האם האבולוציה היא תיאוריה שניתנת להפרכה

רדף

לדעתי אתה שוגה בכמה דברים

1) אתה מערבב בין תורת דארווין לבין אבולוציה.


הערתך זו דומה להערה דומה של נורת אזהרה לעיל. איפה, למען ה', ראית אותי מערבב בין השניים? הרי הקפדתי כל הזמן לכתוב, ולחזור ולכתוב, שאני מדבר על "תורת ההתפתחות/האבולוציה הדארווינית" דווקא -- שהיא תורה ספציפית בה מנגנון הברירה הטבעית הוא התיזה העיקרית [תחזור על הודעותי ותראה שהקפדתי לעשות זאת בכל פעם -- דווקא משום שצפיתי את ההתקפה מהכיוון הזה.]
 
אגב, זו האבחנה הראשונה של סטוב בספר שלו: הוא כותב שהיפותיזת ההתפתחות (אותה הוא מקבל), אם נקבל אותה, מסבירה היטב ממצאים יותר מיידיים - כמו מאובנים, דמיון בין המינים וכו'. ואילו תורת ההתפתחות הדארווינית אמורה להסביר את  עובדת ההתפתחות עצמה. 

הרבה פעמים תיאוריות בנויות לא משני רבדים -- כפי שתיאר המפל -- רובד תופעתי ורובד תיאורטי -- אלא הן בעלות כמה קומות: החל מ"תופעות-השטח" הגלויות לעין, עבור בתיאוריות הקרובות ל"פני השטח", וכלה בתיאוריות הקבורות עמוק עמוק.. 

מה שדוקינס מתייחס אליו בתור "עובדת" האבולוציה , היא הטענה שבמהלך מאות מליוני השנים האחרונות היה תהליך שבו מינים השתנו ונפלגו זה מזה , נעלמו מינים ישנים והופיעו מינים חדשים. זה פשוט עניין טכני של לבדוק את משקל העדות לטובת טענה זו . ניתן להתפלפל באשר לאופן שבו יש לנתח עדויות אודות העבר, אבל בסופו של דבר , בדרך כלל שאלות מתודלוגיות מסוג זה אינן פתוחות זמן רב וקל להכריע בהן , גם אם מי שמעוניין בדוקא יכול תמיד להעלות הרבה קצף. למרות שלא למדתי סוגיא זו לעומק אני נותן אמון בטענה שהשאלה הוכרעה ושמדובר בעובדה, אני מסתפק בהתרשמות כללית אודות שיטות הבדיקה. זה בניגוד לתורת דארווין שמייחס את התהליך למכנזים מסויים , על זה בהחלט ניתן לדון האם המכניזם הזה די בו כדי להסביר את התהליך .

2)אני יכול להבין את התסכול העצום שחש מדען שמכיר את העובדות לאשורם כשהוא נאלץ להתווכח בזירה הציבורית , לשכנע את ההמון הנבער שאינו יודע בין ימינו לשמאלו , כאשר הכללים היחידים הם שיטות שיווק ויחצנות מוצלחות , כאשר אין שום יתרון לטיעונים עדיפים . זו לא חכמה כשיש ויכוח בין שני צדדים לבוא ולקחת עמדה נייטרלית ולהגיד ששני הצדדים שקולים בגלל שכל אחד אומר את אותו דבר על הצד השני. לפעמים יש צד שצודק וצד שטועה.


אתה צודק. זו בעיה שעוד אפלטון התלונן עליה [מול הסופיסטים]. וכי אני טענתי אחרת? או שבכלל לא כיוונת את דבריך אלו אלי?

3)אני חושב שהתיאור הגורף שלך את המדענים של היום כלא רחבי אופק לא עושה איתם צדק. 


אי לכך כתבתי "בדרך כלל"

במדע כבכל תחום יש את ההנדסאים והמהנדסים , המנהיגים והמונהגים , הטכנאים והתיאורטיקנים. בניגוד למה שאתה מתאר בהחלט יש אנשים שמכירים ומתעמקים ביסודות שעליהם נשען תחום העיסוק שלהם. בדרך כלל זה לא כל כך קשה וטכני כמו שזה נראה . בכל תחום יש ליבה שמכילה את כל העקרונות החשובים שצריך לדעת בכדי לשאול שאלות גלובליות. אני יודע על כמה וכמה אנשי מדע שהם רחבי אופקים במידה יוצאת דופן , בפרט בכל מה שנוגע ליסודות התחום שלהם שהם באמת מעמיקים גם בצדדים הפילוסופיים, כדוגמה שהתרשמתי מספריו במיוחד הייתי מביא את סטיבן ויינברג בפיזיקה.

גם אני מכיר כמה. ואגב, אם כבר פיזיקה -- אתה מכיר את ספריו של ריצ'ארד פאינמאן? הם מעולים!! ממליץ בחום.

אבל לעניינינו -- למיטב התרשמותי [המבוססת על קריאה בכמה וכמה כתבים של ביולוגים המיועדים לקהל הרחב: החל מאלו של קונראדז לורנץ -- אותו אני מעריץ מאד (אע"פ שהיה נאצי)  -- ושל ממשיכיו האתולוגים (אגב - אני ממש עתה קורא ספר אתולוגי על שפת גוף) -- ועבור בספרים מסויימים של דוקינז -- וכלה בכמה מאמרים פופולאריים פרי עיתם של ווטסון וקריק (בנפרד)] בקרב הביולוגים יש תכונה שאיננה קיימת בקרב שאר מדעני הטבע -- והיא קנאות מסויימת לתיאוריות שלהם -- קנאות בעלת גוון אידיאולוגי -- של איך חברה צריכה להתנהל, מהו הטוב וכו' -- וכל ערעור על תורותיהם, תחת להתפס על ידם כדיון ענייני, פעמים רבות נתפס בפועל על ידם (אם לשפוט על פי תגובותיהם) כערעור על המדע עצמו -- יעני: אם אני טועה, אז כל המדע טועה [ברוח דומה, פרגה, אחרי שהפרוייקט הלוגיציסטי שלו נכשל, כתב: "עתה הוכח שכל המתימטיקה כולה חסרת ערך" -- במקום להודות שהוא, פרגה, לא הצליח במשהו..]


4) אינני קרוב לתחום 


גם אני לא

אבל למיטב התרשמותי יש הרבה עיסוק בשאלות תיאורטיות וגלובליות בביולוגיה, שמערב לא רק ביולוגים אלא גם פיזיקאים ומדעני מחשב .

יכול להיות -- לא יודע.


מאמץ בינתחומי מעיד על נכונות לחשיבה לא שיגרתית ולפתיחות לרעיונות בעלי אופי כללי , כי נקודות המגע בין התחומים הם רק איפה שיש שאלות כלליות שאינן תלויות בפרטים הספציפיים.

נכון

גם בנושא האבולוציה הדארווינית יש עיסוק רב בשאלות תיאורטיות ולא חסרים מבקרים להסתמכות על הברירה הטבעית כגורם בלעדי. אינני יודע מספיק מי ומי בתחום , אבל יצא לי לקרוא ביקורת כזו מתיאורטיקן ביולוגי בשם סטיארט קאופמן , גם הוא אדם רחב אופקים העוסק ביסודות הביולוגיה . אגב , יש לו רעיונות מעניינים מאד בנוגע לאביוגנזה (=התהוות החיים).

שאם, אגב, אנו דנים על בלבולים נפוצים ועל עמדות הכרוכות-באלומות ללא תלות לוגית ביניהן [ראה הודעתי לנורת אזהרה לעיל] -- טעות נפוצה נוספת היא שתורת האבולוציה מתיימרת להסביר את הווצרות החיים..

[אני פה לא ארד לרמה של אמנון יצחק שחושב שתורת האבולוציה זהה לתורת המפץ הגדול.. ] 


5) נראה לי שבתחום הפילוסופיה , אדם מהרהר בנושא מסויים, מגיע לכמה תובנות , ואז הוא מעלה אותם על הכתב והם תופסים מספר עמודים. למחר הוא חושב שוב על הנושא ואז הוא רואה שאולי התובנות שלו לא נכונות לגמרי , אז הוא מוסיף עד כמה פיסקאות , מוחק קצת מתקן קצת , אבל המאמר ממשיך להתהוות , הוא לא צריך הרבה יותר מאשר להשתדל להתנסח בבהירות. מספיק להיות בעל חשיבה מקורית כדי להפיק חידושים .

במדע לעומת זאת, אדם , גם אם הוא מבריק מאד, יכול לעסוק בנושא כלשהו במשך שבועות וכשזה לא מתקדם הוא יכול לזרוק את כל רעיונותיו ההיוליים לפח האשפה. כשמפרסמים מאמר מדעי , זה לא מעניין אף אחד מה היתה השתלשלות העניינים שהובילה לתוצאה , מה היה לכאורה נכון והסתבר כלא נכון , מה היה תהליך החשיבה .


נכון. גם אודות כך כתבתי לעיל.


מה שנותר לפליטה הם התוצאות עצמם והנימוקים בעדם בצורתם הסופית והמלוטשת. ואם מהרעיונות ההיוליים לא יוצא משהו מלוטש כזה , אין בעצם על מה לכתוב . לכן לא מספיק לבוא מצוייד ברצון טוב ובמוטיבציה כדי לפרסם משהו העוסק בשאלות גלובליות , צריך שיהיה לך באמת משהו חדש לומר על הנושא .

נכון - מסכים איתך.

אתה יכול אולי לחשוב שעדיף היה לו אנשים היו יכולים לפרסם גם רעיונות חצי אפויים שלא עומדים במבחנים חמורים ,
 

לא חושב כך.


אבל לדעתי זה בדיוק העניין הזה שיוצר את ההבדל בין המדע לבין קבלה בסגנון של שותף סוד שיש בה תשובה לכל השאלות.


נכון


ישנה תופעה אחרת. אנשי מדע שמקבלים הכרה בצורת פרס יוקרתי  ובעקבות קבלת הפרס, עבודתם מפסיקה להיות פוריה. הטענה היא שההכרה מאפשרת להם לעבור לעסוק במה שתמיד רצו לעסוק בו : סוגיות כמו פיצוח חידת הקיום וכדומה. דוגמה מפורסמת הנוגעת לענייננו הוא רנה תום ,(עוד דוגמה נגדית לטענה אודות צרות האופקים של מדעני ימינו) , מתמטיקאי שזכה בפרס פילדס ובעקבות זאת עבר לדון בשאלות גלובליות בביולוגיה ופיתח את תורת הקטסטרופות , רפרפתי בספרו ולענ"ד יש שם כמה וכמה רעיונות עמוקים מאד ובכל זאת נראה שעבודתו לא כל כך נחשבת . אני חושב שהוא ניסה לפצח את חידת המורפוגנזה (=התפתחות העובר) וכנראה לא כל כך עלתה בידו .