|
|
| נשלח ב-6/3/2005 10:32 |
 |
| |
הרשב"א,
כתבת:
<והגדיל לעשות הד"ר הלפרין בהגדרתו "תעלומת המציצה", ובזה רצה לסתום הגולל להבנת הענין.>
חבל שלא הצלחת לעיין בקישור אליו הפניתי
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/brite-4.htm,
לפני הכתיבה.
אילו היית מעיין לפני כתיבתך, היית נמנע מהמשפט הנ"ל, שלא רק שאיננו נכון אפילו חלקית, אלא שהוא הפוך לחלוטין מתוכן מחקרי שבקישור.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2005 22:32 |
|
| |
ד"ר הלפרין
אודה ואבוש, קראתי את מאמרך בפרק ו' אודות "תעלומת המציצה" אולם לא שמתי לב שיש "פתרון תעלומת המציצה" בפרק י"ט, קבל נא את התנצלותי.
על גופו של ענין אין בידי לומר הן או לאו, וראויים הדברים למי שאמרם.
וברשותך אשאל
א) האם לשיטתך גם יש צורך למצוץ עמוק עד שיצא כל הדם מן החורים והסדקים כמו שכתבו הפוסקים ?
(עי' בספר "מגדל עוז" להיעב"ץ, "בריכה העליונה" הנחל השמיני, ה', "אח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקות כדי שלא יבוא לידי סכנה", ושם בנחל העשירי ג', "אחר שפרע מיד יכניס האבר לתוך פיו וצריך למוץ עד שישער שיצא הדם ממקומות אחרים שבגוף, שבלע הרבה דם עכור בהיותו בבטן אמו", עי"שׂ). הרי לדבריו צריך להוציא "דם עכור" אם כי לא נהירא לי איך בולע דם עכור.
ב) האם מוהלי זמנינו עושים כן, מוצצים עד שיצא הדם מן המקומות הרחוקים ? האם הם מקיימים הם מצות מציצה כדינה ?
ג)להשערתך שבלא מציצה כריתת העורלה יכולה להביא לחסימה ולגרום נזק בלתי הפיך ואף לסכן חיי התינוק, מה היא מידת השכיחות שזה יקרה אחד לאלף אחד למאה אלף ?
ד)האם מליוני התינוקות שנימולים כיום בעולם ללא מציצה, סבלו מתופעה זו ? מתו מתופעה זו? במה משתמשים כיום הרופאים כתחליף למציצה ?
ה) האם לדבריך צריך גם לחזור לרחוץ את התינוק ביום השלישי למילה ? האם מותר לחמם מים בשבת על מנת לרוחצו ?
ו) מה ידוע לנו כיום על מידת הסטרליות שנהגו ברוב המקומות בזמן המשנה והגמ', האם ידעו הם שע"י העברת הסכין באש הם הורגים את החידקים (או המזיקין כפי שהם קראו להם בזמנם).
ואפי' אם היתה ידועה טכניקה זו למספר אנשי מקצוע האם מוהל ממוצע בזמן המשנה ידע את סוד העיקור, החיטוי (סטרליז) ?
עי' בגמ' שבת (קל"ד ע"א) אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא ידיע מפיקתיה [שאין ניכר בו נקב בית הרעי, ששם הוצאת זבלו] לשייפא מישחה [ימשחו בשמן שמצהיל את הבשר] ולוקמיה להדי יומא [נגד השמש] והיכא דזיג [שצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו] ליקרעיה בשערתא שתי וערב [יקרע את העור בראש השעורה שהוא חדוד] אבל בכלי מתכות לא, משום דזריף [אבל לא ישתמש בברזל משום שהברזל מנפחו אינפליי"ר בלע"ז].
ניפוח = אינפליי"ר בלע"ז, פירושו ניפוח דלקתי הנגרם כתוצאה משימוש בסכין מזוהם.
אמו המאמצת של אביי שחכמות ותרופות רבות נרשמו משמה בגמ' ידעה בחכמתה שהשימוש בסכין גורם לאינפקציה, אבל עדיין לא ידעה ללמדינו להעביר את הסכין באש (אם ידעה למה תמנע ידיעה בסיסית זו מאביי), וע"כ המליצה להשתמש בחוד השעורה.
לענ"ד ניתן להסיק מגמ' זו שהמוהל הממוצע לא ידע את טכניקת חיטוי הסכין.
וכאן יש לשאול מה הם הסכויים שתינוק הנימול בסכין לא מחוטאת יקבל אינפקציה דלקתית אשר בלא אנטיביוטיקה (שכידוע לא היה בידם) יכולה לגרום למותו, אם אומר אחד לעשר לא אחטא הרבה לאמת.
ובכן להשערתי שהמציצה באה לשאוב הזיהום מהדם, בודאי שאם לא מצצו היה סיכון של אחד לעשר, ולהשערתך שהמציצה באה למנוע חסימה בכלי הדם אם נאמר שהסיכון הוא אחד לאלף כנראה גם לא נחטא הרבה לאמת (לאור העובדה שכיום נימולים מליוני גויים ללא מציצה).
מסקנת הדברים שלעולם יבור אדם דרך ישרה ופשוטה ומטרת המציצה היתה למניעת זיהום. ובפרט שעד היום משתמשים בעולם השלישי בטכניקת המציצה למניעת זיהום וארס.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2005 03:35 |
|
| |
עוד אצוק לחש לגבי "תעלומת הרחיצה בחמין לאחר המילה",
עי' בגמ' (שבת קל"ד, ע"א) אמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דינוקא לפניה לסיטרא לעילאי דילמא מדביק גרדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. [פירוש אותו חלוק מעין שרוול ששימש כתחבושת לעצירת דם המילה צריך להפוך את אמרתו או מכפלתו הפנימית כלפי חוץ כדי שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא, ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ בלע"ז ודלמא מדביקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה.]
כלומר חוטין מהתחבושת נדבקים למקום החתך ע"י קרישת הדם, ובהוצאת התחבושת אפשר לקרוע ראש הגיד. ועי"ש עוד בגמ' מספר פתרונות לבעיה זו.
כל אחד זוכר בודאי מילדותו את הכאב של הסרת התחבושת שנדבקה לפצע מחמת הדם הקרוש, ואיך נפתח הפצע מחדש וכו'.
גם אם אין אמרה (מכפלת) לחלוק החבישה עדיין במקרים רבים נדבק הבד החובש למקום המילה, והסרתו פותחת מחדש את מקום הפציעה הכואב ולפרקים אף מוגלתי במקצת והדם שותת מחדש, ולא לכל מוהל היה את אם אביי שתיעץ לו איך להימנע מכך (אם זה היה דבר פשוט הגמ' לא היתה צריכה ללמד זאת מאם אביי).
אבר המילה רגיש במיוחד אצל כל אדם ובפרט אצל תינוק אחר מילתו, ואפשר לתאר את הכאבים ואת הסכנה הטמונה בהסרת התחבושת עד שיש חשש שע"י הסרת התחבושת יקרע ראש הגיד ויהפך הולד לכרות שפכה.
אחר יומים שלשה למילה יש צורך להחליף את התחבושת, והאמצעי הראשוני והאלמנטרי למניעת הכאב ופתיחת מקום חתך המילה מחדש, הוא ....... רחיצת ושריית מקום המילה במים חמים לריכוך הדם הקרוש והבד שנתקשה.
ועי' בספר כללי המילה לר' יעקב הגוזר (נדפס בתוך ספר "זכרון ברית לראשונים", קראקא, תרנ"ב). "לרחיצת הקטן לפני המילה לרכך הערלה"(ח"א, עמוד 24).
"ולרחיצה שלאחר המילה מפני שהחמין רפואה למילה כי נצטנן הגוף מן הדם שיצא במילה" (שם עמוד 25).
וע"ע שם (ח"ב עמוד 137) "והמילה צריכה רחיצה בכל יום ד' או ה' פעמים בין יום בין לילה והכל לפי מה שיודע האומן שצריך להחליף הנקובין. עושין בין ביום ובין בלילה בין ברחיצה בין שלא ברחיצה עד שיתרפא ופעמים שאין צריך לנקובין כ"א ביום הראשון, אימתי כשעשה הפריעה כל הצורך והכניס הנקובין היטב עד העטרה. ומטפטפין שמן זית על המילה תמיד ונותנין עליה סמרטוטין שאינן נקובין או חתיכת חלב מן הדק אשר על הקרביים של כבש או חתיכת שומן של תרנגולים שאינו מלוח וטובלין אותו בשמן זית ומשימין על המילה, ונותנין עליו עור בגד קטן כפיסת יד בכל פעם אחר כל הרחיצות עד שיתרפא בשר הגיד כדי שלא ישרט ראש הבשר מחמת הבגדים שלובשים המילה.
ועוד שם (בעמוד 139) כשעושין הנקובין למילה שיגלחו אותם סביב כדי שלא יכנסו החוטין בתוך הנקב ויבוא לידי סכנה וצריך שישמור שלא ישאר מן החוט בנזר העטרה שמא ינקוב הגיד ויבוא לידי כרות שפכה, וראי' מדתנן עושין לה חלוק לכתחילה בשבת ומאימה דאביי שהוית מזהירה על החוטין, עכ"ל.
מדבריו למדנו שהרחיצה המידית שלאחר המילה היתה כדי לחמם את התינוק שאיבד הרבה דם מן המילה, ומלבד זה היו רחיצות יום יומיות להחלפת התחבושות ולרפואת מקום החתך ונזר העטרה.
ולא מן הנמנע שעלה חומו של הרך הנימול כתוצאה מהמילה או מאינפקציה דלקתית, ועד היום תרופת הסבתה הידועה להורדת החום היא טבילה באמבטיה חמה.
[במאמר המוסגר אביעה במשל אמרי פי, מהנחרט במחי, מאמר שכתב הרב הרצוג זצ"ל (מי שהיה הרב הראשי הראשון במדינת היהודים) אודות הפסיכולוגים שתמיד מחפשים וחופרים במרתף ושכחו לבדוק ולתור את הבית ועליה, וכוונתו לאותם פסיכולוגים פרונדיינים שכל נטיה, בעיה, הפרעה, או חסרון באדם שייכו לחשכת הרחם, לתקופה שהיה עובר במעי אמו בהילו נרו על ראשו, ולרוב גישושם בחדרי החושך שכחו לבדוק את הבית והעליה, את צורך האדם בהזנת נשמתו ברוחניות, העליה - היא נשמת האדם הכוספת וחסרונה מסיפוק רוחני היא הגורמת להפרעות הנפשיות לבני תמותת דורינו.
והנמשל בזה מרוב ריכוז מאמצים לחפור סיבות מפולפלות ומורכבות, נלאה למצוא הפתח פתוח לפנינו.]
תוקן על ידי - הרשבא - 07/03/2005 3:45:43
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2005 21:21 |
|
| |
ד"ר הלפרין
בדבר מאמרך הנ"ל,
כראיה להשערתך בדבר "פיתרון תעלומת המציצה" הבאת סימוכין לדבריך מדברי ר' יעקב הגוזר וז"ל שם
עם הבנת הדברים כפשוטם מומלץ, בדרך כלל, לשוב ולעיין בדברי הראשונים. ואכן, עיון חוזר בדבריו של רבי יעקב הגוזר89 , מאשר, באופן מפתיע, את ההבנה הרפואית המעודכנת:
מציצה כיצד? אחר הפריעה מייד מכניס את האבר לתוך פיו ומוצץ את הדם בכל כוחו משום שהדם נקרש בפי האמה וסכנה הוא אם אינו מוצץ90 . כדאמרינן בפ' ר"א: אמר רב פפא אומנא דלא מייץ מעבירין ליה משום דדם נקרש בין האמה והוא סכנה91 "
ר' יעקב הגוזר כתב שצריך לעשות מציציה לפי שהדם נקרש, אמנם בדברי בנו ר' גרשום ב"ר יעקב הגוזר שכתב (זכרון ברית לראשונים ח"ב עמוד 116) כתב
"המוהל חייב לעשות מציצה, כיצד עושין אחר הפריעה מכניס מיד האבר לתוך פיו ומוצץ הדם מן האבר כדי שלא יקרוש הדם בפי האמה, והוא סכנה לילד אם לא ימצוץ כד"א בפר"א"
ופשוט שכוונתו שהדם הקרוש "בפי האמה" יפריע לקטן להטיל את מימיו,מפני שיסתום את הנקב.
וכך הבינו האחרונים את דבריו.
תשובת החת"ס בנידון המציצה לא נדפסה בשו"ת החת"ס, ואומרים שבניו שהדפיסו את השו"ת אמרו שהתשובה לא נכתבה אלא למקומו ושעתו, ודבר תמוה הוא בפרט שכל הרואה את התשובה יראה שהקל עוד יותר מהשואל.
(ומן הסתם הסיבה שלא רצו להדפיס התשובה מפני שענין המציצה נהפך יותר מאוחר למלחמת קודש נגד המשכילים)
תשובה זו נדפסה בספר תלמידו "כוכבי יצחק" והובא בעיתון המיליץ בתאריך י"ג תמוז תרנ"ט (21/06/1899) גליון 127 עמוד 7 - 6 .
לכל המעונין אפשר להוריד גליון זה באתר של בית הספרים הלאומי
http://jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/hameliz/html/hameliz.htm
http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/hameliz/html/hameliz-18990621.htm
http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/hameliz/html/hameliz-18990621.htm
http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/hameliz/html/hameliz-18990621.htm
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2005 05:11 |
|
| |
באוירת משנכנס...
SCROLL RITE IS RISKY, CITY SAYS
by Maggid Habermen
Daily News City Hall Bureau
A form of religious worship holds "inherent risks", the city health commissioner said yesterday.
Dr. Thomas Frieden's comments came the day the Daily News reported that his agency is investigating whether an infant who died of herpes last year contracted the disease from kissing a Torah Scroll while attending services at a local synagogue.
Two more city babies were found to have contracted herpes after they came into contact with the same scroll.
The babies belong to a sect which practices a ritual used mostly among ultra-Orthodox Jews called neshika bi peh, in which the person performing the rite kisses the cloth outer covering of the scroll directly using his mouth.
"We do believe that there are inherent risks to this practice and we're discussing those in a respectful way with ultra-Orthodox leaders'', Frieden said.
The issue of neshika bi peh has been debated in recent years within the Jewish community. Some, like Yeshiva University Prof. Rabbi Moshe Tendler, argue it's not required and too risky.
"It's seen as the frum" - or observant - "thing to do," he said. "Being 'frumer than thou' is now the sign of personal piety. At certain life-cycle events, people are afraid to take a lenient approach."
"Today, 90% of Jews follow the practice of neshika b'yad, literally "kissing by hand", where the worshipper touches the scroll with his fingertips and then brings his fingertips to his lips. This virtually
eliminates any chance of infection as long as the fingers-scroll-lips sequence is followed and not reversed."
"The only practitioners of this medieval, outdated practice are some Jews of Hungarian decent, who refuse to recognize the latest advances in medical research."
Rabbi Tendler is spearheading an effort to work with City, State Departments to address other non-hygienic practices common among Hungarian Jews.
They seek to pass legislation to protect the health of those among the faithful who have yet to come to terms with modernity and current hygienic practices.
Some of the risky practices targeted by the Rabbi:
Dvash B'peh - The practice of young boys licking honey from a sheet of paper in order to encourage their study of the Hebrew Alphabet.
Shirayim B'peh - The ritual sharing of partially eaten food among Hasidim.
Tzitzis B'pe h - During prayer, the kissing of strings which may have been exposed to environmental toxins.
Kiddush B'peh - A ritual where multiple worshippers sip wine from a communal goblet.
תוקן על ידי - semedia - 11/03/2005 5:22:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2005 06:29 |
|
| |
סמדיה, יפה מאד
הזכרת לי,
פעם היו מנשקים את הספר תורה בפה, ונותנים צדקה ביד.
היום מנשקים את הספר תורה ביד, ונותנים צדקה בפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2005 15:21 |
|
| |
קבלתי באימייל. ובקיצור, הכותב שהוא רופא וחוקר בכיר טוען שאין שום קשר בין מציצה בפה והדבקת הרפס.
February 28, 2005
Harav Hagaon Yosef Efrati Shlit"a beveis Maran Harav Shlit'a,
I am writing to give you some information about Herpes infection, specifically with regard to the practice of metzizah bepeh. I am a Board Certified Infectious-Disease specialist practicing in New York city and Westchester County which is north of New York City. I have been in practice since 1987. I am currently the Chief of Infectious Disease at New York Westchester Square Hospital and the former Chief of Infectious-Disease at White Plains Hospital Medical Center.
First, I would like to give you some background information about Herpes Simplex Virus (HSV). The word herpes (from the Greek, "to creep") has been used in medicine since antiquity. Cold sores (herpes febrilis) were described by the Roman physician, Herodotus, in the year 100 of the Common Era. The virus was grown in a laboratory in 1925. The virus has a worldwide distribution and has been found even in remote areas.
HSV is divided into two viruses, HSV-1 and HSV-2. They are quite similar and, in fact, share about 50% of their DNA composition. HSV-1 is generally associated with oral infections. The primary infection causes multiple ulcerations inside the mouth. The reactivation phase of the infection generally occurs on the lip. This will manifest itself as what is generally called a "cold sore" or "fever blister." It can occur on other parts of the face. Some people suffer from the reactivation phase at different intervals, often stimulated by illness or sun exposure. Others will never have any reactivation after a primary infection.
HSV-2 is generally associated with genital infection. It also has a primary phase, as well as a reactivation phase. There is some overlap in the clinical manifestations of these two viruses. HSV-1 can cause genital infection, while HSV-2 can cause oral infection.
Both viruses have been associated with "asymptomatic shedding." This means that virus can be detected even when there are no obvious lesions either on the lips or in the genital area. The incidence of shedding of the two viruses is different. There is more information regarding asymptomatic viral shedding from the genital area then there is from the oral region. It is known that in cases of genital HSV-1 infections, the rate of asymptomatic shedding is much lower than that in HSV-2 infections.
Infection with HSV-1 is common. In fact, more than 90% of adults have antibodies to HSV-1 by the fifth decade of life. This means that they have been infected with the virus at some time. I was unable to find information as to what percentage of these people will have recurrent oral lesions and what percentage will remain without any reactivation for life.
Studies have been done to look at asymptomatic shedding of HSV-1. An earlier method of identification of asymptomatic shedding was viral cultures. Virus is now identified with DNA analysis. Several facts have been established. The rate of shedding is greatest when closest in time to the primary infection. It also has been shown that with advancing age, the rate of shedding decreases significantly. The overall incidence of asymptomatic shedding of HSV-1 is between 5 to 10%. These numbers do not differentiate between groups at higher risk for shedding from those at lower risk. There is no established association between the level of antibody and the incidence of shedding. The incidence of asymptomatic shedding in an adult who never has had a reactivation of HSV-1 is not known. Some cases were reported in the Medical Journal of Australia in 1980 September 6, 1980) where there was asymptomatic shedding even with a negative antibody test.
Neonatal Herpes infection, meaning Herpes infections in infants younger than six weeks, without treatment leads to death in 65% of cases. Fortunately, we now have effective antibiotic therapy if the infection is detected in a timely manner and treatment is initiated. 30% of cases of neonatal Herpes infection are caused by HSV-1. Most of these infections are caused by contact with infectious genital secretions at birth. Some are acquired through postnatal contact with health care workers or immediate family members who have HSV-1 infection.
When medical science looks to establish transmission of virus from one human being to another, the method has been to establish a means of transmission and then to prove by DNA analysis that the virus is shared by the two individuals. It should also be shown that there was no other way for the infected person to have received the virus. Examples of this can be found in other viruses. For example, in the 1980s there was an outbreak of HIV associated with one dentist. The Center for Disease Control (CDC) in the United States conducted an investigation. Through DNA analysis, they determined that the virus was shared by the dentist and a group of patients who were infected. They went to great lengths to determine that the patients could not have acquired the infection in any other way. There was a case of Hepatitis B transmission from a surgeon to multiple patients in 1992. Again, it was established that the DNA was identical in the hepatitis virus of the surgeon and in that of the patients who acquired it from him. This is the method of establishing transmission of viruses.
In the literature of transmission of Herpes virus infection, this also has been the method of establishing transmission. There was a case reported in 1983 of a neonate who acquired HSV-1 from his father. In this case, the father developed a large lesion on his lip soon after his son developed HSV-1 infection. Through DNA analysis, it was determined that the virus acquired by the son was identical to that of his father. Evidence of transmission was established. This was buttressed by the appearance of the lesion on the lip of the father.
A recent article that was published in the journal Pediatrics attempted to establish a connection between neonatal Herpes infection and the practice of metzizah bepeh. I will summarize some of the methods, results, and conclusions of the study. The article was authored by 11 physicians and one individual with a Ph.d.. It was the collective experience of these physicians covering seven medical centers in Israel and one hospital in Toronto, Canada. It spanned a time period of six years from 1997 to 2003. "The 8 cases were collected from personal communication and the experience of the authors from 1997 to 2003." It is not clear at all how these cases were found. The study did not seem to look at all cases of neonatal Herpes in these institutions, over this time period. Had they done this and found that all cases of neonatal herpes were related to metzizah bepeh, the conclusion may have been impressive. There is no indication that this was done. The authors do not explain how those particular cases were chosen to be investigated. There is also no investigation of any relatives or people who cared for these babies, when it is well described in the literature that postnatal infection can occur through contact with such individuals.
As I stated before, the accepted method of proving transmission of virus is through DNA analysis. The authors admit that only four of the six mohels involved were tested and that mouth cultures obtained from the four mohels were all negative for HSV- 1. These four mohels were "seropositive for HSV." The article does not state which HSV they were positive for. In any case, 90% of the adult population, as I mentioned before, has evidence of previous HSV-1 infection.
The authors conclude that "our findings provide evidence that ritual Jewish circumcision with oral metzizah may cause oral-congenital transmission of HSV infection." I am unable to see any such evidence. The established method in medical science of proving the transmission of virus has been through DNA analysis. There is no such evidence in this report. The authors also state, "furthermore, oral suction may not only endanger the child but also may expose the mohel to human immunodeficiency virus or hepatitis B from infected infants." There is absolutely no data to establish such a connection.
Although there is no proof in this study that there is transmission of Herpes virus through the practice of metzizah, one might be left with the question of the possibility even without absolute evidence. In answer to this question, there are thousands and thousands of babies upon whom metzizah bepeh was done and there is not one case in history where there has been a DNA link between the mohel and the baby. If such a danger existed, given that there are people looking to prove that such a danger exists, such a connection should have been established by now, at least, in one case.
The case of one mohel in the New York area has been publicized in the media. Again, to my knowledge there is absolutely no DNA connection between the mohel and the babies involved. It is also not clear to me if and how any other individuals involved in the care of the babies was investigated.
Why is it that transmission doesn't occur? First, as I stated before we do not know what the incidence of shedding is, in an adult who never has had a reactivation of Herpes infection. It may be nonexistent. It also may be that even if such an individual were to shed, the virus that he has may be weaker in quality and less in quantity and thus unable to transmit virus. It may be the explanation as to why such a person never developed reactivation in the form of cold sores.
Furthermore, it is known that saliva is not an efficient way of transmitting virus. Saliva is known to have components that weaken viruses. In fact, HIV, a highly contagious virus, has never been shown to be transmitted through saliva. An individual has never been shown to transmit HIV to another individual with intimate kissing. It also may be possible that by putting wine in the mouth, the virus, if it were to be present, would be further diluted. Finally, the time of contact between the mohel and the baby is so brief that the possibility of transmission is further reduced.
In summary, Herpes infection is not a new medical problem. It has been present for thousands of years. Throughout this time, there has never been a case of documented transmission from a mohel in the absence of an active lesion on the lip. A recent study purporting to link metzizah bepeh to neonatal Herpes does not follow any of the usual methods of establishing transmission of viruses and comes to unfounded conclusions. It does not offer any DNA evidence of transmission and makes no mention of investigating any other contacts of these babies. Having antibodies to Herpes virus is of no significance in determining risk of transmission, as 90% of the adult population has such antibodies. It has even been shown that individuals without antibody are capable of shedding virus. Finally, one can see in the technique of how metzizah bepeh is performed by skillful mohels, why to this day we have never seen a case documented of transmission of Herpes virus from mohel to infant.
Respectfully yours,
Daniel S. Berman, M.D.,F.A.C.P.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2005 12:18 |
|
| |
הרשב"א,
תודה על עיונך והתייחסותך.
תשובותי לשאלותיך מופיעות באותיות מודגשות בצמוד להעתק שאלותיך.
בתודה
ד"ר הלפרין
א) האם לשיטתך גם יש צורך למצוץ עמוק עד שיצא כל הדם מן החורים והסדקים כמו שכתבו הפוסקים ?
בוודאי. לשיטתי "עד שיצא הדם ממקומות רחוקים הוא מידה לעוצמת המציצה, ולא הסיבה למציצה. ומציצה בעוצמה כזו חיונית למניעת הסכנה. ושלא כדעת המגדל עוז שהבאת באדיבותך.
(עי' בספר "מגדל עוז" להיעב"ץ, "בריכה העליונה" הנחל השמיני, ה', "אח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקות כדי שלא יבוא לידי סכנה", ושם בנחל העשירי ג', "אחר שפרע מיד יכניס האבר לתוך פיו וצריך למוץ עד שישער שיצא הדם ממקומות אחרים שבגוף, שבלע הרבה דם עכור בהיותו בבטן אמו", עי"שׂ). הרי לדבריו צריך להוציא "דם עכור" אם כי לא נהירא לי איך בולע דם עכור. גם לי לא ברור הרציונל הרפואי של המגדל עוז
ב) האם מוהלי זמנינו עושים כן, מוצצים עד שיצא הדם מן המקומות הרחוקים ? האם הם מקיימים הם מצות מציצה כדינה ? מוהלים מומחים ומנוסים שאני מכיר נוהגים כך למעשה. כך גם נהגתי בעצמי כשמלתי את בנַי בנוכחות גדולי הדור.
ג)להשערתך שבלא מציצה כריתת העורלה יכולה להביא לחסימה ולגרום נזק בלתי הפיך ואף לסכן חיי התינוק, מה היא מידת השכיחות שזה יקרה אחד לאלף אחד למאה אלף ? כפי שצויין במאמר, השכיחות משתנה מאד ותלויה בגורמים נוספים.
ד)האם מליוני התינוקות שנימולים כיום בעולם ללא מציצה, סבלו מתופעה זו ? מתו מתופעה זו? במה משתמשים כיום הרופאים כתחליף למציצה ? רוב התינוקות בעולם שעורלתם נכרתת אינם יהודים, וכריתת העורלה לא מתבצעת ביום השמיני, ולא ידוע לי על ריכוז נתונים שיכול לענות לשאלתך. אך עצם הערתך חשובה ללא ספק.
ה) האם לדבריך צריך גם לחזור לרחוץ את התינוק ביום השלישי למילה ? האם מותר לחמם מים בשבת על מנת לרוחצו ? לאור מקרים שראיתי בעיני ושקרו בישראל, אין לי ספק שהתשובה לשאלתך צריכה להיות חיובית, אפילו בשבת כדינא דגמרא. וזאת לאור העובדה שבישראל התקבצו עולים מכל הארצות, ביניהם ארצות שבהם הסיכון גדול יחסית, כמבואר ברמב"ם. אלא שלכתחילה לכל הדעות חייבים לחמם את המים לפני שבת.
ו) מה ידוע לנו כיום על מידת הסטרליות שנהגו ברוב המקומות בזמן המשנה והגמ', האם ידעו הם שע"י העברת הסכין באש הם הורגים את החידקים (או המזיקין כפי שהם קראו להם בזמנם). ראיתי מי שמפרש "מזיקין" כדבריך, ודבריכם מסתברים.
ואפי' אם היתה ידועה טכניקה זו למספר אנשי מקצוע האם מוהל ממוצע בזמן המשנה ידע את סוד העיקור, החיטוי (סטרליז) ? עצם חובת הרחצה של התינוק לפני המילה מפני הסכנה מראה (כמו הנחיות נוספות של חז"ל) שידעו שרחצה מונעת נזקי מזיקין. כרגע אינני זוכר מקורות לגבי חיטוי באש. אולי ממדבש או חכמים אחרים יוכלו לעזור לנו כאן.
עי' בגמ' שבת (קל"ד ע"א) אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא ידיע מפיקתיה [שאין ניכר בו נקב בית הרעי, ששם הוצאת זבלו] לשייפא מישחה [ימשחו בשמן שמצהיל את הבשר] ולוקמיה להדי יומא [נגד השמש] והיכא דזיג [שצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו] ליקרעיה בשערתא שתי וערב [יקרע את העור בראש השעורה שהוא חדוד] אבל בכלי מתכות לא, משום דזריף [אבל לא ישתמש בברזל משום שהברזל מנפחו אינפליי"ר בלע"ז].
ניפוח = אינפליי"ר בלע"ז, פירושו ניפוח דלקתי הנגרם כתוצאה משימוש בסכין מזוהם.
אמו המאמצת של אביי שחכמות ותרופות רבות נרשמו משמה בגמ' ידעה בחכמתה שהשימוש בסכין גורם לאינפקציה, אבל עדיין לא ידעה ללמדינו להעביר את הסכין באש (אם ידעה למה תמנע ידיעה בסיסית זו מאביי), וע"כ המליצה להשתמש בחוד השעורה.
לענ"ד ניתן להסיק מגמ' זו שהמוהל הממוצע לא ידע את טכניקת חיטוי הסכין. אין זו הוכחה חד משמעית, כי העצה של "אם" היא בודאי יותר פרקטית (לבעיית הנקב הסתום) מאשר עצתך, במיוחד כאשר די בגוף חד ואין צורך בסכין.
וכאן יש לשאול מה הם הסכויים שתינוק הנימול בסכין לא מחוטאת יקבל אינפקציה דלקתית אשר בלא אנטיביוטיקה (שכידוע לא היה בידם) יכולה לגרום למותו, אם אומר אחד לעשר לא אחטא הרבה לאמת. לדעתי תחטא הרבה בהנחת אחוז גבוה כל כך. הסיבה הרפואית לכך היא מצבו החיסוני הטוב של התינוק ביום השמיני כשדמו מכיל את מיטב נוגדני אימו. הראיה ההיסטורית היא שאחוז כל כך גבוה של תמותת תינוקות אחרי מילה היה בא לידי ביטוי בספרות ההלכה, ולא היא.
אם מטרת המציצה היא להתגבר על הזיהום, די במציצה קלה והרטבת מקום החתך ברוק שבדרך כלל מכיל נוגדנים מסוג IGA
ובכן להשערתי שהמציצה באה לשאוב הזיהום מהדם, בודאי שאם לא מצצו היה סיכון של אחד לעשר, ולהשערתך שהמציצה באה למנוע חסימה בכלי הדם אם נאמר שהסיכון הוא אחד לאלף כנראה גם לא נחטא הרבה לאמת (לאור העובדה שכיום נימולים מליוני גויים ללא מציצה).
מסקנת הדברים שלעולם יבור אדם דרך ישרה ופשוטה ומטרת המציצה היתה למניעת זיהום. ובפרט שעד היום משתמשים בעולם השלישי בטכניקת המציצה למניעת זיהום וארס.
המלצה זו שהיתה מקובלת בארץ לפני כמה עשרות שנים במקרים של הקשת נחש, איננה מקובלת מקובלת יותר לאור מחקרים חדשים
בהודעה נוספת פרשת את דברי ר' יעקב הגוזר שהמציצה היא "כדי שלא יקרוש הדם בפי האמה": ופשוט שכוונתו שהדם הקרוש "בפי האמה" יפריע לקטן להטיל את מימיו, מפני שיסתום את הנקב. וכך הבינו האחרונים את דבריו.
לפרשנות זו אינני מכיר בסיס רפואי. למנוע קריש בנקב השופכה די בניגוב רטוב. לכן נראה אחד משני הפירושים הבאים: האחד: "דם קרוש בפי האמה" הכוונה לקרישת דם בראש האמה, כלומר בעטרה, וכמו שהסברתי במאמר. השני: נקרוזה של העטרה כפי שהתרחשה בארץ במקרים שתיארתי, צבעה שחור והיא דומה מאד לדם קרוש. והיא כוללת את הנקב ואת סביבתו.
תשובת החת"ס בנידון המציצה לא נדפסה בשו"ת החת"ס, ואומרים שבניו שהדפיסו את השו"ת אמרו שהתשובה לא נכתבה אלא למקומו ושעתו, ודבר תמוה הוא בפרט שכל הרואה את התשובה יראה שהקל עוד יותר מהשואל. (ומן הסתם הסיבה שלא רצו להדפיס התשובה מפני שענין המציצה נהפך יותר מאוחר למלחמת קודש נגד המשכילים)
תשובת החת"ם סופר הזו ידועה ומופיעה בספרות ההלכה, לאחרונה ב"ספר הברית " של הרב פירוטינסקי (אם לא טעיתי באיות שמו). וקדם לו המהר"מ שיק, הביאו הרב ווזנר בשבט הלוי:
שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קל ד"ה ואכתוב לו
ואכתוב לו בקיצור דעתי העני' בנדון מציצה ע"י ספוג שכ"ת הרעיש על מה שנמצא בשו"ת יד אלעזר ע"ש החת"ס זי"ע להתיר לעשות כן אפילו בש"ק וכ"ת כ' שנראה שזיוף הוא שבודאי לא יצאה הוראה זו ממרן זי"ע. ואען ואומר דבודאי הוראה זו מן הדברים המתמיהים, אבל לומר שלא יצאה ממרן החת"ס זי"ע א"א לומר כן, דכבר הובא גם כן בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ב והגאון מהר"ם שיק התפלא ע"ז וכ' דהוראת שעה היתה מחמת שהמוהל מומחה דעיר ווינא הי' בו מחלה מתדבקת וא"א הי' להעבירו, מ"מ מסקנת המהר"ם שיק שם דלא כרבו מרן הח"ס בזה, וגם כתב מדלא הועתקה תשובה זו בפנקס התשובות למרן מכלל דלא להוראה לדורות איתמרה, איברא תלמיד מרן הח"ס בעל יד אלעזר אב"ד דקהל ווינא בימים ההם עשה מזה הוראה קבועה ובודאי לא טוב עשה שפרסמו אז הדבר במכתבי העת ועי"ז נמשכו קהלות גדולות להוראה זו. עכ"ל שבט הלוי, ודבריו מסתברים מאד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2005 20:26 |
|
| |
ד"ר הלפרין
תודה בשביל הסבלנות, לשאלתי מה היא מידת השכיחות שזה יקרה אחד לאלף אחד למאה אלף ?
השבת : "כפי שצויין במאמר, השכיחות משתנה מאד ותלויה בגורמים נוספים".
ידוע לי שהשכיחות משתנה וכו', שאלתי היא מה הממוצע הסטטסטי, המוכן הינך לנקוט במספר ?
לדעתך צריך לרחוץ את התינוק במים חמים ביום השלישי ואפי' בשבת אלא שלכתחילה לכל הדעות חייבים לחמם את המים לפני שבת.
דבר פשוט הוא שאם אפשר לחמם את המים מלפני שבת שיחמם,
השאלה היא האם הינך מתיחס לזה כאל פיקוח נפש ואם נשפכו המים יהיה מותר לחמם בשבת ?
ביחס לשאר הנקודות יראה הקהל וישפוט.
בלינק הבא תמצאו כתבה מעיתון הארץ על התפתחות הויכוח בענין.
http://directory.kol-israel.com/asites/favorites.html?news.walla.co.il/
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2005 20:30 |
|
| |
מחלוקת פוסקים על המציצה בברית המילה
יום שלישי, 15 במרץ 2005, 13:43 מאת: נתן גוטמן, הארץ
רשויות הבריאות בניו יורק אסרו על המוהל למצוץ והורו לו לעבוד עם כפפות (צילום אילוסטרציה: וואלה תקשורת)
הוויכוח נסוב סביב השאלה, האם בימינו יש מקום להתיר מגע ישיר של פי המוהל עם איבר מינו של הנימול (אילוסטרציה: וואלה תקשורת)מותו של תינוק יהודי, שנדבק בהרפס לאחר שנמצץ ע"י מוהל - כנהוג ביהדות - מעורר דיון ציבורי בארה"ב בשאלת אופן ביצוע ברית המילה. יהדות ניו יורק חוששת מפני פגיעה בחופש הדת
עוד בכתבה:
פולמוס בין תומכי המגע הישיר למקדמי השימוש בקשית »
ההתעניינות התקשורתית מציגה מנהגי היהדות באור בעייתי »
מקרה מוות טראגי שאירע בקהילה חרדית בניו יורק הפנה בשבועות האחרונים את הזרקור לשאלת אופן הביצוע של ברית המילה היהודית. הוויכוח, הכולל רבנים, מוהלים וגם נציגים מרשויות הבריאות האמריקאיות, נסוב סביב השאלה כיצד צריך המוהל למצוץ את הדם אחרי ביצוע המילה, ואם בימינו יש מקום להתיר מגע ישיר של פיו עם איבר מינו של התינוק הנימול. אבל מעבר לעניין הנוהל עצמו, הדיון גולש גם לשאלות של חופש הדת מול התערבות הרשויות ושל קדושתם של נהלים עתיקים מול עדכונים הנובעים מההתפתחות המדעית.
המקרה אירע בסוף השנה שעברה בקהילה החרדית בעיירה מונסי שבמדינת ניו יורק. המוהל, רבי יצחק פישר, ביצע ברית מילה בתאומים. הברית התבצעה בנוהל המסורתי המקובל בקרב חרדים רבים, נוהל הכולל שלושה שלבים - חיתוך העורלה, פריעה ומציצת הדם. המציצה בוצעה ישירות, כאשר פיו של המוהל הוצמד לאזור החיתוך. עשרה ימים אחרי הברית מת אחד הנימולים ובדיקה העלתה כי גורם המוות היה הידבקות בנגיף ההרפס. גם אצל אחיו התאום התגלה הנגיף ולאחר שרשויות הבריאות של עיריית ניו יורק פתחו בחקירה הם גילו את הנגיף גם אצל ילד נוסף שנימול על ידי פישר.
המסקנה הראשונית של אנשי מחלקת בריאות הציבור בעירייה היתה, כי יש חשד סביר שכל שלושת התינוקות נדבקו בהרפס מהמוהל פישר, בעת שזה ביצע את ה"מציצה בפה". הרשויות אסרו באופן מיידי על פישר לבצע עוד הליכי מציצה בפה, הורו לו לעבוד רק עם כפפות סטריליות והגישו תביעה לבית המשפט העליון של ניו יורק במנהטן, שבה הם תובעים מפישר לשתף פעולה עם החקירה ולהימנע ממציצה בפה עד לבירור העניין.
פולמוס בין תומכי המגע הישיר למקדמי השימוש בקשית
יש מי שסובר, שהדיון בשאלת המילה הפך לדיון בסוגיית חופש הדת (צילום אילוסטרציה: רויטרס)אתמול עמד פישר להתייצב בבית המשפט לדיון בנושא, אבל עוד לפני שזכה העניין לבירור המשפטי המלא, כבר יש לכל הצדדים טענות. עורכי דינו של פישר, מארק קורצמן ובנו הלל קורצמן, אומרים כי פישר ממילא משתף פעולה עם החקירה באופן מלא ולכן כל התביעה המשפטית היא מיותרת. "נראה לנו שיש לעירייה אג'נדה רחבה יותר, מעבר לעצם החקירה", אומר מארק קורצמן ומציין כי לפי תפישתו, הדיון אינו על שאלה רפואית הנוגעת להידבקות בהרפס אלא על הסוגיה הרחבה יותר של חופש הדת. לראיה הוא מציין, כי עוד לפני שהושלמה החקירה, כבר הצהיר האחראי על הבריאות בניו יורק כי נוהל המציצה בפה טומן בחובו סכנות בריאותיות.
פישר, שבעצת עורכי דינו לא הסכים להתראיין לכתבה זו, עבר סדרה של בדיקות רפואיות לגילוי הנגיף והוא ממשיך לבצע בריתות בניו יורק, אבל בינתיים ללא מציצה בפה. לפני שהתפוצצה הפרשה הוא נהג לבצע בריתות משני הסוגים - עם מציצה בפה ובלעדיה, זאת בהתאם לרצונם של הורי התינוק.
הקהילה היהודית עצמה חלוקה בשאלת עצם קיום המציצה בפה. בעוד רבים בקהילה החרדית והאורתודוכסית מאמינים כי יש צורך במגע ישיר בין פיו של המוהל לאזור חיתוך העורלה, ישנם רבים המאמצים את הגישה המודרנית יותר, הגורסת כי על המוהל למצוץ את הדם באמצעות צינורית קטנה, מעין שפופרת זכוכית סטרילית, שתבטיח כי לא יהיה מגע ישיר בין המוהל לתינוק ותמנע סכנה של הדבקה.
"המועצה הרבנית של אמריקה", ארגון הרבנים האורתודוכסי הגדול בארה"ב, פירסם לפני שבועיים גילוי דעת, בו הוא מביע תמיכה בשימוש בצינורית לצורך קיום המציצה. "זו ללא ספק הדרך האופטימלית למילוי הדרישה של מציצה בפה. זהו מילוי מוחלט של המצווה, זאת בלי להעמיד את התינוק או המוהל בסיכון נוסף", נקבע בהצהרת "המועצה הרבנית". הרב ד"ר בזיל הרינג, העומד מאחורי ההצהרה, אומר כי הארגון ראה צורך, נוכח הוויכוח שניטש, להבהיר כי מבחינה הלכתית, מבחינה בריאותית וגם מהבחינה של "מראית עין", עדיף להשתמש בצינורית ולא ב"מציצה בפה ממש", כדבריו.
גישה זו עולה בקנה אחד גם עם מחקר שנערך בשנה שעברה ושעליו חתומים 12 חוקרים. מסקנתם, כפי שפורסמה במגזין הרפואי "Pediatrics", היא שהמציצה בפה אכן כוללת סיכון של הדבקה בהרפס מן המוהל לתינוק. המחקר הגיע למסקנה זו לאחר שבדק שמונה מקרים שבהם תינוקות לקו בהרפס שבועיים אחרי המילה. בין החתומים עליו נמצא גם הרב ד"ר משה טנדלר, המלמד ביולוגיה ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק.
בראיונות שנתן לכלי תקשורת יהודיים בארה"ב הדגיש טנדלר, כי וירוס ההרפס נפוץ הרבה יותר מכפי שרבים חושבים ולכן המציצה בפה היא בהחלט נוהג מסוכן. לדבריו, גם אחרי שעובדה זו ידועה וגם לאחר שהתפרסמו מחקרים הקובעים כי אין מקום לסכן את התינוק לשווא על ידי המציצה, ישנם עדיין הורים העומדים על כך שהמוהל ימצוץ את הדם בפיו וישנם עדיין מוהלים המבצעים נוהל מסוכן זה.
לא כולם מקבלים גישה זו, גם כשהיא באה מסמכות אורתודוכסית. "למאות ואלפי יהודים מאמינים באזור ניו יורק נוהג זה הוא חלק אינטגרלי של מצוות המילה - זו לא אופציה עבורם", אומר עורך הדין קורצמן, המציין כי רק חלק מהקהילה היהודית אימץ את השינויים שהונהגו בשיטת המציצה ב-150 השנים האחרונות.
לאיש אין נתונים בדבר שיעור הבריתות המתקיימות, שבהן המוהל מוצץ ישירות את הדם בפיו, אבל גורמים בקהילה האורתודוכסית העריכו כי מדובר באלפים רבים מדי שנה. יתר על כן, ישנם חוגים, שבעבר גילו גישה מקילה בנושא וכעת חוזרים למציצה בפה ואוסרים על השימוש בצינורית.
ההתעניינות התקשורתית מציגה מנהגי היהדות באור בעייתי
הרב יוסף שלום אלישיב. "חלילה לשנות בכי הוא זה עניין המציצה בפה" (צילום: "הארץ")בעוד בארה"ב מנסה הקהילה האורתודוכסית לגלות גישה יצירתית כלפי שאלת המציצה בפה, הופיעו בחוצות ירושלים כרזות המבהירות כי עמדת הרבנים בישראל נותרה תקיפה בעניין. "אזהרה חמורה ודעת תורה", נאמר בכותרת הכרזות, המצטטות קביעה של מנהיג דגל התורה ופוסק ההלכה האשכנזי החשוב ביותר, הרב יוסף שלום אלישיב, שלפיה אין כל חשש במציצה בפה. "הרי ברור שכל הדיבורים למנוע מציצה בפה, הבל יפצה פיהם וחלילה לשנות בכי הוא זה עניין המציצה בפה". כאשר למוהל יש פצע בפיו, קבע הרב אלישיב, עליו לתת לאדם אחר לבצע את המציצה.
"יתד נאמן", ביטאונה של דגל התורה, הגדיר את הפרשה כ"שערורייה", "ניסיון לפגוע באחד מיסודי קיומו של עם ישראל" ו"מסירה לנוכרים" (מלשון דין מוסר). העיתון מגדיר את העברת המידע על הפצת ההרפס לעיתונות האמריקאית כ"מעין מהדורה מודרנית של עלילת הרעלת הבארות ו'המגיפה השחורה'".
הרב הרינג משיב כי "יש לנו הרבה כבוד לרב אלישיב", אבל מציין כי רבנים גדולים אחרים דווקא ראו את הדברים אחרת. "אנחנו לא הכנסייה הקתולית, להבדיל. אנחנו יכולים לקבל שיש הרבה גישות הלכתיות שונות", אומר הרב הרינג.
אבל לוויכוח על אופי ביצוע המילה יכולות להיות גם השלכות מרחיקות לכת יותר. ההתעניינות התקשורתית הרבה בפרשה, שסוקרה לא רק בעיתונות היהודית אלא בכל רחבי ארה"ב, האירה את המנהגים היהודיים באור בעייתי. מן הדיווחים הצטיירה המילה כמנהג השייך לעתות קדומות, שצריך להתעדכן בהתאם לתפישות הרפואיות והציבוריות הנהוגות בימינו.
בתוך הקהילה היהודית היו גם כאלה שהביעו חשש כי מקרי המוות וההדבקה של התינוקות יובילו להתערבות מוגברת של רשויות המדינה בתהליך המילה. אמנם בשלב זה ההתערבות נעצרה בהחלטה של גורמי הבריאות בניו יורק להגביל את פעולותיו של המוהל פישר, אבל ברקע ישנו תמיד חשש מפני התערבות רגולטיווית של הרשויות המדינתיות או הפדרליות בהליכי המילה.
פרסומתעורך הדין קורצמן טוען, כי ההתלהבות של שלטונות ניו יורק להעביר את הנושא לבית המשפט מעידה על רצון להתערב בו ומשקפת חשש אמיתי לחופש ההבעה הדתית של היהודים, החפצים בביצוע ברית הכוללת מציצה בפה. בשלב זה, הדיון המשפטי אינו נוגע בסוגיות אלו, אבל אם תתגלגל פרשת המוהל פישר במעלה הערכאות המשפטיות ואם עיריית ניו יורק תפעל באופן גורף נגד נוהג המציצה, בתי המשפט עשויים למצוא עצמם דנים בשאלה העקרונית של חופש הדת מול חשש ההידבקות.
הרב הרינג מצביע על חשש נוסף, הנוגע דווקא ליהודים שאינם אורתודוכסים. "אני יותר מודאג ממה שהורים יהודים רגילים יחשבו, שאולי הם יגידו פתאום שהם לא רוצים ברית מילה, שהם פוחדים מהתוצאות. זו הדאגה שלי", הוא אומר. לפי שעה, אין לחשש זה בסיס. ההערכה היא כי כמעט כל ההורים היהודים בארה"ב מלים את ילדיהם וכי הרוב עושים זאת בברית מילה מסורתית, בעוד המיעוט מבצע מילה רפואית ללא טקס דתי.
קישורים:
חשד בארה"ב: המוהל חלה בהרפס והתינוק מת »
מוהל ישלם לילד שנפגע מברית 1.18 מיליון שקל »
ברית מילה - כן או לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2005 21:26 |
|
| |
הרשבא,
כתבת,
לשאלתי מה היא מידת השכיחות שזה יקרה אחד לאלף אחד למאה אלף ?
השבת : "כפי שצויין במאמר, השכיחות משתנה מאד ותלויה בגורמים נוספים".
ידוע לי שהשכיחות משתנה וכו', שאלתי היא מה הממוצע הסטטסטי, המוכן הינך לנקוט במספר ?
תשובתי:
אינני יודע.
לכן אני יכול לתת רק הערכות גסות.
להערכתי, בבגדד בתקופת הבן איש חי, או במקום עם פרופיל אפידמיולוגי דומה, השכיחות ללא מציצה אמורה להיות בסדר גודל של אחד לאלף.
באירופה באותם מקומות בהם אנומליות רלבנטיות שכיחות הרבה פחות, השכיחות אמורה להיות בסדר גודל של אחד למאה אלף.
כתבת:
לדעתך צריך לרחוץ את התינוק במים חמים ביום השלישי ואפי' בשבת אלא שלכתחילה לכל הדעות חייבים לחמם את המים לפני שבת.
דבר פשוט הוא שאם אפשר לחמם את המים מלפני שבת שיחמם,
השאלה היא האם הינך מתיחס לזה כאל פיקוח נפש ואם נשפכו המים יהיה מותר לחמם בשבת ?
תשובתי:
כתבתי למעלה (ומשום מה נשמט ממך) שתשובתי חיובית.
לשאר הנקודות שרמזו מיליך, הרשה לי לחזור ולציין כי למסקנותי הגעתי לא בגלל תיאוריות יפות ככל שיהיו, אלא בעקבות מקרים שקרו בהם התינוקות היו בפועל בסכנת חיים בנוסף לנזק בלתי-הפיך שנגרם להם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2005 07:06 |
|
| |
ידידיי,
זה לשון חי' הר"ן שבת קלב:
...ומסתברא דכל זמן שהוא מתעסק בצרכי מילה כגון חתיכתה ופריעתה ומציצתה לא מקרי פירש, דכולהו צורך מילה נינהו, אבל אם סילק ידיו אחר מיכן היינו פירש, אע"פ שעדיין יש לו ליתן אספלנית וכמון וחלוק, דהני צרכי רפואה נינהו, ואפילו במציצה עצמה יש לעיין, דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה, ודילמא המציצה מיקריא רפואה ולא צורך מילה היא, וצריך עיון. עד כאן לשונו.
רבים הבינו שהר"ן נסתפק אם מציצה היא חלק מן מצות המילה עצמה.
וזה פלא ותימה, מהיכי תיתי לומר כן?
ובפרט, שמלשון הגמרא מוכח ההיפוך, שכל המציצה באה בשביל סכנה. ומשמע להדיא, שאילולי הסכנה לא היה צורך להעביר ההוא אומנא דלא מייץ.
ולא מצינו שום דרשה או סמך בתלמוד מן פסוק להצריך מציצה.
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2005 07:07 |
|
| |
אני חושב, שזה ברור שאין המציצה בכלל מצות מילה ולא היה הר"ן מסופק בד"ז כלל וכלל.
אלא עיקר שאלת הר"ן היא, אם מעשה המציצה עדיין נחשבת כ"לא פירש", משום שלמעשה הריהו עוסק עדיין באבר המילה, משא"כ נתינת הכמון והאספלנית שעדיין מוטל עליו, נחשב כבר למעשה אחרת,
וצד הב' הוא שמכיון שהצורך הוא רפואי בלבד, אף שעדיין אוחז באמצע מעשה המילה, ה"ז כפירש, ולא דמי לחוזר על ציצין שאין מעכבין.
אך ברור שאין המציצה חלק מן מצוות מילה.
[אגב, ראיתי מכתבים ומודעות מן כמה רבנים שכותבים בערך לשון כזה, ש"המציצה היא חלק ממצות מילה", או "שהמציצה היא הלכה למשה מסיני", וכד', האם אין בזה משום בל תוסיף לד' רמב"ם פ"ב מהל' ממרים ה"ט לגבי בשר עוף בחלב? (שוב הרמב"ם התייצב לצד המודרניים  )]
תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 17/03/2005 7:29:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2005 06:27 |
|
| |
ד"ר הלפרין
לא היה לי ענין להמשיך לדון בענין מאחר שנראה שמיצינו את הנושא ואין טעם להמשיך לדשדש בו כשכל אחד חוזר על עצמו.
אמנם מכיון שכתבת "לשאר הנקודות שרמזו מיליך" אפרש בזה כוונתי.
הינך דבק בתאוריה שבנית שגם לדבריך עולם הרפואה עדיין לא מכיר בה. (כמש"כ בפרק ט"ז ממאמרך "ניכר שהרופאים, כותבי חוות הדעת, אינם מכירים את תופעת ההיפוקסיה הספונטנית שלאחר הברית. משום כך, במבט לאחור הם מחפשים הסברים רפואיים אחרים, הסברים אשר בלשון המעטה ניתן לומר שאינם משכנעים").
אע"פ שאני נוטה להאמין שיש ממש בדבריך, ס"ה מדובר בדעת יחיד ואין מספיק נתונים להכריע. בפרט על דעתך שאם מיקומו של פי האמה (השופכה) יותר למטה גדל הסיכוי לנמק.
א) במאמרך כתבת "במילים אחרות ניתן לומר כי ה"בן איש חי" יחד עם ד"ר גונן נתנו לנו מפתח ליישוב התמיהות על הלכות רחיצה בחמין,"
ממקום שאתה מביא ראי' "מתשובת רב פעלים" הנ"ל יש להקשות עליך, הרי שם כותב הרב פעלים "ואמר לי אחי שהוא המוהל הגדול בעירנו אשר שלשת רבעי הנולדים הוא מל אותם, שימצא בשנה קרוב למאה וחמישים ילדים שהם כך' , כלומר שנקב השתן שלהם הוא למטה.
והנה בבגדד לא נהגו לרחוץ אחר המילה ובודאי לא בשבת. חיפשתי בספרי פוסקי בגדד ("בן איש חי", "זבחי צדק", "כף החיים", "שדי חמד", ועוד), ולא אשתכח חד מהם שכתב שמנהגם לרחוץ בשבת המילה במים חמים כנגד פסק השלחן ערוך, ולא יתכן שהיה מנהגם לרחוץ בחמים בשבת ולא יביא זאת למשל בספר "כף החיים" . (וגם שבספר המכריע ובספר תניא רבתי הכריעו שגם מן הגמ' לא מוכרח שמותר לחמם בשבת).
ואם כן נמצא מכאן ראיה נגד התאוריה שלך אע"פ ששבעים וחמש אחוז מן הילדים הנימולים נקב השתן שלהם למטה, ולא רחצו אותם בחמין ולא שמענו שהיו להם מיתה מחמת מילה (יותר מקהילות אחרות).
ב) בגמ' ובמשנה דיברו על רחיצה בחמין כמשמעה, ולדבריך לא מדובר ברחצה אלא בשריה בחמין למשך ארבעים דקות (כמו שהבאת בפרק י"א ממאמרך בשם הד"ר גונן), שזה לא רחיצה רגילה ועליך מוטל להוכיח שכוונת המשנה לשריה בחמין (כתרנגולתא דרב אדא, שבת קמ"ה, ע"ב).
ג) פשטות דברי הפוסקים שכתבו שימצוץ עד שיצא הדם מן המקומות הרחוקים (עי' ש"ע ורמב"ם) הכוונה כפשוטו, ולא דיברו על "כח המציצה".
ד) פשטות דברי ר' יעקב הגוזר ובנו ר' גרשום הוא על חסימת נקב השתן מדם קרוש. אע"פ שכתבתך "לפרשנות זו אינני מכיר בסיס רפואי", באם הינך מכיר או לא אינך יכול להוציא דבריו מהקשרם.
ה) לדעתך מותר לחמם מים בשבת (אם אין אפשרות לחמם מלפני שבת, כגון שנשפכו המים) כדי לרחוץ אחר המילה, (ואפי' כשאין ידוע שתינוק זה הוא מן המיעוט), ולא שמעתי עד כה על פסק כזה משום רב או פוסק.
האם בידך להוכיח מי הוא הרב שיסכים לדבריך אלו ?
ו) עד כמה שאני ראיתי מוהלי זמנינו לא עושים מציצה עד שיצא מן המקומות הרחוקים ובודאי לא אלו שמוצצים ע"י קנה. ואפי' אם יש מספר מוהלים שעושים כן עדיין הרוב לא מוצצין כן, ולא שמענו על תמותת תינוקות מחמת חסרון זה במציצה.
ז) בזמן הגמ' לא ידעו על חיטוי הסכין, ובודאי הינך יודע זאת כד"ר שלמד את הסטוריית הרפואה. ומה שכתבת "עצם חובת הרחצה של התינוק לפני המילה מפני הסכנה מראה (כמו הנחיות נוספות של חז"ל) שידעו שרחצה מונעת נזקי מזיקין. כרגע אינני זוכר מקורות לגבי חיטוי באש", אין לזה קשר עם האמור, שהרי רחיצה זאת לא משמשת תחליף לחיטוי הסכין.
ח) כתבת בתשובתך לי "רוב התינוקות בעולם שעורלתם נכרתת אינם יהודים, וכריתת העורלה לא מתבצעת ביום השמיני, ולא ידוע לי על ריכוז נתונים שיכול לענות לשאלתך. אך עצם הערתך חשובה ללא ספק"
ומה משנה אם התינוקות הם יהודים או לא ואם עורלתם נכרתת ביום השמיני או ביום השלישי. למעשה, כיום נמולים מליוני תינוקות ללא מציצה וללא רחיצה בחמין ואין בזה שום סיכון.
ט) כתבת בתשובתך לי "הראיה ההיסטורית היא שאחוז כל כך גבוה של תמותת תינוקות אחרי מילה היה בא לידי ביטוי בספרות ההלכה, ולא היא",
לא היתה תמונת תינוקות מפני שעשו מציצה שמנעה את הזיהום, והיא היא הנותנת. אמנם בלא המציצה בלא ספק שהיו מספר רב של תינוקות מקבלים דלקת זיהומית אשר היתה היכולה לגרום למותם ואפי' אם לא אחד לעשר בודאי אחד למאה, וכפי התאוריה שלך תמותת התינוקות הרבה הרבה יותר נדירה.
י) בקשר לתשובת החת"ס כמש"כ למעלה אם תקרא את התשובה בפנים תראה שהחת"ס הקל יותר ממה שהשואל רצה להתיר, והשואל היה אחד מתלמידי החת"ס ולא איזה רב עלום שם מוינה, ואם הוא מצא לנכון לפרסם פסק זה לרבים כנראה שהיה לזה בסיס אלא שלאחר מכן התפתח הפולמוס עם הרפורמים, ועל כן לא רצו בני החת"ס להכניס פסק זה בכלל התשובות.
תוקן על ידי - הרשבא - 20/03/2005 6:38:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2005 10:46 |
|
| |
הרשבא,
אני שמח שהעברת על מידותיך וכתבת את דעתך בהרחבה.
דווקא הניסוח האחרון מציג את דעתך בבהירות יותר מקודם.
אני בטוח שדבריך יסייעו למעיינים.
מצד שני אכבד את רצונך להפסיק את הדיון (אף שלדעתי יש לו עדיין מקום ענייני לבירור כמה נקודות שבויכוח), פרט לנקודה אחת הנוגעת לעניין הסכנה, עליה אסור להחריש.
אין לי ספק שמותר, אם בדיעבד אין מים חמים, לחממם מים בשבת לשם רחצה שלאחר המילה וביום השלישי. התמיכה לכך נובעת בין היתר מ:
* הדוגמא של ד"ר גונן,
* יחד עם מקרים שקרו בארץ שנוצר נמק היפוקסי של העטרה,
* יחד עם מקרים נוספים שהובאו לידיעתי, בהם רופאים שקראו את המאמר טפלו (בחדרי מיון) בנימולים עם היפוקסיה של העטרה באמצעות ההשרייה במים חמימים והתינוקות החלימו,
* ויחד עם האינפורמציה שקבלתי מכמה מוהלים שהתחילו להורות לאימהות על רחיצה בחמין כדין המשנה, ולדבריהם של אותם מוהלים, בעיקבות הרחיצה משך זמן הריפוי של החתך התקצר ב 50%.
לאור נתונים אלו ברור שיש לרחוץ גם ביום השלישי אפילו בשבת כדין המשנה והגמרא.
אמנם לכתחילה יש לחמם המים מערב שבת. אבל בדיעבד, אין לי ספק שחייבים לחמם מים אפילו בשבת.
(באופן מעשי ניתן להקל לכל הדעות עם מים מדוד שמש, והדיון בנושא חורג ממקומו.)
|
|
|
|
|
|
