מציצה בפה

צ'אוט,

לא מכבר, חקרתי את נושא הרחיצה (אחרי הברית) והמציצה במשך כשלש שנים.

נראה שמצאתי את ההסבר האבוד.

עיין נא במאמרי המסכם, ואשמח מאד ללמוד מהערותיך.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/brite-4.htm

שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קסח

א. ב"ה, עש"ק וירא תשנ"ט לפ"ק.
כבוד ידידינו המכובד הרב הגאון השלם מאד רבי משה בונם פירוטינסקי שליט"א בעמח"ס הברית. אחדשה"ט וש"ת באהבה.

בפרוס הימים טובים קבלתי מכתבו, ואשר העיר על מש"כ בעניי בס' שבט הלוי ח"ב סי' קל"א בענין מציצה בפה, וכ"ת מסר אשר קבל מהגאון הרמ"מ זקס זצל"ה חתנו של החפץ חיים זי"ע מפה קדשו של הח"ח שהתרעם על המחמירים כ"כ במציצה בפה, ואין אני נו"נ בזה כי נאמנים עלי דברי מעכ"ת, אלא שאנחנו עושים כפי המקובל לנו. ורוצה אני למסור לכ"ת עובדא שהי' לי עם מרן החזון איש זי"ע וידוע בודאי לכ"ת קרבתו אלי, ופעם אחת הלכנו יחד לברית והוא הי' סנדק וראה שאני קצת מפקפק במוהל אם יעשה מציצה בפה או לא, נגש אלי החזון איש זי"ע ואמר לי במתק לשונו, אצלנו כבר הענין אחרי הפרצה, אבל אצליכם עדין הענין לפני הפרצה, תהיו חזקים לעמוד ע"ז, עכ"ל קדשו. [ע"ע ח"ו סי' קמ"ח]

זכה מעכ"ת לזכות הרבים בספרו הגדול ויזכה לאריכת ימים ושנות חיים.
הדוש"ת בכבוד, מצפה לרחמי ה'.

יש כאן שתי שאלות. חובת מציצה, וחובת מציצה בפה.

ד"ר הלפרין, סליחה שטרם הספקתי לעיין במאמרך, וכל דברי להלן תלויים במה שעדיין לא קראתי, כי שמא יש בהם טעות מניה וביה.

דברי כאן יתייחסו, כפי הגדרת נושא האשכול, למציצה בפה.

ובכן, מציטוטו של מלמד לאדם נראה ברור שאין זה חיוב. ואין כאן אלא שמירה על מנהג ישראל שלא לשנות.

ולכן, בזמננו שיש חשש איידס, נראה לי שאין למוהל לסכן עצמו. ואין לאב להניח למוהל שימצוץ בפיו, מחשש סכנה, מאותה סיבה.

ואף אם זו סכנה רחוקה במחננו, בשל חומרת הסכנה ראוי לדעת לגזור ולא להנהיג מציצה בפה כלל. ולדעתי, על כגון זה אמרו "אי יישר כוח אבטליניה" (=אם יהיה כוחי יפה, אעשה תקנה לבטל את הדבר).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ותמוה האיך ידחה מנהג, שלדעת הרופאים אין זקוקים לו,איסורי שבת?

והנה דחקו באחרונים שמצות מילה כללה מציצה והטעם שנתנו חז"ל הוא רק הטעם החיצוני (מוכר מעוד מקומות.)
ואף טוען אחד (אבני נזר) שהסיבה שחייבים בפה ולא יועיל מכשיר (הותקן בגרמניה ע"י הרפורמים לפני שנים רבות.)הוא כי בזמן מתן תורה לא היה מכשיר והאפשרות היחידה למצוץ היה בפה ממילא כך היא המצוה!

-----------------------------------------------

בפרט שחזינן שהמתפרצים הרוצים לבלוע כל קודש בישראל תפסו להו בזה, אף שבעזהשי"ת ממש אחד מרבוא לא שמענו ח"ו סכנה ממציצה בפה, והרשעים פורקי עול הרופאים ההורגים נפשות בשאט נפש אחזום מורא מחשש מציצה בפה, וזה רק כדי להכחיש אמונת חכמים ח"ו, ויאבדו המה ואלף כמותם ואות אחת מתוה"ק יקום, ובדור פרוץ כזה שאנו בו צריכין למסור נפשינו על דברי חכמים ומשמרת למשמרת, והשומע לדברי חכמים ישכון בטח אכיה

[שו"ת דברי יציב]


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 23/02/2005 4:15:30

בס"ד
אם ידוע שהתינוק נגוע באיידס חס וחלילה .
אז התירו הרבנים למצוץ בשפורפרת.

שי יקירי

איני רופא, וידיעותי בתחום הן של הדיוט המתעניין או פחות מזה.

אבל כלל ידוע הוא שספק סכנה חמור מספק איסור.

לכן, כיון שיש חולים באיידס, אסור למוהל לבצע מציצה בתינוק, פן ירש את המחלה מאמו.

ואסור להורים להניח למוהל לבצע מציצה בתינוק, פן נדבק באחת המילות שעשה...

וכל עוד לא נודע הדבר להיפוך, יש להיזהר ולמנוע.

יבוא ד"ר הלפרין, שזה תחום עיסוקו, ויחווה נא את דעתו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

<אם ידוע שהתינוק נגוע באיידס חס וחלילה .
אז התירו הרבנים למצוץ בשפורפרת.>

ואתם חשבתם שהרבנים לא נאורים.

סימן רסד

מי ראוי למול ובמה מלין וכיצד מלין

סעיף ג כיצד מלין, חותכין את הערלה, כל העור החופה העטרה, עד שתתגלה העטרה, ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור, בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ (א) מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים, כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ, מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרים הדם. הגה ויהיה נזהר, אם יש לאספלנית שפה, שיהפכנו לחוץ ולא לפנים, שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה.

נשמת אברהם

(א) מוצצין המילה. ראה מה שכתבנו בנשמת אברהם 1 לגבי מציצה ע"י זכוכית כשקיים חשש של הדבקה של התינוק או של המוהל. וראה שם 2 מחלוקת הפוסקים אם המציצה היא לשם מצוה או לשם רפואה.
ולגבי מחלת האיידס (ראה לקמן אהע"ז סי' ב ס"ק א) אמנם לא ידוע עד היום על אף מקרה שהוכח של הדבקת מוהל מתינוק נגוע, אך הייתי נוכח כשהגרש"ז אויערבאך שליט"א פסק למוהל מארה"ב שמותר לו, במקום חשש, להשתמש בכלי זכוכית כדי לקיים מציצה בפה.

1.כרך ב יו"ד סי' רסד ס"ק ה.
2.כרך ב יו"ד סי' רסג ס"ק ח, ד"ה ואם צריך.

להלן התייחסות מעניינת של הגרש"ז לסוגיית ענייני רפואה וטבע שמובאים בדברי חז"ל, עם התייחסות מפורשת לנושא המציצה והרפואה.

ב"לב אברהם" לב אברהם חלק ב, (הוצאת פלדהיים, ירושלים תשל"ח) פרק יד ס"ק ד. כתב וז"ל: "אסור – מכמה סיבות – לנסות הרפואות המובאות בתלמוד:
רפואות אלו אינן מועילות לאנשי זמננו כי השתנה הטבע;
חז"ל כשדברו על עניני רפואה וטבע, דברו לפי הידע שבזמנם, ולא על פי ידיעתם בתורה הקדושה ובפירושיה, ולכן אנו צריכים לקבל דעתם בדברים כאלה רק אם הדבר גם מקובל על פי ידיעתנו ברפואה היום;
אי אפשר לנו כהיום לזהות רפואות אלו בבירור, וגם מידות הכמות ואופן השימוש בהם אינם נזכרים;
ומכיון שאין אדם יכול לעמוד על עיקרן של הרפואות המובאות בתלמוד, אזי אם לא יצליח בהשתמשו בהן, ילגלג על דברי חז"ל; קיים חרם קדמונים על השימוש ברפואות אלו."

הגרש"ז, בתוספת להסכמתו ללב אברהם (ההסכמה בעמ' טז שם. ההערה בעמ' יט. הובאה גם בנשמת אברהם חלק או"ח סי' ד ס"ק ה.) העיר על סעיף זה וז"ל:

"העיקר הוא כשאר הטעמים. ומה שכתב "כשחז"ל דברו" וכו' (שיטת רב שרירא גאון, הרמב"ם ורבי אברהם בן הרמב"ם) נכון לכותבו רק בשם יש אומרים,
וגם נכון להזכיר פרט למציצה דאף שלכאורה הוא רק משום סכנה, אפי"ה חייבים לעשותה גם בשבת, אף אם זה נגד דעת הרופאים."

הצדקה רפואית עדכנית לחובת מציצה במילה מובאת במאמרי "מציצה ורחיצה לאחר ברית מילה – תעלומות רפואיות ופתרונן"

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/brite-4.htm

שציינתי למעלה.

איידס לא מדבק דרך הפה, משום שהנגיף יגיע למערכת העיכול ולא למערכת הדם. (למעט אם למוהל יש פצע פתוח בפיו)

א. קשה לי להאמין שתינוק מגיע ליום מילתו כשהוא נושא את נגיף האיידס ואיש לא יודע על כך. האם בבדיקות שגרתיות שעורכת היולדת במהלך הלידה לא עולים על העניין? האם לא נערכת בדיקת דם לתינוק טרם צאתו מבית היולדות?

בהנחה שידוע לביה"ח על כל אם/תינוק נשאי איידס, אני מניח שביה"ח ימנע תקלה אפשרית ממוהל כלשהו.

ב. שמעתי פעם הסבר לפעולת המציצה (לא זכור לי ממי, ועל סמך מה) לפיו הפעולה המקורית באה למנוע התפשטות זיהומים מסכין המוהל לגוף התינוק, ע"י בליעת הדם שבא במגע עם הסכין.


תוקן על ידי - ממללא - 26/02/2005 23:18:29

להעיר,

לא מבעיא למאן דאמר שאף בנפשות אזלינן בתר רובא אלא אף למ"ד שיש לחשוש במיעוט,מכל מקום בכזה מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן.ואין לשנות המנהג.כל זמן שאין חשש ברור.כפי המצב והמקום.

ובארץ ישראל ברוך השם חשש זה הוא חשש רחוק,ועם הפיקוח הרפואי על היילודים והוריהם, הוא רחוק יותר ויותר.וסכנתו כמו חציית כביש ופחות מכך.

ונכון לחפש דווקא לשמר על מנהג המציצה בפה,אף אם אין בצורה זו דווקא חובה,משום גדירת גדר,ומניעת התדרדרות בקיום ההלכה.

שהחשש לזלזול במנהגי ישראל גדול וסביר יותר מהחשש להתדבקות,וסכנתו גדולה יותר מהתדבקות אדם פרטי.

(כ"ש הכא שכאמור אין חשש כלל לעניין הלכה, וכמו שנהוג)