השפה כמאפיינת תהליכים חברתיים וחשיבתיים.ניתן בהחלט ללמוד מהשפה היומיומית המדוברת רבות על התפיסה והיחס הנפשי של הדוברים.
ליבוביץ פעם אמר לעגנון שמה שקרה לעם היהודי הוא: שמחברת שומרי תורה הפכנו לחברת לומדי תורה. ומשמעות הדבר שאין אנו נותנים צדקה אלא מקיימים מצות צדקה. ומיחסים משקל יתר לפרטי ההלכות [אין בכך ביקורת, שהרי חברה צריכה גם חובתיות בצדקה ולא לסמוך רק על טוב לבם של הנותנים.]
כך אנחנו מקיימים חובת תפילה ולא מתפללים. והדברים ידועים.
נחזור לשפה
מהי הברכה? תחושת התודה הטבעית לנותן המוצר! ועל כך מברכים אותו. והנה התפתחה לה מטבע לשון מוזרה במקום תברך,או בירכתי,"תעשה ברכה" או "עשיתי ברכה". זהו ריטואל מסוים שאנו צריכים לעבור בטרם נכניס מוצר לפינו. כי הברכה היא לא תודה, אלא עומדת לה כבורג בחנות ברגים ובעל החנות ממקם כל בורג בקופסה .בורג A לקופסה B ולפני בורג C ובמדף 3 .
וכך הברכות מי קודמת למי (העץ לפני אדמה, או המוציא פוטר שהכל) ובאיזה סיטואציה. וכך השתכחה מהותן הפשוטה והאמיתית.
זהו "מַאך אַ ברוכֱע " תעשה את הריטואל. וכך עומד מעליך מארח ודוחק בך, נו.. "מאך ברוכע" כדי שתטעם את מטעמי נוות ביתו.
וכך: מאך המוציא [שהוא התפתח בגלל חוסר היכולת להגיב.]
או בעברית "תעשה נטילה" (לא קיים באידיש) . ובאידיש: "גיבּ זַאך א וואַש"
בולטת העובדה שכשתרגמו את הברכה לאידיש (ברכה=בענטש) כלומר ההבנה שזה ברכה,כמו בברכת המזון,(בענטשען) אכן, לא אומרים תעשה ברכת המזון אלא תברך.אבל, מאכן א מזומן. כי הזימון הוא רק פרט הלכתי בדרך לברכת המזון.
צריך גם לעמוד על ההבדל בין מאך א ברכה לזָאג ברכות השחר. מַאך מבטא עשיה וזָאג מלמול .ומקטנות אומרת האמא לילדה 'זאג מודה אני'- אמור מודה אני. לא שמעתי בחיי אף אמא שתאמר לילדה\תה תודי לאלוהים הבוקר באמירת מודה אני.לא שלא מסבירים לילד את העובדה הזו. אבל היא לא הפכה למטבע לשוני המוחדר בו בהקשר ברור לתפילה זו.
הסיבה הנראית לעין שבה בברכות השחר אומרים 'זאג' היא, כי ברכות השחר הם חלק מהתפילה, ותפילה, בעצם זה שגם נקבעה לזמן ועמידה מסויימת, הפכה לחובת האמירה עצמה ואבדה את משמעותה הפנימית כפי שנראה להלן עוד.
גרועה ממנה אחותה: " כַאפן אַ מנחה" הביטוי הזה כבר קמו לו מתנגדים ששמו לב לבעיתיותו . אבל הוא קיים . יש ריטואל שעדיין לא ביצענו והזמן דוחק אז צריך לחטוף לפני שיהיה מאוחר. וכך אנו ' חוטפים' משהו לאכול, וחוטפים קרי"ש, וחוטפים מנחה והכל בשביל לא 'לחטוף' מכות לעתיד לבא. אצל מיעוט אף קיים אַריין שרויפען אַ מנחה. "להבריג"(זה לא המושג הברגה הנפוץ והנפיץ בפורום זה..) כי יש לנו לעמוד במסגרת הזמן. ולעשות את המוטל עלינו.
ואף שמעתי לא פעם,אַריין הַאקען א מנחה "להרביץ מנחה".
האם הלשון אכן מעידה על היחס שלנו? האם אנחנו מתייחסים אל המצוות ואל הקשר אל אלהים כאל סימון "וי" בפנקס?
האם איבדנו את המשמעות של "ברכה", "תפילה" ?.
פָארלֲייפיג הָאב איך יוצֶא גיוועֶן מִיעט דִי קורצע וערטער פאר די גישיכטע, אוהן מיטען אייבישטער'נס הילף וועט מען צו לייגען צו דער צו בקרוב.
[תרגום. לכאורה יצאתי ידי חובתי במילים קצרות אלו לענין זה. ובע"ה נוסיף עוד בענין.]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 21/02/2005 21:02:48
נשלח ב-21/2/2005 21:04
הערה נכבדה. ומה עם "להגיד סליחות" המפורסם, שמפורסמת הערת מרן המשגיח שמן הראוי היה "לבקש סליחות"?
נשלח ב-21/2/2005 21:39
זה לא סתם לסמן V, זה להספיק לסמן V למינימום 100 ברכות ביום, ואם נזכרת בדקה ה90 שחסרה לך ברכונת קטנה, אתה 'מרביץ' איזו בננה, והמשימה הושגה..
נשלח ב-21/2/2005 23:24
נזכרתי בשאלה ששמעתי.
"כמה זמן לוקח מנחה", והתשובה "תלוי אם אתה שכיר או עצמאי"
נשלח ב-22/2/2005 00:24
דיברתי פעם עם אברך סדוק אמונה, ואמר שכל פעם שליבו משיאו לשמוט איזו חומרא או הלכה, מיד עולה מולו דמות המשגיח מסלבודקא צועק בוועד " תדעו לכם ששם למעלה הדין קשה מאוד ". ושומרתו מן החטא.
(אגב, ליבוביץ תמיד מזכיר שדעת התנא האומר אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לא נפסקת להלכה)
נשלח ב-22/2/2005 02:10
קעלמער
מעניין מאוד הערתי על האידיש שלך [אעפ"י שזה יותר טוב מעברית שלי]
כתבת
"פָארלֲייפיג הָאב איך יוצֶא גיוועֶן מִיעט דִי קורצע וערטער פאר די גישיכטע, אוהן מיטען אייבישטער'נס הילף וועט מען צו לייגען צו דער צו בקרוב.
[תרגום. לכאורה יצאתי ידי חובתי במילים קצרות אלו לענין זה. ובע"ה נוסיף עוד בענין.] "
התרגום הנכון לעברית ל"פארלייפיג" הוא =בינתיים
הנה מה שאני חושב שרצית לכתוב
=פארלייפיג האב איך -מיט דיע קורצע ווערטער פון דעם געשיכטע- יוצא געוועהן , און מיט'ן אויבישטער'ס הילף וועט מען איבער'ן ענין נאך צולייגן דערצו =
[באידיש אין משתמשים באות 'ו' לבד בכלל. שני ו"וין הם במקום ב רפה]
כמו בכל שפה יש לאידיש דיאלקטים
רוב החסידים דוברי אידיש באמריקע הם דוברים בדיאלקט הונגרי\גליציאני
ואתה צודק כי לברכה קצרה מצוים לקטנים "מאך א ברכה"
אבל לברכת המזון אומרים סתם "בענטש" [=תברך]
ולקריאת שמע אומרים "לייען קרישמע" [תקרא קריאת שמע]
וללוחות הקטנות לקר"ש או ברכתון וכדומה קורין
"א זאגער" [=המדבר] כאלו הסידור מתפלל בעצמו אתה רק צריך להניע את השפתיים..
ולאשה היודעת עברי והיא מתפללת בקול לשאר הנשים שיאמרו אחריה קוראים "א זאגער'קע "
נשלח ב-22/2/2005 02:32
אין מקשים מדיאלקט לדיאלקט. [וממש לא רציתי לכתוב את סגנונך שגם שונה ממה שרציתי להביע. וא"א ללא מעט אאוטינג איני חסיד הונגרי\ גליציאני אמריקאי ,לצערי.] ובאשר לפארלייפיג כך מקובלני מבית אבי אמא. שזה משמש גם ללכאורה. ואף, אם ירשה הזמן, אביא לך ממה שראיתי מגדולי הסופרים האידים.
ואשר להערותך לגוף הדברים, חן חן.
אך ליינען קרי"ש הוא רק לקרי"ש שעל המיטה כי היה צריך להתאמץ לקרוא .
א זאגער'קע ,ודאי שכך יקראו לה שהרי היא מקריאה .ואין פועל מיוחד באידיש להקראה.(ישנו פארליינענן אבל הוא לא מתאים לסיטואציה)
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-22/2/2005 12:34
אשר 177,
הרי זו גמרא מפורשת: ראה ברכות דף טז ע"א.
(כן, אני יודע שהתכוונת בדיוק להפך...)
אידך גיסא
נשלח ב-22/2/2005 18:04
אידך גיסא
נשלח ב-22/2/2005 18:34
יש לציין פרט מעניין. באידיש קוראים הדלקת הנרות של שבת בשם 'ליכט בענטשען' ברכת הנרות. והנה אדה"ז בעל התניא בשלחנו קונט"א סי' רסג מפרש דברי המג"א שכתב "ששכחה לברך" "היינו לברך ולהדליק שכן הוא נקרא בלשון העולם". ויש בזה עיון הלכתי עמוק ואכמ"ל.
נשלח ב-23/2/2005 01:29
אני חושב שהביטוי המקובל הוא ליכט צינדען כלומר הדלקת נרות.
נשלח ב-23/2/2005 02:06
גֵיין הַאף אַ לוויה. לא נכנס כאן למשמעות הלוויה בחיי החרד ,ולעיסוקו הרב בנושא.
מהי לוויה ? קשר נפשי בין בני אדם שלא ניתן בקלות להפריד, ועל כן מלווה הוא האדם את חברו או בן משפחתו עד לקבורה. הפועל כאן הוא ללוות,
אך כאן הוא הפך -שוב בגלל העיסוק בפרטים על חובת הלוויה ,בכמה היא,(ארבע אמות "יוצא געווען") זמניה ודקדוקיה.וכך 'הולכים' ללוויה ולא מלווים . ואולי אף זו אחת הסיבות שהולכים ללויות של אנשים שלא מכירים כמעט
מפני חובת הלויה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 23/02/2005 2:38:29
נשלח ב-23/2/2005 02:12
מקובל אצלי מי? הרי בביתי מטל ילדותי היו אומרים ליכט בענטשען. וגם הבעל התניא מעיד במקומו.
גם נהוג במחוזינו ובמחוזים אחרים לומר "לולב בענטשין" בלשון: "האסט שוין גבענטשט לולב"?
תוקן על ידי - מסתברא - 23/02/2005 2:16:35
נשלח ב-23/2/2005 08:37
התרגום האמיתי של "פארלייפיג" הוא לעת עתה, בינתיים, וכן הוא במילון גרמני-אנגלי
for the time being -- vorläufig
נשלח ב-23/2/2005 11:09
"לכאורה". אפשר לתרגם "פון הובין האף" היינו במבט מלמעלה שהוא מבט שטחי.
