|
|
| נשלח ב-13/12/2010 14:01 |
 |
| |
liort"]לא הבנתי לאיזו נקודה אתה מתייחס: האם לטענה ששרידות היא מביאה ליצירת מינים חדשים?זה טאוטולוגיה כפי שכבר סיכמנו, אה -- אוקיי. זו כבר התקדמות. לא שמתי לב שהסכמת עם זה מקודם [אולי לא הבנתי אותך כאן או מקודם].
ואין זו תיאורית האבולוציה כלל זה כבר לא נכון: הטענה הזאת היא הטענה המרכזית עליה תורת האבולוציה הדארווינית מושתתת. (ולמעשה אינה תיאוריה אלא היגד). טוב -- זה עניין סמנטי. תיאוריות תיתכנה גם באשר לתחומים אפריוריים, לא רק לגבי תחומים אמפיריים. למשל, תורת הקבוצות היא תיאוריה...אם לטענה שיש שורדים ויש תהליכים שבעקבות שינויים בתנאי הסביבה מקנים יתרון קריטי לפרטים. זו תאוריה שניתנת לבחינה.
לא נכון: טענה "יש"-ית [מהסוג "יש X כך ש-X כך וכך.."] או טענה שוללת כלליות ["לא נכון שלכל X, X כך וכך.."] (שהיא תמיד טענה שקולה לטענה "יש"-ית ) איננה ניתנת להפרכה אמפירית לעולם. זאת מאחר ותצפיות אמפיריות מייצרות רק נתונים היכולים להיות מבוטאים רק בתור טענות "יש"-יות [או טענות שקולות, שוללות-כלליות] -- וטענה "יש"-ית אחת לא יכולה לסתור טענה "יש"-ית אחרת [אבל יכולה לסתור טענות כלליות, כמובן] -- בדיוק כמו שטענה כוללת ["לכל X ,X כך וכך.. כתב:  | | אחת לא יכולה לסתור טענה כוללת אחרת.
אי לכך, תיאוריה הניתנת להפרכה אמפירית יכולה להיות מבוטאת רק בתור טענה כללית [מורכבת ככל שתהיה].
{יש בכך, אגב, קושי גדול בשיטתו של פופר -- קושי שסטוב מעלה בפופר ואיראציונאליסטים אחרים -- כי פופר מניח שתיאוריות מדעיות שונות באותו תחום תמיד סותרות זו את זו, אבל טענות כלליות, כשלעצמן [ללא הוספת טענה "יש"-ית רלוונטית] לא יכולות לסתור זו את זו. למשל, הטענה "כל העורבים שחורים" כלשעצמה איננה סותרת את הטענה "כל העורבים אינם שחורים" אבל אם נוסיף לפה גם את הטענה "ישנו X, כך ש-X הוא עורב" -- אז כבר נקבל 3 טענות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת}
אבל אולי רצונך לומר לא סתם "שיש שורדים ויש תהליכים שבעקבות שינויים בתנאי הסביבה מקנים יתרון קריטי לפרטים " אלא גם לספק ספציפיקאציה -- מי שורד תחת אלו תנאים ואלו תהליכים מקנים ייתרון למי. או -- זה באמת ניתן להפרכה. אבל שים לב שזו כבר תת-תיאוריה בתוך תורת האבולוציה הדארווינית. היא יכולה להיות מופרכת גם מבלי שהדארוויניזם בכללותו יופרך. ואמנם, תיאוריות מהסוג הזה קמו ונפלו במסגרת הפאראדיגמה הדארוויניסטית לאורך הדורות.
כפי שכבר ציינתי. ההפרכה: אם תראה שלאורך זמן -הפעלת תנאי לחץ סביבתי לא מביאה ליצירת שורדים על פני אוכלוסיות אחרות- הפרכת את התיאוריה שטוענת שיש שורדים ויש נכחדים במצבי לחץ משמעותיים.
שוב -- ללא ספציפיקאציה של מה נקרא "תנאי לחץ", זה בלתי ניתן להפרכה: כי תמיד נוכל להגיד שהלחץ לא היה חזק מספיק.
ואילו אם ניתנה ספציפיקאציה הזאת, הרי שחרגנו מהדארוויניזם בכללותו, והתמקדנו בתת-תיאוריה מסויימת דארווניסטית שהיא כן ניתנת להפרכה.
אם תרצה לטעון בשם האבולוציה, שבעבר היו שורדים, אבל היום כל המינים הגיעו לרמה כזו שאין ולא יכול להיות שום יתרון קריטי למין אחר על פני מישנהו (ואם כן פרכת את ההפרכה שלי), זה באמת בלתי ניתן להפרכה (אלא אם כן יהיה אפשר יום אחד לחזור בזמן ולבחון את התהיליכים בהתוותם. מעניין אם זה נחשב יכולת הפרכה תיאורטית). זו באמת אינה תיאוריה מדעית, אבל איש אינו מתיימר לטעון דבר כזה.
אולי איש מהדארוויניסטים איננו מתיימר לטעון זאת בשם הדארוויניזם -- אבל שים לב שאין בכך שום סתירה לעקרונות הדארוויניזם. כלומר, מצב כזה [בעתיד או אף בהווה או אף בעבר] מתיישב עם עקרונות הדארוויניזם.
עוד, אתה כותב "אם תרצה לטעון..ש..היום כל המינים הגיעו לרמה כזו שאין ולא יכול להיות שום יתרון קריטי למין אחר על פני מישנהו.. " -- אם ב"זה" כוונתך לתירוץ שלי -- אזי הוא דווקא ניתן להפרכה [והוא גם הופרך בפועל, בניסוחו הכללי והגורף] -- אם תחת תנאים מסויימים תתרחש ברירה טבעית והתפתחות המינים. מה שלא ניתן להפרכה הוא הטענה "תמיד תחת לחץ מספיק יש לקונפיגוראציות גנטיות מסויימות יתרון קריטי על פני קונפיגוראציות גנטיות אחרות, ואי לכך, תחת לחץ כזה רק חלק מהקונפיגוראציות הגנטיות יישרדו" -- כלומר, עקרון הברירה הטבעית -- זה לא ניתן להפרכה [למרות שהטענה היא כוללת ולא "יש"-ית] משום שתמיד ניתן לטעון שלחץ מסויים איננו מספיק לשם התרחשות הברירה הטבעית.
כמובן שאם נגדיר מהו לחץ מספיק, אזי זה כן יהיה נתון להפרכה. אבל אז, שוב, אנו חורגים מתחום עקרונות הדארוויניזם אל עבר תת-תיאוריה דארוויניסטית מסויימת -- שעשרות כמוה כבר הופרכו מבלי שהפאראדיגמה הדארוויניסטית ננטשה.
עכשיו אולי תטען- גם אם תראה שיש שרידות בעתיד (דבר הניתן להפרכה), מי אמר שגם בעבר יש שרידות ומלחמת מינים בעבר- את זה לכאורה לא ניתן להפריך. אם אתה רוצה לטעון כך תכתוב ואנסה להתייחס.
אני, האמת היא, לא חשבתי לטעון כך. אבל אשמח לשמוע מה יש לך לומר בנדון..
|
|
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 13/12/2010 14:04:12
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 14:06 |
|
| |
טוב -- ייצא קצת מבולגן [לא יודע מה הבעיה עם התוכנה הזאת -- מישהו יודע?] -- אבל אני מקווה שברור מה אתה כתבת ומה אני עניתי
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 19:10 |
|
| |
רדף,
1) שהשורד- שורד, או בניסוח אחר, הטענה שמי שמנצח במלחמת המינים מנצח במלחמת המינים זו טאוטולוגיה. זה נכון גם ביקום מקביל או גם אילו לא היו בכלל בעלי חיים בעולם, זה נכון גם לפני שנברא העולם, ויהיה נכון גם אחרי שכל העולם יכלה. זו לא תיאוריה (במשמעות של תיאוריה במדעי הטבע) כי זה לא אומר כלום על העולם ועל הטבע אלא זהו משפט ריק מתוכן סינתטי.
[הערה: אם הטענה היא שרק שרידות דרוויניסטית היא שמניעה התפתחות מינים חדשים זו כבר לא טאוטולוגיה, אבל דרווין עצמו לא טען כך, והיום זו טענה מקובלת רק משום שלא העלו מנגנונים אלטרנטיביים, זו אינה טענה מהותית לתאוריית האבולוציה הדרוויניסטית[
תיאוריית האבולוציה לכן אינה באה לטעון שהשורד שורד (גם הבריאתנים האדוקים ביותר יסכימו עם טאוטולוגיה זו). תיאוריית האבולוציה באה לטעון שישנם בפועל תהליכי הישרדות משמעותיים ויש לחצים חזקים שמובילים להתפתחות מינים רבים. זו כבר טענה שאומרת משהו על העולם. הערה: אל תבין אותי לא נכון, אם יש בפועל אי שם בפינה נידחת ביקום תהליך הישרדות זה לא מעניין, ולא חשוב. התאוריה היא שתהליכים אלה משמעותיים, הם המניעים את ההתפתחות החיים במקרים רבים, והם אלה שמסבירים תצפיות רבות. זו כבר לא טענת "יש", שבהגדרה אינה ניתנת להפרכה כפי שציינת בצדק. אם תראה שחשיבות התהליכים האלה זניחה ביחס לגורמים אחרים- הרי שהפרכת את התאוריה.
למקד את הדיון. בניגוד לימיה הראשונים של התיאוריה, כיום אנו רואים את שרידות בעלי היתרון בתצפיות ברורות תוך שלילת האופציות שמדובר בשינוי מונחה או בשינוי שאין לו קשר ללחץ.
מכיוון שאנו רואים זאת בעיניים בניסויים מוקפדים, כל הדיון הוא האם תהליכים אלה עשויים להביא בסופו של דבר ליצירת מינים נבדלים ביצורים עילאיים.
ועכשיו נשאלת השאלה:
למה שלא יוכלו? הרי ההבדלים הביולוגיים בין המינים השונים הם אוסף גדול של תכונות, וכבר ראינו שתכונות בודדות משתנות בעקבות לחץ סביבתי? [הלוא הרחבה מהפרט (אוסף ספציפי של תצפיות) אל הכלל נעשית בכל תיאוריה]
השאלה הזו היא קריטית כשבאים לדון ביכולת ההפרכה.
אפשר להעלות כמה סיבות (חלקן פרועות יותר וחלקן פחות). ניקח לדוגמא את הסיבה המתקבלת על הדעת , והיא שזו שאלה של זמן ושל תדירות יצירת המוטציות ולחץ הברירה. אם כן תאוריית האבולוציה הדרוויניסטית (בניגוד לאופציה האלטרנטיבית) טוענת שכך וכך זמן שעבר מאז הופעת החיים הראשונה ושינויי הלחץ והתנאים הספציפיים שהיו מאז ועד היום, הם די והותר כדי להסביר את המגוון שבין המינים, לעומת האופציה האלטרנטיבית שזהו לא מספיק זמן ו/או לא מספיק לחץ. [שים לב: במקרה הזה לשתי האופציות יש מכנה משותף, שתיהן מסכימות עם העובדה ששינויים תלויי שרידות מתקיימים ומשמעותיים ויכולים ליצור מינים חדשים לאחר מספיק זמן, והשאלה היא רק על לוחות זמנים ולחץ ספציפי]
וכאן עוברים לנקודה השניה:
2) כתבת : שוב -- ללא ספציפיקאציה של מה נקרא "תנאי לחץ", זה בלתי ניתן להפרכה: כי תמיד נוכל להגיד שהלחץ לא היה חזק מספיק.
ואילו אם ניתנה ספציפיקאציה הזאת, הרי שחרגנו מהדארוויניזם בכללותו, והתמקדנו בתת-תיאוריה מסויימת דארווניסטית שהיא כן ניתנת להפרכה.
מה שאתה מכנה "הדרוויניזם בכללותו" והוא שיש שינויים משמעותיים שמשפיעים על השרידות של אוכלוסייה אחת על פני השנייה, היא כאמור דבר שנצפה בעיניים.
ולכן, רק מה שאתה מכנה "תת-התאוריות של האבולוציה ההישרדותית" הוא נושא הדיון שלנו. הטענה היא שלחצים ספציפיים ומוגדרים הם אלה שהביאו להתפתחות עד כה. אולי קשה מאד להעריך את עוצמתם ואופיים הלחצים שהיו עד כה, קשה לעמוד עליהם ולגלות מהם, אולי עדיין דרוש דיוק ספציפי יותר מהקיים, אבל ניתן להעלות השערות עם טווח ביטחון, ומן הסתם יהיו השערות טובות יותר בעתיד, על פיהן ניתן להכין ניסוי-תצפית מוגדר. גם מי שלא נוקט ספציפיקציה מפורטת היום- יגיד לך: "אם תוך 2 מיליון שנה, עם כל הלחצים שיהיו עד אז, לא יווצרו שינויים מרחיקי לכת- זה יהיה פגם בתאוריה" (משפט כזה בעצמו מהווה ספציפיקציה מסוימת).
מה יקרה אם בעתיד המספיק רחוק לא יתפתחו מינים חדשים לאחר כל הלחצים? שתי אפשרויות: א) אם נתרשם שטעינו בהערכת הלחצים שהיו עד כה ניצור תאוריית אבולוציה חדשה ("תת תאוריה") מעודכנת שמביאה בחשבון לחצים אחרים, שגם היא ניתנת להפרכה. ב) אם נחשוב שלא טעינו בהערכת הלחצים, ניצור תיאוריה אלטרנטיבית המסבירה את היווצרות המינים בדרך אחרת לגמרי מהתאוריה האבולוציונית. בכל מקרה תת-תאוריית האבולוציה כפי שהיא מוגדרת היום תחדל מלהתקיים.
3) לגבי השאלה: גם אם נראה בעתיד שיש יצירת מינים בדרך דרוויניסטית, מי אמר שגם בעבר כך, אולי, למשל, בעבר האבולוציה התרחשה גם בדרך לא דרוויניסטית? תשובה: אם יוצע מנגנון אחר להתפתחות המינים בהחלט יתכן שהוא המניע התהליך (המנגנון שהציע לאמארק לא החזיק מעמד, ולא אושש). ויהיה צורך לבחון מי מבין מנגנוני ההתפתחות משמעותי יותר.
לגבי השאלה: גם אם נראה בעתיד שיש יצירת מינים בדרך דרוויניסטית, מי אמר שגם בעבר כך, אולי, למשל, בעבר האבולוציה התרחשה רק בדרך לא דרוויניסטית? תשובה: עם טענות מסוג זה ניתן לבטל את כל התייחסות המדע לעבר, כי אולי כל חוקי הטבע לא היו קיימים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 19:11 |
|
| |
רק אצלי זה יצא בלתי ניתן לקריאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 19:12 |
|
| |
זה תלוי בדפדפן
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 19:16 |
|
| |
אני לא מצליח לקרוא את מה שכתבתי. אם אתה מצליח- טוב. אם לא אנסה להעתיק את זה שוב. טוב ששמרתי את זה לפני ששלחתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 20:09 |
|
| |
| liort כתב: | |
רדף,
1) שהשורד- שורד, או בניסוח אחר, הטענה שמי שמנצח במלחמת המינים מנצח במלחמת המינים זו טאוטולוגיה. זה נכון גם ביקום מקביל או גם אילו לא היו בכלל בעלי חיים בעולם, זה נכון גם לפני שנברא העולם, ויהיה נכון גם אחרי שכל העולם יכלה.
נכון
זו לא תיאוריה (במשמעות של תיאוריה במדעי הטבע) כי זה לא אומר כלום על העולם ועל הטבע אלא זהו משפט ריק מתוכן סינתטי.
תיאוריות במדעי הטבע יכולות להכיל רכיבים טאוטולוגיים [למשל -- מתימטיקה! (ולא -- קאנט לא צדק כשהוא טען שמתימטיקה היא סינתטית אפריורית..)]. אם הן מכילות רק רכיבים טאוטולוגיים, אזי יש פה בעייה -- כי אז באמת מדובר בתיאוריה מתימטית במקרה הטוב ובתחינת מים במקרה הרע [אגב -- זה מעלה שאלה מעניינת על תורת המשחקים ומודלים מתימטיים דומים של תופעות אמפיריות..]. אבל, כאמור וכמוסכם, השרדות הכשירים איננה הרכיב היחיד בתורת ההתפתחות הדארווינית -- ואי לכך, אין זה פוגם בערכו של הדארוויניזם אם נגלה שהעקרון הזה טאוטולוגי. לא כל היגד טאוטולוגי הוא טריוויאלי [תשאל כל מתימטיקאי תיאורטי או לוגיקאי..] ואי לכך, יש ערך אינפורמאטיבי [לפחות מבחינה סובייקטיבית] בעקרון השרדות הכשירים -- גם אם הלה מבוטא באופן טאוטולוגי.
[הערה: אם הטענה היא שרק שרידות דרוויניסטית היא שמניעה התפתחות מינים חדשים זו כבר לא טאוטולוגיה, אבל דרווין עצמו לא טען כך, והיום זו טענה מקובלת רק משום שלא העלו מנגנונים אלטרנטיביים, זו אינה טענה מהותית לתאוריית האבולוציה הדרוויניסטית[
נכון
תיאוריית האבולוציה לכן אינה באה לטעון שהשורד שורד (גם הבריאתנים האדוקים ביותר יסכימו עם טאוטולוגיה זו). תיאוריית האבולוציה באה לטעון שישנם בפועל תהליכי הישרדות משמעותיים ויש לחצים חזקים שמובילים להתפתחות מינים רבים. זו כבר טענה שאומרת משהו על העולם. הערה: אל תבין אותי לא נכון, אם יש בפועל אי שם בפינה נידחת ביקום תהליך הישרדות זה לא מעניין, ולא חשוב. התאוריה היא שתהליכים אלה משמעותיים, הם המניעים את ההתפתחות החיים במקרים רבים, והם אלה שמסבירים תצפיות רבות. זו כבר לא טענת "יש", שבהגדרה אינה ניתנת להפרכה כפי שציינת בצדק. אם תראה שחשיבות התהליכים האלה זניחה ביחס לגורמים אחרים- הרי שהפרכת את התאוריה.
האמנם? רצוני לומר --- אולי זה כן יגרום לך ולאנשים רבים בעלי יושר אינטלקטואלי [אולי אפילו לכמה דארוויניסטים מקצועיים (אם כי מסופקני)] לזנוח את הדארוויניזם -- אבל הפרכה אין כאן. הפרכה היא דבר מה אובייקטיבי: נתון שאיננו מתיישב לוגית עם התיאוריה. הכל, כמובן, תלוי בהגדרת "גודל חשיבות" -- וזו הגדרה שהדארוויניזם כלשעצמו איננו מספק. ההגדרות אולי כן מסופקות על ידי תת תיאוריות -- אבל אלו, כאמור, קמות ונופלות חדשות לבקרים -- ואילו הדארוויניזם לעולם עומד..
למקד את הדיון. בניגוד לימיה הראשונים של התיאוריה, כיום אנו רואים את שרידות בעלי היתרון בתצפיות ברורות תוך שלילת האופציות שמדובר בשינוי מונחה או בשינוי שאין לו קשר ללחץ.
זה יפה מאד. אבל, כפי שפופר הראה, אין בעייה גדולה למצוא אישושים מאישושים שונים לתיאוריה כלשהי, עם מספיק יצירתיות. זאת ועוד: התצפיות השוללות את האופציות האחרות מראות שהאופציות ה*אחרות* הן בנות הפרכה. אבל השאלה היא -- אלו "תצפיות ברורות" יכולות לשלול את האופציה שמה שאנו חוזים בו הוא מה שנקרא "ברירה טבעית"?
מכיוון שאנו רואים זאת בעיניים בניסויים מוקפדים, כל הדיון הוא האם תהליכים אלה עשויים להביא בסופו של דבר ליצירת מינים נבדלים ביצורים עילאיים. ועכשיו נשאלת השאלה: למה שלא יוכלו? הרי ההבדלים הביולוגיים בין המינים השונים הם אוסף גדול של תכונות, וכבר ראינו שתכונות בודדות משתנות בעקבות לחץ סביבתי? [הלוא הרחבה מהפרט (אוסף ספציפי של תצפיות) אל הכלל נעשית בכל תיאוריה]
נכון. אין הבדל איכותי -- רק כמותי.
השאלה הזו היא קריטית כשבאים לדון ביכולת ההפרכה.
אפשר להעלות כמה סיבות (חלקן פרועות יותר וחלקן פחות). ניקח לדוגמא את הסיבה המתקבלת על הדעת , והיא שזו שאלה של זמן ושל תדירות יצירת המוטציות ולחץ הברירה. אם כן תאוריית האבולוציה הדרוויניסטית (בניגוד לאופציה האלטרנטיבית) טוענת שכך וכך זמן שעבר מאז הופעת החיים הראשונה ושינויי הלחץ והתנאים הספציפיים שהיו מאז ועד היום, הם די והותר כדי להסביר את המגוון שבין המינים, לעומת האופציה האלטרנטיבית שזהו לא מספיק זמן ו/או לא מספיק לחץ. [שים לב: במקרה הזה לשתי האופציות יש מכנה משותף, שתיהן מסכימות עם העובדה ששינויים תלויי שרידות מתקיימים ומשמעותיים ויכולים ליצור מינים חדשים לאחר מספיק זמן, והשאלה היא רק על לוחות זמנים ולחץ ספציפי]
נכון
וכאן עוברים לנקודה השניה:
2) כתבת : שוב -- ללא ספציפיקאציה של מה נקרא "תנאי לחץ", זה בלתי ניתן להפרכה: כי תמיד נוכל להגיד שהלחץ לא היה חזק מספיק.
ואילו אם ניתנה ספציפיקאציה הזאת, הרי שחרגנו מהדארוויניזם בכללותו, והתמקדנו בתת-תיאוריה מסויימת דארווניסטית שהיא כן ניתנת להפרכה.
מה שאתה מכנה "הדרוויניזם בכללותו" והוא שיש שינויים משמעותיים שמשפיעים על השרידות של אוכלוסייה אחת על פני השנייה, היא כאמור דבר שנצפה בעיניים.
האמנם? ראה מה שכתבתי לעיל. אישושים אמנם יש לברירה הטבעית -- אבל זו לא חוכמה גדולה, כפי שהראה פופר: אישושים יש גם למארקסיזם, ולתורת פרוייד, וליהדות, ולבודהיזם, ולתיאוריות קונספיראציה בנוגע ל-11 בספטמבר. השאלה היא: מה יכול להפריך את הדארוויניזם בכללותו? ודוק: להפריך -- לא סתם לשכנע אנשים לנטוש אותו.
ולכן, רק מה שאתה מכנה "תת-התאוריות של האבולוציה ההישרדותית" הוא נושא הדיון שלנו.
לא!!!!!!!! איש לא חולק על כך שתיאוריות דארוויניסטיות ספציפיות ניתנות להפרכה.
הטענה היא שלחצים ספציפיים ומוגדרים הם אלה שהביאו להתפתחות עד כה. אולי קשה מאד להעריך את עוצמתם ואופיים הלחצים שהיו עד כה, קשה לעמוד עליהם ולגלות מהם, אולי עדיין דרוש דיוק ספציפי יותר מהקיים, אבל ניתן להעלות השערות עם טווח ביטחון, ומן הסתם יהיו השערות טובות יותר בעתיד, על פיהן ניתן להכין ניסוי-תצפית מוגדר. גם מי שלא נוקט ספציפיקציה מפורטת היום- יגיד לך: "אם תוך 2 מיליון שנה, עם כל הלחצים שיהיו עד אז, לא יווצרו שינויים מרחיקי לכת- זה יהיה פגם בתאוריה" (משפט כזה בעצמו מהווה ספציפיקציה מסוימת).
זה מה שפופר קרא לו "הפרכות דמה" -- כי כך הדובר מבטח את עצמו, את תלמידיו ואת זרעו אחריו מפני עמידה
במבחן כלשהו...
אעפ"כ -- ספציפיקאציה כזאת אכן מספיקה כדי להפוך תיאוריה למדעית וברת הפרכה -- הגם שלא מדעית
"מאד" .
אמנם "מדעי" ו"לא מדעי" אצל פופר אלו קאטגוריות אבסולוטיות, אבל בתוך הקאטגוריה של התיאוריות המדעיות ישנה היירארכיה -- מי יותר מדעיות ומי פחות. אחד הקריטריונים הוא באמת הקלות היחסית של העמדה במבחן..
אבל לעניינינו: זה שאולי זה מה שיגיד דארוויניסט ממוצע לא אומר שזה נובע איכשהו מהדארוויניזם עצמו. וזה באמת לא נובע. אולי תתי תיאוריה בתוך הדארוויניזם אכן מספקים ספציפיקאציה רצינית: אבל, כאמור, כאלה תיאוריות קמו ונפלו ואילו הדארוויניזם עומד בגאון. על תיאוריות דארוויניסטיות [בשונה מהדארוויניזם] איש לא יחלוק שמדובר בתיאוריות ניתנות להפרכה.
מה יקרה אם בעתיד המספיק רחוק לא יתפתחו מינים חדשים לאחר כל הלחצים? שתי אפשרויות: א) אם נתרשם שטעינו בהערכת הלחצים שהיו עד כה ניצור תאוריית אבולוציה חדשה ("תת תאוריה") מעודכנת שמביאה בחשבון לחצים אחרים, שגם היא ניתנת להפרכה.
בדיוק!
ב) אם נחשוב שלא טעינו בהערכת הלחצים, ניצור תיאוריה אלטרנטיבית המסבירה את היווצרות המינים בדרך אחרת לגמרי מהתאוריה האבולוציונית.
אולי זה מה שיקרה -- אבל הדארוויניזם עצמו לא יחייב אותנו לנטוש אותו במקרה כזה -- אלא ליצור תת-תיאוריה חדשה. הרי הדארוויניזם עצמו איננו מספק הערכה למידת הלחץ הדרוש להווצרות מינים חדשים, לפיכך, תמיד ניתן לרשום את הטעות על חשבון תת-התיאוריה התורנית.
בכל מקרה תת-תאוריית האבולוציה כפי שהיא מוגדרת היום תחדל מלהתקיים.
זה נכון -- וזה גם אומר שהיא ניתנת להפרכה ומדעית.
אבל שים לב שב" תת-תאוריית האבולוציה כפי שהיא מוגדרת היום " -- אין מדובר על כל הקונצפציה הדארוויניסטית מאז דארווין עד ימינו -- אלא רק לגרסא המאד ספציפית שלה המקובלת בחוג זה או אחר. לא ראי דארוויניזם ממורכז-גנים כדארוויניזם ממורכז-אוגראניזמים, ולא ראי קונצפציה "דילוגית" של דארוויניזם (שהברירה הטבעית מתרחשת מידי פעם כשמופר האיזון האקולוגי)
לקונצפציה רציפה (קלאסית) של דארוויניזם. וכן הלאה
3) לגבי השאלה: גם אם נראה בעתיד שיש יצירת מינים בדרך דרוויניסטית, מי אמר שגם בעבר כך, אולי, למשל, בעבר האבולוציה התרחשה גם בדרך לא דרוויניסטית? תשובה: אם יוצע מנגנון אחר להתפתחות המינים בהחלט יתכן שהוא המניע התהליך (המנגנון שהציע לאמארק לא החזיק מעמד, ולא אושש). ויהיה צורך לבחון מי מבין מנגנוני ההתפתחות משמעותי יותר.
אולי
לגבי השאלה: גם אם נראה בעתיד שיש יצירת מינים בדרך דרוויניסטית, מי אמר שגם בעבר כך, אולי, למשל, בעבר האבולוציה התרחשה רק בדרך לא דרוויניסטית? תשובה: עם טענות מסוג זה ניתן לבטל את כל התייחסות המדע לעבר, כי אולי כל חוקי הטבע לא היו קיימים.
נכון -- לכן גם לא העליתי את השאלה הזאת.
[אגב - סתם שתדע -- אתה לא מדבר כאן עם איזה אוייב של הדארוויניזם. אני אכן לא אוהב שהופכים לעתים את הדארוויניזם לדת, ואני אכן בעד בחינה עקרונית-רעיונית של תורות מדעיות (ולא לבוא בגישה של "הדודים המבוגרים במעבדות ובחלוקים הלבנים בטוח יודעים על מה הם מדברים") -- אבל אני רחוק מלזלזל בתחום חשוב זה. בבחינת "כבדהו וחשדהו" -- שזו הגישה הבריאה למדע ולהשקפות עולם בכלל -- כפי שלימד אותנו פופר..] |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 20:52 |
|
| |
אני רק אבהיר משהו חשוב: כשאדם אומר שהוא מוכן לנטוש תיאוריה מסויימת או השקפת עולם מסויימת אם יתגלה שכך וכך וכך-- זה אכן אומר משהו חשוב.
אבל המשהו החשוב הזה הוא אודותיו: שהוא ישר אינטלקטואלית, שהוא לא דוגמאטי, שהוא עם ראש פתוח (, או שהוא לא סגור על עצמו?), שהוא לוקח את השקפת העולם הזו בעירבון מוגבל (, או לא ברצינות?), שהוא פתוח לשינויים (או מחפש ריגושים?) וכן הלאה.
זה אולי גם אומר משהו על הגיל של אותו אדם: אנשים זקנים יותר קשיחים מצעירים ופחות פתוחים להרפתקאות.
זה גם אומר על מידת ההשקעה של אותו אדם בתיאוריה או באידיאולוגיה:
אדם שהשקיע כל חייו הבוגרים במחקר שנעשה בהתבסס על הנחות מסויימות, לרוב לא יסכים להודות שההנחות הללו פשוט שקריות והוא זרק חייו לריק [אגב: זו אולי סיבה טובה לחשוב מחדש על דרכים לתגמל כשלונות במחקרים -- שהרי מי שבחן כיוון מחקר מסויים (באופן רציני) וכשל -- בכך אכן תרם למדע -- שעתה יודעים לא ללכת בכיוון זה..] -- וכ"ש אדם שהשקיע באידיאולוגיה מסויימת [זו הסיבה אגב שהכתות היותר מוצלחות דורשות הקרבה מצד המאמינים: כי "בעקבות הפעולות נמשכות הלבבות"..]
אבל אין זה אומר כלום על התיאוריה. יכולה להיות תיאוריה שאיננה ניתנת להפרכה בעליל [נגיד אסטרולוגיה, מארקסיזם, כלפי טארות, לאקאן, קבלה] -- ועם זאת, מישהו שמחזיק בה לא בדוגמאטיות. [אני אישית הכרתי אנשים שהחזיקו בדברים אלו לא בדוגמאטיות יתירה. יהיו שיאמרו: לא היו מחויבים מספיק..]
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2010 23:21 |
|
| |
רדף,
קודם כול, לא חשבתי שאתה "אויב התאוריה", זה שאתה חושב שהיא לא ניתנת להפרכה לא מציב אותך כאויבה. כמו שאני, שהצגתי את הצד השני, לא הופך בעקבות כך ל "חסיד" של התאוריה. אני לא אזיל דמעה אם היא תופרך (דבר שלשיטתך כמובן לא יכול לקרות לעולם).
בסך הכל אנו מסכימים על הרבה דברים.
כמה נקודות שעוד נשאר לדבר עליהן:
1) מה שבאתי לטעון הוא שבסך הכל כשדנים באבולוציה (כמו כל תאוריה אחרת במדעי הטבע) צריך להסתפק בהגדרה מצומצמת יחסית. לא לקבוע רעיונות מופשטים על קיום של שרידות אי שם ביקום. אלא לאמץ תאוריה שבאה להסביר ממצאים ספציפיים. התאוריה צריכה למשל: "השרידות והמאבק בין המינים היא הגורם התפתחותי העיקרי בתהליכי ההתפתחות, או לפחות תהליך מרכזי (צריך כמובן להגדיר מהו מרכזי)" זה דבר שניתן להפרכה- אם תראה שקצב ההתפתחות בתהליך מוּכוון הוא מהיר ונפוץ לאין שיעור. לא נראה לי שיש וויכוח בינינו על כך, אלא שאתה הולך על ההגדרה הרחבה ביותר (שלא דורשת מרכזיות בתהליך) ולכן אין לה הפרכה.
דוגמא: פעם חשבו שחיידקים יכולים להתפתח מהאוויר, בא לואי פסטר ועשה ניסוי שכולל הרתחה של בקבוקים אטומים המכילים אוויר ומצע גידול. ההרתחה קטלה את החיידקים, ובעקבות כך שלא גדלו שם חיידקים חדשים, הופרכה התאוריה. שהרי אויר היה שם ובכל זאת לא גדלו חיידקים חדשים גם לאחר הקירור. עכשיו תשאל: אין פה בכלל הפרכה- הרי יתכן שבמקום מרוחק על פני כדור הארץ או בפלנטות אחרות יש חיידקים כאלה שנוצרים מהאוויר באופן ספונטני, יתכן שיש חיידק שתפוצתו באוויר נמוכה מאד שכן נוצר באופן ספונטני. איך תוכיח שאין? ובאמת אינך יכול להוכיח. האם לואי פסטר שגה בכך שביצע ניסוי נגד תאוריה שלא ניתנת להפרכה? -לא. הוא לא שגה. פשוט התאוריה צריכה להיות מנוסחת בצורה מצומצמת יותר. כך: " יש מהחיידקים הרגילים שנפוצים באוויר כאלה הנוצרים באופן ספונטני מהאוויר" תאוריה זו הופרכה על ידי הניסוי (למרות שהמושג "נפוצים" וגם המושג "האוויר" -אוויר של איזה מקום- צריכים הגדרה מדויקת שלא בהכרח ניתנה)
2) כתבת: תצפיות השוללות את האופציות האחרות מראות שהאופציות ה*אחרות* הן בנות הפרכה. אבל השאלה היא -- אלו "תצפיות ברורות" יכולות לשלול את האופציה שמה שאנו חוזים בו הוא מה שנקרא "ברירה טבעית"?
אם מה שאנו חוזים בו היה מוכח כאופציות ה"אחרות" זה היה שולל את הטענה שמה שאנו חוזים בו הוא "ברירה טבעית", בינתיים האופציות האחרות הן שנשללו האם זה מוריד את ה"ברירה הטבעית" ממעמד של 'בר-הפרכה' למעמד של 'לא בר הפרכה'? -ברור שלא. אתה מוזמן להציג תאוריה חלופית שתסביר את הממצאים שאנו רואים, ואז אולי נוכל להעמיד את שתי האלטרנטיבות למבחן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 09:14 |
|
| |
1) לגבי הניסוי של פסטר, לי זה דווקא נשמע כמו הפרכה קלאסית של טענה כוללת [לא של טענה "יש"-ית]:
הטענה הכוללת שהייתה מקובלת לפניו [גם אם אולי הייתה מנוסחת פחות במדוייק] הייתה: (1) "תמיד, תחת תנאים א, ב, ג, ..., ייווצרו חיידקים" -- והתגלית של פסטר, שסתרה את (1) הייתה: (2) "ישנו מקרה בו תחת תנאים א, ב, ג, .., לא נוצרו חיידקים".
[ותקן אותי אם אני טועה]
2) "אם מה שאנו חוזים בו היה מוכח כאופציות ה"אחרות" זה היה שולל את הטענה שמה שאנו חוזים בו הוא "ברירה טבעית" "
אבל זה בלתי אפשרי: השערות מדעיות אף פעם אינן מוכחות, רק מופרכות.
3) נקודה שאולי לא היית ברורה מדברי הקודמים:
כפי שאמרתי, איש לא חולק על כך שתיאוריות דארוויניסטיות מסויימות [להבדיל מהדארוויניזם עצמו] הן ברות הפרכה.
עכשיו -- אולי היית יכול לבוא ולהגיד: "נו, אז מה הבעייה? תתעלם מהדארוויניזם כאילו אין דבר כזה בכלל ותתייחס רק לתיאוריות הדארוויניסטיות."
אלא שפה הבעיה נעוצה בכך שכל פעם שתיאוריה דארוויניסטית זו או אחרת מופרכת, אופציית ה-default היא לתור אחר תיאוריה דארוויניסטית אחרת -- לא סתם תיאוריה אחרת כלשהי.
ז"א -- הדארוויניזם כקונצפציה [או "פאראדיגמה"] מקובל בעולם הביולוגיה באופן עצמאי מתיאוריה זו או אחרת הנופלת תחת קונצפציה זו. אי לכך, גם אני מתייחס אליו באופן עצמאי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 12:32 |
|
| |
רדף,
1) השאלה האמתית הייתה האם החיידקים נוצרים גם מהאוויר ולא רק כתוצאה מרביה אל-מינית. הצד אותו בא פסטר להפריך אינו ניתן להפרכה ללא ההבנה שהניסוח צריך להיות מצומצם יותר: החיידקים הנפוצים באוויר נוצרים בדרך כלל מהאוויר. שים לב, פסטר לא הסתפק בניסוי אחד- זה לא היה משכנע את יריביו (שהיו טוענים שזה מקרה). הוא עשה את הניסוי מספר פעמים וכך הפריך את טענותיהם. לשיטתך, לא היה צורך לחזור על הניסוי. ועוד, לאחר שהפריך את טענותיהם, היו מהם שחזרו על הניסוי ועשו שגיאה בסטריליזציה ולכן גדלו להם חיידקים והם טענו: "צדקנו", לפי הניסוח שלך אין יסוד לטענותיהם- כי ההיגד תמיד בתנאים א,ב,ג יווצרו חיידקים הופרך בכל אופן.
עכשיו תשאל, לשיטתי, גם כן לא מובן- אם ניסויי פסטר הפריכו את התאוריה ש"החיידקים הנפוצים באוויר, בדרך כלל מתרבים מהאוויר" מה היריבים הראו? תשובה: מכיוון שמונחים "הנפוצים" ו-"בדרך כלל" לא מוגדרים היטב, הם ניסו טענו שהניסוי שלו לא עומד בהגדרת "בדרך כלל". יש כמובן גבול עד כמה אפשר להרחיק לכת בהגדרת מונחים עמומים כאלה, מעבר לאיזשהו גבול זה כבר לא "בדרך כלל" רק שהוא לא ממש מוגדר.
טענת 'יש'ות אם אתה מנסח אותה תוך שימוש במונחים (הזקוקים אמנם להגדרה, אבל גם בלי לדייק אפשר לדון בהם) "נפוץ" "משמעותי" "חשוב" וכדומה יכולה להיות מופרכת על ידי תצפית נגטיבית, היא ניתנת לניסוח כטענה כוללת גם אם אינך משתמש במילה "תמיד", אלא במונחים "בדרך כלל" "הרבה פעמים".
הבעייתיות בדבריי מובנת לי. שכן, לא ניתן להפריך לחלוטין תאוריה כזו עד שאתה עובר את גבול המונח העמום, אבל בבסיס הדברים יש הנחה אינדוקטיבית, שעושים בה שימוש במדע, הנחה לא לוגית, שכל עוד אין סיבה לטעון אחרת כל מצבי ה'בדרך כלל' שווים, ולכן מתייחסים אל הניסוי של פסטר כאל הפרכה. הטיעון הספציפי: "כל מצבי ה'בדרך כלל' שווים במקרה זה" הוא בעצמו הנחה מדעית, המקובלת על כל הצדדים, וניתנת להפרכה על ידי ניסוי (כפי שעשו יריביו של פסטר). כמובן מעבר לגבול מסוים זו כבר תהיה הפרכה אבסולוטית.
2) בסדר, זו הכוונה. אילו מהתצפיות היה אישוש לכך שמדובר בתהליך מוכוון, זו הייתה הפרכה לטענה שהסבר התצפית הזו הוא תלוי בברירה טבעית. אילו בניסוי של לדרברג היינו רואים שהעמידות נוצרת שוב ושוב רק לאחר הוספת אנטיביוטיקה זה היה מפריך את ההשערה שתופעת העמידות הזו היא אקראית (בהנחה שראיה הסתברותית נחשבת אצלך להפרכה).
3) עם נקודה זו אני מסכים עמך. דרוויניזם כללי ומופשט לגמרי אינו תאוריה מדעית. אבל לדעתי אף אחד לא מחזיק בעמדה הכללית לגמרי. אם בניסויים שוב ושוב ושוב יתקבלו תוצאות שמחזקות את האלטרנטיבות (דבר שלא קרה עד היום אפילו פעם אחת), הרוב הגדול, בסופו של דבר "ירדו" מהתאוריה האבולוציונית. שים לב, זו לא רק פסיכולוגיה של אנשים- זה אומר שאנשים סבורים שהאבולוציה צריכה להסביר את רוב התופעות (תאוריה כבר פחות כללית). לכן אם נראה שלאלטרנטיבות יש תפקיד חשוב מאד- זה עשוי להוביל להבנה שהאבולוציה הדרוויניסטית לא מסבירה את רוב התופעות= הפרכת התאוריה (הלא כוללנית).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 12:47 |
|
| |
טוב -- נראה לי שאנו מסכימים...
היותו של הדארוויניזם ניתן להפרכה, איפוא -- בניגוד להיות תורת ניוטון או איינשטיין ניתנות להפרכה -- היא קומבינאציה של הסתברות עם יושר אינטלקאטולי של העוסקים בתורה זו (אם ישנו כזה). מדובר איפוא לפחות בשני מובנים שונים של "הינתנות להפרכה".
בסדר -- זה אני מוכן לקבל..
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 14/12/2010 12:49:11
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 13:44 |
|
| |
אנחנו מסכימים?
אולי, אבל לא ראיתי שטענתי את מה שאתה מייחס לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 14:28 |
|
| |
" לא ראיתי שטענתי את מה שאתה מייחס לי"
אני כותב: "היותו של הדארוויניזם ניתן להפרכה...היא קומבינאציה של הסתברות עם יושר אינטלקאטולי של העוסקים בתורה זו"
אתה כותב [דגשים שלי]:
"..
מונחים "הנפוצים" ו-"בדרך כלל" לא מוגדרים היטב..יש כמובן גבול עד כמה אפשר להרחיק לכת בהגדרת מונחים עמומים כאלה, מעבר לאיזשהו גבול זה כבר לא "בדרך כלל" רק שהוא לא ממש מוגדר.
..
הבעייתיות בדבריי מובנת לי. שכן, לא ניתן להפריך לחלוטין תאוריה כזו עד שאתה עובר את גבול המונח העמום, אבל בבסיס הדברים יש הנחה אינדוקטיבית, שעושים בה שימוש במדע, הנחה לא לוגית, שכל עוד אין סיבה לטעון אחרת כל מצבי ה'בדרך כלל' שווים, ולכן מתייחסים אל הניסוי של פסטר כאל הפרכה.
..
דרוויניזם כללי ומופשט לגמרי אינו תאוריה מדעית. אבל לדעתי אף אחד לא מחזיק בעמדה הכללית לגמרי. אם בניסויים שוב ושוב ושוב יתקבלו תוצאות שמחזקות את האלטרנטיבות...הרוב הגדול, בסופו של דבר "ירדו" מהתאוריה האבולוציונית. שים לב, זו לא רק פסיכולוגיה של אנשים- זה אומר שאנשים סבורים שהאבולוציה צריכה להסביר את רוב התופעות..לכן אם נראה שלאלטרנטיבות יש תפקיד חשוב מאד- זה עשוי להוביל להבנה שהאבולוציה הדרוויניסטית לא מסבירה את רוב התופעות= הפרכת התאוריה
"
{הדגשתי גם את סימן השוויון -- כי זה לא באמת שקול לוגית להפרכת התיאוריה -- אבל זה מספיק משמעותי כדי לשכנע אנשים לנטוש אותה}
ובאופן כללי יותר -- אתה לא הראשון שמציג הבנה "רכה" של "הפרכה". פופר עצמו עשה זאת. פופר הבין שבתחומים רבים במדע, יש שימוש אינטנסיבי בסטאטיסטיקה. ממילא, טענות סטאטיסטיות רבות הן בהחלט טענות מדעיות. מאידך, טענה סטאטיסטית אף פעם איננה ניתנת להפרכה אמפירית. למשל, הטענה "99 אחוז מן העורבים הם ירוקים" מתיישבת לוגית עם הטענה "כל העורבים שראינו עד כה היו שחורים" -- כי תמיד ניתן לטעון שכמות העורבים שראינו עד כה, גדולה ככל שתיהיה, היא עדיין פחותה מאחוז אחד מן העורבים הקיימים [לך תוכיח שאין לך אחות].
אז איך פופר יצא מן הפלונטר הזה -- שלכאורה ממוטט את כל הקריטריון שלו למדעיות -- או, לחילופין, הופך חלק ניכר מהמדע המודרני ל"לא מדעי"?
ובכן -- כפי שאומרים -- הוא רימה קצת.
בסוף הלוגיקה של הגילוי המדעי, הוא באמת מוסיף סוג של נספח המטפל בבעיה זו. שם הוא טוען שמבקרים כמו הנ"ל, המדען ההוגה את התיאוריה מוסיף לה סייג [שרירותי-משהו] -- שאם נראה כך וכך וכך אז נתייחס לזה כאילו היה מדובר בהפרכה...
פופר היה מאד לא מרוצה מהפתרון הזה -- אבל לא היה לו [או לתלמידיו ב-LSE] משהו יותר טוב להציע.. וזה מה יש.
הוא אגב, בדיוק בנקודה זו, הותקף קשות ע"י דוד סטוב חביבי בספרו של האחרון פופר ואיראציונאליסטים אחרים. תוכל למצוא את הספר פה: http://nekhbet.com/popper/index.html
סטוב אמר שעם החלטות כאלה נגיע רחוק: הבה נחליט שהמשפט "יש לי תפוז" סותר את המשפט "אין לי אופניים". או הבה נחליט שהראשון נובע מהשני..
לוגיקה איננה איזה משחק שרירותי שמחליטים על כלליו לפי הנוחות..
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 14/12/2010 14:30:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2010 14:34 |
|
| |
סליחה שאני מכניס את זה, זה דוגמה טובה
במערב אמריקה הצפונית צומח מימולוס צהוב (Mimulus guttatus), צמח ממשפחת הלועניתיים המכונה באנגלית פרח הקוף בשל הנקודות הזרועות על פניו. בחופי המערב הקרירים, הלחים ועטויי הערפל גדל המימולוס הצהוב כצמח רב-שנתי, בעוד בפנים היבשה, שבה אקלים ים-תיכוני חם, הוא גדל כצמח חד-שנתי שנובל ומת עם בוא הקיץ. הבדל בולט ביותר בין שני טיפוסים אקולוגיים (ecotypes) אלה, בנוסף לתוחלת החיים, הוא מוֹעד הפריחה.
הטיפוס החד-שנתי פורח מוקדם ומהר, ויוצר זרעים לפני שייפגע וימוּת בקיץ החם והיבש. לעומתו הטיפוס הרב-שנתי, שאינו סובל ממחסור במים, נהנה מתנאי גידול נוחים המאפשרים לו להשקיע בגדילה ובצימוח עלים לפני פריחתו המאוחרת. מאחר שפריחתם של שני טיפוסי המימולוס מתרחשת במועדים שונים, אין להם כמעט הזדמנות להאביק ולהפרות זה את זה. בידוד רבייתי זה עשוי להוביל במשך הזמן להתפצלותם של שני הטיפוסים למינים ביולוגיים נפרדים של מימולוס. הכלאה גנטית
כששברים בשני אתרים בכרומוזום גורמים להינתקות קטע, שמוחדר חזרה לכרומוזום באותו מקום אך בכיוון שגוי, לאחר היפוך של 180 מעלות.
המידע הגנטי בכרומוזום לא משתנה בעקבות היפוך אלא רק המיקום והסדר שלו. מאז שאלפרד סטורטוונט (Sturtevant) גילה את ההיפוכים ב-1921 נמצאו היפוכים רבים המפרידים בין מינים קרובים, למשל כ-1,500 היפוכים מפרידים בין האדם לשימפנזה, בנוסף להבדלים גנטיים אחרים. היפוך הוא בהכרח שחלוף? לורי הבחין כאמור בהיפוך במהלך הכלאת הטיפוסים השונים. הוא גילה את ההיפוך מאחר ששם לב שבבני כלאיים חלק הכרומוזום ההפוך לא משתתף בתהליך טריפת הגנים המתרחש בעת יצירת תאי המין - תהליך השחלוף (קרוסינג אובר). בתהליך זה מוחלף חלק מכרומוזום אחד בחלק מכרומוזום אחר, כשהן הכרומוזומים והן החלקים המוחלפים הומולוגיים זה לזה, כלומר דומים מאוד זה לזה.
במקרה של היפוך לא מתרחש שִׁחלוף מאחר שחלק בכרומוזום אחד פונה לכיוון הפוך מהחלק המקביל בכרומוזום השני. לכן, בבני כלאיים של הטיפוסים השונים כל קטע פונה לכיוון הנגדי ולא מתרחש שחלוף, בעוד בטיפוסים לא מעורבים כיוון הקטע על כל כרומוזום זהה ויכול להתרחש שחלוף. בכל מקרה, גם בבני הכלאיים (שמרביתם פוריים), רוב הכרומוזום אינו הפוך ובו כן מתבצע שחלוף.
מאחר שהקטע ההפוך הגדול, הכולל כ-360 גנים, עובר כמקשה אחת ללא שחלוף, אפשר להתייחס אליו למעשה כמעין גן-על המאפשר לצמחי המימולוס לשרוד בסביבות גידול שונות. לורי מצא עדות נוספת לכך שגן-העל קשור להישרדות כששם לב כי באזורים בפנים היבשה, שבהם האקלים ים-תיכוני ורוב צמחי המימולוס הם חד-שנתיים, אפשר למצוא צמחי מימולוס רב-שנתיים במקומות שבהם אין מחסור במים, כגון על גדות נחלים וליד מעיינות. בחינת צמחים רב-שנתיים אלה חשפה כי הם זהים לצמחים הצומחים לאורך החוף וכי יש להם את אותו היפוך המאפיין את הרב-שנתיים הצומחים שם. כיצד משפיע ההיפוך על הטבע? כדי לבדוק אם התכונות המבדילות בין הצמחים הרב-שנתיים לצמחים החד-שנתיים אכן נובעות מההיפוך, הכליא לורי צמחים רבים עד שהצליח לקבל צמחים רב-שנתיים שהקטע ההפוך שלהם הוחלף בקטע של החד-שנתיים, ולהפך. צמחים רב-שנתיים כאלה פרחו מוקדם בהרבה מאחיהם הרגילים בעוד צמחים חד-שנתיים בעלי הקטע ההפוך של הרב-שנתיים פרחו מאוחר מהרגיל.
כדי לבדוק את השפעת ההיפוך בטבע שתל לורי את הצמחים בשדות ניסוי בבתי הגידול השונים - בחוף ובפנים היבשה. הצמחים אמנם לא הצליחו בשדה כמו אחיהם המקומיים, למשל, צמח חד-שנתי רגיל בפנים היבשה הצליח טוב יותר מכל צמח אחר. אבל, בכל מקרה צמחים עם ההיפוך החד-שנתי הצליחו יותר מצמחים עם ההיפוך הרב-שנתי בפנים היבשה. תוצאות הפוכות התקבלו בחוף, שבו צמחים עם ההיפוך הרב-שנתי הצליחו יותר. מכאן ברור כי ההיפוך הוא גורם מרכזי, אם כי לא יחיד, המשפיע על התאמת המימולוס הצהוב לתנאי הגידול השונים.
לורי סבור כי במימולוס הצהוב התפתחו צורות שונות (אללים) של גנים העוזרות לשרוד בסביבה הפנים יבשתית היבשה או בסביבת החוף. כאשר התרחש ההיפוך הוא כלל בתוכו אללים אלה וכך מנע מהם לעבור שחלוף עם קבוצת האללים המקבילה בצמחי הטיפוס השני, ואיפשר להם לעבור כקבוצה אחת האחראית על התאמת הצמחים לסביבתם. אפשרויות נוספות, אך פחות סבירות, הן שקודם התרחש ההיפוך ורק לאחר מכן הצטברו מוטציות נוספות שיצרו אללים שונים המתאימים לסביבות השונות, או שההיפוך פגע בגן שיושב על אחת מנקודת השבר שבהן התרחש ההיפוך ושגן זה אחראי להבדלים בין טיפוסי הצמחים. היפוך בטבע: שתי צורות לצמח אחד תוצאות המחקר של לורי מוכיחות לראשונה כי היפוכים אכן משפיעים על ההתאמה לסביבה. בנוסף לכך, ההיפוך במימולוס הצהוב גורם למעשה להפרדה רבייתית בין הטיפוסים האקולוגיים השונים של הצמחים בכך שהוא משפיע על מועד פריחתם ומאחר שכל אחד מהטיפוסים לא מצליח לשרוד בסביבה שבה גדל הטיפוס השני. הצמחים הרב-שנתיים מתים מיובש בפנים היבשה עוד לפני שהספיקו לפרוח, והצמחים החד-שנתיים צומחים לאט ופורחים מוקדם מדי בחוף ומפסידים בתחרות על המשאבים עם כל הצמחים האחרים הגדלים שם. הפרדה זו, הנשמרת מאחר שהקטע ההפוך אינו עובר שחלוף ולכן נמנעת החלפת גנים מועילים בין הטיפוסים השונים, עשויה להוביל בסופו של דבר להתפתחות שני מינים ביולוגיים נפרדים של צמחי מימולוס צהוב ולהיפוכים נוספים.
|
|
|
|
|
|
