"אישה קטלנית" ולמה לא אוכפים דין זה

פחית קינלי

יש אכן גמרא שדנה בדין "קטלנית", כלומר אשה שמתו בעליה. אז יש חשש שמא משהו בנישואין לאשה זו מסוכן, ולכן מומלץ לא להינשא לה.

יש כאלו שאכן רואים בכך איסור מדרבנן.

אמנם, הסיבות שמוצגות לחשש הזה אינן ברורות. לפי תפיסתנו היום, קשה למצוא פגם באשה זו. הגמרא עצמה דנה אם הבעיה היא רפואית או כמו רפואית, או שמדובר בענין אחר, כגון איזה סיכון מטפיזי שמלווה את האשה ובעלה.

בניגוד למה שכתבת, הפוסקים אכן מזהירים שלא לשאת אשה שמתו בעליה, אלא אם כן ידוע על סיבה מסויימת שגרמה למותם, ואז אפשר לקבוע אם יש סיכון או לא. וכן היא מסקנת הגמרא עצמה.

אמנם, החשש הסתום הזה מפני "מזל רע" שמלווה את האשה אינו מקובל על כל הדעות. כפי שקל לנחש, הרמב"ם אינו מסכים לדעה זו.

הרמב"ם כותב שנהג (או הנהיג) להשיא אשה כזו בנישואין רביעיים מחוץ לבית דין, כנראה כדי למנוע לזות שפתים. אך ודאי שבית הדין אינו מתערב בהחלטתם של בני זוג להינשא גם אם לפי הגמרא האשה אמורה להיות מוגדרת בתור "קטלנית". אם אין סיבה ברורה לחשש, אין מקום להחמיר. לדעת הרמב"ם.

כמו כן, מצאנו אצל הנודע ביהודה שכתב לתלמידו, שעמד לפני אותו מצב, שאין הוא יכול להתיר ברורות, כיון שהדבר כתוב בגמרא וכנראה גם בפוסקים. אבל הוא יכול ומעוניין לצטט את מעשה הרמב"ם, וניתן להסתמך עליו.

וכמדומה שכך המנהג היום. וכן ראוי לנהוג, לדעתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"תמה אני תמיהה גדולה על תלמידי חכמים יקרים עסוקים בתורה תמיד, שיסתפקו עליהם מדרגות האיסורים עד זאת המידה ולא יבדילו בין האסור מן התורה למה שהוא אסור מדבריהם ולמה שהוא מגונה בלבד ואין איסור בו. והיותר תימה בשאלה הוא השוואתכם ספק נפשות הבא בידים, שדוחה מילה, לספק נפשות, שחוששים לו על דרך הניחוש והכישוף והדמיונות והדימויים, אשר במקצת הזמנים יקבלו פעולתם הגופות חלושי הבנין***. אך לא ביאור אלו העניינים הוא כוונת התשובה, אלא דעתנו, שזאת המוחזקת מגונה שתנשא לשאר האנשים, אבל אין איסור בזה כלל, ואין הבדל בין אדם, שישא מוחזקת או יאכל מכישא דאסר גנאה (שבת פ"ב א') וכיוצא בזה. והלכה למעשה אצלנו בכל ארצות אנדלוס תמיד, (שאם) ימות לאשה בעל אחר בעל, מספר בעלים, היא לא תימנע מלהנשא, ביחוד כשהיא בשנות הבחרות, בגלל ההפסד שיש לחשוש בזה...."

שו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו, סימן ריח):

התשובה מובאת בשו"ת הרמב"ם "פאר הדור" סימן קמו.

ריב



(לכבודך ולכבוד הרמב"ם שהבאת, עשיתי מאמץ להדביק איקון אמיתי).


בלשון הגמרא, זוהי מודעה רבתא (=פירסום רב) לכך שאין לנו לחוש לדברים שנאמרו בגמרא דרך סגולה. למשל, איסור אכילת בשר ודג יחד, ועוד.

כמובן, כל זה לשיטת הרמב"ם...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו