| נשלח ב-10/6/2002 11:15 |
 |
| |
כל התורה כולה-ואידך זיל גמור!!
איך מתחבר מאמרו הניםלא של הילל
להלכות שבת???
מה הקשר בין ואהבת לרעך כמוך לבין
הלכות שבת -כשרות-וכדומה???
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2002 21:57 |
|
| |
גרטל היקר (אני מבקש רשות להשמיט את הניקוד)
מה בדיוק שאלתך?
האם אתה שואל על הסבר מדוע מאמר מסויים מופיע במסכת מסויימת, למרות שהנושא הרשמי שלה הוא אחר?
כל בר בי רב יודע שהתלמוד מסודר גם בשיטה אסוציטיבית (וראה במאירי). קופצים מנושא לנושא גם בגלל שמביאים ראיות מנושאים שונים, וגם בגלל שמכנסים יחד מימרות של אותו אומר, ועוד ועוד.
האם עלי להביא עוד דוגמאות לכלל בסיסי זה?
אם לא קלעתי למה שקשה לך, אנא האר את עיני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 11:53 |
|
| |
אוי,
לא זו היתה השאלה, מיימוני.
הוא שואל... (!)
כיצד נכנסים כל הלכות שבת וטרפות אל תוך הכלל של ואהבת לרעך כמוך.
נו טוף.
איני אוהב להאריך בכתיבה.
העמדת כל מצוות הדת על בסיס המוסר והצדק, אינה חדשה במקורותינו. החל מ'ספר החינוך' שמפרש את רוב המצוות על בסיס זה, וכלה פירושו של רש"ר הירש לתורה.
ישנם הטוענים שהמימרה של הלל 'מאן דעלך סאני לחברך לא תעביד - זהו כל התורה כולה' (שבת ל)קרובה ברוחה לנצרות. ישנה ציטטה דומה בברית החדשה, ובעוד ספרים מאת חכמי רומי העתיקה בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 11:56 |
|
| |
אקדמאי הבנת נכון את השאלה
אבל לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעתי הקטנה
מי מוכן להרים את הכפפה???
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 15:14 |
|
| |
גארטעל,
ראה פירש"י א'
הכוונה ב"מה ששנאוי עליך אל תעשה לזולתך" היא התאם את עצמך לזולתך - קרי כל שאר המציאות, זהו עיקרון כל התורה.
בין אם התפיסה שלך את אלוקים היא סבא מאחורי העננים או "הווה", מתאימה אימרת חז"ל.
בתפיסת ה"סבא" הפירוש הוא התאם את רצונך לרצון ה"סבא" ובתפיסה האוניברסלית התאם את עצמך ל"הווה" - מציאות.
גם לפירוש השני ברש"י שואהבת לרעך הולך על כבוד הזולת, הרי מצות שבת וכל ה"בין אדם למקום" מטרתם למען תהיה מוסרי לזולתך מן המדבר, החי והצומח. אלא כיון שהאדם חלש מדי להיות מוסרי שלם, עליו לעבוד ולהיכנע ל"הווה" המצווה על המוסריות הזאת. במילים אחרות -כפי שקראתי בספר של עמנואל לוינס- "הפולחן מעניק למצוות המוסר כמו אהבת הזולת, חובה דתית. [ראה אשכול מפגש לימודי ביתר פירוט].
תוקן על ידי - ווטו1 - 8/12/2002 2:09:26 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 17:46 |
|
| |
שמירת שבת וכשרות מחנכות לכבוד הזולת???????
הסבר נא!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 17:58 |
|
| |
יענטע,
שמירת שבת מכניעה אותך להיות עניו שפירושו ביחס לשאר הווה "עני" ולא "אני", דהיינו שה"אני" הוא רק יחסית להווה. זו יראה [שמירת ההתאמה] שמתוך השקפתה תלמדי ליראה את עצם ההתאמה!
בכשרות ישנם הרבה ענפים, אך עיקרה היא כבוד החי [הזולת] ואי הטומאה [כבוד האדם] דהיינו בכלליות רמת מסוריות נעלה [עצם ההתאמה].
היית צריכה לשאול את שאלתך באשכול מפגש לימודי.
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/11/2002 5:59:33 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 23:05 |
|
| |
אהה..
טעיתי...
סליחה...
גרטל, הייתי צריך לדעת שהשאלה שלך עמוקה יותר מכפי שחשבתי בטעות.
ובאמת זו שאלה עמוקה מני ים.
עד כמה שהבנתי את וטו, הוא ענה תשובה קרובה למה שאני רוצה לומר. מה שנראה לי הוא כך:
למדנו מהרמב"ם שהתורה נועדה לשלמות האדם ולשלימות החברה. היום היינו מדברים על התועלת החברתית, התועלת הרפואית-בריאותית והתועלת האישית החינוכית.
כל מצווה ומצווה מוצאת את מקומה באחד מסוגים אלו, לכל הפחות.
(עלי להדגיש שההתקדמות האישית אינה מסתיימת, כמו שטענו באשכולות סמוכים, בפיתוח של אישיות מוסרית, אלא הרבה יותר גבוה. יתכן שהרמב"ם מתכוון להתפתחות שהיינו מגדירים מיסטית).
הלל, כמובן, אינו חייב להסכים לפירוש שהצגתי כאן בדעת הרמב"ם. אבל נראה לי שהדברים משתלבים.
התשובה שלו, עם הניסוח המיוחד ל"ואהבת לרעך כמוך", מוצאת את מקומה במישור התועלת החברתית.
אין זה אומר שכל המצוות מיועדות לתכלית זו בלבד, או שהן מועילות לה במישרין.
יש לזכור כי התשובות של הלל למועמדים לגיור לא היו מלאות, והאמת התבררה להם מאוחר יותר, לפעמים לאחר שהתגיירו, כפי שרואים בסיפורי גיורים אחרים. לדוגמא, על הגר שרצה להיות כהן גדול, והלל קיבל אותו, והניח לו להבין לבד שזה בלתי אפשרי.
התורה היא עסקת חבילה. חלק מן החבילה היא דיני כשרות. לדיני כשרות יש הבט חברתי, אבל לא הבט חברתי בלבד. אולי באמת הגיע הזמן לפתוח נושא כזה, ביאור המצוות לפי הרמב"ם.
הפירוש שלי בדעת הרמב"ם קרוב לעמדת הפרשנות של פרופסור יעקב לוינגר ז"ל, בעיקר בספרו "הרמב"ם כפילוסוף ופוסק".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2002 23:26 |
|
| |
מימוני ערב טוב
אנא הבהר את כוונתך ב"משהו הרבה יותר גבוה מפיתוח אישיות מוסרית". על סמך מה תטען זאת, ומהו אותו דבר? האם מיסטיקה מושרשת בהשקפת היהדות לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2002 17:08 |
|
| |
אור, צהרים טובים
ביקשת דבר כבד, באמת.
החלק הראשון הוא קל. כתבתי שיש דברים גבוהים מעל פיתוח אישיות מוסרית, מפני שלפי הדגם שהצעתי, נוסח הרמב"ם, המוסר נוגע ליחסים שבין אדם לחבירו. וזו, השלימות החברתית, היא רק מכשיר ואמצעי, ולא תכלית בפני עצמה.
(יש אפשרות לפרש את הרמב"ם שאיש המעלה חוזר ויורד מן ההר אל ההמון ומקפיד על המוסר החברתי, אך הפעם מזוית ראיה חדשה. ואז הטעם שלו עשוי להיות חיקוי מעשה האלקים, מה הוא רחום אף אתה, מה הוא נוהג בחסד אף אתה וכו').
מה תוכן אותה עליה רוחנית (שתי מלים שאיני אוהב מפני שכל כך הרבה וכל קצת יש בהן)? איני יודע לומר. אולי בגלל שאני עצמי איני נמצא במדרגות האלו, והן אפילו לא באופק תודעתי והבנתי. אבל אני לפחות סבור שלא לעמוד ברמה של השלימות החברתית בלי להתקדם מעבר לה.
מהיכן לקחתי זאת? זו המסקנה שנתגבשה אצלי בעקבות לימוד הרמב"ם, לימוד הגמרא, ולהבדיל גם קריאה בספרות אחרת, מ"ג'ונתן ליוינגסטון השחף" וכלה במחקרים על מיסטיקה. אני יכול להצביע על הרבה מקומות שבהם נוצר אצלי רושם זה, ואיני זוכר כרגע להצביע על אף אחד מהם, פרט אולי לרמב"ם. אם אשאל ביטוי רווח אצלנו, אזי אם זו אינה "דעת תורה" שלי, אז זוהי "דעת הפילוסופיה" שלי.
באשר למיסטיקה, אני רחוק ממנה מאד, מפני שיש לי חוסר אמון בסיסי בכל דבר שאיני יכול למדוד ולבדוק בכלים אמפיריים.
כדי לומר אם יש "מיסטיקה" ביהדות, צריך קודם להגדיר למה הכוונה ב"מיסטיקה".
אני סבור שהחוויות המיסטיות מורכבות מאלמנט מרכזי של כוח הדמיון, (ואולי לא רק ממנו?)ואשמח לדון בכך בהמשך או באשכול אחר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2002 13:55 |
|
| |
אקדמאי מה דעתך להרחיב את הדיבור
אני אשמח לשמוע
|
|
|
|
|
