| נשלח ב-8/2/2005 15:00 |
|
| |
הכוחות שאבדו
באשכול הזה אני מציע לרשום כל הכוחות הגדולים שעמדו ליהדות במשך הדורות ומטעם זה או אחר כוחותיהם הלכו לאיבוד.
אני מציע להביא השם עם קצת חומר על האדם ופועלו, אולי כמה קישורים לאתרים אחרים. לבסוף אולי לנסות להבין למה הוא נטש את היהדות ומה אנחנו יכולים ללמוד מסיפור חייו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2005 16:24 |
|
| |
דוקא כוחות אינטלקטואליים?
אני מכיר שש מליונים של כוחות שהלכו לאיבוד מסיבה זו או אחרת בין השנים 1939 - 1945.
אגב, אני גאה להיות קרוב משפחתו של רובינשטיין הנ"ל.
(גם אני בזבוז)
תוקן על ידי - שלויימלע - 08/02/2005 16:28:14
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2005 02:07 |
|
| |
לא הבנתי הנחת היסוד של האשכול.
מאז צמיחת ההשכלה נאבדו מליונים ליהדות, דהיינו שתפקיד היהדות שישמרו תורה ומצות, והרי מבחינה זו מדובר באבידה עצומה.
מאידך, אם אתה מתכוון לכשרונות שיכלו לצמוח לגאוני הדור, אז השאלה היא, וכי כל העילויים כן צמחו מהם משהו? וכי כמה אלפי עילויים לא מצאו די פרנסתם והלכו לעבוד וחכמתם התאדה לגמרי.
וכי כמה לא יכלו להתבטאות בגלל שהתפקיד של ראש ישיבה או רב כבר הי' תפוס בידי הגוורדיה? והלא יתכן שאן איינשטיין הי' נולד אצל יהדוי חרדי, לא הי' מגיע לשום תפקיד והולך לעבוד בתחום טקסטיל, או הופך למגיד שיעור במתיבתא.
וכי אלו העלויים שכן נשארו ללמוד, וכי אין הרבה מהם שלא שנותרו מופנמים ושם תועלת לא צמחה מהם? וכי אין הרבה שהתבזבו לגמרי? (אני מכיר עילוי מפורסם מדור הקודם שנהי' לרב בעיר גדולה, אך כל ה"עילויות" שלו התייבשה לגמרי)
וכי בגלל שזה הצליח בשחמט, הרי כלום מוכרח שהי' מוצא הצלחה או את עצמו בפינוח תוספות?
וכי כמה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2005 13:44 |
|
| |
נראה קשור במידה מסוימת לנושא האשכול:
קראתי פעם על יהודי שהיה ת"ח אך גם מתמטיקאי מחונן, שגילה ענף שלם במתמטיקה (לוגריתמים), ונסע במיוחד לא' מגדולי המתמטיקאים בתקופתו להציג לו את תגליתו. הלה התלהב מאוד מהיהודי הלבוש באופן מסורתי, וחסר כל השכלה פורמלית. הבעיה היתה, שהלוחות הלוגריתמיים ידועים כבר מאות שנים לפני היהודי הזה, שהיה גאון אך, כאמור, חסר השכלה פורמלית. לכן, גילה לבד מה שהיה ידוע בעולם.
איני זוכר פרטים, כגון זמנו ומקומו.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2005 14:44 |
|
| |
מסתברא,
אני מזכיר לך את סיפורו הידוע של סומרסט מוהם, על שמש הכנסייה שבגלל שלא ידע לקרוא נעשה מליונר.
ועוד, כבר מזמן ריציתי להיזכר בשיר נפלא של להקה ישראלית כלשהי, על כל אותם אישים 'אבודים' (כולל את שפינוזה, אחד העם, איינשטיין, פרויד?), שאם לא היו אובדים לנו היו נעשים שמשים של בית כנסת, וכך 'בזבזו את חייהם על שטויות'. זה מושפע בבירור מהמוטיב של מוהם, ואני מאד הייתי שמח אם מישהו יוכל להזכיר לי על איזה שיר ואיזו להקה מדובר?
כל זה מעורר שאלה לא פשוטה. האם באמת עדיף היה (לו? או לעולם?) אם אינשטיין היה שמש בית כנסת פשוט, ולא מגלה את כשרונו הגאוני לפיסיקה? אמנם אין קשר הכרחי בין עיסוק אינטנסיבי בפיסיקה והתפקרות, אולם בזמנו זה היה כמעט הכרחי (כיום, כידוע, פחות).
השאלה הזו מאד הציקה לי תמיד לאחר שמיעת השיר הנ"ל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2005 21:25 |
|
| |
הרב מיכי
תמהני עליך
אתה שאומרים עליך שערום בדעת אתה
אם מאמינים באמונה תמימה שטוב יום בחצריך מאלף
איך נוכל להעלות שאלה כזו
[שאמנם מפתה אותנו כחובבי מדע]
אם הקב"ה רוצה שהעולם ידע פיסיקה איינשטיינית, היא כבר תתגלה.
אבל את חלק נשמתו של אלברט הנדח מי יקרב לשכון בחצרו של המלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2005 22:23 |
|
| |
מיכי
לשיטתך שאין מקום לערכים חיצוניים באמת צ"ע עליך כמו שהקשה שובקס. מצד שני יש לעיין , אם אפשר להחזיק בשיטתו של שובקס גם אם יודעים להעריך את תרומתם של האנשים הנ"ל או שזה יכול לבוא רק כאשר יש זלזול מלכתחילה .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 00:40 |
|
| |
היה פעם שיר שנכלל במסגרת מופע בידור של טוביה צפיר וכמה חברים (דומני שגם אסנת וישינסקי היתה בעסק).
השיר טיפל, למיטב זכרוני, באיינשטיין, שפינוזה ומנדלסון (הנכד).
הטקסט היה משהו בסגנון:
באמסטרדם אשר בהולנד
ברוך שפינוזה שם יושב
מוחו עסוק בפילוסופיה
.... הוא כותב
יושב כמו ...
איזה בזבוז איזה בזבוז
(כאן מגיע בית שמסר על קריירה אלטרנטיבית של גבאי בי"כ או שמהו בסגנון)
והפזמון:
יופי בוגד,
...
הלואי ובגיהנם כל עצמותיך ישרפו
יא חתיכת שפינוזה. טפו.
וכיו"ב לגבי השאר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 01:53 |
|
| |
נקודת המוצא שלי היא שהיהדות היא דת, לא לאום ולא תרבות. דת המתבטאת בשמירת תורה ומצוות.
מבחינה דתית, או ליתר דיוק יהודית, אפשר לדבר על הפסד. אבל אני שואל אם באמת ההפסד גדול יותר מכל הפסד של יהודי שעל-פי ההלכה מחוייב לשמור תורה ומצוות ובחר להתפקר. איננו יכולים לדעת אם פרויד ואיינשטיין יכלו להיות תלמידי חכמים ולכן ההפסד, מבחינה הלכתית, הוא כמו כל אבדן של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות (בכוונה אינני משתמש יותר בצירוף 'יהודי חילוני'). מכל בחינה אחרת מדובר באנשים שהשיגו הישגים גדולים בתחומם ועל כן ברווח גדול לאנושות.
תוקן על ידי - נומוס - 10/02/2005 1:57:11
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 02:40 |
|
| |
לשיטתי שפינוזה לא היה יהודי. השאלה לגבי שפינוזה וכופרים אחרים לגיטימית רק במסגרת היהדות, ואין יהדות אלא יהדות דתית (על גווניה).
מבחינה יהודית, ניתן להבין את הביקורת הקשה כלפי מנדלסון (אם כי הגידופים מיותרים), שהרי הוא הניח את הבסיס לאבדן של חלק גדול מהעם היהודי, בעבר, בהווה ובעתיד.
ושמא יש לחפש כאן תאודיציאה (צידוק הא-ל) לכל הדבר, כיוון שבאבדן זה תתחדדנה ההגדרות והדת היהודית תצא בסופו של דבר נשכרת ובאבוד רשעים רינה וכו'.
תוקן על ידי - נומוס - 10/02/2005 2:45:50
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 02:48 |
|
| |
'כוחותיהם הלכו לאיבוד'
באמת מן הראוי היה שכל ימיהם יהגו בתורה, ולא יפנו לשום נטייה מנטיות לבם, והיה עליהם לדעת שכל מה שליבם מושכם לחוכמות חיצוניות אינו אלא יצר הרע, ואותו יצר הרע עתיד לעבור מן העולם. וכן היה עליהם לדעת שאם לבם מושכם לחקר הפיזיקעא או לשאר חכמת בטלות אין זה אלא כשאר מומים שסיבתם עלומה והם מכבשי דרחמנא. והוא יתברך שמו באמת רוצה היה לברוא את כל בריותיו שווים בקומה אחת ובמידה אחת ובנפש אחת , ומה שאנו רואים בני אדם עם כישורים שונים ונטיות שונות הוא מסוד הכלים השבורים כידוע . והם העלובים בחרו לגלות ולפתח דווקא את אותו באג שנולדו איתו, משל למה הדבר דומה לנכה שכל היום מתגאה בנכותו.
באמת חבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 03:17 |
|
| |
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 08:51 |
|
| |
מסתברא.
עם ישראל איבד לא רק גאונים רבים בהלכה, שהפכו למשכילים.
הוא איבד גם סנדלרים ועגלונים רבים, שהפכו לראשי ישיבות ורמי"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2005 15:14 |
|
| |
מיכי, רק תיקון קל.
איננשטיין על-פי השיר לא היה אמור להיות סתם שמש, כי אם גובה כספים גאוני לישיבות, מין 'ארכי-שנורר' שכזה. גם מנדלסון היה אמור להיות כליזמר במקום להלחין את הקומפוזיציה 'סוניטה של ירח'. יש אם כך קשר בין הכשרון לייעוד...
ולגופו של ענין.
אין זה סוד שהיהדות החרדית דוגלת במדיניות של לכתחילה לאבד כשרונות מטעמים של קיום התורה וכו'. כלומר, גם אם ברור יהיה לכל שהעילוי הנידון 'ראש ישיבה לא יהיה', עדיין תאמר האידיאולוגיה הזו - מוטב שישאר כלי ריק מאשר ימצה את מוחו.
רעיון זה שעבר במשך דורות מפה לאוזן, עלה ללא חשש בכתבי הרב דסלר, (מכתב מאליהו, ח"ד) בהם הוא מקבע את הרעיון הדמוני של 'ימותו אלף - ואל יבטל תלמיד חכם אחד'. תיאוריה זו התפתחה בצל החשש שחברה שיהיו בה פיזיקאים, מתמטיקאים ואגרונומים, תגרום לכך שגם תלמידי חכמים בפוטנציה יפנו לתחומים אלו.
כוחה של אידיאולוגיה זו היה יפה, כל עוד "סתם" יהודי יכול היה להתפרנס מחייטות, רצענות ועגלונות. המפגש בין העולם המודרני ותפיסה חרדית זו, יצר שתי אלטרנטיבות: (1) נזילות של כשרונות מקרב העולם החרדי אל עבר האקדמיה, שהיא תופעה הולכת וגוברת. (2) קיבעון של הנותרים במצב עניות פיזית ורוחנית מנוולת, כפי הנראה יום יום ברחובותינו.
אם ישכיל דור המנהיגות החדש, מוטל עליו יהיה להטמיע את רעיון "בכל דרכיך דעהו" בתפיסה החינוכית השלטת. "חצרו" של הקב"ה נמצאת גם בתורות הקוואנטים והפסיכואנאליסה. עם ישראל מתואר במקרא כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. ממלכה צריכה כהנים, נביאים, וגם מדענים ופרופיסורים. לא?
דווקא המציאות המודרנית תוביל לכך שמדען יוכל להישאר שומר מצוות בטהרה, ופרופיסורים חובשי כפות שחורות יראו במסדרונות האקדמיה יותר ויותר, בלי חשש ל'איבוד כוחות'.
לו יהי.
 |
|
|
|
|
|