אריסטו - גר או יהודי?

אם די לנו בדברי הנביא כסמכות וכמקור איך נבדיל בין נביא אמת לנביא שקר ?

כמוך חשבו השבתאים ותראה לאן הגיעו?

צודקת!

לכן צריך לשמוע לחכמים שבחנו את דבריו.ולא לחדש חילוקים שלא שערום אבותינו!

לכן צריך לשמוע לחכמים שבחנו את דבריו, בדיעבד?
שבתאי צבי הוכרז כמשיח על ידי רב חכמי אותו הדור, הם העידו והעם האמין להם.

השיעור שעלינו ללמוד הוא לבקש מקור לדברי החכמים, ולא לחזור ולשמוע לחכמים שמעידים על חכם פלוני בדבר השגותיו הנפלאות מבלי לבדוק אותם.

נדמה לי ששאלת "אמיתות" המקור היהודי של הפילוסופיה (ושאר החכמות), כמו שאלת התגיירותו של אריסטו, לא ממש מעניינות ורלבאנטיות. יותר משמעותי לבדוק מדוע עולות השערות כאלה. וכאן, כמו במקרים רבים אחרים, צריך לבחון את הדבר מנקודת מבט היסטורית.
העירו למעלה שהרעיון מתחיל אצל יוספוס. אם אינני טועה יש לו רמזים כבר אצל פילון. שני סופרים אלה פעלו מתוך הצורך להתגונן נגד השמצות שונות ומשונות של היהדות (ראה ערך: טאקיטוס). לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. מה עוד שהמסורת היוונית עצמה העידה שקאדמוס (הפניקי?) לימד אותם את הכתיבה.
לתנאים ולאמוראים לא היתה שום בעיה להודות ש"בלילה חמה מהלכת למטה מן הרקיע", כדעת חכמי אומות העולם.
גם רס"ג (שהשתתף במאג'אליס הבין-דתיים בבצרה) שאב מלוא חופניים מן הפילוסופיה המוסלמית, מבלי להתכחש לכך.
הרמב"ם, שהיה נתון בעימות חריף בספרד (ספרותי בלבד?) וצפון אפריקה (לחץ ממשי להמרה, וד"ל), שוב חוזר על המיתוס של החכמה היהודית ה"גנובה".
וכן הלאה לאורך הדורות.
ואנחנו מה?

בס"ד תגובתי לדברי מיימוני
כב' יעיין בס' חיית-קנה לר"ש מולכו זצ"ל ,בהקדמתו הביאו
את דברי ר' יצחק אבוחצירא זצ"ל כמדומני שכתב 'שאין ספק כי קבלת רבנו האר"י ז"ל היא הפרי הבשל ביותר ,אך בלי הראשונים שקדמו לו בקבלה,לא היה מגיע להשגה שלו,כי הוא ז"ל לא נטה מדרכי הראשונים המקובלים ז"ל.עכ"ד.
לכן חשוב מאד לענ"ד ללמוד את הס' הכוזרי וכן מורה הנבוכים וספר העקידה לר"י עראמה זצ"ל וס' העיקרים לרבנו יוסף אלבו זצ"ל,כי ע"י ספרים אלו מחדדים את השכל להבין את דרכי הקבלה. וכן הס' שערי אורה לר"י גיקטליא ז"ל שהעיד עליו רבנו האר"י שהוא מפתח לחכמת-הקבלה.ופירוש
הרמב"ן על התורה אשר נכתב ע"פ סתרי-תורה כידוע ואי אפשר להבין דבריו בשכל אנושי כי אם ע"י השגה רוחנית.
וזה דרכו של ר' צורי ג'רבי הי"ו שאינו זז מדברי הראשונים,ולומד גם את הספרים הנ"ל שהזכרתי וכן את
כתבי מהר"ל מפראג ז"ל,ורק אח"כ ניגש להבנת דברי רבנו האר"י זלה"ה ודברי פי חכם חן.

riv בעיקר ולא רק:

דומני שיש מקום להגדיר באופן מסודר את מה שמכונה כאן "הסתמכות על מקור סמכות".

ישנה הסתמכות המבוססת על ה- ידיעה/ אמונה כי פלוני חכם ממני, מעמיק ממני, וידיעתו והבנתו רחבות היקף משלי, ולפיכך אם הוא עושה מעשה כל שהוא או מביע דעה כל שהיא סביר להניח כי בדקם וחקרם גם מכיוונים שאני בקוצר השגתי לעומתו לא הגעתי אליהם ואולי גם לא אגיע.

הסתמכות כזו אינה הסתמכות על ה"אדם הטוען" כי אם הסתמכות על הטענה. האדם הטוען נותן רק את הסימוכין לאמיתותה.

הסתמכות זו הינה הגיונית, לוגית, ומאד מקובלת, רובינו ככולנו נעזרים בה באופן תדיר בחיינו.

הסתמכות מסוג אחר היא הסתמכות על טענה או מעשה של פלוני, לא מתוך מחשבה כי ישנו "הגיון" כלשהוא העומד מאחוריו, אלא מתוך אמונה ב"אדם" הטוענה. מחמת האמונה או אפילו הידיעה [אם להתייחס למשה רבינו] כי כל מה שיאמר נכון הוא. בלי שנוכרח לטעון כי דעה ספציפית זו הגיונית.

אמונה כזו יכולה לנבוע מידיעה אישית ברורה ומוחשית, [כאצל משה רבינו והנביאים אחריו,וגם בך יאמינו לעולם.] או מידיעה בדרך עקיפין [אם נניח שכוונת התורה בצוותה על סמכות החכמים לא תסור ימין ושמאל, ו-ועשית כל אשר יורוך, היא שגם אם יאמרו לך על שמאל שהוא ימין,עשה. הרי שאף שבאופן אישי אין ידיעה על החכמים כי כל דבריהם נכונים הרי שמכח המצווה (הצד"י פתוחה) שאמיתותו ברורה ישנה ידיעה.]. (או ידיעה שיש אומרים שהינה לוגית בסגנון אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם וכו')

להסתמכות מסוג זה יש מתנגדים רבים. ויש מקום רב לדון בה בהיותה נוגעת בענינים שהינם בלב התאולוגיה של הדתות המונותאיסטיות בכלל ושל היהדות בפרט.

(ורק מילה על המושג "נכון": באומרינו כי דבר פלוני הינו נכון אין מוכרח מכך שהוא אמיתי לפי ההגדרות הידועות לנו. שהרי אם אמר חכם על ימין שהיא שמאל, הרי שלפי ההגדרות הידועות לנו דבר זה אינו "נכון" שהרי הימין ימין היא ולא שמאל. ועל כרחך הדבר נכון מלשון "נכון לעשותו" היינו שכך היא ההנהגה או זו הדעה שבה חפץ השם שננהג ונחשוב.)

דומני שכשriv מדברת על מקור סמכות כוונתה להסתמכות בסגנון הראשון וכששי יקירינו דן כוונתו לאופן השני. כך שאולי במקום להמשיך את הדיון כדו שיח של חרשים יש מקום לפתוח אשכול מיוחד לנושא, ולדון בשני אופני ההסתמכות הנ"ל ואז אולי לשוב לאשכול זה.


אבישי 11

פרופ' דב רפל בספר הנזכר (ואנוכי הקטן מסכים עימו) טוען כי הנטיה ל"גייר" הוגים ופילוסופים מקורה ברצון להכשיר ולהתיר לימודי חכמות ופילוסופיא. ולפיכך ישנה נטיה לנסות להציגם באופן שלא יסתרו לא הם ולא מחבריהם את עיקרי היהדות.

<"בקובץ אור ישראל היתה סידרת מאמרים בנושא מקור חכמת האומות בישראל">