|
|
| נשלח ב-12/6/2002 20:47 |
 |
| |
ובכל זאת : מה שנגע ללבי במיוחד הוא הרעיון "שלכל אדם יש מסלול של עליה, שיכול להביא אותו לפני המלך, והמסלול הזה הוא שלו אינדיבידואלית." כדי לפסוע בו עליו להתעלות מעל דמיונותיו, וזה רעיון פשוט וחשוב מעין כמוהו. רבות מדי הפעמים שאדם מונע מעצמו את הנכון בגלל שיקולים שמכנם המשותף הוא פחד. וזה בדיוק מה שעוזר לקדם את הרעוע ולא את הטוב.
תוקן על ידי - אורבערפל - 6/12/2002 10:45:04 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 05:27 |
|
| |
הנה הנוסח המלא:
לפני החוק - מאת פרנץ קאפקא
תרגום: אילנה המרמן.
יצא בהוצאת עם עובד, בסדרת פרוזה כיס, בעריכת בתיה גור.
לפני החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא בן כפר ומבקש רשות להיכנס
אל החוק. אבל שומר הסף אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס.
האיש חושב רגע ושואל אם יורשה לו להיכנס אחר כך. "אולי", אומר השומר,
"אבל עכשיו לא". מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד והשומר זז הצידה,
האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת והוא צוחק
ואומר: "אם זה מושך אותך כל כך נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי.
אבל שים לב: אני חזק מאוד. ואני איני אלא אחרון השומרים, ובין אולם
לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד חזק מחברו. וכבר השומר השלישי מראו
קשה מנשוא אפילו לי". קשיים כאלה לא צפה בן הכפר: החוק הרי חייב להיות
פתוח לפני כל ובכל עת, הוא אומר בליבו, אבל עכשיו, כשהוא בוחן ביתר עיון
את שומר הסף במעיל הפרווה שלו, את אפו המחודד הגדול, את זקנו הטאטרי
השחור, הארוך והקלוש, הוא מחליט בכל זאת שמוטב לו לחכות עד שירשה לו
להיכנס. שומר הסף נותן לו שרפרף ומושיבו בצד הפתח. שם הוא יושב ימים
ושנים. פעמים רבות הוא מנסה לקבל רשות להיכנס ומלאה את שומר הסף
בהפצרותיו. לא פעם השומר חוקר אותו קצרות, שואל אותו על מולדתו ועל דא
ועל הא, אבל מתוך שוויון נפש, כדרכם של אדונים רמי מעלה, ובסוף הוא שב
ואומר לו תמיד שעדיין אינו יכול להרשות לו להכנס. האיש, שהצטייד היטב
לקראת מסעו, משתמש בכל מה שיש לו, יקר ככל שיהיה, כדי לשחד את שומר
הסף, והשומר אמנם אינו מסרב לקחת כלום, אבל כבכך פעם הוא אומר: "אני
מסכים לקחת את זה רק כדי שלא תחשוב שהיה משהו שיכולת לעשות ולא
עשית". במשך השנים הרבות האיש מתבונן בשומר הסף כמעט בלי הרף. הוא
שוכח את שאר השומרים והשומר הראשון הזה הוא בעיניו המכשול היחיד
החוסם בפניו את הכניסה אל החוק. הוא מקלל את מזלו הביש, בשנים
הראשונות בקול רם ובלי מעצורים, ואחר כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן
בינו לבין עצמו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת השנים
בשומר הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם
מהפרעושים לעזור לו ולהזיז את השומר מדעתו. לבסוף ראייתו נחלשת ושב
אין הוא יודע אם באמת החושך רב יותר סביבו או רק עיניו הן שמתעתעות בו.
אבל עכשיו אין ספק שהוא רואה באפלולית כמין זוהר המפציע בעד שער החוק
ואינו כבה. ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הניסיונות שהתנסה בהם במשך
כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר הסף. הוא
רומז לו, משום שאינו יכול עוד לזקוף את גופו המאובן. השומר נאלץ להתכופף
אליו הרבה, כי הפרש הגובה ביניהם השתנה מאוד לרעת האיש. "מה עוד אתה
רוצה לדעת?" השומר שואל, "אינך יודע שבעה" - "הרי כל בני האדם שואפים
אל החוק," האיש אומר, "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש
זולתי רשות להיכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות וכדי שעוד יגיע
אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים אליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה
יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני
הולך לסגור אותה".
http://www.snunit.k12.il/shireshet/kafka.html
(תוקן הלינק השגוי)
תוקן על ידי - עוצו - 6/27/2002 1:31:50 AM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 13:29 |
|
| |
עוצו
עכשו אני רואה שהסיפור שלי הוא בכלל לא הסיפור של קפקא.
למשל, מפני שהיעד מאחורי הדלת הוא החוק, ולא המלך האהוב, כמו המלך במשלי הבעש"ט.
למשל, מפני שמי שמגיע הוא הכפרי, שנתפס תמיד כאדם נחות המעלה, בזמן שהמשל שלי מדבר באיש המעלה (וזה לא קשור לענווה או לתפיסה עצמית וכו').
ועוד, שמה שמרתיע את המבקש להיכנס הוא הדמיון שמפתח אצלו שומר הסף. הקשיים בדרך אל המלך מופרזים. בנמשל שלי, הקשיים אינם בדרך אל המלך אלא בקשרים עם החברה שמסביב.
אבל בסך הכל יש גם אצל קפקא את הנקודה האופטימית, שקפקא הצליח להפוך אותה כהרגלו לפסימית. הפתח היה רק בשבילך, אבל החמצת את השעה. אתה לא נכנסת, אף אחד כבר לא ייכנס שם. אני הייתי אומר: תזדרז ותיכנס, כי יש פתח אחד מיוחד בשבילך, וחבל על כל רגע!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 13:30 |
|
| |
עיקר שכחתי
תודה רבה על הבאת המקור!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2002 19:16 |
|
| |
מוקפץ עבור קלונימוס
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 01:45 |
|
| |
לא רק עבור קלונימוס, גם עבורי.
נפלא.
שתי הערות.
ראשית, אם נלך בפרשנות שלך מיימוני, הרי שעל האיש היה לפרוץ פרצה בחומה. כי הדלת נבנתה בידי מישהו אחר, לפי מידותיו של האחר. על ההלך היה לפרוץ לו את דרכו לפי דרכו, ואז כי יזקין לא יסור ממנה כי כבר תהיה כבושה לפניו.
שנית, אין הבדל אם רצה להכנס למלך או לחוק. כי המלך הוא החוק.
ושלישית, אין הבדל בין המלך לחוק, כי זה לא ממש משנה את מצבו המאובן מדמיונו.
תן לי יבנה וחכמיה
[:-)]
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 18:44 |
|
| |
לפרוץ, לשלם שוחד, או סתם ללחוץ על הידית ולהיכנס. העיקר לא להישאר בחוץ ולהרגיש שאין טעם בחיים מפני שהוא נידון תמיד שלא לראות את פני המלך.
ואחרי הכל, זה מה שהמלך מצפה ממנו שיעשה - שיצליח להיכנס.
זה לטעמי המסר העיקרי בסיפור.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 18:54 |
|
| |
אצת_ים ומיימוני
לפרוץ את מחסום הסמכות! 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 04:39 |
|
| |
טעות יסודית בידך בוגי חביבי. לא לפרוץ את מחסום הסמכות כי אם את מחסום הדמיון!
בסיפור לא נכתב מעולם שהשומר הראה תעודה המסמיכה אותו שלא לאפשר להכנס. הוא סתם עומד שם, וטוען שאינו יכול להרשות להכנס. נו, ברור. הוא גם לא יכול לאסור להכנס. הוא בכלל לא יכול כלום! הוא נועד ליצור דמיון במוחו של ההלך.
אכן, כנגד סמכות כזו עלינו פשוט ללחוץ על הידית, ולהכנס.
אך כאשר השומר קיבל כתב מינוי מן המלך להתיר או לאסור להכנס, ואוסר להכנס, איך נבוא אל המלך לאחר שעברנו על דברי מי שהאציל לו סמכות?
(על כגון זה אומר שלמה המלך על המלך הזקן והכסיל שבנה מצודים וחרמים רבים על עיר, ובא נער קטן ומילט את העיר בחכמתו.
שמעתי פעם את ר"ש שבדרון זצ"ל שמסביר שחכמתו של היצר הרע היא הדמיון. הוא מעמיד צבא שלם משעווה. הנער הקטן פוקח את עיני המסתכלים היראים, ומצית אש קטנה לרגלי החיילים. כמובן שהכל נמס.)
תן לי יבנה וחכמיה
[:-)]
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 04:44 |
|
| |
יאמר לך בוגי, שהמלאך הראשוני שכליאל סמכות המלך בידו יותר ממסורתיאל!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 12:18 |
|
| |
נכון קוני, הבעיה היא שרוב רובם של בני אדם אינם מודעים לעובדה שהסמכות המוחלטת הראשית והראשונית, היא שכלם.
גם כאשר הם מוסרים את השכל שלהם לכל מתכנת שהוא, שכלם הוא שאומר להם ראוי או כדאי שאעניק את מפתח החשיבה שלי לזה שהחלטתי להיסמך עליו - קרי סמכות.
טבעי והכרחי שהתינוק בתחילת דרכו סומך על המזינים אותו, אבל עד איזה גיל?
ככל שגודלים נקלפת עוד סמכות ועוד סמכות וכך מתקרבים לשכל הטהור לראות שיסודות התורה והשכל חד הוא, כדברי חובת הלבבות (המיוחס כנכס הפורום הזה). בדרגה זו יבינו שאם נמצאת סתירה בין השכל והתורה, סימן או שלא עיינו מספיק בשכל או שלא תפסו את העיקרון הנצחי של התורה המעורפל בביטוי שהיה תקף בזמנו.
תראה איך שבנושא חיבוט הערבה חובטים מיימוני ואקדמאי את ראשם באשכול השענא רבה, בלי להרהר על שורש המנהג. הם אוחזים בקילוף המנהגים המיסטיים של הקבלה. אם יגיעו יום אחד לקילוף שכבות קליפה פנימית יותר? ימים יגידו.
הובאה בפורום אמרה שכולם יראי שמים, השאלה איפה השמים שלהם. כל אחד והשמים שלו או כל אחד ותריסי המוח שלו.
הושע נא שכל מסמכות
תוקן על ידי - בוגיעלון - 12/17/2002 1:01:10 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 13:21 |
|
| |
בוגי
ההושענא שלך העלתה חיוך על פני. הצחוק יפה לבריאות, ועשית ביקור חולים וירטואלי!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2003 01:45 |
|
| |
מיימוני וכולם,
נהנתי מכל רגע של קריאת האשכול הזה!
תודה תודה תודה
אושר וטוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2003 07:39 |
|
| |
הסיפור מקסים והאסוציאציה שלי ממנו "לפתח חטאת רובץ"
המוסר שלי ממנו הוא שעלינו להתמקד ביעד ולא בשומר. אותו איש, לפי הציטוט (גם לי אין את המקור כרגע) עשה מאמצים גדולים לעבור את השומר. היה עליו להתמקד בארמון, במלך ופשוט להתעלם מהשומר ואז השומר היה מתפוגג לו
|
|
|
|
|
