הכוחות שאבדו

באשכול הזה אני מציע לרשום כל הכוחות הגדולים שעמדו ליהדות במשך הדורות ומטעם זה או אחר כוחותיהם הלכו לאיבוד.

אני מציע להביא השם עם קצת חומר על האדם ופועלו, אולי כמה קישורים לאתרים אחרים. לבסוף אולי לנסות להבין למה הוא נטש את היהדות ומה אנחנו יכולים ללמוד מסיפור חייו.

נקודת המוצא שלי היא שהיהדות היא דת, לא לאום ולא תרבות. דת המתבטאת בשמירת תורה ומצוות.
מבחינה דתית, או ליתר דיוק יהודית, אפשר לדבר על הפסד. אבל אני שואל אם באמת ההפסד גדול יותר מכל הפסד של יהודי שעל-פי ההלכה מחוייב לשמור תורה ומצוות ובחר להתפקר. איננו יכולים לדעת אם פרויד ואיינשטיין יכלו להיות תלמידי חכמים ולכן ההפסד, מבחינה הלכתית, הוא כמו כל אבדן של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות (בכוונה אינני משתמש יותר בצירוף 'יהודי חילוני'). מכל בחינה אחרת מדובר באנשים שהשיגו הישגים גדולים בתחומם ועל כן ברווח גדול לאנושות.


תוקן על ידי - נומוס - 10/02/2005 1:57:11

לשיטתי שפינוזה לא היה יהודי. השאלה לגבי שפינוזה וכופרים אחרים לגיטימית רק במסגרת היהדות, ואין יהדות אלא יהדות דתית (על גווניה).
מבחינה יהודית, ניתן להבין את הביקורת הקשה כלפי מנדלסון (אם כי הגידופים מיותרים), שהרי הוא הניח את הבסיס לאבדן של חלק גדול מהעם היהודי, בעבר, בהווה ובעתיד.
ושמא יש לחפש כאן תאודיציאה (צידוק הא-ל) לכל הדבר, כיוון שבאבדן זה תתחדדנה ההגדרות והדת היהודית תצא בסופו של דבר נשכרת ובאבוד רשעים רינה וכו'.

תוקן על ידי - נומוס - 10/02/2005 2:45:50

'כוחותיהם הלכו לאיבוד'

באמת מן הראוי היה שכל ימיהם יהגו בתורה, ולא יפנו לשום נטייה מנטיות לבם, והיה עליהם לדעת שכל מה שליבם מושכם לחוכמות חיצוניות אינו אלא יצר הרע, ואותו יצר הרע עתיד לעבור מן העולם. וכן היה עליהם לדעת שאם לבם מושכם לחקר הפיזיקעא או לשאר חכמת בטלות אין זה אלא כשאר מומים שסיבתם עלומה והם מכבשי דרחמנא. והוא יתברך שמו באמת רוצה היה לברוא את כל בריותיו שווים בקומה אחת ובמידה אחת ובנפש אחת , ומה שאנו רואים בני אדם עם כישורים שונים ונטיות שונות הוא מסוד הכלים השבורים כידוע . והם העלובים בחרו לגלות ולפתח דווקא את אותו באג שנולדו איתו, משל למה הדבר דומה לנכה שכל היום מתגאה בנכותו.

באמת חבל.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מסתברא.

עם ישראל איבד לא רק גאונים רבים בהלכה, שהפכו למשכילים.

הוא איבד גם סנדלרים ועגלונים רבים, שהפכו לראשי ישיבות ורמי"ם.

מיכי, רק תיקון קל.
איננשטיין על-פי השיר לא היה אמור להיות סתם שמש, כי אם גובה כספים גאוני לישיבות, מין 'ארכי-שנורר' שכזה. גם מנדלסון היה אמור להיות כליזמר במקום להלחין את הקומפוזיציה 'סוניטה של ירח'. יש אם כך קשר בין הכשרון לייעוד...

ולגופו של ענין.
אין זה סוד שהיהדות החרדית דוגלת במדיניות של לכתחילה לאבד כשרונות מטעמים של קיום התורה וכו'. כלומר, גם אם ברור יהיה לכל שהעילוי הנידון 'ראש ישיבה לא יהיה', עדיין תאמר האידיאולוגיה הזו - מוטב שישאר כלי ריק מאשר ימצה את מוחו.
רעיון זה שעבר במשך דורות מפה לאוזן, עלה ללא חשש בכתבי הרב דסלר, (מכתב מאליהו, ח"ד) בהם הוא מקבע את הרעיון הדמוני של 'ימותו אלף - ואל יבטל תלמיד חכם אחד'. תיאוריה זו התפתחה בצל החשש שחברה שיהיו בה פיזיקאים, מתמטיקאים ואגרונומים, תגרום לכך שגם תלמידי חכמים בפוטנציה יפנו לתחומים אלו.

כוחה של אידיאולוגיה זו היה יפה, כל עוד "סתם" יהודי יכול היה להתפרנס מחייטות, רצענות ועגלונות. המפגש בין העולם המודרני ותפיסה חרדית זו, יצר שתי אלטרנטיבות: (1) נזילות של כשרונות מקרב העולם החרדי אל עבר האקדמיה, שהיא תופעה הולכת וגוברת. (2) קיבעון של הנותרים במצב עניות פיזית ורוחנית מנוולת, כפי הנראה יום יום ברחובותינו.

אם ישכיל דור המנהיגות החדש, מוטל עליו יהיה להטמיע את רעיון "בכל דרכיך דעהו" בתפיסה החינוכית השלטת. "חצרו" של הקב"ה נמצאת גם בתורות הקוואנטים והפסיכואנאליסה. עם ישראל מתואר במקרא כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. ממלכה צריכה כהנים, נביאים, וגם מדענים ופרופיסורים. לא?

דווקא המציאות המודרנית תוביל לכך שמדען יוכל להישאר שומר מצוות בטהרה, ופרופיסורים חובשי כפות שחורות יראו במסדרונות האקדמיה יותר ויותר, בלי חשש ל'איבוד כוחות'.

לו יהי.