תורת הפחד יצחק

בדברים מורכבים כמו הדוגמא שהבאת, אכן אני טוען שא"א להם להתיישב בנפשו עד שהוא מדבר עליהם עם אחרים.
ואדם שלא דיבר עם אף אחד על הדברים שהוא אוהב באופיו ובעצמו, הוא לא יכול לאהוב את עצמו.

לב העמק

אני מסכימה איתך בנקודה זו שכח הדיבור מייחד את המין האנושי הוא מהות האדם ביכולת לתרגם את מחשבותיו לדיבור - בחינת "ויהי האדם לנפש חי- מדבר" ולא כשאר בעלי החיים שאין ביכולתם פעולה לכיוון קידום ההתקרבות אל האמת.

גם היונים הקדמונים והיפוקרטס בראשם שכונה אבי חוכמת הרפואה בידי הרמב"ם בשמונה פרקים פרק א עומד על כך שהנפש המדברת היא המיוחדת לאדם החושב והמדבר ורק על ידי הוצאת החלק הזה מן הכוח אל הפועל יכול האדם להתקרב את האמת.

המשורר אבן גבירול בספרו "מקור חיים" ה, יג - מציין את יחוד האדם בכוח הדיבור המחשבתי בחלק השכלי כמייחד את האדם, וההתקרבות אל העולמות העליונים תלויה ב'גודל' המחשבה השכלית המתורגמת לדיבור.

והרמב"ם בהלכות יסודי תורה פ"ד הל', ח: "שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם..ואינו אומר בצלמינו כדמותינו על צורה הניכרת לעיניים, שהיא פה והקול והלסתות והחוטם ושאר רושם הגוף - שזו "תואר" שמה. ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה, שבה אוכל ושותה ומוליד, ומרגיש ומהרהר..."

וגם במו"נ חלק א פמ"א בביאור עניין הנפש המדברת.

וישנם עוד..ואני עוד לא מצאתי חידוש רעיוני בדרכו של הרב







וכח הדיבור בעצם זהה למחשבה - וככל שהמחשבה גודלת כך הכרתו של האדם את האחדות גדולה יותרבחינת "ויהי האדם לנפש חי-מדבר"

מאמר נוסף מהפחד יצחק

הנאה
ישנה הנאה מיוחדת כשמוצאים הגבלה בין הטבע לרוחניות

שבחו של משה שנאמר עליו כי לא כהתה עינו ולא נס ליחו באורו, הוא שמפני גודל מדרגתו, הייתה הדמות הפנימית של חידוש בוקעת גם לתוך הדמות החיצונית של המשך.

ולפי התמעטות הערך מצינו דוגמת זה בכל תלמידי חכמים. שהרי על תלמיד חכם סתם נאמר כי דעתו ניתוספת עליו כל זמן שהוא מזדקן, והיינו משום שהישות היותר עדינה של כל המציאות כולה היא הדעת של התלמיד חכם. ולפי ערך רוממותה של כל מציאות, כן הוא ערך מדת שלטונה של הדמות הפנימית על גבי הדמות החיצונית.

אלא שבכל התלמידי חכמים אין שלטון זה מתגלה אלא בכוח הדעת שלהם בלבד, והרבותא במשה רבנו היא שהיה שלטון זה בוקע ויורד עד לאיברי גופו ממש.

והנה מצינו ביוסף ששלח לו ליעקב מטוב מצרים, ופירשו בו חכמים ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. וביאור עניין הנייחא הזו שיש לה להדעת של הזקנים מיין ישן דוקא, הוא מפני שיש ביין מעלה מיוחדת, כי גם בטבע החיצונית שלו יש גילוי להבחינה הפנימית הנ"ל של חידוש תמידי, שהרי הוא משתבח מחמת ישנו, ויין ישן עדיף מיין חדש, ולא מצינו דוגמת זה בשאר דברים.

ועל כן הדעת של הזקנים אשר יש בה הסגולה הרוחנית של תוספת כוח מחמת זקנה, טועמת היא טעם של נחת רוח הטקסט שלך כאן. ומפני כך בשעה שהדעת של הזקנים נפגשת היא עם היין הישן, נוצב מצב של נייחא דרוחא. וזה הוא שאמרו ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

הקטע האחרון בתגובה הקודמת השתבש בגלל ניסיון לכתוב באותיות מודגשות, הנה הקטע בצורה מתוקנת.


ועל כן הדעת של הזקנים אשר יש בה הסגולה הרוחנית של תוספת כוח מחמת זקנה, טועמת היא טעם של נחת רוח כשהיא מרגישה כי גם בטבע החושים יש חוק מקביל לסגולתה הרוחנית. ומפני כך בשעה שהדעת של הזקנים נפגשת היא עם היין הישן, נוצב מצב של נייחא דרוחא. וזה הוא שאמרו ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

זריזות בשיטת הפחד יצחק

ניתוח דברי הפחד יצחק.

פתחו במעלת הזריזות והגדרתה ל"מעל הזמן" ובהגדרת האלוהות שעיקר גדולתה בא לידי ביטוי בכוח הדיבור.
וסיימו במיימוני שעיקר כוחו בדיבור זריז על הכתב, כתבא רבא הכותב בהשבעת הקולמוס.
ונעוץ תחילתן בסופן.
השאלה היא, אם הוא סבור שגם זולתו חי "מעל הזמן". ולפי הידוע לי, שומר חינם איננו חייב לשמור על הנכסים עד שיבא אליהו (וגם זו הגדרה של זמן), ואחרית ממונו מי ישורנו והנני מסיר אחריות וכו'.

מיימוני כתבת  "כמו פעמים רבות אחרות בלימוד קטעים קבליים, או מהר"ליים, מתעוררת השאלה: מה בעצם רצית לומר כאן? הזכרת שהזריזות היא בעצם נסיון של הנפש להגיע אל "מעבר למסגרת הזמן". איזו משמעות יש למילם אלו? האם הן מצביעות על משהו במקום כלשהו? הפחד יצחק, כמו המהר"ל, האמין שכן. אבל בעיני דומה שיש כאן היתפסות לקסם שבאונטוליגזציה של מילים..."

מיימוני תסלח לי על מה שאני עתיד לכתוב, אבל הדברים שלך מאוד מקוממים. ברור לכל הלומד בעניני מחשבה בסגנון של המהר"ל וממשיכיו, שדבריהם אינם מבוארים עד לרמה המעשית וגם אין בהם דוגמאות ומשלים שיוכלו להמחיש את עיקר דבריהם, מצד אחד חסרון יש בזה שזה מוביל לזה שהרבה אנשים לא מבינים או לפעמים לא מאמינים במה שהם כתבו, אבל מצד שני א"א באמת להסביר דברים שתלויים בהבנת הלב עד הסוף - שכל הוא דבר מוגדר ויש לו התחלה וסוף אבל בינת הלב אינה מוגדרת ואינה חד משמעית, אלא רובה תלוי ברחבות נפשו של הלומד ובכח "הציור" שלו במושגים מופשטים, ולכן אדם שאינו מבין או אינו מאמין בסגנון כתיבה שמשאירה את ההבנה הסופית ללומד עצמו וליכולת שלו ללמוד מבין השורות ומקטעים קצרים ומרמיזות באמת שאין לו מה לחפש בתורה הזו בכלל ובספרי המהר"ל הרב קוק ופחד יצחק בפרט.

אולם גם מי שאינו מוצא את העומק המציאותי ואת המשמעות המעשית בדברים שכאלו, הוא אינו יכול לפטור את הדברים כלאחר ישולומר שזה חלק זניח מתורת ישראל וכתבו אותה רומנטיקנים הזויים שלא היו מחוברים מספיק לקרקע המציאות, כי בגישה שכזו אם תהיה כנה עם עצמך תאלץ להיפרד מחלקים רחבים מאוד מכל תורת ישראל ומפרשיות ארוכות מהחומש, שהרי התורה מלאה במצוות שההגיון השכלי אינו מוצא בהם מספיק טעם ומספיק משמעות וגם הם אינם נכללים בדברים שנאמר עליהם שהם גזירת הכתוב וא"א להבינם, ואם כן (דוגמאות בהמשך..) מוכרח אתה לומר שהתורה רומזת במצוות ובפרשיות אלו למשמעויות שהם לא ממש ברי הגדרה שאפשר לעלותם במפורש אלא הם סוג של סמל ורמיזה לעומק שטמון מאחוריהם..

הנה כמה דוגמאות למצוות שאחרי כל ההסברים ה"שכליים" הם לא נתפסים כהגיוניים וכרציונליים (אלא אם תאמר שהתורה כתבה לפעמים דברים פשוטים בלי משמעות עמוקה או חשובה בגלל צורך השעה ומשיקולים היסטוריים וכו' כעין ביקורת המקרא ושיטותיה)

א. מצוות ארץ ישראל וירושלים, מה יש בחלקת אדמה פיזית זו שהופך אותה לקדושה ולמיוחדת בעיני הקב"ה ?

ב. הווי דן את חברך לכף זכות, וכי התורה מצווה כאן על נאיביות ותמימות ? התשובה השכלית תהיה שזכות צריכה להיות אצל האדם בתור נקודת פתיחה וכד אבל אז איך אפשר להבין שגם זה מצווה מאותה החשיבות של מצווה כמו אמונה ושבת מה הביג דיל ומה החידוש שיש כאן.

בקיצור, עיקר טענתי היא שאם מסתכלים על התורה בכלל כדבר שכלי ופרקטי בלי לגשת אליה בכיוון של לחפש בה רמיזות לעומק "נפשי" רחב שלאחדים נראה כעומק עמום ולא קיים, בעצם הוצאת את כל "הטעם" מהתורה וניתקת אותה מהחיים ומאנשים שמחפשים חיות וחיבור בין החיים לתורה...

המביט אל

תודה על התגובה המחכימה!

אני מחלק את דבריך לשנים:

א. יש ממש בגישת המהר"ל והפחד יצחק שמסתמכת על אונטולוגיזציה של מונחים.

ב. גם בתורה עצמה יש הרבה מצוות שאי אפשר להסביר באופן אחר.

אתחיל מהסוף.

איני מסכים עם טענה ב' שלך. אני סבור שניתן להסביר את כל מצוות התורה על פי הדגם החינוכי-סוציולוגי כשיטת הרמב"ם במו"נ, גם אם לא נלך בכל בעקבותיו בפרשנותו.

זה לא אומר שהפרשנות הזו נכונה ואחרות אינן נכונות, אם כי כך אני סבור עד כמה שלמדתי והבנתי. אבל זה כן אומר שאפשר להציע מבנה עקבי ושלם שמסביר את כל המצוות באופן הזה. ואני מוכן להדגים.

אמנם איני רוצה להסב את האשכול למטרה זו, שהיא צדדית לנושא שלנו, שהינו א'.

(לכן רק אעיר שהמעלה של ארץ ישראל יכולה לנבוע משני גורמים במקביל. האחד הוא מעלתה האקלימית, ואכן היתה תיאוריה כזו בימי הבינים, וגם נכתב על כך. כלומר, הסברה היא שארץ ישראל משופרת מכל הארצות מצד האקלים ותנאי החיים בה. הטעם השני הוא היסטורי. היות שאברהם אבינו לא יכול היה להשפיע על העולם בארץ מגוריו ונאלץ לנדוד, והיות ונדודיו הביאוהו עד ארץ ישראל, האופן שבו התורה נמסרת מדור לדור, כלומר באופן מסורתי-שמרני, יושם באופן הטוב ביותר על ידי הענקת מעלה לארץ ישראל. בדומה לזה ענין ירושלים, שכיון שדוד בחר בה לבירה, היא גם התאימה למקום מקדש. אבל אין שום מעלה עצמית בארץ ובעיר.

לענין לדון לכף זכות כבר הסברת בעצמך, ואני מסכים לדבריך. ומה ששאלת שהרי זה לא כמו שבת, אני מסכים. כל אחת ממצוות אלו תורמת את תרומתה למערכת הכללית באופן נפרד.

סוף הערה צדדית וארוכה שאינה שייכת לכאן כלל).

ואני מגיע לעיקר, לא'.

כתבת כי

"א"א באמת להסביר דברים שתלויים בהבנת הלב עד הסוף - שכל הוא דבר מוגדר ויש לו התחלה וסוף אבל בינת הלב אינה מוגדרת ואינה חד משמעית, אלא רובה תלוי ברחבות נפשו של הלומד ובכח "הציור" שלו במושגים מופשטים, ולכן אדם שאינו מבין או אינו מאמין בסגנון כתיבה שמשאירה את ההבנה הסופית ללומד עצמו וליכולת שלו ללמוד מבין השורות ומקטעים קצרים ומרמיזות באמת שאין לו מה לחפש בתורה הזו בכלל ובספרי המהר"ל הרב קוק ופחד יצחק בפרט".

הטענה שלי לא היתה שהפחד יצחק לא הסביר את הדברים עד הסוף. הטענה שלי היתה שהוא האמין שהוא גילה הסבר על ידי כך ש"בעט כלפי מעלה" את המונחים הפשוטים מהשפה ומהחיים וייחס להם משמעות שאין להם. שהוא הונה את עצמו על ידי כך שחש בחוויות נפשו שהוא פוגש משמעויות "מעבר" למילים, ושהן באמת מצביעות על משהו.

זו אשמה חמורה מאד, אבל זו התחושה שלי כאשר אני קורא את הדברים, מחפש ומחפש איך יכולה להיות להם משמעות, ובמה מעוגן חיפוש כזה, ואני מעלה בידי שברי חרסים, או מה שנראה לי ככאלו.

(וכרגיל, בהחלט יתכן שהחסרון בי. רק שהיייתי רוצה קצת הסברים על זה, כדלקמן).

אין לי ציפיה שאפשר יהיה להסביר כל דבר "עד הסוף". הסבר הוא תמיד קירוב של התמה אל תובנות חדשות שמספקות אותו. וזה תלוי במקום ממנו הוא יוצא, בנושא אליו הוא רוצה להתקרב, וביכולתו לקשר ביניהם. זה נכון לגבי כל תחום, ולא רק התורה.

אבל אני כן מצפה ממי שכותב הגות יהודית שלא יציע הסברים מדומיינים, וסליחה על מילה חריפה זו, ועל כל המילים החריפות שכתבתי כאן.

אני רוצה שהטענה שהמילים מצביעות על מימד "שמעבר" תגובה בהסבר על טיבו של מימד זה. ועל ההצדקה לכך. ועל המקורות שמראים כי קיים מימד כזה.

בהחלט יתכן שאני פשוט איני רואה את המימד שהמהר"ל והפחד יצחק כתבו עליו, והם כן ראו וחוו אותו, ואני מרדד אותם לרמה שלי הנמוכה והעלובה. (לא עלובה מצד עצמה אלא עלובה בהשוואה לרמת השגתם, תהיה מה שתהיה).

בתחילת דבריך הבאים כתבת על "מי שאינו מוצא את העומק המציאותי ואת המשמעות המעשית בדברים שכאלו". מכאן אני למד שאתה מאמין, או יודע, שאכן יש מציאות ומשמעות מעשית למילים שהמהר"ל והפחד יצחק נקטו בהן.

עתה הרשה לי לשאול: האם אמונה וידיעה זו שלך מתבססות על כך שאתה יודע על קיומם של מקבילים למילים אלו? שאתה מכיר בקיומם של "כנסת ישראל", "זריזות", ועוד מילים שעברו אונטולוגיזציה? אם כן, התוכל לקרב מעט יותר אלי, במקום בו אני נמצא, היכן בכלל לחפש אחרי משמעות זו בכלים הדלים שיש לי?

לחילופין, אם ביטאת בדבריך אמונה בכך שהמהר"ל והפחד יצחק כתבו על דברים אמיתיים, גם אם אתה, כמוני, אינך מסוגל לזהות על מה מילים אלו יכולות להצביע, ואיזה תחום מציאותי יכול לשרת כרובד משמעות עבורם, זה כבר משהו אחר.

אני מוכן להצטרף אליך בקביעה כי המהר"ל היה אדם גדול, ואם היה מישהו ראוי לחוות את גילוי הפן האונטולוגי שמילים אלו מצביעות עליו, הריהו כזה. וגם אם הפחד יצחק לא השתווה אליו, לפי אמונתנו בירידת הדורות, אזי יתכן שהוא עדיין היה ראוי לכך.

אבל אמונתנו זו בקדושתם וגדולתם, מסירותם לאמת ועוד המעלות שהיו להם כתלמידי חכמים, יראי ה', עובדים על מידותיהם, בעלי תובנה ועוד ועוד, עדיין אינה מגינה עליהם מטעות. ואינה מתירה לנו שלא ללכת אחרי הבנתנו שלנו. כפי שכתבתי בעבר, בעקבות החזו"א, השכל הוא אוטונומי. כוונתי למכשיר הבדיקה שבו אנו בודקים שבדברים אין טעויות, אין סתירות וכיו"ב.

יתכן שיש מימד כזה שהמהר"ל מספר לנו עליו. אבל יתכן גם שהוא טעה והשלה את עצמו, למרות שקשה להבין איך אדם גדול טעה בזה.

אבל הבה נברר תחילה: האם הבסיס שלך לאמונה שהמהר"ל אכן ידע על מה הוא מדבר הוא נסיון אישי שלך או רק אמונתך החזקה והראויה לשבח בגדולתו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני
הצבת לי אתגר גדול מעבר למה שכתיבה יכולה להכיל, ועל אף שחילקת בחכמה את דבריך לשני חלקים ואח"כ לשני חלקים נוספים עדיין הכל קשור וא"א להפריד בינהם, לכן במקרה כזה אפשר לומר שהשאלה היא לא חצי תשובה כי היא רק מקשה על מתן התשובה בזה שהיא בורחת מהנקודה השורשית..

כיהודי טוב אענה לך על שאלתך האחרונה בהחזרת האתגר לפיתחך..
יסוד הבנת הלב והיכולת להגדירה אינה חכמה שאפשר ללמוד אותה מפי רב או מתוך הספר, כי הלב הוא דבר דינמי ומהיר יותר ממהירות התפיסה השכלית, והוא מתקרב אל מקום שהשכל יכול לציירו וגם להגדירו רק דרך ארועים ונסיון חיים שאדם צובר, רק נסיון בפועל ושימוש רב בכל מה שקשור למערכות הלב יכול להעלות את הליבה הפנימית מעל פני השטח ודרך חזרה מרובה בצורות שונות השכל מתחיל לתפוס שללב יש מערכת הגיון משל עצמו..

נקח לדוגמא את הנושא של ארץ ישראל, העלית את ההסבר של האקלים וכו' (ואני מעדיף את התאוריה הזאת על התאוריה ההיסטורית נסיבתית של אברהם אבינו כי ככה היא נותנת גם לנו דרך לחיות ולהתחבר לעניין,) לדעתי התאוריה הזאת היא רק הקונספט והמסגרת להסבר עצמו שהוא יבוא מניתוח של מבנה האקלים,הקרקע, וכו' ומציאת הסיבה למה דווקא יתרונות וסגנון של אקלים כזה הוא מתאים לייעוד של עם ישראל ולאופי של היהודים (למשל, אקלים יבש וצחיח =עם קשה עורף, אקלים לח ופורח = שאיפה וחלום וכד').. אבל בשביל לפתח רעיון כזה הלאה על ידי אנשים שלא יזרקו סתם סיסמאות והסברים האדם הלומד את זה חייב להיות סוג של אדם שלא ניגש לנתח את החיבור בין אקלים לאוםי העם רק בגלל המצווה של לימוד תורה אלא שזה יהיה אצלו בטבע שהוא מאלו שמנתחים למשל את האופי של כפריים מול עירוניים וירושמים מול בני ברקים וכן הלאה, שרק אדם שצבר נסיון בניתוחים שכאלו יכול לגבש דעה על מה חשוב ומה פחות חשוב, כי נושא שנוגע לאופי כשמסתכלים עליו מלמעלה אפשר לזרוק בו תאוריות ללא סוף ורק מי שחווה על בשרו ונפשו בילתה שעות בהתחבטויות שכאלו רק הוא יכול לומר דעה בעניין זה ולדעת מה הוא סברא וטעם אמיתי ומה היא סתם תאוריה שאינה קשורה למהלך הנפש, ולכן עד שאתה שואל אותי האם יש לי הבנה וכלים להבין משמעויות שמעבר למילים "היבשות" ואתה גם מבקש שבמידה וכן שאנסה למצוא דרך לקרב את ההגדרות לאנשים שפחות מתמצאים בזה, אני צריך לפניכן לשאול אותך האם צברת מעבר לחכמתך הרבה וכושר הניתוח שלך גם "נסיון חיים" ושעות של התחבטויות אמיתיות ? כי לולא זה ההסברים ולו החלקיים שצברתי הם יהיו בשבילך כשפה זרה כי בתחום של ניתוח והגדרות סברות שנאמרות ללא שהם מוכרחות ממקור כלשהו הם אינם מובנות ואינם מתקבלות ובתחום הזה המקור וההכרח הוא המציאות של הטבע העולמי ושל הטבע האנושי והשאלה היא עד כמה המקורות אלו פתוחים לפניך..

ואחרי הקושי, אני רוצה לומר לך, תודה על האתגר !!