|
|
| נשלח ב-17/11/2006 11:25 |
 |
| |
כבוד אינו פלפול, אם זה עושה מישהו מרוצה זה כבוד.
כבוד = התיחסות.
וכשם שהקראת כתובה תחת החופה היא כבוד והנחת הכוס תחת רגלי החתן יכולה גם היא להיות כבוד.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2006 12:54 |
|
| |
מאיר, אתה מתאר לעצמך שהקצות היה כותב "מכבדים במצות קריאת הכתובה?" עיקר שאלתי היא מהמילה מצוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2006 14:55 |
|
| |
ברי ושמא,
יתכן שמקור הכרזת המציצה כחלק דתי של מצוות המילה בכמה מקורות, איננו ברמה ההלכתית הטהורה, אלא שהדבר קשור במידה רבה במגננה מפני השמצת המציצה שעמדה בעבר ועומדת גם היום בחוד החנית של המלחמה כנגד ברית המילה. טענה זו מסתמכת בין היתר על כך שעיון הלכתי בסוגית המציצה על מקורותיה, מצביע די בבהירות על המציצה דווקא כחובה רפואית אותה הטילו עלינו חז"ל מחמת הסיכון הכרוך באי ביצועה. בנוסף, אין להתעלם מהקושי להגן על הנחייה רפואית של חז"ל בהעדר הידע הרפואי המסביר אותה כראוי, בשעה שהכרזה על המציצה כחלק בלתי נפרד ממצוות המילה, מסייעת לדחות התקפות והשמצות כנגד הברית.
טענה דומה בלבוש אחר קובעת כי דרכם של חכמים, גם במקרים אחרים, לחזק תקנות או גזרות שנקבעו מטעמי הרחקה מסכנה, על ידי סיווגם כתקנות "דתיות" ולא רק כהנחיות בטיחותיות. דוגמא מעניינת למצב כזה מצויה בירושלמי בסוגיית סנדל המסומר (שבת פ"ו ה"ב). בניגוד לבבלי שם, לדעת הירושלמי האיסור על נעילת סנדל המסומר בשבת איננו נובע מתקנה מאוחרת שמטרתה לשמר את זכרון הטרגדיה העתיקה. להפך האיסור שעדין קיים נובע מתקנה עתיקת יומין (שטרם נתבטלה) מהימים בהם אירעה הטרגדיה כשהליכה תמימה בסנדל מסומר נסתיימה במותם המיותר של רבים שרמסו זה את זה בבהלה. מטרת התקנה אז היתה בטיחותית. למנוע את השימוש בסנדל המסומר כדי למנוע סיכון לטרגדיה נוספת. על השאלה איך איסור נעילת סנדל מסומר בשבת יכול למנוע את הסכנה הקיימת גם בימות החול? עונה הירושלמי שאין דרכו של אדם שיהיו לו שני זוגות סנדלים אחד לחול ואחד לשבת! לכן די באיסור בדיני שבת כדי להימנע מהסכנה. על השאלה המתבקשת מדוע, מפני הסכנה, חז"ל לא אסרו ישירות את נעילת הסנדל כל ימי השבוע, כמו שהיה ראוי, התשובה פשוטה. על תקנה ביטחונית או בטיחותית – קל לערער. שהרי אפילו קל שבקלים רואה עצמו מבין בנושאים אלו לא פחות מחכמים, והסיכון לאי ציות לתקנה הוא גבוה. לעומת זאת, על תקנה "דתית" לא כל אחד יכול לערער, שכן הדבר מסור לחכמי ישראל יודעי דת ודין. לכן הסיכוי לעירעור ולדחיית התקנה יותר נמוך (עיקרון דומה, על פיו הסתירו חז"ל את הטעם האמיתי של התקנה כדי למנוע ערעורים על תקפותה, מבואר בסוגיית גבינות הגויים, פרק שני של מסכת עבודה זרה, כט, ב; לד,ב – לה,ב).
מסתבר ששיקולים דומים אפשר שיחולו גם על הרצון לסווג את תקנת המציצה כחלק ממצוות המילה, דהיינו כחובה "דתית" ולא רק כתקנה בטיחות של הרחקה מסכנה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2006 15:07 |
|
| |
ד"ר הלפרין, ישר כח, דברי טעם, אבל אני שואל על הקצות עצמו שיש בו סתירה מרישא לסיפא .ברישא אומר שאינה אלא לרפואה-משמע שענין המלחמה נגד הברית לא הציק לו- ובסיפא כותב שזה מצוה.
והוא גם מסתמך על המנהג לכבד קטן בזה,נכון שאפשר לפטור זאת כדברי מאיר שזה בעיני הקטן כיבוד ואינו מצוה,אבל עדיין קשה למה נוצר כיבוד כזה. והאם היה הקצות מתייחס לכיבוד הקוואטער כמצות קוואטער?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2006 23:17 |
|
| |
ברי ושמא,
גם אם טעם התקנה הוא משום סכנה,
לתקנה עצמה יש תוקף של מצווה, בדיוק כמו סנדל המסומר בשיטת הירושלמי. שם, אף שטעם הגזירה היה משום סכנה, אחרי התקנה קיים איסור לצאת בשבת בסנדל המסומר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 17:02 |
|
| |
היכן יש מקור חזלי שישנה גזירה או תקנה לעשות מציצה ועוד בפה? בכל זאת זו לא שאלה למה זה נקרא מצוה וכיבוד כי סך הכל זה נהיה חלק מההתעסקות במצות ברית מילה עוד מימי קדם כמו שהמדרש מחלק את הכיבודים בין משה, אהרן ויהושע: מילה, פריעה ומציצה. לכן גם לא היה תמוה אם היו מכנים את מנהג ה'קווטר' כמצות הבאת התינוק לברית. כנראה שבאמת לכן נוצר מנהג ה'קווטר' כיון שרואים בהבאת התינוק חלק מההתעסקות במצות ברית מילה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 19:50 |
|
| |
אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה (שבת קלג ב)
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 22:49 |
|
| |
אכן רק סכנה ולא תקנה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 14:42 |
|
| |
הגרי"ז מבריסק נודע היה בקנאותו לשמירת המסורת וההלכה אבל גם בקנאותו היתירה לחששות פיקוח נפש. מעניין איזו קנאות היתה גוברת אצלו בנושא זה של מסורת המציצה מול סכנת המציצה. האם יש דיעה בנידון בבית בריסק לפי מיטב מסורתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 07:23 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=39636 מחלוקת הפוסקים • גאב"ד קרלסבורג לימין ה'מציצה' פסיקתו של הגר"ש קמינצקי - המתירה ויתור על המציצה' בברית במקרה סכנה - מעוררת סערה בארה"ב • מה ביקש הגר"י ראטה מהנגיד אהרן נאה, ערב הברית לבנו? בשבוע שעבר חולל הגאון רבי שמואל קמינצקי, ראש ישיבת פילדלפיה וחבר מועצת גדולי התורה בארה"ב, סערה רבתי.
עוד בנושא:
• הגר"ש קמינצקי: אין לסכן חיי התינוק ולעשות 'מציצה' בפה
בראיון שהעניק הרב לעיתון 'ג'ואיש וויק' המתפרסם בארה"ב, פסק כי אם יש חשש שמציצה בפה תהווה סכנה לתינוק הנימול, ניתן לוותר עליה.
הנושא עלה לאחרונה לכותרות בארה"ב בעקבות פטירתו של תינוק ימים ספורים לאחר ברית המילה. הרופאים חששו כי נדבק במחלה זיהומית על ידי המוהל במהלך המציצה.
הרב קמינצקי נשאל מה דעתו ההלכתית בנושא, והשיב כי למיטב ידיעתו משתמשים המוהלים ב'פיפטה' כדי למנוע מגע ישיר בין פיו של המוהל וגופו של התינוק.
כאמור, הדברים חוללו סערה גדולה.
בשבת האחרונה ערך הנגיד אהרן נאה ברית לבנו בבורו פארק. ימים ספורים לפני הברית, התקשר גאב"ד קארלסבורג – הגר"י ראטה לנגיד ואמר לו כי עליו לצוות על המוהל לערוך מציצה בפה.
אם לא די בכך, הגר"י ראטה ביקש לחזק את ידי הנגיד והגיע בליל שבת למעמד השלום זוכער שנערך באולמי 'עטרת חיה' בבורו פארק.
במעמד הברית, חולקה למשתתפים חוברת בה מובא בהרחבה הסבר על החיוב ההלכתי לבצע את המציצה בפה, והנושא ההלכתי הפך לשיחת היום בשכונת בורו פארק.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/04/2012 07:38:30
|
|
|
|
|
|
