אוֹיפן וועג שטֵייט אַ בּוים .....

תודה גם וגם, הנה השיר כפי שמופיע שם.

עַל הַדֶּרְך עֵץ עוֹמֵד


מילים: איציק מאנגער
תרגום: נתן יונתן

עַל הַדּרך עֵץ עוֹמֵד
שׁם עוֹמֵד כּפוּף הוּא,
צִפּרי–הָעֵץ כּולּן
מִתּוֹכוֹ יָעוּפוּ.
לַמּזרח, לַמּערב,
לַדּרוֹם, פּרחוּ.
אֶת הָעֵץ, לַסעָרה,
לְבַדּוֹ זָנחוּ.
"אִמּא,אַל תּפְריעִי אַתְּ",
לָהּ אָמַרתּי כּכָה,
"אָז אִמּי, בּרגַע–ָקט
כּצִפּוֹר אֶפְרחָה.
עַל הָעֵץ אֲנִי אֵשׁב
וְאוֹתוֹ אָנִיעַ,
כּל הַחרף אֲיַן
בּנִגּוּן מַרגּיעַ".
מִתְחַנּנֶת אִמּא: "לא!"
בּדמָעוֹת בּוֹכה לִי,
"פּן חָלִילָה עַל הָעֵץ
בּקָרה תּקפָּא לִי".
"חוּסִי עַל יְפִי-עֵיניך",
אָז לְאִמּא שׂחתּי,
וְלִפְנֵי שׁמּה ואֵיך -
לְצִפּוֹר הָפַכְתּי.
"אִיצִיְקל",אִמּי בּוֹכָה,
"כּך הָאֵל יִתּן לִי,
אָנּא, קח סוּדר אִתּך
אַל נָא תּצְטַנּן לִי.
עַרדּלַיִם קח אִתּך
חרף בּא וָחלִי.
שׂים מִצְנֶפֶת עַלֹראשׁך,
אוֹי לִי וַאֲבוֹי לִי.
גּוּפִיָּה חורפּית תּלבשׁ
אַל נָא תּתפּרעַ,
אִם אֵינְך רוֹצֶה לִהְיוֹת
בּין מֵתִים אוֹרחַ".
חַלּשׁה הִיא צִפּוֹרי,
אֵיְך כּנָפַי אִָרימָה
כּשׁכּל כּך הַרבּה דּבָרים
הִלְבּישׁתְני אִמּא.
בּעַצְבוּת אֶל פּנֵי אִמּי
אֶת עֵינַי אָשׂימָה:
לא נָתנָה לִהְיוֹת צִפּוֹר
אַהבָה שׁל אִמּא.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

אני חושב שהמדובר בעץ צעיר שאינה יכולה להחזיק מעמד נגד הסופות של עונת החורף, המחבר משתמש במילה 'פארוויגן' ובאידיש פירושו "אנדנד (להרגיע) את העץ עם נחמה ושיר יפה (ערשי)" [באנגלית LULLABY ]

''איך וועל זיצן אויפֿן בוים
און וועל אים פֿאַרוויגן,
איבערן ווינטער מיט אַ טרייסט,
מיט א שיינעם ניגון''.

התרגום לעברית לדעתי לא מוסר את הרגש שיש בהמקור באידיש, באיזכור לשיר ערש

עַל הָעֵץ אֲנִי אֵשׁב
וְאוֹתוֹ אָנִיעַ,
כּל הַחרף אֲיַן
בּנִגּוּן מַרגּיעַ".

והנה עוד שיר של מאנגער:

כתגובה
הנה מה שנראה לי כתרגום ליטורלי של השיר
אף על פי שסגנון של קעלמער יותר יפה


אשל נעלי מתוך אבל
ואבא בחזרה לך
כך הנני, כשאני כבר אבוד במשחקי
ואעמוד לפני הרף עינך

אלוהי, אדוני, בוראי
תטהר אותי בתוך אורך
הנה אני שוכב לפניך בעב הענן
תנדנד ערשי והרדימני

גם אמור לי מילים טובות
תאמר לי, שאני ילד שלך
ובנשיקה תוריד ממצחי
אותות חטאי

עשיתי שלוחתך
ושירתך האלוהי נשאתי
האם זה אשמתי שמתחרזים
על פי טעות 'יהודי' ו'שירי'

האם זה אשמתי שמתחרזים
על פי טעות 'יופי' ו'בכי'
הגעגועים, געגועים אמתיים
מתנדנד ברציפות בלבד

האם זה אשמתי, המאיר
שאני עכשיו מוכה ועיף
הנני מגיש לפני מרגלותך
השיר העיף הזה

אלוהי, אדוני, בוראי
תטהר אותי מתוך אורך
הנה אני שוכב לפניך בעב הענן
תנדנד ערשי והרדימני

לפי דעתי השיר נכתב כהתנצלות להבורא שהוא מבלה ימיו באמנות ובפרט ביצור שירים. וגם אולי שירי עגבים ובשיר הזה הוא מביע געגיעיו להאמונה של נעיריו

ובטענה שהרי הוא 'נולד' עם חוש של משורר והרי כך ברא אותו אלוקים ומה גם כי 'ייד' ו'ליד' (יהודי ושיר) מתחרזים!

בהמילים 'על פי טעות' יש כעין סרקזם כלפי מעלה, (שהרי הבורא בעצמו ניחם על מה שברא את האדם אולי ינחם גם על מה שבבריאה מילים מתחרזות) .. ומה הוא אשמתו שסוף סוף נעשה משורר

קעלמער, יישר כחך!! הסבריך יפים ונוגעים ללב.

את השיר על הדרך עץ עומד, שמעתי לראשונה בעברית בקלטת "להיטי זהב" שהינה קלטת בעברית לשירים באידיש (תרגום) ששר דודו פישר. ששר בעברית עם כל הצבע והגוון של האידיש. ועם זאת, יש לו את אותם שירים באידיש, וזה מוצלח עוד יותר!

אני הבנתי את זה אז שזה ממש תיאור יחסי האהבה שנאה הבלולים בנקיפות מצפון של ילדה הקט בן הארבעים של האם הפולניה.

השימוש בנקיפות מצפון כדי לסרס את עצמאות הרך הנולד, בולט.

עם זאת, יש כאן בכל זאת הדרכה לחיים (קח סוודר, שלא תצטנן).

לאחר ביאורו של קעלמער, אני חושב שבאמת יש כאן גם אנלוגיה לחינוך היהודי, שמחנך להיות יהודי כי כך צריך. (העץ, האם וטיעוני האם).

בקריאה חוזרת, נראה לי שאת העץ עזבו בשל הסערות הגדולות של האידיאולוגיות של תחילת המאה העשרים. הנותרים - כך על פי השיר - היו גם הם בליבם עם שאר הציפורים שעפו, אך נותרו עם העץ בשל עניינים חברתיים, או במלים אחרות, לא היה להם אומץ. ולכן, לכל הפחות רוצים להיות צפורים על העץ.

ובינות לכל אלו, הכמיהה לשייכות, הלב הרחום שרוצה לנחם את העץ הבודד, האופי היהודי במיטבו, כל אלו, הופכים את השיר למתוק מדבש, ולבעל מקום של כבוד בפנתיאון שירי הערש האידיים.

(כשקראתי את האשכול, שכחתי לרגע שאני בעכ"ח, והיה נדמה לי שאני בבח"ח. ונהנתי שהנה, יש גם דיון על רמה בפורום ההוא. עד שראיתי את אמשלום, והצצתי לראות באיזה פורום מדובר. נו, שבעכ"ח יש אשכולות כאלו זה לא חידוש. כל הפייגלאך משם עפו לכאן)

יוסי.
בתרגום משפה לשפה אין ברירה וחייבים לשנות, לטייח, ולפסל. לטעמי גם אתה שגית מעט בתרגום המילולי. ואמנה מספר הערות -יש לציין שאצלך הדבר כנראה נובע מחולשת העברית ולא מחולשת היידיש:

1] כ'וועל אויסטאן די שיך און דעם טרויער
'און דעם' מתרגם ל-ו.. ואשיל ,לא מתוך. שזה "פון".

2]פארשפילטער, בזה באמת אפשר כך או כך ,לטעמי אפילו מילולית נכון לתרגם אבוד, אם כי אבוד כתוצאה מהפארשפילטקייט.

3] בליק אינו הרף עין אלא מבט.

4]ובנשיקה תוריד ממצחי וכו' זה תרגום טוב יותר משלי.אם כי הייתי מנסח כך: ובנשיקה הסר רישומי החטא ממצחי.

5] ניסית לתרגם את החלפת החרוז איד ו-ליד. זו בעיה שדומני שעקפתיה לא רע.

6] "מתנדנד ברציפות בלבד" מעבר לזה שזה ניסוח קשה. מתנדנד ברציפות זה 'זורם' (מאיפה הבאת את המתנדנד?)

7]"הנני מגיש לפניך" און לייג דיר ,הכונה שהאלוהים יניח ולא שאיציק מניח.

8] אהבתי את האזכור של הפסוק "בעב בענן" וקניתי זאת.

שוב תודה.

אצת_ים.

נו.. ולמה ציפור כנף חשובה כמוך לא עפה עם להקתינו?

שתי הערות א' תודה על המחמאה (אבל נפגעתי מכך שמשמי לא הבנת שאינך בבח"ח)

ב' שמע את הביצוע של חוה אלברשטיין ותקבל מבט חדש ומרגש על השיר.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

תודה לך על המפגש (השני) שאתה מזמן לי עם מאנגער - זה מרגש ומחכים.

בענין התרגומים השונים (יוכי, זה מופנה גם אליך) -
מכיון שהבנת השיר ביידיש דורשת ממני מאמץ גדול מדי, אני מודה מאוד לשניכם - גם מאי ההסכמות התרגומיות ומן הפרשנויות השונות, החכמתי, ואני מניחה שדוקא ריבוי התרגומים והקריאות (גם במקרה זה) מקרב אותי אל הדיוק.
תודה.


לגבי תכניו של השיר -
קשה לחשוב על משמעויות עמוקות של שיר כשנוסח המקור, כפי שיצא תחת עטו של המשורר, אינו בהיר לי, ובכ"ז אנסה להעלות כמה מחשבות לגבי תוכן השיר. כל דברי מבוססים על הרמזים הלשוניים שעולים מן התרגומים, ואני מתנצלת מראש אם אין להם ולא כלום עם השיר היידי המקורי...

א. קשה שלא לראות כאן רימוז לסיפור המפגשים של משה בא-להים. הורדת הנעלים, "בעב בענן" והנראטיב של השליחות בהחלט מבהירים זאת, אבל יש גם הבדלים מעניינים שמדגישים את עמדתו של הדובר בשיר כלפי יחסיו שלו עם א-להים:
את הנעלים אינו מוריד מחמת הקדושה במקום אליו הוא פונה, אלא מחמת האבל והעצבות, ובשל העייפות מן הדרך שעבר עד כה; השליחות שלו אינה מתחילה עכשיו (כמו אצל משה בסנה, למשל), אלא עומדת בפני סיכום וסיום; לא א-להים הוא הבא בעב הענן, אלא הדובר עצמו.
ההתנצלות של המשורר על שאת יהדותו הוא מבטא בשירה (ולא בביטויים "מסורתיים" יותר, אולי), יש בה כמעט בקשת מחילה על כך שאינו משה רבנו...

ב. רמזים נוספים אני מוצאת בשיר לברכת "השכיבנו", או ק"ש על המיטה - מעין בקשת מא-להים שישב לידת מיטת הדובר-הילד וירדימהו בשלוה ובבטחון, ירגיע אותו לגבי פתרון בעיות היום שהיה ויעודד אותו לקראת הלילה המאיים והיום החדש שיבוא אחריו.


--------------------

אצת ים,

יש עצים שעל ענפיהם עליהם לא הייתי נוחתת, כל עוד רוח בי ותחת כנפי...
הצלחת להצחיק אותי, תודה.

קלמער,
ראשית, בד"כ אינני מסתכל מי הכותב, אלא רק מה כתב. ורק כשאני רוצה להתייחס אליו, אני מסתכל מי כתב מה.

שנית, במחשבה שלישית, טיעוני האם אינם רק כי כך צריך, אלא יש הגיון בחשש להסחף.
וממילא, האנלוגיה מושלמת למצב היהדות, העץ והציפורים. אין ברירה, צריכים לסמוך על גוזלינו שידעו לעוף למחוזות שלא הכרנו, מבלי לשכוח את ע(ר)ץ/ערש הולדתם.

קלמער, אני מאלו שעפים סביב, וחושבים שהעץ העתיק הוא הוא המקום הנכון לציפורים כמונו. העץ ששורשיו מרובים מענפיו, וכל רוחות שבעולם אינן עוקרות אותו ממקומו.

אכן, צריך הוא העץ דישון וסיקול, באמצעים מודרניים, אך לעולם ישאר העץ אותו עץ.



אמשלום,
1. כתבת: "קשה לחשוב על משמעויות עמוקות של שיר כשנוסח המקור, כפי שיצא תחת עטו של המשורר". ומה זה משנה מה השיר "המקורי", הרי הכל יחסי?

2. אין ספק שגם לי יש אי אלו עצים שלא הייתי מציב את כף רגלי עליהם (אולי לוקח איזה עלה טרף בפי מהם.. אבל לרגע לא נוחת שם אלא חוזר אל תיבת נוח שלי {אפרופו תיבת נוח, מה היה אורך גזעו של אותו עץ על אם הדרך? 300 אמה?}), אבל בואי נחשוב מה זה אומר עלינו? כמה מתוך הגדרתנו העצמית היא הגדרה חיובית (פוזיטיבית) וכמה שלילית?

כן, אני יודע. הרבה יותר מענין לחקור את בית הכנסת אליו אנחנו לא נכנסים. מה טיבו, ולמה לא ניכנס אליו. אבל זה כבר יוביל אותנו לשאלה - לא מה קרה בדרך לעץ ולגוזל בפוטנציה - אלא מה קרה לכל אותן ציפורים שעפו ואינן.


נ.ב.
במה הצחקתיך?