|
|
| נשלח ב-20/3/2005 11:02 |
 |
| |
הרשב"א,
עיקר שכחתי - סיכום הויכוח בקצרה לגבי מטרת המציצה.
לדעתך המציצה מונעת בהצלחה זיהומים המסכנים את חיי התינוק. ותו לא. (וזה כמובן הרבה מאד.)
לדעתי, המציצה באמת תורמת גם למניעת זיהומים, בעיקר על ידי הנוגדנים המצויים ברוק המבוגר,
אך הצורך במציצה "בכל כוחו" מטרתו למנוע חסימת עורקי הגב של האבר, חסימה העלולה להביא להיפוקסיה ונמק של העטרה במצבים פתולוגיים מסויימים ומצויים.
למען ההגינות אודה ולא אבוש כי עד לפני עשר שנים חשבתי כמוך כמעט באופן מלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2005 02:05 |
|
| |
ד"ר הלפרין,
יורשה לי , אתה קובע נחרצות שמותר לחמם מים בשבת והרשב"א שאלך האם ישנו איזה פוסק שהתיר זאת,ולא ציינת לפוסק כזה.
בכלל, הרמב"ם טוען שרחיצת תינוק אחרי חיתוך הטבור ומילה שוים,ומה לנו ההסבר על האנטומיה המיוחדת של הפין.
רחיצת התינוק במאמרך ציינת שהוא גם לחיטוי ולא ברור לי איזה חיטוי יש בזה.
והרבה שאל ,בטוב טעם, הרשב"א ותמך יסודותיו בפסקי הלכה והגיון. וצריך תשובה מדין אל תמנע טוב מבעליו.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2005 21:20 |
|
| |
קעלעמר,
אתחיל מהסוף.
הרשבא נלאה מהמשך הדיון ולכן כתב "לא היה לי ענין להמשיך לדון בענין מאחר שנראה שמיצינו את הנושא ואין טעם להמשיך לדשדש בו כשכל אחד חוזר על עצמו".
לכן כבדתי רצונו, ושמרתי במעי את תשובותי.
אם שאלות אלו או אחרות מטרידות אותך, אנא פרט, ואשתדל לענות כמידת יכולתי.
הורגלתי גם בקבלת עמדתם של אחרים (יש לי קבלות...), אם נימקו את דעתם באופן משכנע ובאורך רוח.
לעניין ה"פוסק" שבקשתם, יותר מזה למדתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.
ראה במאמרי "קוים אחדים לדרכו של הגרש"ז אויערבאך בהלכות רפואה ופיקוח נפש", אסיא נז-נח, וכן בספר אסיא ט'.
או בקישור:
http://www.medethics.org.il/articles/R0091195.htm
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 22/03/2005 21:26:59
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2005 02:57 |
|
| |
ד"ר הלפרין,
1] אם עיני לא כהו כבר, לא ראיתי בקישור שהבאת דבר על חימום מים לתינוק בשבת .
2] מהניסוח שלך אני למד שרק למדת זאת ממנו אבל לא שמעת פסיקה מפורשת בענין זה.
3) אני חושב שהרשבא שאל את השאלות . וגם אני השחלתי שתי שאלות (שתי קומות מעל זו).
--------------------------------
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2005 14:00 |
|
| |
קעלעמר,
שאלת:
"רחיצת התינוק במאמרך, ציינת שהוא גם לחיטוי ולא ברור לי איזה חיטוי יש בזה."
חשבתי שהתשובה די מפורשת במאמרי. טעיתי, וגם לי מותר.
ולהבהרה: חיטוי משמעותו הקטנת ריכוז הגורמים המזהמים. רחיצה במים ובמיוחד מים חמים לפני ניתוח, מהווה אמצעי יעיל למטרה זו. להקטנה רבה יותר של ריכוז המזהמים מוסיפים את הסבון. ולהקטנה רבה עוד יותר, משתמשים בחומרים חזקים יותר כמו ליזול (זמלוויס לפני 150 שנה), אלכוהול, פולידין וכדומה.
לדעת חלק מהראשונים גם המעטת נזקם של המזיקים באמצעות נטילת ידים של שחרית, שייכת לנושא.
מקוצר הזמן אקצר. בל"נ אשתדל לענות גם על שאר שאלותיך וקושיותיך.
לגבי קושיותיו של הרשבא, לבקשתו אעדיף להמנע מעניה פרטנית לפי סדרם. מאידך אשמח אם תבחר את אלו המטרידות אותך, ואענה לך כמיטב יכולתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2005 17:41 |
|
| |
לאחרונה יצ"ל כתבי הרב יחיאל יעקב ווינברג בב"ח, ושם בח"א סי' ט', "בענין המציצה". וז"ל,
ב"ה יום ג' כ"ה ניסן תשכ"ד
לכב' הרה"ג נשיא בית המדרש לתורה בשיקגו הרב ר' אשר צפתמן שליט"א
אחדשה"ט מכתבו מכ"ה באדר קיבלתי וכו'
והנה בענין שכת"ר כותב מדוע מכחישים אנשי הלכה את הידוע בחכמת הרפואה וגורמים שהמוהלים עושים את מלאכתם בדרך שאיננו המועיל ביותר לשמור מן הסכנה וכת"ר מצין הגמ' בשבת (קל"ג ע"ב), והרמב"ם (הל' מילה, פרק ב' הל' ב') ושאר פוסקים שהטעם בענין המציצה הוא למנוע סכנה מהולד, ולפי חכמת הרפואה כיום הדרך הטובה ביותר לבריאות הולד היא להשתמש ב"קלעמפ" שאז אי אפשר לעשות מציצה שהמכונה הזאת מעכבת את הדם מלצאת, וכת"ר חושב אולי נאמר שנשתנה הטבע ומודה שקשה לומר סברא זו בענין זה.
והנה בתשובה לזה נראה לי כי הדבר תלוי בשאלה הישנה שכבר דנו בה הרבה בדורות האחרונים והיא שאלת המציצה אם בפה דוקא או גם ע"י כלי.
והיו מרבני ליטא שהקלו להורות היתר ע"י למצוץ ע"י כלי ואילו רבני אונגריה ועוד לא התירו ומקפידים עד היום במציצה בפה דוקא, וכבר אז השתמשו המתירים בסברא כי ענין המציצה הוא למנוע סכנה מהולד.
והאוסרים יצאו כנגד לדחות סברא זו כי אין זה עיקר הטעם ושעליו נסתמך להרוס ענין המציצה.
ועי' "שדי חמד" בקונטרס המציצה שהביא באריכות הדעות הרבות בזה, ובאות ג' הביא דברי המהר"ם שיק, (יו"ד סי' רמ"ד) וז"ל, אבל דברי חז"ל מיוסדים הרבה מהם על הלה למשה מסיני איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה אשר כל דברי אלקינו יקום לעולם ואיך נבטל דברי אלוקים חיים, "ואפשר שהוא הלכה למשה מסיני", מפני אומדנא וסברת הרופאים ע"פ החיפוש והנסיון שאינו ע"פ הרוב וכו', עי"ש.
(עי' מש"כ לעיל שכיום יש מליונים שנמולים ללא מציצה ולא שמענו שהוסב להם נזק, וא"כ הוי על פי רוב. וגם מש"כ ו"אפשר דהוי הלכה למשה מסיני", מוכח דכתב כן מפני שהיה במלחמה נגד המחדשים, הגהת הרשב"א).
ועוד הביא שם משו"ת בנין ציון וכו',
ומסיים
ועל כן עצתי לכת"ר שימשוך ידו משאלה זו כי באם יעוררו אותה יקפצו על המציאה ה"קונסרטיבים" המחדשים וירעישו להתר ולעומתם יצאו החרדים במשנה עוז, כי מחלוקת מביא לקיצוניות דעות לב' הצדדים.
"ולצערינו התגברה מאד הקנאות ואי הסבלנות בחוגי החרדים וכל מי שיש לו דעה אחרת משלהם פוסלים אותו ויורדים לחייו".
וירא אני שבאם יסתבך כת"ר בשאלת המציצה יוכל לצאת היזק לשמו של בית המדרש לתורה בשיקאגו וד"ל.
ידידו מוקירו יחיאל יעקב וויינברג
מכתב די מאלף, ואל נשכח שנכתב בשנת תשכ"ד, ומה נעני אנא אבתריה, דרא דיתמי.
וזכורני סיפור מאחד מגדולי ראשי הישיבות זיע"א , שאפשר לומר שרוב ראשי הישיבות כיום הם תלמידיו, אמר אחר שאחד מגדולי הדור הוציא מכתב נגד עיתון שבועי שיצא בעיר ב"ב,
בזה הלשון "הם לא ישתקו (הקיצונים השחורים) עד שיכניסו אותנו לתוך המרתפים החשוכים של האינקוזיציה".
והמבין יבין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 22:42 |
|
| |
ש"מ שזה שייך לכאן:
פולמוס המציצה נמשך.
המענין הוא שפרופסור שטיינברג מצדד בהמשך המנהג, וטוען שהסכנה מינימלית. לכאורה, לפי הנאמר להלן, יש להבהיר שקיים איסור מפורש על מציצה כאשר למוהל פצע מדמם בפיו - וזה לא נעשה.
אולי ד"ר מרדכי הלפרין, אם הוא עדיין מגיע, ירצה להתייחס לזה?
***
וואלה:
http://news.walla.co.il/?w=//775700
תינוקות מתו בניו יורק כשנדבקו בהרפס בברית המילה, ועדיין רבנים רבים מסרבים להפסיק את המנהג ולבצע מציצה בעזרת שפופרת
עוד בכתבה:
מבחינה הלכתית אין היום צידוק למנהג »
המוהלים בישראל מעדיפים מציצה בפה »
ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, ובכירים בעירייה, פועלים בשבועות האחרונים בניסיון לשכנע את ראשי הציבור החרדי בעיר להפסיק את ה"מציצה בפה" בטקסי ברית המילה. ה"ניו יורק טיימס", שדיווח על כך בשבוע שעבר, ציין כי במחלקת הבריאות של עיריית ניו יורק משוכנעים שהמנהג העתיק מסכן את בריאותם של התינוקות.
לפי המנהג, שמקורו בתלמוד, מוצץ המוהל את הפצע שנוצר באבר מינו של התינוק לאחר הסרת העורלה. בארה"ב מקובלת המציצה בפה רק בחוגים חרדיים. בשאר החוגים נעשית המציצה בשפופרת סטרילית. בישראל מעריכים גורמים מקצועיים, שהמציצה בפה נעשית במרבית טקסי ברית המילה. גם בישראל קוראים רבנים ורופאים להפסיק את המציצה בפה, אך בגוף הציבורי המפקח על המוהלים בישראל יש התנגדות נחרצת לדרישה.
העיסוק בשאלת המציצה בפה החל בניו יורק לפני שישה חודשים, בעקבות מותו מנגיף הרפס של תינוק, שהוריו הם תושבי שכונת מונסי, המאוכלסת ברובה בחסידים. התינוק היה אחד משלושה תינוקות שנדבקו במחלה בשנתיים האחרונות. השלושה, שנימולו בידי אותו המוהל, פיתחו את סימני מחלה זמן קצר לאחר הברית. בישראל ידועים מקרים ספורים של תינוקות שלקו בהרפס בשנים האחרונות, אך לא ידועים מקרי מוות מהמחלה.
בעקבות מותו של התינוק ממונסי, פירסמה מועצת הרבנים של אמריקה, ארגון הגג המרכזי של הרבנים האורתודוקסים הלא-חרדים בארה"ב, קריאה להפסיק את המציצה בפה. הקריאה נדחתה על הסף על ידי הרבנים החרדים. המפקח על בריאות הציבור בעיריית ניו יורק, תומס פרידן, אמר, כי הדבקה בנגיף ההרפס באמצעות טקס המציצה בפה "נראית כבלתי נמנעת", גם אם הדבר קורה רק לעתים נדירות. יחד עם זאת הדגיש פרידן, כי אין כוונה לאסור על הטקס בחוק, כי לא תהיה אפשרות לאכוף זאת, שהרי טקסי ברית המילה מתקיימים לרוב בבתים פרטיים.
ראש העיר בלומברג נפגש לפני כשבועיים עם מנהיגים חרדים ודן עמם באפשרות לבטל את המנהג. המנהיגים החרדים הודיעו שהמנהג העתיק לא יבוטל. הרב דויד נידרמן, מנציגי הקהילה החרדית בוויליאמסבורג, ברוקלין, אמר בעקבות הפגישה: "נמשיך לעשות את מה שעושים כבר יותר מ-5,000 שנה. אנחנו לא משתנים ולא נשתנה". בתוכנית הרדיו שלו, ששודרה למחרת הפגישה, אמר בלומברג שיורה לבדוק שוב אם יש קשר בין המציצה בפה להידבקות בהרפס.
מבחינה הלכתית אין היום צידוק למנהג
הד"ר בני גזונדהייט, מומחה לרפואת ילדים מבית החולים הדסה עין-כרם, עמד בראש קבוצת חוקרים מישראל ומארה"ב, שניתחה שמונה מקרים של תינוקות שנדבקו בהרפס בשנים 2002-1994, לאחר שנימולו בטקס עם מציצה. המחקר, שפורסם לפני שנה בכתב העת המדעי היוקרתי Pediatrics, קבע כי המציצה בפה חושפת את התינוק והמוהל להידבקות בהרפס, איידס, צהבת וכל זיהום אחר העובר בדם או ברוק.
גזונדהייט, בעל הסמכה לרבנות, אומר כי גם מבחינה הלכתית אין היום צידוק למנהג. לדבריו, "החיוב ההלכתי במציצה נועד לחטא את הפצע ולמנוע סכנה בריאותית לתינוק. היום אף רופא נורמלי לא מחטא פצע פתוח במציצה, ולכן ברור שהיצמדות לכלל הזה משרתת דווקא את המטרה ההפוכה מזו שעמדה לנגד עיני חז"ל, שקבעו אותו".
הרב והפרופ' אברהם שטיינברג, חבר הוועדה הציבורית לפיקוח על מוהלים בישראל, סבור שגם לאחר מחקרו של גזונדהייט, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המציצה להידבקות בהרפס, ומשום כך אין סיבה לאסור על מנהג המציצה. שטיינברג, פרופ' לאתיקה רפואית ונוירולוג ילדים מבית החולים שערי צדק, ייעץ בעבר בנושא זה לרבנים ופוסקים חרדים, כמו הרב שלום יוסף אליישיב.
לטענתו, "מניעים פוליטיים ומגמתיים", עומדים מאחורי הניסיונות לאסור את מנהג המציצה. "ברור שבמאה ה-21, המנהג הזה לא נראה בעין יפה. אבל השיקול שמנחה את הרבנים אינו אסתטי, אלא חשש סביר לפיקוח נפש. נכון להיום, אנחנו יודעים שקיימת סכנה לתינוק רק במצבים חריגים. למשל, כשלמוהל יש פצע מדמם בפה. אבל הניסיון המצטבר ממאות שנים של מציצה מראה שסטטיסטית הסכנה קטנה הרבה יותר מאשר חציית כביש, למשל".
המוהלים בישראל מעדיפים מציצה בפה
המוהלים בישראל אינם כפופים להנחיות כלשהן בעניין המציצה בפה, ובמקרים רבים אינם טורחים לעדכן את ההורים מראש ביחס לנוהג ולסיכונים הגלומים בו. מכיוון שלא נעשה כל מעקב או רישום של עבודת המוהלים, אין אפשרות לדעת כמה מהם עושים "מציצה בפה", וכמה משתמשים בדרך הסטרילית והבטוחה יותר של מציצה בשפופרת.
הרב שאול פרבר ממכון עתים, המספק ייעוץ בטקסי מעגל החיים היהודי, מעריך כי רוב טקסי ברית המילה בישראל נעשים בדרך של מציצה בפה. לדבריו, המוהלים החרדים, שהם רוב מוחלט במקצוע, נרתעים ממציצה באמצעות שפופרת, כי הם רואים בכך סטייה מהמסורת.
פרסומתהפרופ' שטיינברג מאשר, שמנקודת מבט "הלכתית טהורה", המציצה בפה עדיפה על המציצה בשפופרת. לדברי הד"ר גזונדהייט, בשיחות פרטיות אמרו לו מוהלים שהם מסרבים לעשות מציצה בשפופרת, אפילו כשההורים דורשים זאת. "היה אפילו מוהל שסיפר לי שהוא מפיל בכוונה את השפופרת לרצפה כדי ללכלך אותה. אין לי ספק שיש לחץ על המוהלים שלא לעשות מציצה, אלא בפה".
בכינוס מוהלים, שנערך בישראל לפני כמה חודשים, יזמו הרב פרבר וכמה רופאים הצעה לחייב את המוהלים לעבור לשפופרת. אבל בתום הכינוס הוחלט להסתפק בהמלצה שלא לבצע מציצה כשהמוהלים סובלים מפצעים בפה. "אני מכבד את המוהלים שעובדים בדרך המסורתית", אומר פרבר, "אבל אני חושב שצריך לעודד שימוש בשפופרת".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 22:57 |
|
| |
העיקר הוא מ"ש במאורות דף היומי שחז"ל הקדימו את הרפואה המודרנית באלפיים שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 23:28 |
|
| |
קל״מ, ייש״כ על ההקפצה!
לא ראיתי את האשכול ובדיוק היום פניתי באישי לדר_הלפרין בבקשה להתייחס לנושא. כאן נכנסו היטב לעומקו אם בסכנה עסקינן. אך הנידון אינו זה אלא אחר [שאולי ראוי לאשכול נפרד] והוא האם חשש רחוק דוחה מסורת? ואת״ל דוחה האם גם כשיש כוונה להחלישה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 22:50 |
|
| |
לינקזעצער,
אנא דייק.
מחלקת הבריאות של עיריית ניו יורק לא קבעה שיש סיכון בברית מילה.
היא קבעה כי לדעתה יש סיכון במציצה בפה אם המוהל נגוע בוירוס ההרפס.
ולכן היא ממליצה על מציצה בשפופרת.
עצם הידיעה הזו כבר הובאה לפני חודש בהודעה הקודמת של kisarita עם קישור מדוייק למקור.
לגופו של עניין, הנושא נמצא בימים אלה על שולחנם של גדולי הפוסקים להכרעה, כאשר מוסכמות כמה נקודות חשובות:
א. עד היום לא הוכח מדעית אף מקרה של הדבקה. (הוכחה מדעית היום דורשת, בין היתר, השוואת ה DNA של הנגיף בתינוק עם ה DNA של הנגיף במוהל)
ב. גם אם יכולה להתרחש הדבקה כזו, לכל הדעות מדובר באפשרות נדירה ביותר מבחינה סטטיסטית. הרבה יותר קטנה מסיבוכים של ניתוחים קלים מצויים.
ג. ברמה הסטטיסטית, קיימת סבירות גבוהה שהדבקה נדירה זו אכן התרחשה.
ד. לגבי ההחלטה הצפויה:
אם יתברר כי פרסום הנתונים הללו מהווה נדבך במערכה אנטי דתית המתנהלת כנגד מצוות המילה, ההחלטה תהיה שונה מאשר אם פרסום הנתונים נועד למטרה החשובה מאד של הקטנת הסיכון הנדיר.
מעבר לכך כדאי לקיים במסגרות פומביות את דברי הכתוב "והמשכיל בעת ההיא ידום",
והפעילות הנדרשת מן הראוי שתיעשה עכשיו, והיא אכן נעשית, בשקט הראוי לה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 23:20 |
|
| |
ד"ר הלפרין
אני חוזר על מה שהבנתי מדבריך:
א. קיים סיכון, מינימלי, אך קיים. והוא מחייב התייחסות.
ב. יהיה הבדל אם תהיה גם בעיה של "הריסת הדת" או אם יהיה זה ענין רפואי.
ג. לכן דרוש לטפל בזה ב"שקט".
וכל אחד מן הסעיפים האלו מוקשה מאד בעיני.
א. אם הסיכון קיים, יש להביא בחשבון עד כמה הנזק גדול. מציצה בשפופרת מונעת לחלוטין כל הדבקה, אם איני טועה. בין מן התינוק למוהל (ויש מקרה מפורסם, אם אין זו אגדה אורבנית, על מוהל שנדבק מן התינוק באיידס, והתינוק ירש זאת מהוריו. כמובן, זה מקרה בודד, אבל אילו הייתי מוהל לא הייתי משתמש אלא בשפופרת). כיון שההרפס עלול להביא, אם גם במקרים נדירים, לפגיעה קשה בתינוק - למה לקחת סיכון כלשהו? לא זו דרכם של חז"ל, אלא להפך, להרחיק כל סיכון אפשרי. צא וראה כמה החמירו לדחות את המילה אם התינוק ספק חולה. ואין צריך לומר שכל הדברים האלו אתה מתמצא בהם הרבה יותר ממני.
ב. אני סבור שיש כאן שתי בעיות ולא רק אחת.
1. האם בגלל "פגיעה בדת" יש לוותר על מניעת סיכון? במיוחד שאין זה חייב להתפרש כפגיעה בדת. יאמרו מתנגדי הדת מה שיאמרו, אנחנו נאמר את האמת: שחששנו למיעוט, ולכן שינינו את הדרך, כי דרכיה דרכי נועם וכו'.
2. האם מדובר כאן על פגיעה בדת? מדובר על מ-נ-ה-ג.
נכון, עוינותי למנהגים ידועה היטב. אבל עוינות זו מבוססת על ההפרדה הברורה בין מה שהוא חלק מהתורה לבין מה שנספח על זה.
אילו לא היינו מגדירים מראש את המנהג כ"חלק מהדת", שוב לא היתה לנו בעיה. למה להילחם על מנהגים?
אולי השאלה האחרונה היא שאלת השאלות, שמפרידה בין גישתי לבין גישתם של אחרים. אך למרות שמאחורי המאבק למען המנהגים עמדו אישים דגולים כהחתם סופר, בעניותי איני סובר כמותם, ובמיוחד לא בימינו.
ג. האם השקט הוא הקובע? האם זה אומר שקביעת ההלכה נעשית לפי החשש מפירסום?
יש בוודאי כזה דבר, שחוששים מחילול ה', מפגיעה ברושם החיצוני של "אין אנו משנים" וגו'. אבל אף זה, לדעתי, חלק מהבעיה. אין לנו במה להתבייש אם אנו מודים שהמציצה יכולה להתבצע בשפופרת ולא בפה.
אני חושש שלא התבטאתי בבהירות, כי רגשותי התערבו בנושא, וזו אינה דרך טובה לבחון הלכה. ובכל זאת, קשה לי לשאת את המחשבה שיש עיכוב כלשהו בפירסום הפסק הברור מאד - בעיני - כי מציצה בפה צריכה להיות אסורה מכל וכל בעת הזאת.
ואתה, כדרכך בקודש, תוכל לבחון ביישוב הדעת את הדברים שנכתבו בלב נרגש.
****
תוקן בידי מיימוני עקב טעות הקלדה שמאבדת את המשמעות.
תוקן על ידי - עצכח - 18/01/2006 7:52:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 00:07 |
|
| |
עיין בספר זכר יצחק לר' איצלה מפוניבז' בתשובות, שכתב בפשיטות שאין שום חילוק איך תיעשה המציצה, בפה או בכלי.
|
|
|
|
|
