|
|
| נשלח ב-21/2/2005 00:28 |
 |
| |
"אלוהים, אנ'לא מפחד ממך" / מוקי
אלוהים
ביצוע: מוקי
מילים: מוקי
לחן: פילוני
אתה האדמה, אתה החיים
אתה הבריאה, אתה השנים
אתה האהבה חסרת הפנים
אתה בשנאה ובאין הממשות,
אתה בקנאה ובחוסר ודאות,
באפסות ההיות, ריקנות הימים
כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותך, אלוהים
אנ'לא מפחד ממך
כל כך רוצה לפגוש אותך,
אין לי שום ספק בך
אתה בי ואני בך
רק אל תיתן לי לשכוח
באבק הדרכים, בפרוץ הסערה
בנפול השמיים, בשתיקה הגדולה
באותם געגועים, לאיזה ארץ רחוקה
(אני רואה אותך)
מאחורי האין סוף, ומעבר לפינה
בקיום החלוף שרובו המתנה,
במכת האגרוף של אובדן האמונה,
בסוף הפחד מלמות ומהטעות הבאה,
בנטייה להתמכרות ובבדידות של השיגרה,
בהזדמנות הקרובה באפשרות להמראה,
אני מכיר אותך, אלוהים...
אנ'לא מפחד ממך...
מה אדם יותר גוף או נשמה?
הרי אין אף אחד שנקי מאשמה,
ממלא ת'נפשי ממדבר השממה,
אליי אור אליי דממה
כשאני נושם, כשאני נוגע...
(מתוך שירונט)
--------
זה אחד השירים המושמעים ביותר בזמן האחרון. עלפניו תופעה מעניינת ששקשה היה למצוא לפני שנים מספר.
אולי ניתן לראות כאן את ההשפעה של המבוי הרוחני הסתום שתרבות זמננו מציבה בפני האדם, עד שהוא נזרק בסופו של דבר לקוטב השני בדמות פניה בוסרית וישירה מעין זו. בדומה לכך יש פריחה של הניו אייג' וכדו'.
אם זו אכן מגמה כללית יש לזה השלכה על אופיה של האמונה ועבודת ה' העתידית של רבים.
נראה לי שיהיה מעניין אם מישהו ינתח את המשמעויות הרוחניות הטמונות בשיר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 00:35 |
|
| |
הגרי"ד סולובייצ'יק ב'ובקשתם משם' עומד בקצרה על הקשר בין פאנאתיאיזם לבין אתיאיזם. זה בדיוק מה שאתה רואה כאן. כאשר האלוקים אינו פרסונלי, אלא הוא ההוויה כולה (כפי שמבינים גם כמה מכותבי הפורום, ואכ"מ) אזי הוא מתלכד עם המציאות עצמה: הוא זה היא. ולכן אין ממה לפחד. לא שאין סיבה לפחד אלא אין יישות שממנה מפחדים.
אם כן, יש נוסחה שמתמצתת את השיר בעיניי:
פאנאתאיזם (לפחות במובנו הפשטני) = אתאיזם.
אין בדברים כדי לומר מאומה על ערכו של השיר עצמו (לא לחיוב ולא לשלילה), שכן זה אינו נושא האשכול. וראה באשכול סמוך (פנדורה) על היחס בין צורתה של האמנות (=הערך המוסף שנותן האמן) לבין התוכן שהיא מבטאת. כאן עסקתי בקצרה בתוכן.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 01:27 |
|
| |
הישראלי החדש מגלה את א-להים, אבל לא ממקום של פחד ועם מקום לספק.
עוד דוגמאות:
1.
אמונה/ שוטי הנבואה
בלילות הכי קרים אחוז אדם באמונה
שימים מאושרים עוד מחכים לו בפינה
כהשמש מסתתרת ונשארת עננה
יש סיכוי שהיא חוזרת רק בזכות האמונה
כל אחד וכל אחת בכל לשון ומדינה
נפרדים בשם הדת ונפגשים באמונה
הנוצרי המוסלמי וגם הבן של השכנה
מקווים לחיות מחר ולהיות באמונה
כבר אמרו ממזמן שהרצון ניתן בכוונה
כל הדרך מהלב להשגחה העליונה
כשלמדנו לדבר את המילה הראשונה
לא היה דבר אחר הייתה שם רק האמונה
2.
מי? / שוטי הנבואה
עוד לא הבנתי כלום
עוד לא הבנתי מאום
עוד לא הבנתי כלום
עוד לא הבנתי מאום
מהמקום שבו אני נמצא
אני אדם על אדמה
נדהם מנפלאות עולם
נדהם מנפלאות בריאה
את התשובה לשאלה
שמאז ומעולם ישנה
מי מנענע את העריסה
ואיך שנתי כה עריבה
מי...
מתוך כל הבלבול
בתחתית הבור הלא חסום
מגיעה בסוף המתנה
שמימי בריאה ישנה
כל אדם ועולמו
ולכל אדם כל העולם
ופה נגמר אני אתה
מתחילה ההבנה
מי...
כי הרי דבר ידוע
שבאהבה נברא עולם
שום דבר אינו קבוע
והנצח לא נמדד בזמן
3.
ענה לי/ אהוד בנאי
אני לא מצליח להבין מה אתה אומר
אני לא שולט בשפה שאתה מדבר
אולי זו טעות במספר אולי תקלה
אולי כדאי שננתק וננסה מהתחלה
אני שומע אותך מקוטע יש רעש כמו ים
כנראה שאין כאן קליטה אתה נעלם
אני עדיין ממתין על הקו שיגיע התור
טני נשאר כל הזמן מחובר אולי תחזור
האם יש כאן אי הבנה שמיד תתגלה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
מדוע אתה מדבר רק בשפת סימנים
אולי נפגש בקרוב פנים אל פנים
אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה
אני מוכן ללכת איתך עד לקצה הקצה
האם אני על שיחה ממתינה ומיד תתפנה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
האם שלחת אלי עכשיו שדר בהול
זה אתר לא מוכר האם אני עובר את הגבול
אם יש בעיה אני מוכן לעזור
אולי יש כאן נתק זמני שמיד יעבור
האם קראת בשמי או שזה רק נדמה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
האם אתה שם או שאני מדבר אל עצמי
שאצא לקראתך או שאשאר במקומי
אם אפשר בבקשה דבר שפה ברורה
כי אני לא מצליח להבין מה בעצם קרה
קולך בא והולך כל הזמן משתנה לי
האם אתה עדיין איתי?
ענה לי.
4.
מלך/ אתי אנקרי
פעם הייתי כיסא של מלכים
משכמם ומעלה בשמן משוחים
הם ידעו שיש מלך מלכי המלכים
ויש כוונה ויש הבנה ויש אמונה
היום מתיישבים עליי כל מיני אנשים
חסרי פנים, מיואשים
הם עושים להם כתר מצופה במילים
חסרי כוונה, חסרי הבנה, חסרי אמונה
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה להיות כיסא של מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה להיות כיסא בבית המקדש
מזמן לא התפנתי לרגע או שניים
כי מיד הם קופצים עליי, אוחזים עיניים
וזה שמנצח מרים ידיים
חסרי תקווה, חסרי מחשבה, חסרי אהבה
והארמון מתמלא בפקידים אטומים
בגללם זה פשע להיות תמים
ונוספים חדרים ונוספים עבדים
שעובדים את השקר מבוקר עד בוקר
והעם משלם ביוקר
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה להיות כיסא של מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה מלך, מלך חדש
אני רוצה להיות כיסא בבית המקדש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 02:20 |
|
| |
חחח כעת ברגע זה ,קיבלתי את השיר של מוקי מידידה במסנג'ר.בחורה חילונית למהדרין.לטענתה היא לא יודעת למה,אבל השיר מדבר אליה.והיא מתחברת אליו.מדהים!
מבחינת התוכן או אולי המסר,הוא די מזכיר את השיר של ג'ורג' האריסון "MY LORD" ..רוצה לפגוש אותך..
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 02:26 |
|
| |
נו, הם עובדי ה' מאהבה.
ואלו שעובדים מיראה - זו רק יראת הרוממות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 02:53 |
|
| |
מיכי-
אמר פעם מאן דהו "אין הפנתאיזים אלא כסות לאתיאיזים"
אם אין ממי לירא אין את מי לאהוב.חוץ מאשר את עצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 03:32 |
|
| |
במחילה, אין בשיר הזה פאנאתאיזם. יש אמירה על יחס לאלוהים. שהוא לא מתוך פחד.
השיר נחמד ואף יותר מזה. אבל חבל לערבב אותו עם תורה ומשנה סדורה של חלק מחברי הפורום בין אם נסכים להם ובין אם לא.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 07:30 |
|
| |
וכתוספת הכרחית כמעט למה שהביא ממללא:
מה חדש במדע / מאיר אריאל
א.
על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע -
כלולים כל מעשיו.
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו.
שני התולעת, קור העכביש,
ליחת השבלול, יערת הדבש -
כפרחים מפלסטיק, כדשא סינטטי
הנמשכים ברצף ממח ברנש
קני נמלים, מאורות שועלים,
מעונות אריות, שריוני צבים -
כממגורות חיטה, כמעונות עובדים
כתשלובת נסרכת מאנשים.
כקליפת אגוז, כחרצן אפרסק,
כבית שורשים, כשלכת עלים -
כן סירה בים, חתיכת אורניום,
חנות תשמישים, ירחוני נשים...
הכל טבעי! הכל אותו דבר!
הכל חוקים וחומר, תהליך ומוצר
האדם זה רק חי שפולט קו ישר
קולט רעיון וכופל מספר.
אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל...
אמנם לפעמים שומעים דיבור
על חזרה אל הטבע ועל ניכור
אך הטבע זה אנחנו, זאת יש לזכור,
על פי המדע אין לאן לחזור...
אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל
בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל
אז ברוך השם תודה לאל.
ב.
ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
בשל נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם...
סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
- איך הם הגיעו לכאן בכלל? -
סתם שוטטו להם בחלל.
והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.
... כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון...
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!
(סתם)
ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות -
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות...
קצת מעליב, מאוד מעציב,
על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב!
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית,
נידופת קרינה עם אימת האחרית...
כן יש בעולם הזה סתם וסתם
וסתם וסתם שהראש נסתם
ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל
"אם ירצה השם" - ועוד סתם מתנצל...
אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל
ויש עוד כוח להבחין בהבדל -
אז ברוך השם תודה לאל.
(עד מתי אהובתי ניגרת עוד ניגרת על סלע הלב
מתי כבר תימס האבן תימס האבן ויפרוץ כאב... כאב...)
ג.
אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.
אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?
כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך עוד חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה - סתומה חדשה...
תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.
אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה - ומשם אתה מאמין...
גם אם לא תודה, חסר ענווה
תראה לאן תקעת את האהבה:
מצמיד אלקטרודות, אפילו מזמין
שתגלניות להרצות בוועידות למין!
האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים...
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול -
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול...
האמנם יצא האדם מן הקוף?
מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף?
דרך אגב, לא רואים כאן אדם שיתן
כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן...
אבל אם אתה עדיין מתפעל
איך הולך על חבל איננו נופל -
אז ברוך השם, תודה לאל,
ברוך השם, תודה לאל.
תוקן על ידי - אמשלום - 21/02/2005 8:02:09
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 08:02 |
|
| |
הסימן הבא מיועד לנשים (אמשלום) ולגברים (מאיר אריאל, להבדיל בין... לבין...) כאחד.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 09:49 |
|
| |
אהבתי במיוחד את שירו של אהוד בנאי/ענה לי, שלדעתי מבטא את אותה אי הבהירות של תחושת הקשר הרציף עם הא-ל, ומצד שני את התסכול מכך שמדובר בתחושה חסרת הוכחה ברורה, ערטילאית, לא חד משמעית, וסובייקטיבית מידי.
להלן שיר שחיברתי שכבר הופיע כאן, מכיון שהוא מבטא את אותה דילמה, ויכול להשלים את הנושא החזרתיו לכאן:
רחוק - קרוב
ואז, באפילה
כשכבר נשכח האור,
הוא שב
בסוף הוא תמיד שב.
בחיוך קטן של אהבה
באמירה, אני כאן לצידך
בבהירות שאינה ניתנת לטישטוש
האור, שוב כאן, קרוב.
שנים חיכיתי,
ואז... הוא בא,
להרף עין הוא בא,
ושוב הוא איננו, רחוק.
אהבתיך, אלוקי
אהבתיך, רציתי קרבתך
אבל,
מלבד חיוך קטן,
רחוק הינך, רחוק.
יודע אני,
קרוב אתה, קרוב,
אבל,
איני מרגישך לצידי
לבד מאותם אורות, לעיתים,
מאירים, כאור שבעת הימים
אותם אורות, מחממים
מהממים, ומדהימים
האומרים: לצידך אני תמיד
קרוב, ונראה רחוק
קרוב, אוהב, ומדריך:
"תן בי אמונתך, בני
ותגיע, רחוק רחוק רחוק
תן בי אמונה בני
ואובילך יד ביד, לעבר היעד הנכסף
תן בי אמונתך, בני,
אהבתיך,
לא שכחתיך......"
אהבתיך, אלוקי
חייך שוב אלי,
אהבתיך.....
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 23:47 |
|
| |
גם לי לא נראה שאפשר לתלות במוקי תפיסה פאנאתיאיסטית. זה בסה"כ שיר שמבטא הרהורים ולא תפיסת עולם.
מה שנראה לי חשוב יותר כמו שכתבתי, זה אופיה של האמונה ש"הדור" מבקש או עתיד לבקש. לי זה נראה כמו תופעה כללית של אמונה בכיוון לא שכלתני ומעמיק, בדיוק הפוך מהטענה של הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2005 23:49 |
|
| |
פגישה לאין קץ
מילים: נתן אלתרמן
לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעייפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
© זכויות היוצרים שמורות למחברים ולאקו"ם
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
