האם האבולוציה היא תיאוריה שניתנת להפרכה

עוקר,
מדבריך אני אכן רואה שהדיון הזה (אך לא בהכרח כל דיון) לא מתפתח, ואתה לא מבין את מה שאני אומר לך. אם זה מקרה או לא, אני באמת לא יודע. אני חושב שלא, אבל ניתן לקוראים להחליט.
את הנסוי שהצעת הבנתי בפעם הראשונה, ולא היית צריך לחזור עליו שוב. זה לא הוסיף מאומה. טענתי היתה שהניסוי הזה מקביל לטענה שהוספת תפוזים לסל אינה טאוטולוגיה, כולל הניסוי שהצעתי לבחינתה האמפירית. אם כוונתך לומר שהברירה הטבעית אינה טאוטולוגיה באותו מובן כמו הוספת תפוזים לסל, אז אנחנו לגמרי מסכימים. לכל מטרה מעשית זוהי טאוטולוגיה כמובן.
באשר לטענת פופר על הפסיכואנליזה, היא אכן אינה קשורה לנדון דידן. שם הוא תולה זאת בעמימות של הטענות התיאורטיות (ואולי גם בטיבו של התחום), וכאן אנחנו מדברים על טאוטולוגיות.

כעת תוכל לקרוא שוב את דבריי בהודעה הקודמת, ולשם שינוי לנסות להתייחס אליהם עניינית, בלי נקודות ותכתיבים על סופי דיון שמלוות בתהיות על המקריות בהתפתחות הדיונים שלי. כל אלו אינם ממין העניין, והם כמובן לא מהווים תחליף לטענות ולטיעונים שעדיין לא שמענו ממך כאן. בהצלחה.

האמת היא שלא ציפיתי למשהו אחר , השאלה היא עכשיו מה ההשלכה על הדיון בבחירה החופשית של העובדה שאני מנבא את תגובתך והניבוי שלי לא מכזיב? אולי הניבוי שלי היא פשוט טאטולוגיה כמו הוספת תפוזים לסל?

למען הפרוטוקול, הטענה שאם מוסיפים לסל שני תפוזים ואז עוד שני תפוזים יש שם 4 תפוזים היא בהחלט לא טאוטולוגיה בשום מובן שהוא. לפעמים היא לא תהיה אפילו נכונה , אם למשל בתוך הסל מסתתר יצור שאוכל תפוזים. אבל ניתן לומר שהטענה שבדרך כלל יימצאו שם 4 תפוזים היא טריוויאלית .

אם מישהו רוצה לטעון שאמיתות תורת האבולוציה היא טריוויאלית הרשות בידו , אבל אין לזה ולא כלום עם ניתנות להפרכה וטאוטולוגיות. יש להבין גם שטריוויאליות היא עניין יחסי , עובדה במשך אלפי שנים איש לא העלה את העניין על דעתו ואפילו היום יש כמה אנשים שסבורים שהיא לא נכונה (יתכן אמנם שהם סתם חלמאים אובייקטיבסטיים).

עוד נקודה חשובה למדנו מראסל , שלפעמים טענה מכילה תוכן מובלע שאינו גלוי בהשקפה ראשונה. למשל הטענה שמלך צרפת הנוכחי הוא קרח מכיל במובלע את הטענה שיש מלך צרפתי נוכחי . באותו דרך הטענה על הישרדות הכשירים , מכילה כמה טענות מובלעות, כגון שבאוכלוסיה נתונה יש כשירים יותר וכשירים פחות ולא סתם כשירים יותר ופחות אלא כאלה שהכשירות שלהם עוברת באופן תורשתי. וכפי שהזכרתי , הניסוי היה מפריך את התיאוריה גם במקרה שכעבור זמן רב לא היו מופיעים כל שינויים.

ומה אנו זקוקים יותר מהעובדה שבכל מקום שנבוא להחיל את הטענה הזאת נמצא שהיא לא רלוונטית , האם גם בסלעים מתרחש תהליך כזה שבו סלעים כשירים שורדים והלא כשירים נכחדים? בטאוטולוגיה לא מוזכרים דוקא בעלי חיים , אם היא היתה טאוטולוגיה היא היתה אמורה להיות אמיתית בכל הקשר שהוא. כך גם אם היא רק טריוויאלית.

לגבי הניתנות להפרכה , ברור שלפחות מבחינה תיאורטית , בהינתן מצב התחלתי מסוים ומצב שבו פועלת ברירה טבעית , יש דברים שיכולים להתפתח ויש דברים שלא יכולים להתפתח , (אולי כאן המקום להזכיר את מה שעמדו עליו פילוסופים של המדע שתיאוריות אינן מתקיימות בריק , כל קביעה יכולה להפוך לבלתי ניתנת להפרכה אם נתעלם מכל הידע הקיים , הפרכה זהו עניין יחסי לידע האחר שקיים בתחום , ולענייננו בהינתן כל מה שידוע בביולוגיה , יש דברים שיכולים להתפתח ויש דברים שלא יכולים להתפתח) לכן הקביעה שהעקרון שפעל בפועל בהתפתחות ההיסטורית של עולם החי הוא עקרון הברירה הטבעית , איננה קביעה ריקה מתוכן, היא מתקיימות בעולמות אפשריים מסוימים אבל לא בעולמות אפשריים אחרים. עם זאת היא עשויה להיות בלתי ניתנת להפרכה מבחינה מעשית , שכן לא ברור אם אנחנו יודעים לקבוע מה יכול ומה לא יכול להתפתח בהתאם לעקרון הזה. הווה אומר, אין קשר בין טאוטולוגיות לבין אי ניתנות להפרכה, אלו שני דברים שונים.

בכדי לקבוע מה באמת המצב (האם האבולוציוניסטים מתעסקים בספקולציות שעבורם מבחינה מעשית קשה למצוא הפרכות )  צריך להכיר את התחום ואת הנהלים הנהוגים בה יותר מקרוב , אין כאן מקום לביקורת אפריורית. מן הסתם יש הבדל בין היישומים השונים של התיאוריה.

_________________

לאור טענת שאיני מבין את דבריך העמוקים , נעניתי להצעתך לקרוא שוב את דבריך והנה נתקלתי בקושי מסוים כאשר נתקלתי בדבריך הבאים וזל"ק:

אם הניסוי שלך ייכשל אתה לא תסיק שהם יותר כשירים ובכל זאת לא שרדו, אלא תסיק שהם פשוט לא היו יותר כשירים. לכן לאור ההנחה שאלו אכן השרידים/כשירים יותר, אזי המסקנה שהם אלו שישרדו היא טאוטולוגיה.

הרי כפי שהסברתי,זה לא נכון , אם הניסוי ייכשל זו תהיה הפרכה ולא תהיה אפשרות להתחמק כנ"ל. אבל אתה טוען שהבנת את דברי בפעם הראשונה , אז כיצד כתבת זאת ?

אמנם לאחר עיון מדוקדק בדבריך כתבת את הנ"ל כלשון אחר , ובלשון ראשון טענת משהו שאפשר לפרשו כטענה אחרת והוא שהניסוי לא יכול להיכשל , בדיוק כמו במקרה 4 התפוזים ולכן אין לו מה ללמד אותנו .

כעת נותר לפלפל בדבריך , כיצד 2 הטענות הללו השונות במהותם מהווים 2 לשונות שונים של אותה טענה? עוד יש לעיין האם יש להאשים את מי שתופס לשון אחרון ולא לשון ראשון בכך שאינו מתייחס לדברים או שמא כלל אתה רוצה ללמדני שבכל פעם שאתה כותב 2 לשונות יש לתפוס לשון ראשון? ארשום זאת לפני , לאחר אישורך כמובן.

אמנם מזמן שמתי לבל לנטייה מעניינת אצלך לירות בכל הכלים האפשריים , אתה מסוגל לתקוף מישהו בטענה שדבריו הם גם מופרכים מעיקרם וגם טריוויאליים לחלוטין , גם סתירה וגם טאוטולוגיה . אולי כמקרה הזה קרה גם עם 2 הלשונות?

עלה בדעתי בזה הרגע שיתכן שיש איזה עומק נסתר בדבריך , (כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו למו"נ לגבי סתירות) , בכלל בכל הדיון הזה (כמו גם באחרים) משמע שיש לך איזה תפיסה עמוקה ונעלמה של עניין הטאוטולוגיה , שלא ניתן למצוא בספרי הלימוד ללוגיקה. אני יודע שלבקש ממך להסביר עניין זה יהיה יותר מדי , שהרי מסתמא יש עניין חשוב בכתיבתך האיזוטרית, ואם לא היה זה עניין שאין מגלין אלא לצנועים כבר היית כותב את זה בצורה מפורשת שגם אני הייתי יכול להבין. אשב לי בפינה ואשתה בצמא את דבריך , אולי אזכה להארה מן השמים.

_________________

עוקר הרים וטוחנם זב"ז,
גם אנוכי הק' מצטרף להמלצה שנתת לעצמך בסוף דבריך. אתה שוב לא מבין כלום, ולכן שוב חוזר על טענותיך שכבר נלעסו דיין.
אבל מכיון שקיבלת על עצמך לשבת ולשתות בצמא את דבריי ולחכות להארה שתסייע לך להבין אותם, אנסה גם אנוכי הקטן לתרום את חלקי להבהרת התמונה, בבחינת עזוב תעזוב עמו (בלי קשר ח"ו ל'חמור שונאך').

באשר לניבוי שלך, הוא אכן טאוטולוגי, ולכן לעולם אינו מכזיב. כשלא מקשיבים לעולם לא מבינים, ולכן לעולם הדיון אינו מתפתח. הוא אשר כתבתי לעיל בדבריי (כשאמרתי שאני נוטה לחשוב שאי התפתחות הדיונים שלי עמך אינה מקרה).

הוספת תפוזים לתוך סל שיש בתוכו יצור שאוכל תפוזים אינה הסיטואציה שעליה אני מדבר. אני מדבר על הוספת תפוזים לתוך סל ריק. האם לדעתך זו אינה טאוטולוגיה? הרי אם אעמיד למבחן אמפירי את הטענה שהוספת תפוזים לתוך סל מתוארת ע"י חיבור אלגברי, והניסוי ייכשל, אתה לא תוותר על הטענה שהיא אכן מתוארת ע"י חיבור אלגברי, אלא תוסיף הנחת אד-הוק של קיום יצור אוכל תפוזים או משהו כזה. זה גופא מה שעשית בדבריך כאן. אם כן, אתה עצמך חוזר על כך שהטענה אודות הוספת תפוזים לסל היא אכן טאוטולוגיה. כעת אבהיר באיזה מובן אני משתמש במונח 'טאוטולוגיה' כאן.
טאוטולוגיה לוגית אינה קיימת כלל בעולם הריאלי אלא רק בעולם של אידיאות. 2+2 = 4 הוא אולי טאוטולוגיה (לפי קאנט, במשמעות מוגבלת) בעולם האידיאות, אבל כשנבוא ליישם זאת לעולם שלנו זה הופך למשפט בעל תוכן אמפירי. יתר על כן, יישום של טאוטולוגיה לוגית על העולם שלנו הוא לעולם משפט סינתטי וככזה הוא אינו טאוטולוגי (ויש לפלפל במשפט סינתטי-אפריורי, ואכ"מ). ובכל זאת, טענה כזו תהיה טאוטולוגיה פרקטית (כפי שהגדרתי בהודעתי האחרונה). באיזה מובן? טענה בפיסיקה שלעולם לא נהיה מוכנים לקבל הפרכה עבורה, ותמיד נחפש מוצא צדדי (אד הוק), היא טאוטולוגיה פרקטית, כפי שהגדרתי בדבריי. מעבר להגדרה זו אין לעולם טאוטולוגיות בהקשרים מדעיים (אלא רק בטענות שעוסקות ביחסים בין אידיאות).
בה במידה, אם תעשה את הניסוי שלך, ותיכשל, אתה לא תוותר על הטאוטולוגיה של הישרדות הכשירים (גם אם תאמר אלף פעמים שבמצב כזה הניסוי נכשל), אלא תמצא היבט צדדי שהשפיע על הניסוי (ראה דוגמת היצור זולל התפוזים, שאתה עצמך הבאת). יש לא מעט דוגמאות לכך בחשיבה בת זמננו (האם אתה מכיר מישהו שויתר על התיאוריה של הישרדות הכשירים בגלל תוצאות של ניסוי כלשהו? ראה להלן לגבי דוגמת הסלעים שהבאת). לכן גם זו טאוטולוגיה פרקטית.

הנקודה הבאה אותה למדת מראסל (למה 'למדנו'?! לא זכור לי שישבתי עמך בשיעור), פשוט אינה נכונה, כפי שכבר רבים ציינו (ודומני שגם ראסל עצמו כבר הזכיר זאת). הטענה שכל פייה היא בעלת שלוש כנפיים אינה מניחה את קיומן של פיות. בודאי לא במישור הלוגי, אלא אולי במישור הסמנטי-לשוני (וגם שם לא בטוח).
בה במידה הטענה על הישרדות הכשירים אינה מניחה את קיומם של כשירים יותר או פחות. זו בהחלט יכולה להיות טענה מותנה, שאם יש כשירים אזי הם ישרדו. אם הניסוי שלך ייכשל, אחת מדרכי המוצא שאתה עצמך תאמץ כדי להציל את הטאוטולוגיה של הברירה הטבעית היא שלא היו שם כשירים יותר או פחות (כמו היצור זולל התפוזים בסל).

ומכאן אנו מגיעים לטענתך החוזרת לגבי סלעים. בסלעים לא שורדים הכשירים בגלל שאין שם כשירים יותר או פחות. העובדה שסלעים אינם נאבקים זה בזה אומרת שהכשירות/שרידות אינה פרמטר רלוונטי לדיון שם. ולכן טענה זו כמובן אינה נוגעת כמלוא נימה לטאוטולוגיה דידן.
ובמשל שלי (התפוזים), יישום הטענה שהוספת תפוזים לתוך סל אינה מתוארת ע"י חיבור אלגברי, אינה נכונה עבור פוטונים (ולו רק עקב העובדה המצערת שהם אינם יכולים להימצא בתוך סל). האם זה אומר שהיא אינה טאוטולוגיה (פרקטית)? זו כמובן שטות גמורה. הטענה הזו היא טאוטולוגיה לגבי העצמים הרלוונטיים, כמו שהישרדות הכשירים היא טאוטולוגיה (פרקטית) בהקשר הרלוונטי שלה. אני מקווה שאתה מתחיל לראות את הדמיון בין שני ההקשרים.

את הטיעון הטאוטולוגי שלך שמנתק בין אי הינתנות להפרכה לבין טאוטולוגיות, כבר טענתי בעצמי לעיל, כך שלא ממש ברור מה הוא עושה אצלך. מה עוד שהטיעון אצלך אינו נוגע לנדון דידן, שכן אתה מוכיח את הטענה הטריביאלית שלא כל מה שלא ניתן להפרכה הוא טאוטולוגי (כלומר שיש אי הינתנות להפרכה שאינה נובעת מטאוטולוגיות של הטענה), אבל אני מדבר על ההיפך: שכל מה שטאוטולוגי אינו ניתן להפרכה. אבל זה היה רק פסק זמן במסגרת ההעשרה בלוגיקה.

לגבי הביקורת שלי על חוקרי האבולוציה, היא כמובן אינה אפריורית. ראה את דבריי בריש האשכול לגבי המחקר על מקורו של הפרוש ותרווה נחת.

לגבי ה'סתירה' שמצאת בדבריי, אני מוצא עצמי נאלץ לחזור שוב על ההסבר, יען כי נראה בעליל שלא הבנת אותו מעיקרו (אני מקווה שאתה עדיין יושב ושותה בצמא את דבריי. לא לאבד סבלנות, אנחנו כבר מסיימים). טענתי היתה שהתיאוריה הזו היא טאוטולוגיה פרקטית. וכפי שהגדרתי למעלה, טאוטולוגיה פרקטית היא תיזה שדה-פקטו לעולם לא תופרך, שכן תמיד נחפש היבטים צדדיים (אד הוק) כדי להציל אותה (כי היא נראית לנו הכרחית ומובנת מאליה). לכן טענתי שגם אם הניסוי שלך ייכשל (והסיכוי לכך דומה לסיכוי למצוא חמישה תפוזים בסל הנ"ל), אתה לעולם לא תוותר על הטענה של הישרדות הכשירים (שהרי זה פשר המושג 'כשיר', במובנו הפרקטי), אלא תחזור ותאמר שהם לא היו כשירים במובן כלשהו, או שתיטען לקיומה של השפעה צדדית על הניסוי (כמו בדוגמת הסלעים), שבגללה השרידות שלהם נבעה מהיבט ספיציפי שאינו נוגע לתיאוריה (=טעות בניסוי, כמו היצור זולל התפוזים). כלומר הניסוי הזה לא ייתפס כהפרכה של הישרדות הכשירים אלא כמצב בו ישנם גורמים צדדיים שמפריעים לראות אותה. הרי כך תמיד עושים כשניסוי בברירה טבעית 'נכשל' (מוצאים הסבר אד-הוק שמסביר את העניין). וזו גופא הראיה לכך שמדובר בטאוטולוגיה פרקטית.
כל שאר הפלפול שלך בדבריי מכאן והלאה הוא מיותר (שכן הוא נובע מאותו חוסר הבנה לגבי ה'סתירה'). זאת בהנחה שההארה כבר הגיעה. ולעולם אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם...
סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות.

נראה שאינך בר שיח לי . נראה שאתה דוגל בטאוטולוגיה פרקטית אחת שאינך יכול לטעות ושאין לך מה ללמוד מאחרים , יהי לך אשר לך.

אנסה את כוחי שוב בסיכום הדיון , איני עוסק בשופטני והייתי שמח אם היה מישהו חיצוני העוקב אחרי הדיון בכדי להצדיק את השחתת זמני .

קראתי בעיון את דבריו של מיכי לאורך האשכול ומצאתי שהוא עקבי בשני דברים , הוא מבלבל באופן עקבי בין 4 אפיונים אפשריים שונים של תורת האבולוציה והוא מבלבל באופן עקבי בין מובנים שונים של המושג תורת הברירה הטבעית, הבלבול בין האפיונים האלה הוא המונע מהדיון להתקדם , שכן אי אפשר למצות את הדיון באף אחד מהם כאשר בכל פעם טוענים למיכי בחטים לגבי אפיון אחד והוא מודה בשעורים באפיון אחר. לכן אכתוב מה הם 4 האפיונים הללו וההבדלים ביניהם ואלו הם:

1)טאטולוגית - קביעה טאוטולוגית אמיתית בזכות משמעות המונחים שלה. היא אמיתית , אבל לא מוסיפה לנו שום אינפורמציה.
2)טריוויאלית - קביעה אמיתית המכילה אינפורמציה , אבל אינפורמציה שכבר ידוע לנו , במלים אחרות לא מחדשת דבר.
3)חסרת תוכן (ואולי משמעות) - לא ברור בכלל אם ניתן לומר שהיא אמיתית או שקרית , לא אומרת כלום.
4)בלתי ניתנת להפרכה - זה יכול להיות משהו נמבין 1 ו3 , אבל יכול גם להיות בעלת תוכן משמעותי וברור , לא בהכרח אמיתית , אבל קשה למצוא לה הפרכה (למשל שיש חיים מחוץ לגלקסיה שלנו) . 

כעת נבדוק אלו ממאפיינים אלה ניתן לדון בהם בהקשר של תורת האבולוציה. אבל כאן אנו נוגעים קודם בבלבול הנוסף , ישנו בלבול עקבי בין טענות שונות המכונים כאן תורת הברירה הטבעית.

1) גירסתו של מיכי - כל אימת שיש כשירים יותר וכשירים פחות , הכשירים יותר שורדים .
2) בעולם החי מתקיימת דינמיקה של התפתחות - תכונות חדשות מופיעות באוכלוסיות ואחרות נעלמות, הדינמיקה הזאת בנויה על כך שבכל זמן נתון ישנו גיוון שעובר בתורשה , הגיוון הזה הוא לא נייטרלי מבחינת כושר הישרדות , אי לכך הדינמיקה היא כזאת שבה הכשירות של האוכלוסיה עולה עם הזמן.
3) מגוון המינים הקיים בטבע התפתח במשך הזמן מצורות חיים ראשוניות פשוטות , על ידי תהליך של ברירה טבעית.

לגבי 1 , אפשר להסכים עם מיכי , מדובר בטאוטולוגיה. לא ברור למה הוא מתעקש בחלקים מהדיון שזהו התוכן הפוזיטיבי של תורת האבולוציה.

לגבי 2 , היא בברור לא טאוטולוגית וגם לא חסרת תוכן (שכן יש בה טענות על העולם , עולם החי, ולא טאוטולוגיות למרות התעקשותו הנמשכת של מיכי , יש להעיר כאן שהטענה ש"כל פייה וכו'" לא מניחה קיום פייה , אבל הטענה ש"הפייה שנכחה בברית של מיכי וכו'" כן מניחה קיום פייה והוא הדין לכאן ופשוט ואין להתבלבל בנושא) וכפי שכבר הצעתי יש ניסויים שעשויים להפריך אותה. מיכי טוען שהיא טריוויאלית. יתכן שב150 השנים שחלפו מאז דארווין טענה זו הוכחה כבר מעבר לספק סביר עד כדי כך שהיא כבר ידועה כעובדה בסיסית. אבל גם בזה אני לא בטוח , ידוע שבאמצע המאה העשרים היה ויכוח גדול בנושא וחלק מגדולי התיאורטיקנים בתחום נקטו בתיזה הניוטרליסטית וייחסו את מרבית תהליכי ההתפתחות לסחיפה מקרית ולא לברירה טבעית , אין לי ידע מספיק בתחום בכדי לקבוע אם כיום ניתן לומר שטענה זו ברורה בדיוק כמו שהטענה שהירח קיים ברורה . בכל מקרה מבחינה היסטורית יש כאן חידוש עצום שלא נודע לדורות שלפני דארווין ובהחלט יש כאן משהו לא טריוויאלי , לכל היותר יש כאן ידע שהפך לנחלת הכלל.

יש להוסיף על כך ששום תיאוריה מדעית אינה קופאת על שמריה , זה לא שיש איזה נקודה אחת שבבסיס התיאוריה והשאלה החשובה היחידה היא האם היא אמת או לא. תיאוריה מדעית בדרך כלל מתווה מסגרת למחקר , היא מתפתחת ומובילה לשאלות חדשות ולא טריוויאליות . אם למשל השאלה היחידה בפיסיקה קלאסית היתה האם חוקי ניוטון אמיתיים או לא , ברור שהמכניקה הקלאסית היתה תיאוריה עקרה וטריוויאלית. אם יסודות תורת הברירה הטבעית הפכו לטריוויאליים (בהנחה וכך המצב), לא בהכרח שכן הדבר לגבי המשך העבודה במסגרתה , מי שרוצה לשפוט בנושא שיתכבד ויתעניין במה שנעשה לאחרונה בתחומים כמו אקולוגיה ודינמיקת אוכלוסין .

לגבי 3 , יש להפריד בין הטענה על המוצא המשותף שזהו לבין המנגנון המוצע עבורו . אין ויכוח שעל טענת המוצא המשותף לא חלה אף אחד מהאפיונים האמורים . אם נתרכז בטענה אודות המנגנון , אין המדובר בטאוטולוגיה ולא בקביעה טריוויאלית, (למרות שמיכי הרשה לעצמו לכנות מחקר שהראה שבתקופה קצרה יכולה להתרחש התפחות ניכרת בשם טאוטולוגיה טריוויאלית!) , הרי יש כל כך הרבה הטוענים שאי אפשר לייחס לברירה טבעית את היכולת להביא להתפתחות שכזאת . דבר אינו יכול להיות טריוויאלי ושקרי בו זמנית וגם אם הטוענים הנ"ל טועים , הרי אין זה בגלל שהם עושים טעות טריוויאלית.

יש אנשים שחושבים שהיא חסרת תוכן , בגלל שנראה להם שבכל הקשר שהוא ניתן לטעון שיש יתרון בתכונה מסוימת ולכן כל תהליך התפתחות ניתן לייחס לברירה טבעית. אבל אני חושב שזו שגיאה , ראשית כלל לא בטוח שאין קריטריונים לקיום יתרון , הרי למושג יתרון יש משמעות עצמאות , לבעל חי יש יתרון אם בזכות תכונתו הייחודית יש לו יכולת משופרת להשיג מזון , לברוח מטורף או להשיג בן זוג. שנית כבר הצעתי ניסוי שבו גם אם אין קריטריונים לכשירות ניתן לבדוק את הטענה על הישרדות הכשירים (זה קשור למה שהשכן הגדיר הגדרה פונקציונלית , אבל יתכן שיש כאן משהו רחב יותר) , לכן גם אם בהקשר של הסברת העבר קשה לבצע ניסוי כפי שהצעתי , עדיין לפחות תיאורטית יש כאן תוכן מוגדר . שלישית גם אם אין הגדרה לכשירות לבד מהגדרה מעגלית , ישנם אלמנטים נוספים בטענה להתפתחות על פי ברירה טבעית , כגון הדרגתיות. (בהקשר הזה כדאי להזכיר שאחד הקשיים המרכזיים בתורת האבולוציה בסוף המאה ה19 היתה שחישובים שנערכו אז לגבי גיל כדור הארץ לא נתנו מספיק זמן לתהליך האבולוציה . כלומר , מוסכם שערות מליוני שנים אינם מספיקים בשביל התליך והרי לנו שלא כל תהליך ניתן לייחס לברירה טבעית , יש לפחות אילוץ של זמן.)

השאלה החשובה היא האם בהינתן הידע הביולוגי שלנו , ניתן בעזרת ברירה טבעית להגיע מכל מין התחלתי נתון לכן מין אחר בהינתן פרק זמן מסוים, או שלפחות תיאורטית לא מכל מין אפשר להגיע לכל מין אחר בהינתן האילוצים שהידע הביולוגי שלנו מטיל. אם התשובה על כך שלילית הרי שיש לנו תיאוריה בעלת תוכן. בכך שהיא מייחסת את המגוון הקיים להתפתחות על פי ברירה טבעית ממינים פשוטים , היא מוציאה מכלל אפשרות את קיומם של תכונות שלא יכולים להתפתח בעזרת ברירה טבעית. ככל שגדול המרחב של תכונות אפשריות שהיא מוציאה מכלל אפשרות , כך התוכן שלה משמעותי יותר. לענ"ד עצם זה שיש טענה שמנגנון הברירה הטבעית בלבדו לא יכול להסביר את התתהוות עולם החי הנוכחי ממינים פשוטים , מראה שיש כאן תוכן מסוים.

השאלה על ניתנות להפרכה היא שונה , שכן לא ברור אם בהינתן הידע שברשותנו אנו יכולים להכריע בשאלה מה יכול ומה לא יכול להתפתח באמצעות מנגנון של ברירה טבעית.

אבל בסופו של דבר השאלה (גם באשר לתוכן וגם באשר לניתנות להפרכה) קשורה לנוהל המקובל על חוקרים בתחום. למשל לגבי קיום יתרון , האם מקובלים עליהם קריטריונים כלשהם לגבי קיום יתרון (שיהיה הסבר ברור כיצד תכונה פלונית מעניקה לבעליו יתרון)  וכאשר אין יתרון גלוי לעין זה נחשב עבורם לבעיה שלא נחשבת לפתורה עד שמישהו מגיע עם משהו שעומד בקריטריונים קבועים מראש או שהכל הולך . לכן אני חושב שאין מקום לקביעות אפריוריות , אלא יש לבדוק את המחקר הנעשה בתחום ועל פי זה ניתן לקבוע האם התיאוריה מיושמת כתיאוריה אמפירית או כתיאוריה שמשמשת לניפוק הסברים אוטומטיים.

_________________

למען האמת לא אחזתי בטאוטולוגיה הזו (שאיני טועה ואין לי מה ללמוד מאחרים), אבל כעת אני דווקא די נוטה לקבל אותה.

כעת רק אוסיף את הסיכום שלי לתועלת המעיינים:

לכל אורך הדיון לא עסקתי באף אחד מארבעת האפיונים שמנה עוקר בסיכומו. אני מדבר על טאוטולוגיה במובן הפרקטי כפי שהוגדרה בהודעותיי הקודמות, שכן טאוטולוגיה במובן 1 של עוקר כלל אינה קיימת ביחס לתיאוריה מדעית (רק ביחס לאידיאות), וחבל להשחית מילים אודותיה. את שאר השלוש הוא הכניס בעצמו, ואשאיר לו להוציא את העיזים שלו.

כל הסיכום מכאן והלאה מיותר, שכן טענתי היא שהישרדות הכשירים היא טאוטולוגיה פרקטית, ולא אף אחת מארבע הקטגוריות המלומדות שנמנו כאן (ולכן אין פלא שעוקר כל פעם מוצא שאני לא מתייחס לקטגוריה שאותה הוא מעלה. פשוט אף אחת מהן אינה זו שאני מדבר עליה).
הגירסא של תורת הברירה הטבעית בה אני עוסק בדבריי לאורך האשכול היא גירסא 1 מסיכומו של עוקר: כל אימת שיש כשירים יותר וכשירים פחות הכשירים יותר שורדים. וכאן הגענו להסכמה (הברורה מאליה) שזוהי טאוטולוגיה (לפחות פרקטית).

אגב, אוסיף שגירסא 2 גם היא קרובה מאד לטאוטולוגיה פרקטית, שכן היא תוצאה כמעט טריביאלית של גירסא 1 (קשה להניח הסתברותית שכל הגוונים שמתפתחים לא יהיו מובחנים זה מזה מבחינת כושר השרידות שלהם. ולכן סטטיסטית ברור שיהיו כשירים יותר ופחות, ומכאן חזרנו לגירסא 1. זוהי 'טאוטולוגיה סטטיסטית' שאין בה חידוש של ממש).

לגבי המחקר על מקור הפרוש, כבר ביארתי בדבריי לעיל מדוע זוהי טאוטולוגיה פרקטית. ציר הזמן של השינויים גם הוא טריביאלי, שהרי אם יש סופה שמכחידה את כל הצמחים שניתן להגיע למזון שעליהם עם מקור באורך נתון, ואם אין מזון אלטרנטיבי שיכול להשאיר את בעלי המקור הקצר בחיים, אזי בהגדרה הם ייכחדו. מה זה אם לא טאוטולוגיה פרקטית (ואולי אף טאוטולוגיה ממש)? משך הזמן שזה ייקח הוא תוחלת החיים של בעלי המקור הקצר בלי מזון. זה הכל. טריביאלי וטאוטולוגי להגחיך.

אגב, כפי שכבר ציינתי לא פעם במהלך דבריי, אין לי כל טענה על המחקרים הללו (כולל על חלק מהמחקר על מקור הפרוש), שכן בחלקם הם מדגימים תופעות מחודשות ומעניינות. אלא שאחרי שמבינים אותן הן אכן טאוטולוגיות, כמו זו שתיארתי כעת. על כן אני לא פוסל אף אחד, אלא רק טוען שמדובר בטאוטולוגיות, וזה הכל. אי אפשר להתווכח על הטענה הברורה הזו, לפחות לגבי מי שמנסה להקשיב ולהבין ולא סתם להתעקש.

הכנסת טענות נוספות ומורכבות יותר לדיון היא אכן מעניינת, והיא בהחלט יכולה לשנות את הטאוטולוגיות של התיאוריה, אך היא אינה נוגעת לנושא האשכול כפי שהגדרתי אותו מתחילתו.

חידוד נוסף של נקודה אחת , בטענת הטאוטולוגיות , יש טענה שמתייחסת למעגליות של הישרדות הכשירים , שכן הכשיר מוגדר כמי ששורד בפועל.  את הטענה הזאת הפרכתי בהודעתי 27/4/2008 15:46 , הראיתי שלפחות אם מניחים שיש כשירים יותר וכשירים פחות (במובן תורשתי) , הטענה של הישרדות הכשירים מתיישבת עם תוצאה אפשרית אחת בלבד ומכאן שבעיית המעגליות הזאת איננה קיימת .
כעת מיכי משנה את טענתו וטוען לבעיה אחרת של מעגליות והיא שתורת הישרדות הכשירים איננה מתחייבת לכך שיש כשירים פחות וכשירים יותר , היא רק משפט מותנה , שאם יש כשירים פחות וכשירים יותר במובן תורשתי אז הכשירים שורדים. לי אין מושג למה הוא מרגיש צורך להתעקש על כך . בוודאי שזה לא נכון , בוודאי שביולוגים שעוסקים בעולם החי מתכוונים לטעון משהו לגבי עולם החי . בכל מקרה זה כבר ויכוח ריק מתוכן ולחלוטין לא מעניין.
הנקודה המעניינת היא שאלת המעגליות מהסוג הראשון שלגביה הצעתי מה שהצעתי .

_________________

ועוד הערה לגבי הטאוטולוגיה הסטטיסטית , כבר עמדו על כך שבכדי שברירה טבעית תפעל באוכלוסיה סופית, לא די שיתקיימו הבדלי כשירות קטנים לאינסוף , וכמו כן אין זה ברור אפריורית שיש הבדלים כאלה (ועוד ניכרים כפי שנדרש כאמור על ידי הברירה הטבעית) שבסיסם תורשתי . יתכן שבהינתן ההבנה הנוכחית שלנו בגנטיקה , קל יותר להסיק זאת , אבל לומר שבכך התיאוריה הופכת לטאוטולוגיה דומה לטענה שהטענה שמיכי הוא ג'ינג'י הוא טאוטולוגיה (שהרי הוא נובע טאוטולוגית מהטענה שמיכי הוא ג'ינג'י).

_________________