תלמוד בבלי מסכת תענית דף כח/ב
אמר רבא זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (ראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום ואלו הן תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח ושני ימים טובים של עצרת רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם
נשלח ב-10/6/2002 21:58
דווקא מסיבות אלו, הלל בראש חודש מנהג בלבד.
ולכן אין מברכים עליו לדעת הרמב"ם, ויחיד אינו אומרו.
לדעת התוס' כן מברכים עליו, לפי דיוקם בסוגיא זו, עיין שם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-11/6/2002 15:19
אם השאלה מה אמרו קודמינו בין על ההילול ובין על הנוסח המסוים, מסקנת הראשונים שאינו אלא מנהג ואם מסברא אין לחדש שזה מדאורייתא. אף לדעת הרמב"ם בתפילה ש"כל יום" הוא עידן חדש שדרוש לו תפילה מדאורייתא, שאני תפילה המוסבת על כלל התמודדויות החיים הקורים בכל יום, אבל חודש אינו עידן מתחדש טיפוסי לנפלאות שנהלל עליהן. לו היינו קוראים את ההלל בראש השנה והשנה הרי כוללת נפלאות למיניהן גם שאינן יומיומיות, היה שייך לומר שזה מדאורייתא.
תוקן על ידי - ווטו1 - 12/27/2002 4:15:58 PM
נשלח ב-12/6/2002 04:24
הנוסח שאומרים היום או המצווה להלל את השם בכלל? האפשרות הראשונה מדאוריתא? - אתמהא!
השאלה היא לא מדאורייתא או מדרבנן לענ"ד,
אלא מדרבנן או מנהג.
ראה ברכות יד ע"א ותוספות ד"ה 'ימים'.
נשלח ב-4/1/2003 19:48
היום [ביום] היה ראש חודש וחשבתי על רעיון בנוגע להלל.
בדומה לפסוקי דזמרה הנאמרים בכל יום, המהללים על החסדים הטבעיים, נאמרים פרקי ההלל המהללים על נפלאות מיוחדות, רק בזמני התחדשות מפרק לפרק כראש חודש ושלושה רגלים.
בראש חודש שאינו מקרא קודש וגם בשאר ימי חג המצות [שאין בהם תוספת קרבנות שהם המשך היום הראשון] אין הפרק חשוב דיו שייאמר בו הלל שלם.
נשלח ב-4/3/2003 21:00
שוב ר"ח!
עיינתי יותר בנידון ומצאתי שישנן שיטות שקריאת ההלל מן התורה וכן נסתפקו לדעתם אם גם הנוסח והפרטים מדאורייתא. יש בזה ערך באנציק' התלמודית המרחיב מאד.
מסברא נראה שגם שראוי להלל על מאורעות נפלאים, אבל ההלל המנוסח בסדר התפילה, נראה יותר כנספח למועדים.
והנה מאמר בנושא הנמצא באמתחתי:
שירת ההלל משבחת את השם ובכך מרחיבה חוויית חג. לשאר הימים החשובים לא מתאימה שירה; לשבת כי אינו מועד מיוחד, לר"ה ויו"כ כי 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו'. האימה שבהם מרתיעה מהאווירה המתאימה לקריאת ההלל. כן שאר ימי חג המצות שאין בהם תוספת הקרבה על ליל זבח הפסח ויום הראשון, אינם מועד מיוחד. בר"ח אין חגיגה חשובה לשיר עליה. בהם קוראים אך מפני המנהג בדילוג שני פרקים ויש שאינם מברכים. בחנוכה שחוגגים נס, מתאימה לו שירה גם ללא מניעה ממלאכה ומועד [ערכין י.].