מעלת החסיד השלם - 'המגיד' על פי הרמב"ם

לב,

אני ביקשתי פירוש לכל ההלכה ולא רק לחלקה - מי אלה המכונים בני הנביאים שמכוונים דעתם על פי הרמב"ם?

רק כדי לעשות קצת סדר,

אני מקוה שהפנמת כי המגיד של הב"י אינו רוח הקדש שעליה מדבר הרמב"ם.
ושהקבלה כן מצריכה הכנות נפשיות ואינה על מגש של כסף.(אולי של כיסופין)
והבנת מה כוונתי כשאמרתי "דלא כאריסטו".כמפורש במורה שציינתי לעיל.
מקווה גם,שהבנת מה שכתבתי ליישב דעת הרמב"ם עם מאמרי חז"ל.
מקוה גם שהבנת מה שכתבתי כי הרמב"ם היה מתנגד לקבלה מטעמים אחרים ולא מתוך זה שהיא מציגה סודות כתובים.וזה מפורש בלשונו.

בקיצור כולי שירת התקוה.
***************************

נעבור לשאלתך: מי הם "בני הנביאים" לדעת הרמב"ם?

כל מי שנמצא במסלול שיעדו האפשרי היא הנבואה.ופועל כדי להגיע אל היעד הזה.

אבל,כל מי שאינו על מסלול זה כלל,כמו הגויים (שעליהם אין שכינה מעיקרא),גם אם יכוון דעתו אינו מכלל "בני הנביאים".
*************

לצורך העניין וההבהרה,לפי התנא דבי אליהו תתאפשר השראת רוח הקדש על הנכרי.לכן המקסימום שנוכל לתאר את הנכרי המשתדל הזה הוא "בני רוחה"ק" כי בחינת רוח הקדש איננה נבואה.וכיון שהיא איננה נבואה (ח"ב מ"ה),והיא היכולת האחרונה של הנכרי.הרי שהיא יעדו האחרון.ועל שמה נכנה את הנכרי כ "בן".

(אני יודע שיש שכתבו שלדעת הרמב"ם גם הגויים יכולים להיות נביאים)

לב,

א, לא טענתי שגישת המקובלים אינה מצריכה הכנה, זה אתה שמסלף את דבריי.

ובכדי להבהיר את דעתי

שלוש דעות בנבואה:

הראשונה - היא דעת הפתאים המאמינים, כי כל איש, אם חכם או סכל, מלומד או בער, אם אך יש בו קצת ממידת החסידות ותיקון המידות יכול להיות נביא כשיבחר בו ה' להשרות עליו שכינתו.

השניה- היא דעת הפילוסופים האומרים, כי הנבואה היא שלימות טבעית, ואם האדם מושלם בכל המעלות השכליות והמידותיות וחונן גם בכוח המדמה הדרוש - אז בהכרח הוא נביא ואי אפשר שלא ינבא

הדעה השלישית - היא דעת תורתנו ועיקר אמונתינו. היא מסכימה בכל לדעת הפילוסופים בנוגע להכשרה הרוחנית, אבל היא חולקת עליה בזה, שעם כל הכשרתו אין הכרח עדיין שיהיה לנביא שליח וזה תלוי ברצון ה', והבאתי את הדוגמא של ברוך בן נריה תלמידו של ירמיהו הנביא שהיה מוכן ומוכשר לכך וה' מנע ממנו שפע נבואתו. = בני הנביאים עליהם מדובר בהלכה ה אותה הבאתי

מעניין שאתה יודע שיש שכתבו שלדעת הרמב"ם גם הגויים יכולים להיות נביאים. לפלא הוא, איך זה שאתה לא יודע שהרמב"ם בעצמו כתב שהגויים יכולים להיות נביאים:

"אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר - אין זה בשביל שאינם מישראל כמו שחושבים ההמון עד שנצטרך לדייק ממילת "מקרבך מאחיך" - שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהו כולם נביאים אצלנו, ואף על פי שאינם מישראל - וכו חנניה בן עזור - נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל, אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד תוכן נבואתו, ולא מצד יחוסו" (= מצד מוצאו הגזעי או הלאומי)
(הרמב"ם אגרת תימן ע' קמז)

איך זה שאברהם אבינו הגיע לנבואה? הוא היה יהודי?

בוא נשמע ממך מאיזה טעמים מתנגד הרמב"ם לקבלה ?





תוקן על ידי - riv - 22/02/2005 21:04:26

אח.. תענוג לקרוא אשכול מכובד כזה.

ולכבודך ריב. אני שואל, לוגית , אם אנו מקבלים שהנבואה היא מתת השם היפלא מהשם לתת לעני ממעש? אלא מאי, שאנו קובעים שאין הוא נוהג כך בדרך כלל. אבל אם משום סיבה כלשהיא יעלה ברצונו ודאי שעשה כך. והנה כך קמו להם נביאים רבים באומות העולם ואף באומתינו שלא היו ראוים כלל מצד מעלתם,אבל השי"ת השפיע עליהם שפע נבואה וגילוי אף יותר מהראוים לכך.
שוב.ברור שלכתחילה [לכו"ע] הנביאים הם היותר מסוגלים לכך. אבל בהחלט היו ואולי אף יהיו כאלה שאינם מסוגלים מצד עצמם.
ועכשיו נמשיך שלב נוסף, האם לא יכול להיות שיקבלו שפע וגילוי גדול יותר מהראוים הכי גדולים. ודי לחכמה ברמיזה.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

"כולם הולכים לפי היסוד הזה, והוא שה' מנבא מי שירצה ומתי שירצה, ודווקא לשלם החסיד בתכלית, אבל הסכלים מן ההמון לא יתכן זה אצלינו כלומר שיתנבא אחד מהם אלא כאפשרות שיתנבא חמור או צפרדע(*).."

מו"נ פמ"ה מחלק שני

(*)בפירושו הרב קאפח מפנה אותנו לגטין מה א.

http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3604_045a.htm

ומציין ששם טוב ואיפודי כתבו שהוא רומז לאתון בלעם ודג יונה שאינם כפשוטם ושהכל היה במראה הנבואה (= בהזייה)

אין לדייק הלכות מאגרת תימן,כ"ש הלכות נבואה.האגרת הזאת כוללת עניינים שהיו לצורך שעה.ולהציל את ההמון.

וכמו שהרמב"ם עשה שם חישובי קץ ולא נלמד שדעתו בעד העניין.שהרי גינה עניין זה. כך לא נלמד מקביעתו כי הגויים יכולים בעת הזאת להתנבא.

עיקר כוונת הרמב"ם היתה שיש לדחות את נביאי האיסלם מחמת הטענות ולא מחמת הגופים.כמו שחשבו לעיקר ההמון.(כמבואר בלשונו)

כך,שאם יבוא איזה "ריב" אחד (גם אז היה עצור כאן חושבים )ויחלוק וינסה להוכיח שגם לגויים יש נבואה,זה לא ישנה דבר.שהרי התוכן של אותם "נביאים" סותר דברי תורה.עם טענה כזאת חסם הרמב"ם כל פירצה.

והרי לדעת הרמב"ם נניח דעתו כי משל היה איוב,ואם משל היה,נאמר שהוא על תקופה שטרם בקשת משה למנוע נבואה מאומות העולם.או שהמשל אלמלא ביקש משה למנוע נבואה מאומות העולם.ואין ראיה מאיוב וחביריו.

אבל אחר שביקש משה "ונפלינו אני ועמך" ולמצרים היה חושך,אין יותר נביא באומות העולם.(ועניין עובדיה הנביא, יש ליישב)וכמו שאכן הוכיחה ההסטוריה שלא נמצא בהם אף נביא אחד.אפילו לא אריסטו.

ובא לציון גואל.

נו... אז האפשרות הזו קיימת . עכשיו אנו אמורים לדעת חשבונות שמים מתי רוצה ומתי לא?
מה שנראה מכאן הוא כך: אין קשר ישיר בין התכוננות של הנביא לנבואה ,כלומר היא אינה מוכרחת, שהרי זה כדעת הפילוסופיא שדחה הרמב"ם.
אלא זה דומה יותר לשכר על המאמצים. ועל כן מה לו לרמב"ם לבנות את התאוריה בדבר ההתכוננות לנבואה. וההשקפה הראשונה הגיונית יותר מהשקפתו של הרמב"ם. ובודאי אין לנו לפי זה לעקור פשוטו של מקרא.

[בכונה שאלתי על ההגיון ולא על ציטוט מהרמב"ם]





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

ריב,

בהודעה דלעיל לא התיחסתי לחלוקה לשלוש שציינת.כי פשוט עשית חזרה על מה שכבר הבאתי לעיל מדברי הרמב"ם.
(וראי רמב"ן שיש גם על הכפילות שכר,)

לגבי קושייתך מאברהם אבינו "איך הוא היה נביא?"-כנראה נעלם ממך לפי שעה שהוא חי לפני משה רבנו שביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם.

לקעלעמר-האם תוכל להבהיר כוונתך ? (אני מפיק לקחים מהר)

קעלעמר,

אתה תמיד יכול לחשוב כדעת הראשונה, אף אחד לא ימנע זאת ממך, אם האתון לדעתך יכולה להגיע להכרת אלוהים, אל תטרח להוציא מקרא מפשוטו.

נו...חשבתי לפטור עצמי בציטוט מן הרמב"ם שכולל בתוכו את הגיון תורת הנבואה - אם זה לא הספיק, אני ארחיב..

יש להבחין מה מובן בהגדרת הנביא - האם הנביא הוא זה שהגיע ל'הכרת אלוהים' והוא מייצג 'דעת אלוהים'- או הנביא הוא כפשוטו כל מי שנגלה אליו ה', שאפילו אדם שנמצא בתחתית המדרגה האנושית יכול שיגיע לתואר הנכבד 'איש האלוהים'?

האפשרות הזו למעשה איננה קיימת כפי שהבאתי בפירוש לציטוט - מפני שהצפרדע או החמור לא ניחנו בתודעה עצמית - ואין הם מסוגלים להכרת אלוהים בשכלם - ולכן החכמים מוציאים את הדברים מפשוטם כי הם נוגדים את המושכל והמוחש שהוכח.

השאלה היא: האם התגלות ה' לאדם שהוא בוחר להתגלות אליו הופכת אותו לנביא.

האפשרות קיימת לא רק תיאורטית ולאורך כל התורה ה' נגלה לבני אדם שלא היו ראויים על פי הקריטריונים של הרמב"ם- להגר, לאבימלך, ללבן, למנוח, לבלעם וכו'- האם עובדה זו הפכה אותם לנביאים? (אגב, במקרא בלעם מוזכר רק כקוסם - ורק במדרש/אגדה חז"ל שממנו אין לומדים הלכה - דורשים בדבר היותו נביא

לעומת זאת מוזכרים בפירוש בתנ"ך נביאים שאין לנו שום אינפורמציה עליהם ולא מוזכר שה' נגלה אליהם -
כגון: "ואחביא מנביאי ה' מאה וחמישים איש במערה ואכלכלם לחם ומים" (מלכים א' יח/יג)
"והנה נביא אחד ניגש אל אחאב ..."(שם כ/יג)
"ואישה אחת מבני הנביאים צעקה אל אלישע.."מלכים ב ג/א

ולכן הרמב"ם מציין שיש שני מצבי נבואה - האחד הוא האדם שהתכונן לנבואה שהשלים מעלותיו, הגיע לשלמות יחסית והוא נמצא בתוך סקאלת מדרגות הנבואה בין 1-10 - והוא אשר נקרא "החסיד השלם", שנמצא במצב בו דעתו מכוונת לתכלית האחת והיא הכרת ה', וממילא הוא נביא לעצמו, רק שאין לו הדחף לשליחות.

ומבחינת הרמב"ם ישנו קשר ישיר בין התכוננות של הנביא לנבואה, כלומר: היא מוכרחת. ויש לזכור שהפילוסופים (היוונים) התכוונו ל"הכרת האמת" סתם, ולא ל"הכרת אלוהים" שהיא זהה ל'אמת'- וזאת דעת הפילוסופיא שהרמב"ם אינו דוחה אלא, מקבל כאמת. ז"א את פוזיציית הנביא לעצמו = "בני הנביאים"

וישנו המצב בו הנביא שהגיע במעלותיו למעלת "החסיד השלם" וברצון ה' נדחף לשליחות - והוא האדם המייצג את דעת ה' והוא מה שמקובל על שתי התפיסות להיקרא: נביא -

ואם נעמיק במשמעות של האדם שהגיע להכרת אלוהים - הרי שהוא אינו מגלה התעניינות למה שנעשה בעולם, ודעתו מכוונת רק כלפי שמיא, והפרדוכס הוא שאדם שהצליח להתגבר בשכלו על דמיונו, על דחפיו , יצריו, ותאוותיו, כל שאיפותיו מסתכמים "בקרבת ה' לי טוב" וממילא הדחף האמיתי שלו נוגד את הדחף לשליחות - כך שאת ה'חשק' לתיקון העולם הוא חייב לקבל כהוראה מאת ה' - ואם אין לו הדחף הזה שיבוא כביכול מן החוץ, הוא נשאר מרוכז בידיעתו ואינו יוזם מעצמו שום דבר.

וללב בקיצור נמרץ,

בהלכות יסודי תורה - "ומיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם" , ולא את בני ישראל. דבר זה נכתב במכוון ולא במקרה וגם לא לציבור מסויים.

אינני מקבלת את פשטנות הסבריך בדברים הנאמרים אד הוק, באיגרת תימן. מפני שבכל חיבוריו של הרמב"ם לרבות המו"נ אותו אתה בקלות דעת ובעזות מצח תולה ברב קאפח כשאתה מייחס את תורת הנבואה של הרמב"ם לאריסטו- כשיטה הרמב"ם מעדיף את הדרך האיזוטרית בה הלומד אמור לשפוט בשכלו מכלל חיבוריו והקדמותיו מתי הדברים נאמרים כאמת מוחלטת ומתי הם נאמרים כאמת יחסית.

באיחולי יום שעשועים מוצלח לכולם.




תוקן על ידי - riv - 23/02/2005 9:42:49

ריב,

אנא אל תכעסי עליי,אנני עז מתוך רוע לב,חלילה,רק מתוך טימטום.ואולי יש תקוה..

לצערי לא ראיתי את דברי הרב קאפח בנושא.זאת הבנתי האישית בדבריו הברורים של הרמב"ם,וכפי שציטטתי לעיל.וחבל לטחון קמח טחון שוב ושוב.מי שיעיין בכל הודעותיי ימצא טוב ברכה ושלום משנה סדורה.

כעת הבאת ציטוט,מהרמב"ם,כי מיסודי הדת להאמין כי האל מנבא את בני האדם.אכן כן,האל מנבא את בני האדם.זהו יסוד הדת.כי הכופר טוען שאין האל מנבא את בני האדם.לא יהודים ולא גויים.(כדעת כמה כופרים כפי שציין במורה בפרק שממנו ציטטתי לעיל)

אבל,על השאלה,מי הם אותם "בני אדם" הזוכים התנבאות? לא נכנס כלל הרמב"ם.כי בראש ובראשונה עלינו להאמין שקיים מושג הנבואה בכלל.ואחר כך לרדת לפרטים.וזהו היסוד.

ההבדלה בין ישראל לעמים היא שלב נוסף ומתקדם,הבאה אחר האמונה העקרונית בנבואה,והיא איננה ממה שמגדיר הרמב"ם כ"יסוד הדת".בדיוק כשם שההכנה המיזגית לא הוזכרה בדבריו כ"יסוד הדת".

והדברים פשוטים וברורים

דבר זה תואם את מה שכותב הר"מ לגבי הנבואה (ח"ב ל"ו),כי חוסר היכולת להתנבא למי שהוכשר בכך,היא כעין נס.כי בעיקרון כל בני האדם השלמים והמוכנים כולל גויים היו ראויים להתנבאות,אלא שגזרת השם מונעת זה.והרי הנבואה הניתנת אינה אלא כעין "הסרת המונע".(-אני כותב בעל פה.ומקוה ומאמין שלא טעיתי)

בברכת ואהיה שעשועים ,ובצפיה ליום פורים.
תלמידך הקטן

סליחה לב

אם זכרוני אינו מטעני הרי שבעמוד הקודם כתבת:
"כך מביא הר"י קאפח בשם הרמב"ם עצמו שטען שחיבור זה הוא מאת היוונים."

לא מצאתי לנכון אפילו להגיב על הדברים כדי להמנע מטחינת מים

עכשיו אני רואה שאתה חוזר בך -ואתה כותב:

"לצערי לא ראיתי את דברי הרב קאפח בנושא.זאת הבנתי האישית בדבריו הברורים של הרמב"ם,וכפי שציטטתי לעיל.וחבל לטחון קמח טחון שוב ושוב.מי שיעיין בכל הודעותיי ימצא טוב ברכה ושלום משנה סדורה."

ועוד נקודה להבהרה: יש לנו תורה הלכה למשה מסיני בה אנו מוצאים ברכה ושלום משנה סדורה, מהכותבים החושבים בפורום יש ציפיה למצוא הגיון ושכל ישר.
אתה מציג את הדברים כאילו "אלו ואלו" אינם קיימים, כשלפעמים זאת עובדה שדעותיהם מנוגדות.




תוקן על ידי - riv - 23/02/2005 9:57:41

אכן כך כותב הרב קאפח בשם הרמב"ם,על מי תלונתך בדיוק? עלי?תתלונני על קברו של הרב קאפח "למה כתבת שהרמב"ם סובר שאפשר שספר שיעור קומה הוא מהיוונים?" מה את רוצה ממני?

וכיון שזה פשוט ביותר הייתי משוכנע שכוונתך על דברים אחרים של הרב קאפח המדברים בנושא הנבואה,לכן כתבתי שלא ראיתי.אבל אם כוונתך על הנ"ל.עייני נא בהגהות הר"ק על המורה.


את תוכחתך על מצבי השכלי אני מקבל באהבה. וכדי להצדיק תוכחת זאת,אהיה מטומטם ולא אגיב.

תוקן על ידי - לב32 - 23/02/2005 10:09:33

לב,

אולי כדי להוכיח את דבריך תביא את המקור לדברי ה"י קאפח בטרם אלך לקברו להתלונן

לגבי התיחסותו של הרמב"ם לספר שיעור קומה-

ראי בהערות הרב קאפח על מורה הנבוכים לפרק א הערה 6,מביא שם מתשובת הרמב"ם (מהדורת בלאו סימן קיז) "שאבודו(של ספר שיעור קומה)מצוה רבה ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" ומציין לפירוש המשנה סנהדרין(פ"י מ"א) היסוד השביעי,ומביא עוד "ובידי דף מספר קדום...ומצטט מכתיבת הרמב"ם ! שכתב "דברים קשים מאד נגד הספר *ומחברו* והמאמינו וכו.ע"כ.ראי שם כל הלשון.

אין בידי את מהדורת בלאו,אם תוכלי לצטט תבורכי.רק אתן מקקבילה לאותו "דף" שראה הרב קאפח.ממה שיש לפני.

ישנה תשובה מועתקת מלשון ערבי (מובאת בראש אגרות הרמב"ם דפס ליפסיא-בהערות אות כ) וז"ל:"וחלילה להם כי יצא דבר זה מתחת ידם,רק הוא *חיבור אחד מן הדרשנים היונים בלי ספק* סוף דבר מחיקת זה הספר וכריתת זכר עניינו מצוה רבה,כמו שכתוב ושם אלוהים אחרים לא תזכירו וכו.."ע"ש.

הדמיון וההשתמשות בפסוק "ושם לוהים אחרים לא תזכירו" ייתכן בהחלט שגם הרב קאפח וגם המעיר נתכוונו לאותו דבר,ואת אותה תשובה הם ראו.





הנה לשון התשובה הנזכרת שאליה הפנה ככל הנראה הרב קאפח:(שו"ת הרמב"ם סימן קיז ):

התשובה לא חשבתי מעולם, שהוא מחיבורי החכמים ז"ל, וחלילה להם, שזה יהיה מהם. ואין הוא אלא חבור אחד הדרשנין היונים ותו לא. וסוף דבר, למחוק זה הספר ולכרות זכר ענינו (הוא) מצוה רבה. ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו' +שמות כ"ג, י"ג+ והרי מי שיש לו קומה, הוא אלהים אחרים בלא ספק. וכתב משה.

+ע"ד מוצא התשובה עי' בנטעי נעמנים שם חלק הגרמני ע' מ"ט ועי' רמש"ש רשימת בודל' ע' אלף תשע מאות ותשע - עשר. עי' מש"כ זאקש בתחיה עמ' מ"ב וקירכהיים באוצר נחמד ח"ב - ועי' מש"כ הרכבי במבוא לתה"ג שלו עמ' כ"ח לוין אוצר הגאונים ברכות ע' י"ז. ע"ד הדרשנים היונים עי' באכר אברהם ן' עזרא אנליטונג ז. פאנט' קום וויען אלף שמונה מאות שבעים ושש ע' ע"ג, ובמאסף המדעי של הרמב"ם ח"ב עמ' קמ"א הע' א קרויס, שטודאן ז' באיזאנט יוד' גשיכט' ע' קל"ד, פ"ן+


יאללה עייפתי