ללא אבא

ומה עם "ואהבת לרעך כמוך"?

ההיה מישהו מהכותבים הנכבדים רוצה חלילה לגדול ללא דמות אב?
אז למה מותר לעולל זאת למישהו אחר?

סברא נאה שראיתי לפני שנים באיזה מאמר בתחומין על הפריות וכו'.






ומדוע לא יראתם לדבר?

כבוד הגאון הגדול, מעוז ומגדול, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה, לפנים אדמו"ר ומו"צ דקהילת יראים דחסידי ישורון-פתח תקוה-בני ברק פעיה"ק ירושלים, וכיום נודע בעולם התורה כאוחז בשיטת הלומדעס דמיקרי פאסט-מודערניזעם, נלחם מלחמתה של תורה, כי היא לנו עוז ואורה, כמוהר"ר זונדל מעייציץ ונפגע שליט"א,

הן הראני כבוד ידידי המשב"ק את דברי קודשו שהועלו על הכתב ע"י תלמידיו הנאמנים בסוגיא דתינוק ללא אבא, ואילולא דמסתפינא הוה אמינא דיצאה תקלה ממקלדתו של כת"ר או שמא הובאו דבריו ע"י תלמיד שלא שימשו כל צרכו (ויתכן דתלמיד זה לא זכה ללמוד כי אם בבית לימוד דמקרי 'ישיבה' כביכול דכת 'עצכח', ר"ל).

ולגוף דבריו -

מכל מקום, ברי לכל בר בירב דחד יומא שמה שכודו מכנה 'תינוק' אשר כלל לא בא לעולם ואף לידי מה דמקרי חכמיהם 'זרע מופרה' לא הגיע - אינו בעל דין בנדון דדן.

ובמה שבא לחקור בדין 'אב עשיר וכו'', הרי לעניין צד א' לחקירתו, תמהני עליו כיצד תלה בי הני בוקי סריקי כאילו כביכול פטרנא את האב ממימון התרופה, ומאי שייכת לשאלת תינוק שלא בא לעולם לכהאי גוונא?

כיון דאתמקדנא רק באב, הרי שהלה עבר על איסור בעצם יצירת העובר, כדאיתא בראשונים בריש בבא קמא דאיכא איסור בהיזק חבירו, אם מטעם 'דרכיה דרכי נועם' או מדין חובת השבת אבידה וכיו"ב, כדפירט בהרחבה מרן הקהילות יעקב, ב"ק, ס"א.
ממילא, אי לא קנה את התרופה עבר על לאו נוסף ד'לא תעמוד על דם רעך' כיון דהתינוק איכא קמן. ואמנם בעת איסור ההיזק היה התינוק דשב"לע, ויש ליישב בדוחק שגרם נזק למשפחה ולחברה כדעת הקאפיטאליעסטי"ן דס"ל שכסף הכל בחיים. ומכל מקום, ודאי עבר על איסור ד'לא תעמוד על דם רעך'.

ממילא איברא מדוע אף בחקירה השניה אף לדעת אנוכי הצעיר באלפי מנשה עבר על ספק היזק, וספיקא דאורייתא לחומרא ויש לחשוש לשיטת הסוברים שאף תינוק במחשבה - חשיב ולד חי ממש, ובלבד שלא נוציא לעז על כלל ישראל דמיקרי כביכול שופכי דמים לשיטה זו, ר"ל.

ודומני שאף מהסברא הנפלאה דרבינו שבוקש איכא להחמיר כשיטתי מדין 'ואהבת לרעך כמוך', דקיימא לן ברבותינו שאף שהמצוה פועלת במקיים אף ללא תלות במקויים, וכקי"ל דבור ששתית ממנו אל תשלך בו קליא, דמאי אכפ]ת לבור אי תשלך אי לאו? וכן לגבי עץ השדה שאינו כאדם לנוס מפניך במצור, והדברים נפלאים וארוכים, שפתים ישקו, ואכמ"ל ודו"ק.

מנאי, המצפה לישועה ולהתגלותו, ואשר חרף הסדקים שנתגלו בלמדנותו עדיין רואה בו מורו ורבו לענייני השקפה,

ממללא

עם כאלה תלמידים, מי צריך תלמידים שלא שימשו כל צרכם...

מה מאד הייתי רוצה להמשיך להשתעשע בסוגיית פתח פיך לאילם ובדברי הגרש"ש בעניין למפרע מכאן ולהבא וסוגיית מעכשיו ולאחר שאפתח לך את הראש או בסוגיית תינוק הצריך לאמו (מי לומד קהל"י חוץ מבני גיל הרך? ועוד ס"א?) וכו' וכו' . אך מאחר ורבו טרדותי למעלה ראש ומאחר שתלמידי אינם נשמעים לי , הריני להגיש את התפטרותי הדרמטית מכל שלל תארי ודרגותי ואת מלכותי אעביר לרעותי הטוב ממני הלא הוא פום ממלל רברבן נפש חיה כתרגומו אברך כמדרשו עיקש ופתלתל כפשוטו המולל מלילות ומפרך קטניות , מברר הפסולת מתוך האוכל וטוחנם זה בזה בסברא ה"ה כקש"ת מרן הממללא. בידיו אמסור את שרביט הזהב ועל כסאי ישב ויאריך ימים על ממלכתו יותר ממני. ואני שלום עלי נפשי אתפנה למה שתמיד רציתי לעשות לכתוב שירים ולרעות בקר כמנהג זקני מנהיגי ישראל מקדמת דנא.

והכל בריר ושריר וקיים דלא כאסמכתא ודלא כמזכה לדבר שלא בא לעולם.

מקום חותם קודשי.

כבוד הדר"ג (במיל.), מאיר עיני חכמים בהלכה ובאגדה, ישב על משמרתו בהנהגת קהילות מעטירות מסורות לעבודתו ית', וכעת הלך בדרך גדולים ובחר דלא לאשתמש עוד בתגא ולישב ספון בביתו על דלתות התורה -

במחכ"ת, לא להרגיזו ולהכעיסו, חלילה, דקיימא לי דחובת היזהרו בגחלתן, ואף דמקיימינן משום דנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב, מתוך שלא לשמה בא לשמה, ומצוה גוררת מצוה, ומובטח לי שיום יבוא ואקיימה משום יראת הרוממות דהחכם שליט"א.

ומכל מקום ילמד עלי זכות, דמכיון שלמדתי בבתי תיפלות דמיקרי 'ישיבות' של קצת חילונים מסוג מיזרחיסטע"ן, לא שזפו עיני את חידושי מרן הקה"י עד הגיעי לגיל חופה, וקודם לכן מאן דכר שמיה, ובעידנא דינוקתא הוטרד מוחי הרופס באגדות דמיון ושידורי טעלעויזע"ן שטשטשו את מחשבתי, ואי לכך מתלהבנא מכל חידושא דנחרט על לוח ליבי ונשמתי, ובשל כך באתי לידי סברות עקומות והוריתי שלא כהלכה את האסור מותר ואת המותר אסור, ר"ל.

וכשלעצמי די לי בכהונה כעסקן ראשי דקיהלת היראים דנא,דממילא אנא המוציא והמביא והמושך בחוטים, ממליך מלכים (דמאן מלכי רבנן) ואחראי דבית התמחוי דהקהילה דנא דמיאספי בו צעירי הצאן וזוג' דסמכינן על פסק מרן השרידי אש ולא חיישינן לפריצות בשעת הסעודה, ואכמ"ל ודו"ק.

בתפילה זכה שישיוב השלום למעוננו ונזכה לךהגדיל תורה בקהילתנו המעטירה, מנכ"ל המוסדות.

צ'אוט.

<"הטענה שלי היא, שהטבע הטביע ...כיון שהאשה הזאת, שאיני מכירה, אין לה שום דרך להיות בטוחה אם היא אכן תצליח לגדל את הילד שלה בלי בעיות, על כן אני חושב שלסכן ילד שעוד לא נולד בבעיות עמוקות כאלה, זאת אנוכיות ממדרגה ראשונה">

איני יודע על איזה פלנטה אתה חי, אך יש לי חדשות בשבילך מעולמינו:

בעולמינו, אין אדם היכול להיות "בטוח" שיצליח לגדל את ילדיו "בלי בעיות", אדם יכול וצריך לעשות את מה שבידו, והתוצאות הן בחסדי שמים.

אם תעיין בפסקי בתי הדין הרבניים בישראל תמצא פסקי דין רבים (במקרה של גירושין) שבהם מורים בתי הדין להוציא את הילדים מרשות ההורים ולהעבירם למוסד, כאשר טובתם של הילדים היא שיהיו שם.

אבא ואמא כדברים "חשובים" אחרים, אינם ערובה לעתיד בטוח, והם בס"ה סיכויים יותר טובים לרוב האנשים, בתנאים רגילים, אולם לדעתי עדיף לטובת הילד, הורה יחיד מאשר עם שני ההורים, כאשר אחד מהם הוא "בעייתי".

ואין לי אלא להסכים לדברי מציץ, שכתב לך:

"לגבי גדילה במשפחה חד הורית , אתה מפריז בהפרזות משונות. על סמך מה אתה קובע שבן יחיד עם הורה אחד נמצא במצב גרוע יותר מאשר הילד ה11 במשפחה בת 16 נפשות. נניח שהמצב הוא לא אופטימלי , אבל לדבר על סיכונים עצומים שיש להם רק יוצאים מן הכלל בודדים? תפתח קצת את העיניים".

אם כשתפתח קצת, לא תראה, תפתח אותם קצת יותר.

בעבר דרש הטבע שכדי להוליד, היה צריך זכר, אלא שה"טבע" השתנה, כובר לא צריך זכר, ולא זכר חי, האבא היה חובה במשפחה, בזמן שפרנסת המשפחה היתה תלויה בגבר, וגם כאן השתנה הטבע, שישנן קצבאות ממשלתיות למשפחות חד-הוריות, ונשים נכנסו למעגל העובדים, גם חינוכו של הילד שוב אינו תלוי באביו, אלא בבית הספר, ולכן תמצא בפסקי דין רבניים רבים, שבמקרה של גירושין, אין הם מעבירים בן לידי אביו "אוטומטית", כפי שהיה פעם, מפני שהם הבינו, שבעבר היה בן נמסר לאביו כדי שיתחנך, ואילו עכשיו ישנם בתי ספר הממלאים את אותו התפקיד, וכפי שכתבתי בפתיחת האשכול: "להרבה ילדים אין אבא", אם שאמם לא ידעה מי היה אבי הילד, או שאביו נפטר כשהיה תינוק, או שהוריו נפרדו, וגם משפחה שבה האבא נעדר מביתו מפני שהוא חושש מביטול תורה, היא משפחה חד הורית, ואעפ"כ תמצא בסיפורי "גדוילים וצדיקים", המספרים על גדוילים שגדלו במשפחה שבה עבדה האם כמו "חמור", כדי שבעלה יוכל לעסוק בתורה.

אולי אבי גדול, אך לא אבא גדול.

*******

חשבתי: ילד שנולד מאבא מת, (לא ילד שנולד מאבא שמת), מהו שם אביו בתעודות הלידה והזהות?

מילא לקריאת התורה ניתן להעלות, גם ללא שם האבא, ראו חיד"א, "שו"ת חיים שאל", חלק א' סימן י"ג:

"כי בעה"ק ירושלם ת"ו לא נהגו שהש"ץ קורא לעולה בשמו בקול רם כמנהג ח"ל. רק השמש עד שלא סיים העולה שהוא קורא בתורה הולך אצל יחיד אחד ואומר לו שיעלה. ואם היחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה אומר לשמש שיקר' לאחר. וזה מצוי הרבה. וזו תקנת הראשונים שלא יהיה בכלל הקורין אותו ואינו עולה וזמנין שאינו רוצה לעלות לטעם ידוע אצלו".

אך בתעודת זהות זה כבר סיפור אחר.

******

לממללא.

<"ילד הוא עדיין לא הופך להיות אישיות משפטית, אלא רק מעת היולדו">

ראה רמב"ם הלכות עבדים פרק ז הלכה ה:

"הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין, הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי שמשחרר חציה. (השגת הראב"ד: "הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וכו' עד שזה כמי ששחרר חציה. א"א קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימים דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו").

נישטאיך,

תודה רבה.

דוק בדברי ותראה שלא קבעתי את רגע הפיכת העובר לאישיות משפטית, אלא ציינתי שרגע זה יכול להיקבע בטווח הזמן שבין רגע יצירת העובר או ראשית תא חי (וכך דומני הדבר בנצרות הקאתולית) להולדתו.

מקובל לומר שביהדות יש לעובר קיום משפטי מסוים אף טרם הולדתו, גם הוא אינו נחשב 'אדם' ממש (ע"ע הכאת אשה הרה ופגיעה בעובר, שאלת ההפלות וכיו"ב).

קראתי את מרבית האשכול עד הנה, בעיקר את מי מריבת ממללא ומייציץ.

לגופו של דיון, כמדומני שטרם הובאה כאן הסכמת חז"ל בדבר 'נמנו וגמרו (ב"ש וב"ה) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא'. (עירובין יג:)

כמה עוד מאמרי חז"ל אתם מכירים שזכו להסכמה כזו מקיר לקיר בבית המדרש?

אלפיים שנות היינו מצטערים מתי יבוא פסוק זה לידינו. ועכשיו שבא, לא נקיימנו?


זאת ועוד:
"מיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות.. דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם כלה מאליו. אלא, הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" (ב"ב ס:)

והתינח אדם חי, המחוייב בפו"ר, אבל במקרה דנן 'במתים חפשי'. אתמהה.




בכלל, בימינו שלח הקב"ה חכמתו לבשר ודם, והרפואה המודרנית כבר עשתה שלום בין כל מאמרי חז"ל אלה לבין מצוות נשיאת אשה ופו"ר, ואין יותר צורך בהיתר 'מוטב שיהיו שוגגין וכו', אבל זה כבר נושא אחר.

לממללא.

הערתי לא היתה לערער על קביעתך, אלא היתה זו הערת "פרווה", על היות העובר אישיות משפטית לגבי דיני קנינים, (לא רק כדי לקנות אותו, אלא אף כדי שהוא יקנה). וראה גם "אנציקלופדיה הלכתית רפואית", ערך עובר, (חלק ה מעמודה 134 : "בעניני חושן משפט")




<"מקובל לומר שביהדות יש לעובר קיום משפטי מסוים אף טרם הולדתו, גם הוא אינו נחשב 'אדם' ממש' (ע"ע הכאת אשה הרה ופגיעה בעובר, שאלת ההפלות וכיו"ב).">

על הדעות השונות, אם העובר הוא בהגדרת "אדם", "בן", "נפש", "איש" ו"בריה", ראה אנציקלופדיה שם, עמודה 122.


תוקן על ידי - נישטאיך - 21/02/2005 9:24:39

ובלי מעט הסטה של הדיון איני יכולה...

לעניין המכה אישה הרה, והיותו של העובר "נפש":

וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: [שמות כא, 22 – 25]

על נפש מי משלם ההורג בנפשו ועל מה הוא חייב בתשלום?

רש"י אומר:
'ולא יהיה אסון' - באשה.
'ענוש יענש' - לשלם דמי ולדות לבעל שמין אותה, כמה היתה ראויה למכר בשוק להעלות בדמיה בשביל הריונה.
'כאשר ישית עליו' וגו' - כשיתבנעו הבעל בבית דין להשית עליו עונש על כך.
'ונתן' - המכה דמי ולדות.

והאבן עזרא מסביר:
'ואם אסון' - יהיה לאשה יומת, כי בתחלה אמר 'וכי ינצו' (כב), והוא נתכוון לעשות רע לרעהו, ואם לא נתכוון להרוג האשה יהרג עליה, ולא על בניה, כי אינמו חיים עד צאתם לאויר העולם, רק עונש עליהם.

[וכל זאת מבלי להידרש לפשט הפסוקים המדברים על "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" בנשימה אחת עם "שֵׁן תַּחַת שֵׁן", כשהקריטריון האחרון אינו סביר שיימצא בעובר שיצא טרם זמנו.]

שוה עיון

http://www.medethics.org.il/articles/dvarim.doc

הולדה בעוולה - זכויות תביעה ופיצויים
http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/23-2.htm