאות מיוחדת או לשנות של חיבה על משניות ולימודה בדברי הבית יוסף, מה שמחזק השערתי שכל המגיד מישרים הינו מעשה זיוף.

ואני תמה על החברים הבקיאים בדברי החוקרים והפרופסרים למיניהם שלא מעלים כאן אף ראיה לחזק צד האחר.

מלמד

"שנת יז ליצירה צוה מהר"ר יוסף קארו ז"ל למורי הר' משה אלשיך בשם המלאך המגיד הדובר בו שיזהר מאד ללמדני בכל יכולתו, כי אני הוא העתיד לישאר אחריו
בדור ממלא מקומו של מה"ר יוסף קארו.
וגם לי אני -היה הוא ז"ל מזהירני בלימודי בשם המגיד הנז'."
(ספר החזיונות למהרח"ו)
יש עוד ציטטות מהרח"ו על המגיד של הב"י אבל די בזה.


הרב יעב"ץ כותב שאין הוא מאמין שהרמב"ם כתב את המורה נבוכים.
יש הרבה דברים שנאמרו ונכתבו ע"י גדולי הדורות שגורמים מבוכה רבה
מצד אחד לומדים את דברי רב פלוני ומתרשמים מחכמתו העמוקה וכו' מצד שני אותו רב כתב משהו שמעיד לכאורה על ההיפך הקיצוני
הניגוד הזה גורם לאנשים להגיד על החלק התמוה לדעתם =
לא גרסינן.
הרמח"ל כפי שציינת כתב דברים מאד מוזרים (שע"כ רצו להחרימו) ומאידך הוא כתב שירה חילונית מובהקת עד כדי כך שהוא נחשב לאבי השירה המודרנית.

לענ"ד חוסר ההבנה שלנו באישיותם ובתרבותם של הרבנים הנ"ל אינה מצדיקה פסילת או מחיקת "יצירות" שלא מוצאים חן בעינינו
הנסיון מראה שע"פ רוב אי אפשר לומר על רב פלוני
"זה לא מתאים לו להגיד"
(אני לא אומר שזה בילתי אפשרי משהו בזכרוני מדברי הרמב"ם: כמה נפלא מאמר זה ראוי לרבי עקיבה לאומרו")

ולא צריך להרחיק לכת לדורות עברו
גם בדורינו יש רבנים שמצד אחד נראים כחכמים מחוכמים ומצד שני השם ירחם ... ואכמ"ל

וכמדומה שכבר דנו בזה באשכולו של הרב המיימוני על רח"ו

לוולוזין, שמתייחס לגוף הנושא.

אני מודה שציטוט אחד מספיק בשביל הראיה שהבאת.

אך הבה נתבונן...

האם לא שייך לומר שבזמן כתיבת הספר החזיונות הנ"ל כבר היה נפוץ המגיד מישרים?

מסתבר שגם לפני חיבור המגיד מישרים, כבר היה נפוץ שמועות בסימטאות הצפתיים אודות איזה מגיד המדבר, או שדיבר, עם הר"י קארו. אז שוב אין זה פלא לייחס להמגיד כמה פנינים יקרים ששמעו מפיו הקדוש.

האם דבר זה אין ריח של זיוף נודף ממנו? שהרח"ו יהיה ממלא מקום הבית יוסף, אינני יודע בדיוק מי ומה היה הזיוף, אך משהו צריך לזוז מציטוט כזה... וד"ל


ההשואה שכמה מחברי בית מדרשינו כאן בין הרמב"ם ממשנה תורה למו"נ לר"י קארו בב"י למגיד מישרים, היא מגוחכת.
המשנה תורה עם המו"נ מאד "מסתדרים" זא"ז, פרקים שלמים במשנ"ת זהים להמדובר במו"נ, אלא שיש שלא היו מוכנים להאמין שהרמב"ם שבדמיונם יכתוב מה שכתוב בס' המורה, ולכן כתבו השטיות שכתבו.

אך כאן טרם הוכחה שום זיקה מאת הב"י ל1. ספר מגיד מישרים. 2 או לתופעה של מגיד בכלל. 3 או אפילו ללימוד קבלה באופן קבוע. 4 לכתוב ארמית. 5 ללימוד משניות באופן בלתי רציונלי.

וכן ההשואה בין רמח"ל לבית יוסף. הרמח"ל עסק בכתיבת שירים, חיבר מזמורים חדשים של תהלים, תקונים חדשים של זוהר, חיבר תפלות וכו' מה הפלא בכך שעוסק בשירה, ובפרט שהשירי חשק של המקובלים באותה התקופה באו כדאי לתקן יחודים עליונים ושלום בפמליא של מעלה, ומזה כל עניני זיווג וכו' וכו' כידוע, על משקל שיר השירים. מעתה אי"ז תמיהה כלל, משא"כ כשמדברים אודות הרי"ק.

כל הדיבורים אודות הבית יוסף שמביא מהזוהר, הם לא לענין כלל, כמו שכתבתי בהודעתי הקודמת, שהב"י חשב - כמו רוב שלומי אמוני ישראל בזמנינו אנו - שהזוהר נתחברה ע"י רשב"י, והתייחס לה בדיוק כמו שהיה מתייחס לתוספתא, למדרש או לשאר דברי חז"ל שאינם בתלמוד.

ראיתי מביאים "ראייה" ממה שבפעם אחת (!) מביא הספר שהמגיד צוה לו להכריע כמ"ש המהר"ם מרוטברג בענין מקואות, וזו ראייה שהב"י כתבו, שהלא הב"י אכן הכריע כמו המהר"ם רוטנברג. וכאילו לא היה יכול אותו הזייפן-המקובל להוציא ספר טוב"י חלק יו"ד ולהוציא ממנו דין א' ע"מ להכניסו במעשה זיוף שלו.

והיכן כל אותם המאות או אלפי פעמים שהב"י היה נזקק לסיוע בהכרעה, איפוא היה המגיד אז? אין זה כי אם נסיון של אותו הזייפן להכניס אל תוך מעשה זיופו את חותמו של הב"י - ההלכה.

מלמד,
כתבת: "שהרח"ו יהיה ממלא מקום הבית יוסף"
אין זה פלא, כי מהר"י בירב סמך את הב"י והב"י סמך את רח"ו.
לצערי אין לי כעת מקורות.

מלמד,

היות ונושא האשכול שפתחת הוא על תופעת המגיד במטרה להוכיח שהמגיד משרים מזוייף, אולי תואיל להסביר כתומך נלהב את דבריו של הרמב"ם במו"נ, שהרי לדבריך אתה מתנגד עקרונית לקשר למשהו מיסטי ובלתי רציונלי כמו "מגיד".

"והמדרגה השנייה הוא שימצא האדם כאילו עניין אחד חל עליו, וכוח אחד התחדש *וישימהו לדבר*, וידבר בחוכמות או בתשבוחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בעניינים הנהגתיים או אלוהיים, וזה כולו בעת היקיצה (=הזייה), והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש..."(רמב"ם מו"נ פמ"ה חלק שני)

הדברים הנ"ל שכתב הרמב"ם אינם קשורים לדעתך למציאות, ונכתבו רק כתיאוריה על מנת להצדיק את תורת הנבואה שלו?

אולי נברר תחילה אם לדעתך ישנה אפשרות שאדם יגיע למדרגת "רוח הקודש" ואם כן מהי?


תודה.





תוקן על ידי - riv - 15/02/2005 10:13:26

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=207880

ריב,

אחר בקשת סליחה, לא הבנת דברי המו"נ, מלבד מה שזה סוטה מגוף הנושא.

"והמדרגה השנייה מדרגה הראשונה היא מי שהצליח להציל רבים מישראל או עשה איזה טובה גדולה הוא שימצא האדם כאילו עניין אחד חל עליו, היינו שחש בקרבו איזה מניע ודוחף וכוח אחד התחדש וישימהו לדבר, ומהו מדבר: וידבר בחוכמות דוגמת משלי שכתב שלמה או בתשבחות, דוגמת תהלים ע"י דוד או בדברי הזהרה מועילים, כנראה שמתכוין לחלקים במשלי ולס' קהלתאו בעניינים הנהגתיים כהן גדול השואל באורים ותומים או אלוהיים, אלדד ומידד מתנבאים במחנה וזה כולו בעת היקיצה אין זה שום "הזייה" כי נביא במדרגה זו אינו מדבר דיבורים שאינם מובנים לו, וגם אינו מדבר ארמית, ובכלל אינו מדבר מה "שישים ה' בפיו" דוגמת המתואר בסיפור של ליל שבועות שהמגיד היה מדבר מתוך גרונו. אלא שהוא מדבר דברים שכליים ורציונליים לגמרי, אבל יש לו בהירות כזו וכח להביע את מחשבותיו בדיבור ובכתב, ויכול להתבטא בדברי שירות ותשבחות שלו בלשון שוטף ופיוטי. וכל זה אינו ענין כלל למגיד המתואר. ואם היה מי שיאמר שמה שהיה להב"י הכח לחבר חיבורים הענקיים שלו, אין זה כי אם כח נבואי ממדרגה הב' החרשתי. והשתמש החושים על מנהגיהם, כלומר שהוא נשאר לגמרי שפוי בדעתו, רציונל ומשמתש בשכל וחכמה של עצמו, לא איזה מין התגלות מבחוץ וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש..."


ובכן ריב, בטח אפשר להגיע עד קרוב למדרגת נבואת משה רבינו, אך זאת לא אומרת שאכן הב"י זכה לכך. וגם אם זוכים לכך, אין מן הצורך שהמלאך הדובר אליו יעסוק בעיניני ספירות ופרצופים, כי המלאך יכול גם ללמוד חלקי התורה שבנגלה, כי סוכ"ס גם חלקי הנגלה הם תורת ה'. ולמה זה שהמגיד מדבר אל הב"י 99% בתורת הקבלה?

ועל שאלתך האם אני מאמין שישנה אפשרות שאדם יגיע למדרגת "רוח הקודש", התשובה היא כן וכן, אך אני מתייחס בחשדנות לאותו ספר, כשם שאם היה מופיע ספר דומה מיוחס להג"ר שמשון רפאל הירש ז"ל.

מלמד,

מה פירוש "אין שום הזייה"? הרמב"ם מבסס את כל תורת הנבואה שלו על החלום והמראה ובעיקר בשמונה פרקים הוא מסביר ומפרט, או כפי שהוא כותב בהלכות יסודי תורה פ"ז הלכה ו - "כל הדברים שאמרנו, הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים - חוץ ממשה רבנו, רבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים? שכל הנביאים בחלום או במראה..." אם כן מה זאת "מראה"?

את דברי המו"נ כפי שהם מופיעים אני מבינה טוב מאוד, את דבריך שלך על דברי המו"נ לא הבנתי, אתה מתעלם מכל תורת הנפש בכוונתו המקורית של הרמב"ם, מבאר ומפרש את דבריו לעניות דעתך- ועל סמך זה אתה קובע שאין שום הזייה?

"ולעניין זה רצה באמרו וישם ה' דבר בפי בלעם כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל עניין זה אמר הוא על עצמו שומע אמרי אל..." (מו"נ פמ"ה חלק שני)

בלעם הגוי הקוסם שהיה בועל אתונו היה בדרגה גבוהה משל הב"י?

הרמב"ם מסביר שישנם שתי מדרגות קדם נבואיות שהחסיד השלם מגיע אליהן בדרכו אל הנבואה,אף על פי שאינו נביא. האחת, היא "רוח השם" בה האדם נדחף לפעולה כמו השופטים למשל שלא היו נביאים ובכל זאת שרתה עליהם "רוח השם". השניה היא "רוח הקודש" בה האדם מגיע להכרה תודעתית ומתחדשת לו ידיעה שמתגלה לו "בזכות" המעלות אליהן הגיע - כמו דניאל שלא היה נביא ממש ובכל זאת כתב מדעתו ב"רוח הקודש"

מעלת משה רבנו אינה נכללת אצל הרמב"ם בין עשר הדרגות אותן הוא מונה - ואפילו קרוב אליו, אי אפשר שיהיה כפי שהבאתי למעלה.

ולמה לחשוד שהב"י לא הגיע למעלת החסיד השלם?

הרמב"ם אינו פוסל אפשרות שאדם שראוי ומוכשר לכך יעסוק ב'סוד' ויכנס לפרד"ס - התנאי לכך הוא שיהיה "חכם ומבין מדעתו" כפי שהגדירו זאת חז"ל
ככל שאדם יודע ומבין יותר מחברו, כך חלק יחסי גדול יותר ממחשבת הבריאה מבוסס על ידיעה ופחות על אמונה. הגדולים בחכמי התורה כמו רשב"י, האר"י, רמח"ל, בעל הסולם, בשבילם המערכת הקבלית כמעט סגורה, כי החלק המירבי מבוסס על ידיעה.

אולי כדי להבין אותך טוב יותר תסביר מה הקשר בין דבריו של הרמב"ם והשתמש החושים על מנהגיהם...לשימוש בשכל

בוא נראה איך קאפח מתרגם את דברים אלו (הציטוט הקודם היה בתרגומו של אבן תיבון)

המעלה השניה
היא שירגיש האדם כאילו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חוכמה, או תהילה, או בדברי תוכחת מועילים...וכל זה בהקיץ (מה זה?) ובמצב של שימוש החושים כרגיל, וזהו שאומרים עליו שהוא מדבר ברוח הקודש...