בס"ד הדרדעים כופרים בחכמת הקבלה.

שי

הרמב"ם גם כתב במפורש בהקדמה למסכת אבות פ"ז:

"וכן דוד המלך, עליו השלום, ומצאנו אותו בעל אכזריות. ואף על פי שלא שימש בה כי אם בעובדי גילולים ובהריגת הכופרים, ובא בביאור דברי הימים שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית מקדש, ולא היה ראוי לזה לרוב מה שהרג"

בס"ד דברים אלו הם סילוף מפני דם שנשפך במלחמת מצוה הוא ערב לה'ית' כמו קרבנות ועולות.ואם דוד המלך היה בונה את בימה"ק לא היה נחרב הבית וחלילה היה עם ישראל נשמד .

תוקן על ידי - shay98 - 17/03/2005 17:38:54

שי,

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: [דה"א כב]

האם גם זה סילוף?
אם כך, הרי יהיה זה חידוש גדול ונימוק מכריע באשכולו האלמותי של רב צעיר על ביקורת המקרא...

בס"ד הפרשנות היא סילוף לא הפסוק חלילה
אביא כאן את דברי הפסיקתא רבתי(פ"ב)והב"ד בס' אור הרעיון
(עמ' קמ"ה)"מזמור שיר חנוכת הדוד (תהלים ל ,א)':בוא וראה שלמה בונה את הבית,והוא נק' לשמו של דוד?אלא ,דוד היה ראוי לבנותו ובשבילך דבר אחד לא בנה אותו,ואע"פ שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא לי הבית למה?'כי דמים רבים שפכת ארצה לפניי(דה"י א' כ"ב ח') כיון ששמע דוד נתירא,אמר הרי נפסלתי מלבנות ביהמ"ק,אמר ר' יהודה בר אלעאי,אמר לו הקב"ה,דוד ,אל תירא,חייך כך הם לפניי כצבי וכאיל ,לכך נא' 'שפכת ארצה ',ואין 'ארצה 'אלא צבי ואיל ,שנא' 'הטמא והטהור יחדיו יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים' (דברים י"ב ט"ו-ט"ז)
[ד"א}אמר לו הקב"ה :חייך ,כל דמים ששפכת היו קרבנות ,שכן כתיב :'כי דמים רבים שפכת ארצה לפניי',אמר ר"ש בן יוחאי ,אין לפני אלא קרבנות,שנא' 'ושחט את בן הבקר לפני ה' '(ויקרא א,ה),אמר לו דוד א"כ וכי למה איני בונה אותו ?אמר לו הקב"ה ,גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו ישראל ניצולין ,שכן כ' ,'באוהל בת ציון שפך כאש חמתו '(איכה ב',ד')אמר לו,הקב"ה חייך ,הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונה אותו ,לשמך אני כותבו:'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'."
ומסביר הרב המחבר הי"ד 'שדמם של רשעים במלחמת -מצוה אינו אלא כדם שאין בו ממש ,לא כדם של מי שנברא בצלם אלקים,אלא,בגלל שהשחיתו את הצלם ,דמם אינו אלא כמים,וכדם של חיות ,כגון הצבי והאיל ,שאינם כשרים למזבח,ואין להם אפילו הקדושה של הבהמות הראויות להיות קרבנות.וכו' עכ"ד ס' אור הרעיון.

שי,

הדברים שאני הבאתי הם לא פרשנות, הם הם דבריו של הרמב"ם כפי שהם מופיעים בהקדמה למסכת אבות.

זה אתה שמסלף את דברי הרמב"ם ונותן להם משמעויות שאין ביניהם ובין דברי הרמב"ם מאום.

חוץ מזה, שאתה מביא גמרא/אגדה כדי להוכיח שהפרשנות שאתה נותן היא הנכונה, בעוד שכלל ברזל הוא אצל הרמב"ם שאין מוציאים מקרא מפשוטו אם אין הוא סותר את המוחש והמושכל שהוכח

בס"ד כאן כוונת הפסוק הוא כדרשת חז"ל ואין אנו מפרשים
את התורה כאוות נפשנו אלא ע"פ תורה שבע"פ שהיא הפירוש
המוסמך להבנת תורה שבכתב.

זה אתה קובע כאן שכוונת הפסוק היא כדרשת חז"ל. אך היות ואתה מתיימר לייצג את דעת הרמב"ם - אתה גם צריך להתייחס לכללים אותם הוא קובע כשהוא אומר שאין להוציא סתם מקרא מפשוטו, וממדרש אגדה לא לומדים הלכה.

בס"ד
לא אמרתי שאני מתיימר להציג את דעת הרמב"ם זק"ל
את הכלל שאין למדין הלכה מן האגדות ידועה מאד
והרבה פעמים ציינתי אותה בפורום החרדים והאינטרנט
אגב חז"ל דרשו על דוד המלך על הפס' 'הוא עדינו העצני'
כשהיה לומד תורה היה מעדן עצמו כתולעת ושכשהיה לוחם
עם אויביו היה מקשה עצמו כארז.
מידת האכזריות שהיתה לדוד המלך היתה על אויביו
וזה חיובי מאד כי חז"ל לימדונו ש'כל המרחם על הרשעים
סופו להתאכזר על הצדיקים'.

ריב

שי, בס"ד בעז"ה שיל"ת זהלצי"ב וב"ה
מרוב כעסך על הדרדעים
אתה שוכח שאתה ניצב
מול ענק ההלכה ומחשבה
הר"מ במז"ל זק"ל
"חוצפה" זו מלה עדינה מדי לומר
על מי שקורא לפירוש של הרמב"ם "סילוף"
ולא משנה אם הרמב"ם היה "כופר"
כמו ה"דרדעים הכופרים"
או לא, צריכים קצת פורפורציה כשבאים
לדון בסוגיות שהרמב"ם הביע
את דעתו. הקטן והצ' מלמד לאדם ברעלסקומדףס

אם אתה מקבל את הכלל שאין מוציאים מקרא מפשוטו סתם, ומאגדה לא לומדים הלכות, איך זה שאתה אומר שכוונת הפסוק ככוונת הדרשה שהבאת? מהרמב"ם כפי שהבאתי לומדים שמידת האכזריות שלילית ולא משנה כלפי מי היא מופנת. ואין למידת האכזריות שום קשר למאמר חז"ל ש'כל המרחם על הרשעים סופו להתאכזר על הצדיקים'.

בס"ד הרמב"ם היה מאמין גדול גם בספרו מורה הנבוכים
צדיק היה ,שלא כמו אותם שמתנגדים לחכמת האמת ע"מ
להמשיך בתאוות שלהם .ואם הרמב"ם כתב כך בפירוש
חלילה אין זה סילוף פשט הכתוב ,אלא שיש עוד פירוש בענין האכזריות של דוד המלך ע"ה כידוע שהרי הוא מרות המואביה,לכן היתה לו מדת האכזריות ,כי היה אדמוני מלשון דינים.בודאי שהפשט קיים,ואין מוצאים מקרא מידי פשוטו.
אבל הכל ע"פ י"ג מידות בהן התורה נדרשת ולא לחרוג
מקבלת חז"ל.ויש שבעים פנים לתורה כידוע.
רק יש להיזהר שלא להוציא את פירוש הפסוקים
ע"פ מחקרים שכליים ללא האמונה ומסורת חז"ל.
ולא בכל דבר הסכימו חכמי ישראל עם מה שכ' הרמב"ם
זכר קדוש לברכה .רק באותו ענין השיגו עליו.
הרי מצינו שהראב"ד כתב בהשגות על דברי הרמב"ם שקר
אמר ,יש להתייחס לענין עצמו ולא לתוכן הדברים.

תוקן על ידי - shay98 - 17/03/2005 22:23:25

תוקן על ידי - shay98 - 17/03/2005 22:31:26

אזי אנחנו מסכימים שמידת האכזריות היא רע בכל מקרה,ולישמעלים אין מונופול על מידת האכזריות.

עכשיו אתה טוען שמידת האכזריות 'הגיעה' לדוד בירושה מרות המואביה - ואני חוזרת לדברי הראשונים שהרמב"ם אומר שאין אדם שנולד עם אופי מסויים, כל שכן שתכונות נפשיות נרכשות אינן עוברות בירושה - ולא נוכל לומר שאדם הוא גיבור, פחדן או אכזרי מטבעו, הוי אומר האדם אחראי לאופיו, והאדם מעצב את אישיותו(=אופיו) על פי רצונו, וגם אם אדם נולד עם נטיה גנטית מולדת, כגון: "מזג דם חם" יש לאדם לנווט ולהפנות את נטייתו לכיוונים חיוביים להיות שוחט או מוהל.

ד [ב] ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינונייות זו רחוקה מזו. וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה.
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1201.htm

המילה 'דעות' בסגנון הרמב"ם אין כוונתה במשמעות של השקפות, אלא הכוונה היא לתכונות נפשיות בדומה לנוסח המשנה ב"מסכת אבות" 'ארבע מידות בדעות' פ"ה הלכה יא





תוקן על ידי - riv - 17/03/2005 23:34:16

ומה שאתה אומר בהודעתך האחרונה שעל אף שאתה מעריך את הרמב"ם כמאמין גדול, ואפילו במורה נבוכים. או כדבריך "מי גדול לנו כרמב"ם" ומצטט מדבריו בכל פעם שנדמה לך שדבריו תואמים את דעותיך.

לצערך, במקרה זה הוא חרג מקבלת חז"ל מעצם העובדה שהראב"ד או חכמים אחרים חלקו עליו ואמרו על דבריו שהם שקר..ואתה מתעלם מכל מקורות חז"ל אותם הוא מביא כתומכים בדבריו המוכיחים שהוא נסמך על קבלת חז"ל

העניין עצמו ותוכן הדברים הם לא היינו אך? מה ההבדל ביניהם?




תוקן על ידי - riv - 18/03/2005 0:06:26

בס"ד
יש הבדל בין אם רוב חכמי ישראל סברו שלא כהרמב"ם
בעניין מסויים לבין לפסול את כל הס' מורה הנבוכים
ולומר שלא ללמוד בו.
ברוב הדברים כיון רבנו הרמב"ם לאמת ,אבל לא בכל דבריו
ולכן אין מקבלים את דבריו כהלכה למשה מסיני,הרי כתוב
מפורש 'הט לבך ושמע דברי-חכמים ולבך תשית לדעתי'.
'לדעתי' נאמר ולא 'לדעתם'.
והרלב"ג אומר תלמד מהרב רק אם הוא מביא ראיות.
כלומר כל ענין חייב הרב להביא ראיה לדבריו.
בלי שיביא סימוכין המתורה שבכתב ושבע"פ
ע"פ הכללים של י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם
וקבלת רבותינו ז"ל ומסורת המסורה מדור לדור.
הרי גם רבנו הרמב"ם עצמו חלק בדברים מסויימים
על הגאונים ז"ל שידוע שדבריהם דברי קבלה ,
כמ"ש הרשב"ץ בס' התשב"ץ.עש"ה.