בןציון כהנא: על משמר ההלכה

מצורף קובץ

האשכול הבא נפתח על ידי ב.צ כהנא, אבל התמונה שפירסם גדולה מדי. טרחתי ופתחתי חדש.

נא להמתין עד להשלמת העבודה לפני תגובות.

בן ציון כהנא כתב:

שלשום נשלח אלי פקס על ידי חבר
בפקס המצ"ב נאמרו דברים חריפים על הדרך בה מתמנים כיום רבנים ועל דרך הפסיקה המשתרשת
את המאמר כתב כפי הנראה הגר"ד לנדו ראש ישיבת סלבודקא
מה דעתכם ?

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

שלויימלע

אכן מפגש מעניין מאוד

מיימוני

הצדק עימך, ההערות הנוקבות מתאימות גם על ספרים בדורות קדמונים, אולם נדמה שבעבר לא היה מעמדם של המחברים הללו כפוסקי הדור. דומני שהרב שלמה גאנצפריד לא היה נחשב כפוסק האולטמטיבי ואילו המצב כיום הוא שרבנים אלו דוגמת הרב נויבירט והרב שמחה רבינוביץ מקבלים מעמד בכיר בעולם הפסיקה ההלכתית.

לגופם של דברים

המאמר שהובא כאן איננו מנותק מהקשר פוליטי, והוא מכוון כלפי רב מפורסם אשר מעמדו והשפעתו בציבור הליטאי זינקו בשנים האחרונות פלאים, למגינת לב חוג תלמידי החזו"א. אולם דומני שהביקורת ראויה לדיון במנותק מההקשר שאליו נכתבו. דרך אגב, הגר"ד לנדו פירסם כבר לפני עשרות שנים מאמר חריף והערות נוקבות על ספר "שמירת שבת כהלכתה" שהוא כמדומה הספר הראשון במודל זה בדור האחרון. [כעת שלמו ארבעים שנה למהדורה הראשונה]

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מיימוני,

האם ספר 'משנה תורה' להרמב"ם או ספר 'המשנה' לר' יהודה הנשיא הם ספרים שנכתבו מתוך עיון עמוק?

מאידך, לו הייתה נוצרת ספרות עניפה של נושאי כלים סביב ספר 'קיצור שולחן ערוך', היוצאים מנקודת הנחה שכל תג ותג בספר נכתב מתוך עיון עמוק, לא הייתה גורמת לנו להתייחס אל הספר בצורה אחרת?

_______________

איני מכיר מכון להכשרת רבנים שמצהיר על עצמו כמכשיר אנשים להיות גדולי דור או גדולי הפוסקים.

מכונים כאלו מכשירים אברכים להיות בקיאים בהלכות מסויימות.

בעם ישראל קיים ציבור גדול שזקוק לספרי הלכה בלשון השווה לכל נפש, ולרבנים שיורו לו את הדרך שראוי לילך בה.

הבעיה היא שבישיבות מסויימות מחנכים לכך שלמדן הוא מי שיושב שנים רבות אחר נישואיו בכולל ולומד את סדר טהרות בעיון, ואילו אברך שלומד שו"ע הוא 'שטחי'.

לעתים אף נשמע מפי ראשי ישיבות גדולים לפי כל קנה מידה שאין ביכלתם לפסוק הלכה כיון שלא הוכשרו לכך.

לענ"ד, כל עוד אין בכל בית כנסת ו/או קהילה בישראל אדם ש'יודע שו"ע', עולם התורה אינו יכול להרשות לעצמו והפנות אנשים להתמקצע בקודשים וטהרות.

____________________

לפני מס' שבועות דנו באשכול אחר על השפעתן של ישיבות פונוביז' וסלבודקה על אופי לימוד התורה בעולם התורה הבני ברקי.

דא עקא, כמה בוגרי סלבודקה ופונוביז' אפשר למצוא מחוץ למוסדות ליטאיים מובהקים?

אם ניקח לדוגמא את ישיבת חברון הירושלמית, הרי שהשפעתה על הציבור הישראלי רבה מהשפעתן של שתי הבני ברקיות, באשר בוגריה לא הדירו עיניהם מלימוד הלכה וניתן למצוא אותם בערים, בבתי הדין הלא ליטאיים, בצה"ל, בישיבות הסדר ועוד ועוד...

בנציון ומיימוני,
יישר כח על העלאת הנושא. יש כאן כל כך הרבה על מה לדון, עד קשה בכלל להתחיל. ובכ"ז פטור בלא כלום אי אפשר.
ראשית, מדוע ללדבר רק על להקל בחמורות ולא על להחמיר בקלות. כידוע, בד"כ דרכם של המאספים הללו הוא להחמיר בקלות לא להקל בחמורות, ושורשן של שתי התופעות הוא אחד: ניתוק בין העיון הלמדני לבין פסיקת ההלכה.
כיום, כאשר לומדים הלכה מסתכלים במ"ב, ובעיון מנסים להקיל מכלול רחב הרבה יותר. אולם ההלכה צריכה להיות מסקנת הלימוד העיוני. הניתוק הזה הוא אסון אמיתי, ובתוכו הויתור על האוטונומיה בפסיקה והליכה בעקבות הצאן (=בהמות גסות ודקות). למה פסיקה עפ"י המ"ב אינה אותה תופעה עצמה? והשו"ע? הרי היה פולמוס קודיפיקציה סביב כל קודקס שיצא (מהרמב"ם והלאה), ראה בספרו של מנחם אלון בהרחבה. הרי את הקודיפיקציה לא המציא השש"כ.
מאידך, אינני רואה מדוע כל מאסף נדון כעם הארץ. הספר שמירת שבת כהלכתה, גם אם יש בו כמה דברים שניתן להתווכח עליהם, אינו מעיד על עמארצות, בניגוד להרבה מאספים אחרים.
פולחן הגדוילים ש'חושבי לשמו' מטיף אליו, הוא גופא חלק מהבעיה עצמה. אם היתה ביקורת ציבורית על פסיקת הלכה, הכל היה נראה רציונלי והגיוני יותר. אמנם צריך גם לקבל מנגנון של הכרעה, אולם כיום אין ביקורת וגם לאמנגנון של הכרעה. לכן תמיד הולכים לחומרא. כל סברא מופרכת שמעלה מישהו, ולפעמים זה פוסק מובהק, מייד הופכת לדין תורה, בתנאי שהיא לחומרא.
דווקא השש"כ הוא יוצא מכלל זה, וזה ייאמר לשבחו.
וחוסר התרבות של מבקריו, שאינם מסוגלים לראות קולא שמבוססת על סברא כלשהי, גם אם אינם מסכימים לה, הוא תעודת עניות להם ולשכמותם.
נסה כבן תורה לקנות בחנות (שמכרה חמץ כדין) חמץ לאחר הפסח, ותיווכח באוסף ההבלים השולט בעולמנו. שלא לדבר על הכשרים ושאר אינפנטיליות.
משל חוה והנגיעה בעץ הולך ומתרחש לנגד עינינו. ברגע שהכל חמור באותה מידה, ו'בני תורה' לא יכולים להקל במאומה, אז מבחוץ הכל נתפס כאוסף של חומרות לא מחייבות.

הישיבות עצמם מחנכות לניתוק בין הלימוד לפסיקה. הלימוד מסור לכולם. יש ביקורת על סברות של גדולי הלמדנים. אבל בהלכה כל שטות שמישהו אומר (כמו השולחן בסוכה של המ"ב) יש ליישבה בפלפולים עצומים כדי לעכלה בתוך ההלכה.
כאשר בישיבות, כמו סלובודקא של ר"ד לנדו, יתחילו ללמד עיון שמסתיים במסקנה הלכה למעשה, אז המצב ישתפר.
כאשר הפסיקה והעיון ילכו יחד, ולא יפתחו מסלולי קיצור להוראה, בהחלט יכול להיות שינוי. דבר זה דורש גם פיתוח גישה אוטונומית לפסיקה. כלומר לא להסתמך על מה שכתוב בספר כלשהו (כולל המ"ב עצמו). וידועים דברי המהר"ל בנתיב התורה (וגם הר"י מיגאש שהביא מנחם אלון כנגדו אינו סותר אותו ממש), ואכ"מ.
מאידך, העיון אינו מאפשר להקיף חומר בכמות סבירה, והסדר בלימוד, כפי שיודע כל מי שלמד פעם נושא דרך השו"ע, אין לו תחליף. זהו היתרון של ספרי המאספים, שכבודם במקומם מונח. זו אינה תופעה גרועה, אלא אמצעי עזר מועיל (ובהחלט כדאי שיהיו אינדכסים ומפתחות). הבעיה היא שיש תחושה שכל מאסף כזה הוא פסקי הלכה מחייבים.

ולאידך גיסא, כאשר בפתיחה ל'שונה הלכות' של ר"ח קיינבסקי כתוב שהספר אינו מיועד לפסוק הלכות, אז אתה כבר ממש לא יודע על מה אנחנו מדברים. בשביל מה לכל הרוחות הוא כותב את הספר? זהו אוסף של פסקים לא מנומקים שאם אינו משמש הלכה למעשה אז לא היה טעם לבזבז עליו נייר. כמובן, שכולם מתעלמים ומסתמכים עליו, ובצדק. לכולם ברור שזוהי אמירה בשביל הנימוס ותו לא.
ולערך זה יש להוסיף את אוסף קבצי הניקוץ הטיפשיים סביב ר' חיים קנייבסקי, ותחילתם ב'שלמת חיים' (=המנקץ הראשון, סביב הגרי"ח זוננפלד).

סוף דבר, מאסף אינו צריך להביא פסקים לא מנומקים, אלא לאסוף מקורות ונימוקים ושיקולים. להעמיד תשתית לפני המעיין והפוסק, שיוכל להיעזר בה. איסוף של פסקים, כגון שונה הלכות (אם באמת אינו מיועד לפסיקת הלכה), הוא פשוט שטות והבל, ותו לא מידי. בנוסף, יש לחנך שלא לפסוק על פי המאספים, אלא להיעזר בהם ולפסוק על פי העיון שלו עצמו (אם הגיע להוראה. ואין פירושו להיות משה רבנו).

יש להאריך בכל זה טובא, ואכ"מ.


מיכי

אני סבור שממללא נגע בנקודה הנכונה.
המסילת ישרים בהקדמתו מתאונן על כך שהחסידות אינה נחשבת כחכמה ואם תמצא אחד מתחסד לא תוכל להימנע מלחשוד אותו לגס השכל, על כן נמצא שמאלו ואלו תעדר החסידות "מהחכמים למיעוט עיונם בו ומהטפשים למיעוט השגתם בו". מצב הפסיקה ההלכתית בציבור הליטאי כיום דומה מאוד, הטובים בישיבות [כולל חברון] אינם פונים ללימוד הלכה לא להוראת איסור והיתר ולא לדיינות, ואם תראה אברך לומד הלכה לא תוכל להמנע מלחשוד אותו ל"לא יוצלח" ונמצא שמאלו ומאלו תחסר ידיעת ההלכה "מהחכמים למיעוט עיונם בה ומהטפשים למיעוט השגתם בה".
מלבד נקודה זו אני רואה בעיה חריפה ב"ריבוי החומר ובזמינותו". בעבר לא היתה הספרות ההלכתית כה גדולה ולרב לא היה צורך להכיר אלפי שו"תים או נושאי כלים על השו"ע, הפסיקה נבעה מידיעת גפ"ת שו"ע ונושאי כלים עיקריים ומסברא ישרה של הרב. כיום נאלצים רבנים להתמודד עם ים של חומר, כשאין להם את האומץ להכריע מסברתם אפי' נגד אחרון אלמוני וק"ו לא נגד ש"ך מפורש. גם השואלים זמינים לחומר רב ומבלבלים את הרבנים בציטוטים שונים, כשזמינות החומר בספרי הליקוטים והמראי מקומות ובאוצרות הספרים והמחשב מאפשרת להיות תלמיד חכם [כביכול] בלי ללמוד כמעט וקשה יותר להבחין בין תלמיד חכם אמיתי למזוייף, אדרבה המזוייף מצטט ספרים יותר מהתלמיד חכם האמיתי ויוצר יותר רושם על הקהל.
איך קרה הפלא שהציבור הליטאי שבז כל כך לגאון הרב עובדיה יוסף על ידיעותיו העצומות והאשימו באשמת שווא של חוסר הבנה כשהם מכנים אותו "חמור נושא ספרים", מאמץ לעצמו כיום רבנים שהגדרה זו הולמת אותם מאוד?

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

איך קרה הפלא שהציבור הליטאי שבז כל כך לגאון הרב עובדיה יוסף על ידיעותיו העצומות והאשימו באשמת שווא של חוסר הבנה כשהם מכנים אותו "חמור נושא ספרים", מאמץ לעצמו כיום רבנים שמוציאים פסקי הלכה מיוחדים ל'בני תוירה' לחוד,=חומרה. ולעמישראל הבעלי בתים לחוד=קולה (לדוגמא כמו בשערוריית בשר הזבו.

אכן מרוח המכתב עושה רושם שהדברים נכתבו מבית המדרש של
המדקדקים בהלכה.ברם באותה רוח אפשר לומר שהבעיה היא כלל
מערכתית.משום שכל מערכת מסירת התורה כיום נמצאת בידי מלקטי מחברות המצטטים מי ביותר כשרון ומי בפחות מתוך הנכתב או הנדפס.אמנם לגופה של טענה אני מעיז לומר שאילו היו בוחנים בעינים למדניות וללא קרדיט את נושאיכלי השו"ע לא בטוח שהם היו עומדים בסטנדרטים של כותב המכתב .ובכלל .זה נושא טעון ורגיש שנוגע בעקיפין בבעיות יסוד של לימוד התורה בזמנינו ....בהמשך

רמ"א,

מדוע לדעתך אין מחלוקת של ממש בין הר"י מיגאש למהר"ל?

ממללא

לא יכולתי להתאפק אחרי השאלה שלך.

הספר "משנה תורה" נכתב לאחר עיון. "מעמיק" איני יודע, כי לא איפיינו עדיין מה מציינת התכונה הזו.

אבל ודאי שהוא נכתב מתוך השקפת עולם אחדותית ומתוך מתודולוגיה מפותחת ואפילו מודעת.

לגבי ר' יהודה הנשיא, הדבר תלוי מאד במניעים השיטתיים שהיו לו - והרי על זה יש מחלוקות גדולות, גם בין תלמידי חכמים וגם בין חוקרים.

ואין, אין, אין שום מקום להשוואה בין הספרים שהזכרתי לבין אלו!

***

מיכי

אני מסכים עם רוב או כל מה שכתבת. והעלית הרבה דברים שרציתי לכתוב, ומהם שפחדתי לכתוב.

אמנם, בנוגע לשש"כ אני מבקש לחלוק עליך. יתכן שהוא פחות נגוע בעמארצות יחסית לספרים אחרים, אך עדיין לדעתי יש חסרונות רבים מאד בספר. ואפשר וראוי לנהל עליו דיון באשכול עצמאי. אמנם, יש לבדוק שהדברים הם לצורך ולא בגדר לשון הרע סתם.

בנוגע לפסקי תשובות, אני סבור שהוא טוב בהרבה מאחרים, מסיבה פשוטה ביותר. הוא מציג את מגוון הדעות, ומאפשר לקורא לבחור. בניגוד לספרים אחרים שבהם החומרא מופיעה בשורה המודפסת והדעות האחרות, המקילות, בהערות שולים קטנות, אם בכלל.

ואכן, יש מקום לדון במתודולוגיה של חיבור ספרי הלכה ופסקי הלכה, וכיצד התופעה של דורנו שונה או דומה לדורות קודמים.

כמו כן, אני סבור שיש בעיה אמיתית עם ספרי הלכה מלוקטים של זמננו, בגלל שהם מכתיבים קו של חומרה מוטעית, וקו של חומרה כשאיפה שיש לאמץ. וכבר דנתי בזה פה ושם בעבר.

***

הבעיות של לימוד לא לשם הפסק וכל הקשור בזה היא נושא נוסף, אך איני יכול כרגע לדון בו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

מיימוני

אם כבר ענית...

ואם הוא נכתב מתוך השקפת עולם אחדותית ומתוך מתודולוגיה מפותחת ואפילו מודעת.אחרי ההגדרה הקולעת הזו שמעידה על עומק - אתה עוד מחפש איפיונים?

כל האמונות והדעות, כל דרכי המחשבה אשר לנושאי היהדות שהיו לפניו- ידע לאחדם ולאגדם ביחס הגיוני וסדר מתוקן ונאה עד שהתמזגו והתלכדו לדעה כללית אחת, יהדות תלמודית מחקרית. הפילוסופיה, תורת המוסר והמידות, המצוות המעשיות וכל תורת ההלכה, הגיוני רוח ורחשי לב המתגלים בתקוות המשיח, בזמן הגאולה ותשועת עולמים...

1)כבר כתבתי פעם כאשר אקדמי העלה את הלעג נגד פרי מלקטים, שמי שמכיר קצת התחום מעבר לספרים פופלארים, הרי יודע שאין כאן שום חדש, וכבר ה'באר היטב" הותקף קשות בידי השבות יעקב.

מאידך, מה רע בספרי המלקטים שמביאים לך את האנפרמציה, הכתבה שלפנינו נראית מאד מריר ואכולה טינה.